חבל נחלתו כה כא
סימן כא
האכלת פת לקטן מחוץ לסוכה
שאלה
משפחה בטיול בסוכות ואין להם סוכה, האם מותר להם להאכיל פת לילד כבן שמונה שנים?1
פתיחה
פסק השולחן ערוך (או"ח סי' תרמ ס"ב): "קטן שאינו צריך לאמו, שהוא כבן חמש, כבן שש, חייב בסוכה מדברי סופרים, כדי לחנכו במצות".
באר המגן אברהם (או"ח סי' תרמ ס"ק ג): "חייב בסוכה. ואמו אינה חייבת לחנכו כמ"ש סימן שמ"ג אך י"א שהב"ד מחויבים לחנכו ולכן אף על פי שאין אביו כאן אין להקל שיאכל חוץ לסוכה (ת"ה סי' צ"ד) עסי' תרי"ו, ומ"מ משמע דאחר לא יכול להאכילו בידי' כמ"ש סימן רס"ט".
הסביר במחצית השקל (או"ח סי' תרמ ס"ק ג): "אבָל אסור להאכילו בידים ממש חוץ לסכה, דהיינו שיתן תוך פי הקטן, או אפילו יצוה לו לאכול חוץ לסכה, זה לכולי עלמא אסור, דהוה ליה כאלו מאכילו נבלה בידים דאסור".
מדברי המג"א משמע שאכילה מחוץ לסוכה היא אכילת איסור ולכן אסור לכל אדם להאכיל בידים קטן החייב בחינוך לסוכה.
יש לדון בשתי נקודות בפסיקת המג"א:
א) מדוע אכילה חוץ לסוכה תחשב אכילת איסור ולא ביטול מצוה בלבד.
ב) אף אם נחשיב לאיסור לאכול חוץ לסוכה, מדוע יהיה אסור להאכיל, הרי האוכל אסור בגלל מקום אכילתו ולא משום שיש בו איסור.
רק בהצטרפות שתי הנקודות לאיסור – יאסר להאכיל קטן מחוץ לסוכה.
א. ביטול עשה או אף איסור
כתב האור שמח (הל' מאכלות אסורות פט"ו ה"י):
"ולכן יתכן לומר עפ"י מה שפסק הריב"ש בשו"ת סימן שפ"ז דבעשה אינו מחוייב לבזבז כל ממונו, ובל"ת אף שאין בה מעשה מחוייב לבזבז כל ממונו יעו"ש, והובא ביור"ד סימן קנ"ז, וכמו דאמר בפ"ק דב"ק (ט' ע"ב) אילימא שליש ביתו, אלא מעתה אי איתרעי ליה תלתא מצוותא ליתיב לכולי ביתיה, הרי דפסיקא ליה להגמרא דאינו מחוייב לבזבז כל ממונו, וכן אמרו בירושלמי פ"ק דקדושין (ה"ז) דבכל מצות כגון לולב ושופר דהוי מצוה עוברת ג"כ אינו מחוייב לסבב על הפתחים לקיימן, רק אם יש לך אתה חייב בכל אלו, ואם אין לך אין אתה חייב בכל אלו, והגם דכפי הנראה מדברי הריב"ש דתלוי הכל רק אם עובר בשב ואל תעשה או אם עובר בקום ועשה, בכל זה יודה שאם יכפוהו לאכול חוץ לסוכה, אף דהוי קום ועשה מכל מקום אינו מחוייב לבזבז ממונו על זה, דהלא העבירה נעשית בשב וא"ת, שבמה שאינו אוכל תוך הסוכה בזה נעשית העבירה", עולה מדברי האו"ש שאף אם נחשוב זאת לעובר בקום ועשה בכל זאת אינו נחשב ללאו ואינו מחוייב להוציא עליו כל ממונו.
כתב המגן אברהם (סי' תרטז ס"ק ב) בענין האכלת קטן ביום הכיפורים:
"מחנכין אותו. פי' ר"י כל חינוך קטן לא שייך אלא באב ע"ש בתוס' (הג"מ) ומ"מ נ"ל דלא תתן להם לאכול דהוי כמאכילו נבילות בידים ול"ד לסוכה שרשאים ליתן לו לאכול חוץ לסוכה דהתם באכיל' אין איסור והיא נותנת לו, ומה לה אם יאכל בסוכה או חוץ לסוכה ואינה מחוייבת להכניסו לסוכה משא"כ כאן דהאכילה בעצמ' אסור והוי כנותנת לו נבילה, אלא כשאוכל א"צ להפרישו עסי' שמ"ג ועוד דהתם הוי מצות עשה עסי' רס"ט".
