חבל נחלתו כה יד
סימן יד
פרסום באינטרנט בשבת
שאלה
דרך העבודה של פרסום באינטרנט בימינו היא כזו.
חברת אינטרנט (כגון גוגל) נשכרת על ידי חנויות אינטרנטיות, ואתרים אחרים לפרסם את מוצרי אותו שוכר. חברת האינטרנט עצמה שוכרת שטחי פרסום בכל אתר שהיא מעוניינת, ומפרסמת כל מה שנשכרה לו.
חברת האינטרנט שקנתה שטחי פרסום משלמת לבעל האתר לפי מספר פרסומות, כניסות לפרסומות וקניית לקוחות דרך הפרסומות שהיא פירסמה.
לחברת האינטרנט ישנם תוכנות המונות את כמות הפרסומות, מספר הכניסות (גלישות) לפרסומות ומספר הקניות דרך הפרסומות. אחת לחודש היא מעבירה לבעל האתר את השכר, לפי התעריף שנקבע ביניהם.
[לחברות האינטרנט ישנן תוכנות העוקבות אחרי כל גולש וגולש וצוברות עליו את כל האפיונים שהם יכולים. כאשר אותו גולש נכנס שוב לאינטרנט הוא 'יקבל' באתרים בהם היא שכרה מקום פרסום – פרסומות שמתאימות לאפיונים שלו.]
לחברת האינטרנט חשבון מדוייק מאד של כל הפרטים, ולכן בעלי אתרים יכולים לומר בצורה ודאית: 'על שבת פר' ויקרא קבלתי מאה שקל מגוגל', וכן על שאר שבתות וימים טובים.
[ניתן להורות לחברת האינטרנט להפסיק כל פעילות באתר מסויים בשבת, אולם החברות המוֹכְרוֹת לא מעונינות בכך, מכיון שהן מפסידות קונים.]
הגולשים באינטרנט הם ישראל ונכרים, ובעלי האתרים מקבלים שכר שבת לפי גלישתם וקניותיהם של הגולשים.
האם ובאיזו אופן מותרים בעלי האתרים ליהנות מהשכר?
פתיחה1
לפענ"ד יש לדון על שתי נקודות:
1) הכשלת אדם מישראל בקניה בשבת.
2) הנאה משכר שבת.
א. הכשלת אדם בקניה בשבת
קניה בשבת אסורה מדרבנן ואין בה איסור תורה2. יהודים הגולשים באינטרנט בשבת עושים זאת על דעתם. ואין בכניסתם לפרסומות ואפילו בקניה משום לפני עיוור של בעל האתר, ואף סיועו לדבר עבירה קטן מאד, שכן אדם הקונה מוצר דרך האינטרנט משווה את מחיר המוצר באתרים שונים, וסמיכתו על פרסומת ש'קפצה' לפני עיניו, היא רק בגדר נתינת אפשרות, אחת מני רבות, וייעוץ בעלמא. שליחת הפרסומת בשבת לאותו גולש, אינה נעשית על ידי בעל האתר, חברת פרסום וחברת האינטרנט, אלא המחשב שולח, וכן לגבי קניה הכל נעשה דרך המחשב. נמצא שהכשלה ישירה ודאי שאין כאן.
הגולשים מישראל בעברינותם, הם האחראים על גלישתם וקנייתם, ולכן אין כאן הכשלה בדבר עבירה.
לגבי אחריותנו על עבריינים נאמר במעשר שני (פ"ה מ"א): "כרם רבעי מציינין אותו בקוזזות אדמה ושל ערלה בחרסית... אמר רבן שמעון בן גמליאל במה דברים אמורים בשביעית. והצנועים מניחין את המעות ואומרים כל הנלקט מזה יהא מחולל על המעות האלו".
ובאר הרמב"ם:
"ורבן שמעון בן גמליאל אומר שלא הצרכנו לרשום כרם רבעי וערלה כדי שלא יאכלו מהן אלא בשנת השמטה שהיא הפקר ויד כל אדם פשוטה בגנות ובכרמים, אבל שלא בשנת השמטה אין צריך לצינן, לפי שאין רשות לכל אדם לפשוט ידו ולאכול דבר שאינו שלו, ומי שעבר ואכל הרי זה גזלן, ואין לנו לעשות תקנה לגזלן כדי שלא יכשל, מפני שעון גזל חמור יותר, ודברים אלו נכונים. והצנועין מניחין את המעות וכו', ר"ל בשנת השמטה עושין כן אם היה ברשותם כרם רבעי שדינו שיפדה כמו שביארנו. וכבר ביארנו שצנועין הם המדקדקים באיסורין".
למדנו על שלש דרכים ביחס לעבריינים, הנכנסים לשדות חבריהם ונוטלים פירות ללא רשות, ויש חשש שיטלו ערלה או נטע רבעי:
דעת ת"ק שעושים סימן תמיד כדי שאף עבריינים לא ייכשלו.
דעת רבן גמליאל שאך בשמיטה עושים כן שאז הם אינם עבריינים בכניסה לשדות חבריהם, ואז עושים להם סימן שהפירות אסורים, בערלה באכילה ובהנאה, וברבעי אסורים קודם חילול. והצנועים היו פודים את הרבעי בשביעית, כדי שהנכנסים ברשות בשנת השמיטה לא ייכשלו באכילת רבעי ללא פדיון. (אולם גם הצנועים לא מצאו פתרון להציל מערלה פרט לסימון בחרסית).
עולה, שהן רבן גמליאל והן הצנועים לא חששו לגזלנים בשאר שנים שייכשלו בערלה ורבעי. וכן פסק הרמב"ם. הרמב"ם דן באיסור תורה, קניה בשבת היא כאמור איסור דרבנן ולכן ק"ו שאין צריך לחוש להם.
עפ"י דברי הרמב"ם נראה בהשלכה לעניננו שאין צורך להימנע מפרסום בשבת ולחוש מגלישת אנשים מישראל, הם אחראים לגלישתם וממילא גם אין חיוב להצילם מן העבירות הנסבבות של קניין בשבת.
הדברים אמורים, שאין שום איסור מצד לפנ"ע ואביזרייהו, הן לגבי החנות האינטרנטית, הן לגבי המפרסם עצמו, והן לגבי מי שבאתר 'שלו' היה הפירסום, כיון שמדובר באוטומאט (מחשב) שמעביר נתונים וכד', אין באי מניעתם שום סיוע לעבריין, שכן הוא החליט לגלוש ביום השבת ולקנות באשראי ביום השבת.
ב. שכר שבת
אותם אחוזים המופרשים לחברת הפרסום על ידי חברת האינרטנט הם שכר שבת. נעסוק בתחילה בלימוד איסור שכר שבת ואח"כ בבעיה שהוא מגיע כתוצאה מפעולות אסורות של אדם מישראל.
כתב הטור (או"ח סי' שו): "השוכר פועלים לשמור לו פרה אסור לו ליקח שכר שבת לפיכך אין אחריות שבת עליו שכרו לחדש או לשנה מותר לו ליקח שכר שבת לפיכך אחריות שבת עליו ולא יאמר תן לי שכרי של שבת אלא יאמר תן לי שכר החדש".
היינו אם השכיר מישראל, העושה פעולה מותרת בשבת, מקבל שכרו מידי יום ביומו אסור לו ליטול שכר שבת, ולכן אם הוא נוטל שכר שבוע או שכר חודש מותר לקבל שכר אף עבור מעשהו בשבת, ולדרך זו קוראים שכר שבת בהבלעה והיא מותרת.
באר הבית יוסף (או"ח סי' שו, ד): "השוכר פועלים לשמור לו פרה וכו'. ברייתא בסוף פרק הזהב (ב"מ נח.) השוכר את הפועל לשמור לו פרה לשמור את התינוק לשמור את הזרעים אין נותנין לו שכר שבת לפיכך אין אחריות שבת עליו, היה שכיר שבת שכיר חדש שכיר שנה שכיר שבוע נותנין לו שכר שבת לפיכך אחריות שבת עליו. וכתבוה הרי"ף והרא"ש בפרק שואל (רי"ף סד:, רא"ש סי' ח) וסיימו בה ולא יאמר לו תן לי שכרי של שבת אלא אומר לו תן לי שכרי של עשרה ימים וכן כתב הרמב"ם בסוף פרק ו' (הכ"ה) וכן כתב ספר מצות גדול (לאוין סה, כא ע"ד). [בדק הבית] כתוב בשבלי הלקט (סי' קיג) שאם אומר לו כך וכך תתן לי בחדש שיבא כך ליום הוי נמי כשכר שבת. ואין נראה כן מדברי הפוסקים שכתבתי בסמוך [עד כאן]".