העיר על דבריו במחצית השקל (או"ח סי' תרטז ס"ק ב): "ועוד דהתם הוי מצות עשה. ר"ל, לאכול בסוכה הוא מצות עשה, ואיסור לאו חמור מעשה, כדאיתא פרק קמא דיבמות [ז, א] בשמעתא דעליה, וכדמוכח נמי פרק בתרא (דיבמות) [דיומא] [שם], עכ"ל תרומת הדשן סימן צ"ד. ולכן כיון דאכילה בסוכה לא הוי רק עשה, לכן אפילו ליתן להם מותר. אלא שמ"א ריש סימן רס"ט דחה זה, לפי מאי דקיימא לן דאפילו איסור דרבנן אין מאכילים בידים, כל שכן עשה דאורייתא. לכן צריך לומר דמה שכתב פה ועוד דהתם הוי מצות עשה, נשאר עיקר תירוצו הראשון דשאני סוכה דבאכילה אין איסור כו', ובאמת להאכיל לקטן בידים חוץ לסוכה אפילו לאשה אסור. וכן כתב להדיא לקמן סימן [ת]ר"מ [ס"ק ג]. אלא מה שחילק לעיל דביום כיפור האכילה בעצמה איסור, כתב עכשיו סברא אחרת, אפילו יהיה יום הכיפורים דומה ממש לסוכה בזה מכל מקום יש להקל יותר בסוכה דהוי מצות עשה, מביום הכיפורים... ".
דבריו של מחצית השקל קשים שכן המג"א לא חזר בו, אלא נשאר בחילוק בין אכילה ביוה"כ שהיא איסור לעומת אכילה חוץ לסוכה שהיא ביטול עשה ומותר לספות לו בידים, וצ"ב.
כתב הפני יהושע (סוכה כה ע"א): "במשנה שלוחי מצוה פטורין מן הסוכה. ויש לדקדק דכיון דשלוחי מצוה פטורין מכל מצות האמורות בתורה כדמשמע בשמעתין דילפינן לה מק"ש ומפסח אף על גב דאיכא כרת א"כ אמאי נקיט לה הכא בסוכה טפי מבשאר מצות וטפי הוי ליה למיתני בפסחים לענין פסח גופא ומצה וכיוצא בו. ונראה דודאי הכא נמי לאו לגופא איצטריך למיתני דכיון דתנן בברכות [ט"ז ע"א] דחתן פטור מק"ש אף על גב דאית בה מלכות שמים מהאי טעמא דהו"ל כעוסק במצוה א"כ כ"ש לשאר מצות (וכמו שאבאר עוד לקמן במסקנא בשמעתין), ולענין פסח גופא נמי לא איצטריך למיתני דמילתא דפשיטא היא דלא גרע מדרך רחוקה כיון דלא מטא זימניה, אלא הא דקתני לה הכא היינו דלא זו אף זו קתני לא מיבעיא שלוחי מצוה דפטורין אלא אפילו חולין ומשמשיהן אף על גב דאין בהם שום סכנה אפ"ה פטורין מטעמא דמצטער פטור מן הסוכה דילפינן לה מתשבו כעין תדורו. ועוד נראה לי דלענין סוכה איכא רבותא טפי דאע"ג דבכל שעה ושעה עובר על מצות עשה דסוכה. ועוד דלא דמי לשאר מצות עשה שאינן אלא בשב ואל תעשה כשבטל מהם משא"כ בסוכה איכא נמי איסורא בקום עשה כשאוכל ושותה וישן חוץ לסוכה, ואפשר נמי דעכ"פ הוי לן לחייבו משום מראית עין שלא יחשדנו כפושע ומבטל בידים דלאו כו"ע ידעו שהוא עוסק במצוה, אלא דאפ"ה פטור כיון דכל מצטער בעלמא פטור מן הסוכה מתשבו כעין תדורו דמהאי טעמא פטרינן לקמן [כ"ו ע"א] אפילו הולכי דרכים בעלמא א"כ תו לא שייך הך טעמי דמראית עין ואינך טעמי דפרישית, כן נראה לי".
היינו כיון שמבטל ע"י מעשה נחשב כאיסור ואעפ"כ עוסק במצוה פטור מן הסוכה.
הפנ"י לא באר מקורו, ונראה שהיא בעיקר סברא, שכן ברוב הל"ת עובר ע"י מעשה איסור, ואף כאן באכילה חוץ לסוכה עובר ע"י מעשה. והנ"מ בין מבטל ע"י מעשה למבטל שאינו עושה הוא שהיתה הו"א לחייב עוסק במצוה לעשות מעשה כזה, ובכל זאת כיון שעסוק במצוה פטור מן המצוה. ומכאן לכאורה ראיה ברורה שאינה איסור שכן היו מחייבים גם שלוחי מצוה לאכול בסוכה כדי שלא לעבור באיסור.
הפרי מגדים (או"ח א"א סי' תרמ ס"ק י) מסתפק האם אונן חייב בסוכה כיון שאי-אכילה בסוכה היא איסור, וז"ל: "ודע דאונן פטור מסוכה ומכל מצות האמורות בתורה בחול המועד או מתעסק בקבורה ע"י עכו"ם ביום א' וביום טוב ב' ע"י ישראל. ויש לומר דדוקא מצות עשה שב ואל תעשה, וסוכה עבר בקום ועשה שאוכל חוץ לסוכה". ומשמע שנוטה לחומרא שחייב משום שיש באכילה בסוכה איסור. אולם המשנה ברורה (סי' תרמ ס"ק לא) צידד שפטור מסוכה וז"ל: "בפ"מ מסתפק לענין אונן בחוה"מ או אפילו ביום טוב כשרוצה לקבור ע"י נכרי ביום טוב ראשון או ע"י ישראל ביום טוב שני דאז חל דיני אנינות אם חייב בסוכה ע"ש ובספר בכורי יעקב מצדד שהוא פטור ע"ש".
והביא בשער הציון (סי' תרמ ס"ק מח): "דהא הטעם דאונן פטור מכל המצות הוא מטעם עוסק במצוה פטור מכל המצות, ועל ידי שעסוק במצות טרדת קבורה אין צריך לעסוק במצוה אחרת, ואם כן כל מצוה שצריך לעסוק בה, בין שהוא בשב ואל תעשה בין שהוא בקום ועשה, פטור ממנה, ולכן מנטילת ידים פטור, שצריך מעשה ליטול ידיו [אכן בתענית צבור חייב להתענות, שזה אין צריך מעשה], ולכן גם מסוכה פטור דהא צריך מעשה לילך ולישב בסוכה, וראיה לזה, שהרי חתן ושושביניו והולכי לדבר מצוה פטורים מכל המצות מאותו טעם עצמו שאונן פטור, דהיינו, מטעם עוסק במצוה פטור מכל המצות, ובהם מבואר בפירוש בגמרא דף כ"ו שפטורים מסוכה, ואם כן הוא הדין אונן, עד כאן לשונו".
יש להעיר שפרט למחצית השקל שאסר להאכיל קטן חוץ לסוכה משום ספי ליה איסורא, כל שאר הדעות לא היו בוודאות אלא בתור הו"א (פנ"י) או הסתפקות (פמ"ג) ולא קבעו זאת כחובה, אמנם כתב זאת בודאות המג"א שהובא לעיל ובשו"ת אבני נזר (חאו"ח סי' תפא, ח) אבל ללא ראיה.
לעומתם, האחרונים הביאו מכתבי רעק"א שאוכל חוץ לסוכה הוא מבטל עשה אבל אינו עובר באיסור. כתב בחשוקי חמד (סוכה נג ע"א וכן הובא באנ"ת ערך ישיבת סוכה): "הקשו לרע"א (גנזי רע"א סימן ב) איך אמרינן בסוכה דף כה ע"א דשלוחי מצוה פטורין, וילפינן מחתן שפטור מקריאת שמע, ומפסח שנטמאו למת קודם הקרבתו, הלא בחתן ופסח, ביטלו המצוה בשב ואל תעשה, משא"כ סוכה הרי עובר בקום ועשה, כיון שאוכל חוץ לסוכה. ותירץ הרע"א דאין איסור כלל על אכילה חוץ לסוכה, אלא דמוטל עליו לקיים מצות עשה שיהיה אכילתו בסוכה, ואם אינו הולך לסוכה לאכול אכילתו שם מבטל מצות עשה, ואם כן הוי רק שב ואל תעשה שאינו אוכל בסוכה".