הערת בדק הבית משבלי הלקט היא, שאם הפועל מחשב לפי ימים גם אם מבליע את השבתות בתוך שאר הימים נחשב כשכר שבת, והב"י דחה שאין נראה כן מדברי הפוסקים.
גם בכנסת הגדולה (הגהות טור או"ח סי' שו) כתב: "א. דקצ"ט ע"ב שטה ב': שכרו לחדש או לשנה, מותר לו ליקח שכר שבת וכו'. נ"ב: אם שכרו לחדש או לשנה בכך וכך ליום, יש להסתפק אם אסור לקחת שכר שבת. הר"א ששון סימן ע"ג. ועיין במ"ש בהגהת ב"י [אות א] בשם שבולי הלקט".
וחזר על כך בהגהות ב"י (או"ח סי' שו אות א).
וכן פסק השולחן ערוך (או"ח סי' שו ס"ד): "השוכר את הפועל לשמור זרעים או ד"א אינו נותן לו שכר שבת, לפיכך אין אחריות שבת עליו; היה שכיר שבת, שכיר חודש, שכיר שנה, שכיר שבוע, נותן לו שכר שבת, לפיכך אחריות שבת עליו. ולא יאמר: תן לי של שבת, אלא אומר: תן לי שכר השבוע או החודש, או יאמר לו: תן לי שכר עשרה ימים". ואסר שכר שבת והתיר בהבלעה.
עפ"י דברים אלו אם השכיר הוא אדם מישראל ועושה פעולות המותרות בשבת מותר לו ליטול שכר שבת בהבלעה.
ג. שכר שבת ממלאכת נכרי
אם משכיר חפציו לנכרי והוא עושה בהן פעולות שלנו אסורות בשבת אבל לנכרי מותרות – ניתן להשכיר לו, ולקבל את דמי השכירות בהבלעה עם שאר ימי השבוע. כך פסק השולחן ערוך (או"ח סי' רמו ס"א): "מותר להשאיל ולהשכיר כליו לאינו יהודי, ואף על פי שהוא עושה בהם מלאכה בשבת, מפני שאין אנו מצווים על שביתת כלים; וי"א דכלים שעושין בהם מלאכה, כגון מחרישה וכיוצא בה, אסור להשכיר לאינו יהודי בע"ש; וביום הה' מותר להשכיר לו, ובלבד שלא יטול שכר שבת אלא בהבלעה, כגון שישכיר לו לחדש או לשבוע; ולהשאיל לו, מותר אפילו בערב שבת". ועי' בשו"ת חשב האפוד (ח"ב סי' א).
ועל כן נראה שאף לדידן אם משכיר שטחי פרסום לחברה בבעלות נכרים, לתקופה ארוכה, ומקבל שכר חודשי לפי המפתח שציינו לעיל – אפילו שיכול לדעת בדיוק כמה שכר נוטל על שבת, בכ"ז כיון שאת השכר על השבת נוטל בהבלעה, אינו צריך לברר אם הגולש או הקונה הוא אדם מישראל – אלא הוא השכיר חלק מהאתר שלו לנכרי והלה יעשה בו כפי רצונו. ואף שיש לו רווח עקיף בכך, השכר משתלם בהבלעה. ועי' בשו"ת מלמד להועיל (ח"א, או"ח סי' מ) שהתיר לסוכן של בית מסחר של יהודי ליטול את חלקו בהבלעה אע"פ שהמדובר ביהודי מחלל שבת. ובמקרה דידן בעל האתר המשכיר מקום לפרסומות באתר שלו, הרווח שלו עקיף בלבד וניתן לו בהבלעה ולכן נראה שהוא מותר.