וכך כתב בשו"ת מנחת שלמה (ח"א סי' א): "דהרי התורה לא אסרה כלל ללבוש בגד בלא ציצית רק חייבתו להטיל בו ציצית, וכן גם באכילת חוץ לסוכה ליכא כלל שום איסור אלא שהתורה אמרה תשבו כעין תדורו וכל שהוא בא לאכול אכילת קבע שאין רגילין לאכול בשוק אלא בבית חל עליו מצות סוכה, ואי אמרינן דלא עשה מצוה הרי ממילא איכא נמי עבירה של ביטול עשה, וכן מבואר גם בשערי יושר שער ג' פי"ט עיין שם"...
הרחיבו ב'הליכות שלמה' להביא דעת הגרשז"א. וז"ל שם בהערה מח: "כי לא אסרה תורה לאכול חוץ לסוכה אלא רק חייבה לקיים מצות סוכה, ולכן כל שאינו יכול לקיים המצוה תו אין עליו שום איסור לאכול חוץ לסוכה (=בנודר או נשבע בכולל שלא לישב בסוכה)... וזה דלא כמש"כ הגר"ש קלוגער ז"ל בנדרי זריזין (נדרים טז ע"א) דצריך למעט כמה שאפשר ולכן יאכל רק פירות ומיני תרגימא עיי"ש".
באר ברשימות שעורים (רי"ד סולובייצ'יק, ברכות יא ע"ב, וכן ברשימות שעורים סוכה כה ע"א בשינויים):
"והנה עיין ברמב"ם (פ"ו מהל' סוכה ה"ו) וז"ל: אוכלין ושותין וישנים בסוכה כל שבעה בין ביום ובין בלילה ואסור לאכול סעודה חוץ לסוכה כל שבעה עכ"ל. ויש לחקור האם אכילת סעודה חוץ לסוכה מהווה איסור עשה, דכשאוכל חוץ לסוכה עובר באיסור עשה, או"ד דאינו אלא ביטול קיום מצות עשה. ונראה דנחלקו בזה המנ"ח והגר"ח זצ"ל, דהתוס' (בסוכה דף ט א ד"ה ההוא) הקשו למה לן קרא ד"לך" למעוטי סוכה גזולה תיפוק ליה משום דה"ל מצוה הבאה בעבירה. ותירץ המנ"ח דיש ב' דינים במצות ישיבה בסוכה: א) איסור לאכול מחוץ לסוכה כשירה ב) קיום מצוה לאכול בסוכה. ובאכל בסוכה גזולה שנפסלה מדין מצוה הבאה בעבירה אינו מקיים מצות ישיבה בסוכה אבל מ"מ אינו עובר באיסור אכילה מחוץ לסוכה. דמצוה הבאה בעבירה מפקיע את קיום המצוה בלבד ואינה פוסלת את החפצא דסוכה. ומגזה"כ דלך ולא הגזולה נלמד דחל פסול הגוף בסוכה גזולה דפקע ממנה חלות שם סוכה כשירה והאוכל בה הריהו כאוכל מחוץ לסוכה דעובר באיסור אכילה מחוץ לסוכה".
"אמנם הגר"ח זצ"ל חלק על סברת המנ"ח וטען שאין איסור בפ"ע לאכול מחוץ לסוכה, דיסוד האיסור לאכול מחוץ לסוכה אינו אלא מפני שעי"ז מבטל את קיום העשה לאכול בסוכה. ולפי"ז אמר הגר"ח זצ"ל שאסור לאכול בסוכה גזולה שנפסלה מדין מהב"ע, משום דמצוה הבאה בעבירה מפקיע את קיום מצות הגברא, ומבטל בכך קיום מצות עשה דישיבה בסוכה ואסור לו לאכול באופן שמבטל את קיום העשה דסוכה. והנה מלשון הרמב"ם "ואסור לאכול סעודה חוץ לסוכה כל שבעה" בפשטות משמע כדברי המנ"ח, דיש איסור בפני עצמו לאכול מחוץ לסוכה, וצ"ע בדברי הגר"ח זצ"ל".
ונראה דיש לחלק בין ביטול עשה בידים לביטול עשה בשב ואל תעשה. למשל בשילוח הקן כשלוקח האם על הבנים מבטל את העשה בידים, אמנם מי שאינו נוטל לולב כל ז' מבטל את העשה בשב ואל תעשה. ונראה שביטול עשה בידים מהווה מעשה איסור, משא"כ בביטול עשה בשב ואל תעשה ליכא מעשה איסור משום דלא עשה מעשה כלל, ואינה אלא חסרון שביטל את העשה ולא קיים את המצוה. ולפי"ז י"ל דיש לחלק בין אכילה מחוץ לסוכה ושאר ישיבות כמו שינה מחוץ לסוכה, דיתכן דאכילה מחוץ לסוכה הויא מעשה איסור, משום שמבטל בכך את העשה דישיבה בסוכה בידים. משא"כ בשינה ושאר ישיבות מחוץ לסוכה דאע"פ שביטל את העשה דישיבה בסוכה, מ"מ הואיל וביטלו בשב ואל תעשה אינו אלא חסרון שלא קיים את העשה ואעפ"כ לא עשה מעשה איסור מכיון שלא עשה מעשה בידים. ולפי"ז יל"ב את דברי הרמב"ם אליבא דהגר"ח זצ"ל, דמש"כ 'ואסור לאכול חוץ לסוכה כל שבעה' כוונתו דרק באכילה מחוץ לסוכה עובר על איסור, ומשום שביטל את העשה בידים, דביטול עשה בידים מהווה מעשה איסור. משא"כ בשינה מחוץ לסוכה דאינה אלא ביטול קיום העשה דישיבה בסוכה בשב ואל תעשה אך לא עשה מעשה איסור".
ודבריו צ"ב עד כמה יחשב למנ"ח כמעשה איסור.
ב. רמת האיסור באכילה חוץ לסוכה
השולחן ערוך (או"ח סי' רסט ס"א) פסק: "נוהגין לקדש בבהכ"נ, ואין למקדש לטעום מיין הקידוש אלא מטעימו לקטן, דאין קידוש אלא במקום סעודה"...
כתב המגן אברהם (סי' רסט ס"ק א): "מטעימו לקטן. אף על גב דאסור להאכיל לקטן איסור בידים כמ"ש סי' שמ"ג היינו בדבר שיש בו לאו אבל קידוש אינו אלא עשה (הג"מ בשם מהר"ם) ולפי מ"ש בסי' שמ"ג דאפי' איסור דרבנן לא ספי ליה בידים צ"ל כיון די"א דאפי' גדול מותר לשתות דיוצא בקידוש זה אף על גב דלא קי"ל הכי מ"מ לקטנים שרי א"נ כיון דא"א בע"א שרי [ב"י] וב"ח כ' שיתנו דוקא לקטנים שלא הגיעו לחינוך אבל בתשו' הר"ן סי' פ"ב בשם הרשב"א דאי יהיב לקטן כזה הוי ברכה לבטלה דהא לא הגיע לחנכו בברכה ואפילו במקום שנהגו ליתן להתינוק הנימול ביום המילה היינו משום שהברכה בשבילו היא אבל בקידוש לא, אלא צריך ליתן לקטן שהגיע לחינוך ולפמ"ש הרב"י בסי' שמ"ג בשם הרשב"א והר"ן דבכל מידי דהוא רביתא דתינוק כגון אכילה ושתיה מותר להאכילו בידים דלא גזרו בו חכמים דהא אפי' ביה"כ מצוה להאכילו ואין מחנכין אותו אפי' לשעות כמ"ש סי' תרי"ו וכ"ש כאן ויש חילוק בין אכילת איסור לאכיל' היתר בזמן האסור וכמ"ש התוס' בפסחים דף ק"ו ע"ב וכ"ש דמותר להאכילן בשבת בשחרית לפני קידוש דהא י"א אפי' גדול מותר לאכול כמ"ש הראב"ד ע"ש".