ד. שכר שבת ממכירות באינטרנט
כל מה שכתבנו נכון (לענ"ד) לגבי בעל האתר, אולם בעל החנות האינטרנטית הוא מרויח ישירות מהקניה של יהודי מחלל שבת בשבת.
בכרך ז סי' ו מספרי העיר הרה"ג יעקב אריאל שליט"א שיש בחנות אינטרנטית הפועלת בשבת שכר שבת, ולכן אף אם צריך להשאיר את חנותו האינטרנטית פתוחה בשבת, אם ישראל קנה בה, יעביר את הרווח הנקי שלו לצדקה ולא יהנה ממנו. וכן בשו"ת מראה הבזק (ח"ה עמ' 93) סבר שהוא שכר שבת.
וכך כתב בס' 'ודבר דבר' לרב שמואל פנחסי (פ"ו סי"ב): "אסור שיהיה אתר פעיל באינטרנט בשבת על מנת שיכולים להיכנס לאתר ולהזמין סחורות אפילו במדינה שרוב ככל הקונים הם גויים ואפילו שמספק את הסחורה רק לאחר השבת אסור".
לעומתם ראיתי שהרב שמואל ברוך גנוט (כתב עת ארחות 53 תשס"א 31-33) סבר שאינו עובר במקח וממכר בשבת כיון שהכל נעשה מצידו בצורה אוטומאטית על ידי מחשב, ועל כן סבר שאין בכך שכר שבת.
וכן בפניני הלכה (ח"ב עמ' 230) כתב: "ואם רוב הקונים הם גויים אין צורך לסגור את האתר בשבת ואין על הקניות שמתבצעות בשבת דין שכר שבת, הואיל והתשלום הוא על הכנת האתר שנעשתה בימות החול".
ועי' בשו"ת חלקת יעקב (או"ח סי' סז ו-ע) שסבר שאין שכר שבת באוטומאטים שמוכנים קודם השבת וכן במחשב לכאורה הוא אינו עושה שום מעשה. עי"ש. ובשו"ת שבט הלוי (ח"ח סי' מ) נוטה לאסור להשאיר פאקסמיליה פתוחה בבית עסק מהזמנות שתגענה בשבת, אע"פ שלא מצא סיבה מיוחדת לאסור.
וראיתי שרוב אחרוני דורנו נוקטים למעשה לסגור אתר כזה העוסק במסחר אפילו שכולו אוטומאטי.
ועי' בשו"ת מנחת יצחק (ח"ה סי' יד).
הערת הרה"ג יעקב אריאל – רב העיר רמת-גן (לשעבר)
יש להבחין בין שכר שבת להנאה מחילול שבת (לכן יש לנסח את שני המושגים בניסוח שונה). שכר שבת אסור גם אם לא נעשתה שום מלאכה, כגון ע"י אוטומט או גוי. מאידך, מותר ליהנות ממנו בהבלעה. הנאה מחילול שבת אסורה רק אם היא נוצרה ע"י אדם ולא באוטומט. אך היא אסרה גם בהבלעה. לכן יש לנכות את רווחי השבת נטו (לאחר ניכוי הוצאות ההחזקה והתפעול של האתר) שנוצרו ע"י ישראלים מחללי שבת. במקום שרוב הנכנסים לאתר הם גויים, מותר ליהנות מהם, אם אין שמו של ישראל עליו.
מה שהבאת בשם הגרש"ב גנוט שמכשיר העובד אוטומטית אין בו משום מו"מ בשבת לא ראיתי במקורם, אך סברתו מסתברת רק באשר לבעלים של האתר. הם לא עושים מלאכה בעצמם. אולם ישראל הקונה בשבת דרך האתר בודאי שעושה מלאכה אסורה ואין ליהנות ממנה. ואם האתר מנוסח בעברית ופונה לישראלים יש בכך איסור 'לפני עיוור' וצריך לחסום אותו בשבתות, או לפחות להודיע באתר במקם בולט, שאין להיכנס לאתר בשבת.