המגו אברהם הביא טעמים נוספים להתיר לתת לקטן לשתות מיין קידוש של בית הכנסת, והביא את שני הטעמים שאנו מבררים בדבריו בהלכה זו הן שביטול עשה במעשה עדיין נחשב לביטול עשה ולא לאיסור, והן שאיסור אכילה שגורם האיסור הוא הזמן ואינו איסור עצמי מותר לספות לתינוק. וא"כ קשים מאד דבריו שהבאנו לעיל בסי' תרמ שמגיעים למסקנה הפוכה.
כתב הלבוש (או"ח סי' שמג ס"א): "מ"מ להאכילו (=לקטן) איסור בידים אפילו אחרים אסורים, ואפילו באיסור שאינו דאורייתא אלא דרבנן".
באר באליה רבה (סי' שמג ס"ק ג): "ואפילו באיסור וכו'. ולפי זה אסור ליתן לקטן לאכול חוץ לסוכה, דמה איסור דרבנן אסור מכל שכן מצות עשה דאורייתא".
מסקנתו של אליה רבה אינה עולה מדברי הלבוש, וכנראה מתבסס על דברי המג"א שהבאנו (לעיל בתיחת דברינו): 'ומ"מ משמע דאחר לא יכול להאכילו בידי' כמ"ש סימן רס"ט'.
אולם הפרי מגדים בהל' ישיבה בסוכה (א"א סי' תרמ ס"ק ג) הגיה במגן אברהם: "חייב. עיין מ"א. ומה שכתב דאחר "לא" יכול להאכילו בידים, לכאורה ראוי להיות יכול להאכילו בידים, דיש חילוק בין אכילת איסור, ובין היתר בזמן האסור. כמו שכתב [מ"א] ריש סימן רס"ט, וי"ל בזה. ועיין אליה רבה [סימן] שמ"ג [ס"ק ב – ג]".
וכן בלבושי שרד (או"ח סי' תרמ ס"ב) תיקן במג"א: "(מג"א ס"ק ג) ומכל מקום משמע. נראה להגיה דאחר יכול להאכילו, וכדבריו בסימן תרי"ו ס"ק ב', ע"ש. ולשון דאחר שבמג"א, ר"ל שאינו בית דין, דדוקא על הבית דין מוטל לחנכו ולא על אחר. ולהלכה עדיין צ"ע".
וכך סיכם זאת בהערות הגרי"ש אלישיב (ערכין ב ע"ב) – "להאכיל וליישן קטן ביותר מחוץ לסוכה":
"קטן שאינו צריך לאמו חייב בסוכה. היינו משום חינוך, ובפחות מזה עדיין לא הגיע לחינוך מצוות סוכה. וכתב המג"א תר"מ, ג' (חידוש גדול) דעכ"פ אסור להאכילו בידים חוץ לסוכה, דלא ספינן ליה איסורא בידים. וזה אינו שייך כלל לגיל חינוך. דספינן אסור לעולם".
"וצ"ע דהמג"א סותר עצמו למה שכתב בסימן רס"ט הטעם דמותר להאכילו קודם קידוש, משום שאי"ז מאכל איסור אלא שזמן קגרים עיין שם. וא"כ ה"נ בחוץ לסוכה הא רק זמן קגרים ואי"ז מאכלות אסורות בעצם. ואולי המג"א סומך על שאר טעמים שכתב להתיר לענין להאכילו קודם קידוש".
"ולדברי המג"א לכאורה כמו"כ יש לאסור להשכיב הקטן לישון חוץ לסוכה. ואולי ל"ש לומר בזה שמיישנו בידים, שהרי הוא ישן מאליו. והמשנה ברורה תר"מ, ה', מביא את דברי המ"א להלכה, אמנם נראה שלא נוהגין כן. וצ"ב. (ועי' הערות יומא פ"ב ע"א והערות סוכה כ"ח)".
וע"ע בהערות הגרי"ש אלישיב (סוכה ב ע"ב). וסיכומו שאין נוהגים כמג"א נראה כמשקף את המציאות.
וכך השיג בתשובות והנהגות (כרך ג סי' ריא) על האכלת קטן חוץ לסוכה:
"כתב במ"ב תר"מ (ס"ק ה) שלכ"ע אסור להאכיל קטן חוץ לסוכה אפילו לאדם אחר, דהיינו ליתן לתוך פיו או לתת לו לאכול, והיינו מפני איסור לא תאכילום שאיסור תורה הוא כמו שאסור להאכילו נבלה. ודבריו תמוהין דאף דמבואר כן במ"א הלוא כבר כתב בלבושי שרד שע"כ הוא ט"ס. וצ"ל שאין איסור לא תאכילום, דהאי איסור אינו אלא במאכיל דבר שגופו אסור, אבל כאן בסוכה אין איסור וכמ"ש בפמ"ג כאן, וכן מוכח מהא דאיתא בסוכה (כה א) העוסק במצוה פטור מסוכה, ואי נימא דאיכא איסור דלא תאכילום אמאי פטור, הא משום עוסק במצוה לא שרינן איסורים, אלא מוכח דאיכא רק מצוה ואין איסור דלא תאכילום, שאינו דומה לנבלה, וכן מסיק המ"א גופא לעיל (תרט"ז) שבסוכה אין איסור ומסתמא לא חזר בו, ואין יסוד לומר שבביטול מ"ע לחוד יש איסור תורה דלא תאכילום, ומה עוד שבפמ"ג גופא שהוכיח ממנו המ"ב, מעורר כמ"ש דלא דמי לנבלה ואין איסור, ונשאר בצ"ע".
"סוף דבר דברי המ"ב ופסקו תמוהים מאד דמסיק דאסור לצוות לו לאכול וכמג"א, וביותר דהמג"א גופא סותר דבריו, ודומה לכל המצוות שלא מצינו לא תאכילום, ואמנם גם בחיי"א כלל ס"ו ס"י פסק לאיסור, ובמחצית השקל סי' תרט"ז כתב דלפי מסקנת המג"א בר"ס רס"ט דאף באיסור עשה איכא איסור, אף בסוכה הדין כן דאסור, אך העיקר נראה כדברי הפמ"ג דלא שייך בזה איסור, וכמ"ש בלבוש".
וכך סיכמו באנציקלופדיה תלמודית (כרך כו, ישיבת סוכה): "ואם אינו הולך לסוכה לאכול את אכילתו שם, הוא מבטל מצות עשה, והרי זה "שב ואל תעשה", שאינו אוכל בסוכה (גנזי רע"א שם, [ועי' בסוף מכתבו שבעמודי איגרא לביצה ג ב], ובנין שלמה שם, ועי' או"ש שבועות שם), ויש מוסיפים שלא אסרה תורה לאכול חוץ לסוכה, אלא רק חייבה לקיים מצות סוכה, ולכן כל מי שאינו יכול לקיים את המצוה – כגון שנאסר בישיבתה משום נדר או שבועה – אינו צריך למעט באכילה ושינה, אלא אוכל וישן כדרכו חוץ לסוכה (הליכות שלמה מועדים פ"ט סי' כה, ודבר הלכה שם אות מח. ועי' נדרי זריזין נדרים טז א, שסובר שצריך למעט באכילה חוץ לסוכה, ואם אפשר לו לא יאכל אלא דברים שאינם חייבים בסוכה. ועי' הליכות שלמה שם דבר הלכה אות מה, שמטעם זה מצדד שאין איסור להאכיל קטן חוץ לסוכה, ותמה על האחרונים שנקטו שאסור). ויש מן האחרונים שכתבו שהאוכל או ישן חוץ לסוכה מבטל את מצותה בקום ועשה, שיש איסור לאכול ולישון חוץ לסוכה (פנ"י סוכה כה א ד"ה במשנה, והובא בפמ"ג או"ח סי' תרמ א"א ס"ק י), ולכן אונן, אף על פי שהוא פטור מן המצוות, אסור לו לאכול חוץ לסוכה, שלדעתם האונן אינו פטור אלא ממצוות עשה שביטולן הוא בשב ואל תעשה, ואכילה מחוץ לסוכה היא ביטול המצוה בקום ועשה (פמ"ג שם)".
מסקנה למעשה
כיון שהאחרונים הסתפקו מה דעתו של המג"א (פמ"ג ולבושי שרד) וכיון שאחרוני זמננו (גרשז"א, הגרי"ש אלישיב, תשובות והנהגות) קבעו שאכילה חוץ לסוכה היא ביטול עשה ואין בה איסור, נראה לענ"ד לפסוק כמותם שאין להחמיר בלספות בידים אכילה לקטן חוץ לסוכה. והמחמיר כמשנה ברורה תבוא עליו ברכה ויחמיר לעצמו ולא על אחרים.