חבל נחלתו כד יח
סימן יח - תענית בעשירי בטבת שחל בשבת
שאלה
האבודרהם כתב שאם עשרה בטבת היה חל בשבת לא ניתן היה לדחותו ליום ראשון משום שכתוב בו 'בעצם היום הזה' והוקש ליום הכפורים.
לְמה כוונת האבודרהם: האם שבמקרה כזה לא יתענו כיון שחל בשבת ואעפ"כ לא יידחה ליום ראשון, או שחשיבותו של עשרה בטבת כיום כיפור שאם חל בשבת מתענים בה?
תשובה
א. נאמר במגילה (ה ע"א): "אבל זמן עצי כהנים ותשעה באב וחגיגה והקהל מאחרין ולא מקדימין. תשעה באב – אקדומי פורענות לא מקדמי".
פרש רש"י (מגילה ה ע"א) על המשנה:
"באלו אמרו – בזמנים של מגילה אמרו מקדימין אם חל ארבעה עשר בשבת".
"אבל זמן עצי כהנים והעם – האמור במסכת תענית (כח, א), שהיו משפחות של ישראל שקבוע להם ימים בכל שנה להביא עצים למקדש לצורך המערכה, ומביאין קרבן עצים עמהן, אם חל להיות בשבת – מאחרין ליום מחר, וכן תשעה באב שחל להיות בשבת, והוא הדין לשבעה עשר בתמוז, ולעשרה בטבת, והאי דנקט תשעה באב1 – משום דהוכפלו בו צרות והכל מתענין בו, אבל שאר צומות, אמרינן במסכת ראש השנה (יח, ב): רצו – מתענין, רצו – אין מתענין". וכן הביא ר' אברהם מן ההר (מגילה ה ע"א בשם רש"י), וכן בארו רבינו יהונתן מלוניל (על הרי"ף, מגילה משניות א ע"א), פסקי רי"ד (מגילה ה ע"א).
עולה מרש"י ושאר הראשונים שהובאו שאם חל עשרה בטבת בשבת דוחים את התענית ליום ראשון.
בימינו לאחר תיקון הלוח (בזמן האמוראים), לא יכול לצאת י' בטבת בשבת, וע"כ השאלה תיאורטית בעיקרה ובבחינת דרוש וקבל שכר.
כרש"י פסק גם הרמב"ם (הל' תעניות פ"ה ה"ה): "...אבל אחד מארבעה ימי הצומות שחל להיות בשבת דוחין אותו לאחר השבת...". וכן השולחן ערוך (או"ח סי' תקנ ס"ג): "כל ד' צומות הללו אם חלו להיות בשבת, נדחין לאחר השבת".
וכ"כ בספר מהרי"ל (מנהגים, הלכות שבעה עשר בתמוז ותשעה באב): "ופורענות אין מקדימין, ע"כ כי יפול י"ז בתמוז או ט' באב או י' בטבת להיות בשבת מאחרין ומתענין באחד בשבת. מה שאין כן תענית אסתר דשעת גאולה היתה...".
כתב בשו"ת עמודי אש (סי' ו אות ז): "הבית יוסף בסימן תקנ כתב, והרב ר' דוד אבודרהם כתב בהלכות תענית שי' בטבת הוא משונה משאר תעניות שאם היה חל בשבת לא היו יכולים לדחותו ליום אחר מפני שנאמר בו 'בעצם היום הזה' כו'. ולא ידעתי מנין לו זה. עכ"ל. ותמהני מדוע לא דחה אותו מדברי רש"י מגילה [ה, א] שעל מה דאיתא התם באלו אמרו כו', ותשעה באב מאחרין ולא מקדימין. וכתב רש"י, וכן תשעה באב שחל להיות בשבת והוא הדין לי"ז בתמוז ולי' בטבת. והאי דנקט תשעה באב כו'. וכן הוא ברמב"ם הלכות תענית [פרק ה הלכה ה]: אבל אחד מארבע ימי הצומות שחל להיות בשבת דוחין שבת. וכן הוא בכל בו [סימן סב]: אבל אחד מארבע הצומות שחל להיות בשבת מאחרין כו'. ומכל זה מבואר דלא כהאבודרהם".
ודבר ברור כי להלכה אף עשירי בטבת אם חל בשבת – נדחה ליום ראשון.
ב. לאחר שהקדמנו ששיטת האבודרהם על כל משמעויותיה אינה להלכה, ננסה להבין מהי שיטת האבודרהם.
בספר אבודרהם (סדר תפלת התעניות) כתב חידוש גדול:
"וחילוק יש ביניהם שארבעת הצומות הם נדחין לפעמים כשחלו בשבת חוץ מעשרה בטבת שאינו חל לעולם בשבת אבל הוא חל לפעמים ביום ששי ומתענין בו ביום. ואפילו היה חל בשבת לא היו יכולים לדחותו ליום אחר מפני שנאמר בו (יחז' כד ב) בעצם היום הזה כמו ביום הכפורים. ושאר הצומות אינן חלין לעולם ביום ששי".
האבודרהם למד מיחזקאל (כד, א-ב) לגבי עשרה בטבת, שחשיבות התענית רק אם היא בי' בטבת. ז"ל הפס' ביחזקאל: "ויהי דבר ה' אלי בשנה התשיעית בחדש העשירי בעשור לחדש לאמר. בן אדם כתוב כתב לך את שם היום את עצם היום הזה סמך מלך בבל אל ירושלם בעצם היום הזה".
הבית יוסף (או"ח סי' תקנ) הביא את דברי האבודרהם ודחאו. וז"ל: "וה"ר דוד אבודרהם כתב בהלכות תענית (עמ' רנד) שעשרה בטבת הוא משונה משאר תעניות שאם היה חל בשבת לא היו יכולים לדחותו ליום אחר מפני שנאמר בו (יחזקאל כד ב) בעצם היום הזה2 כמו ביום הכפורים ולא ידעתי מנין לו זה".
הן מדברי אבודרהם והן מדברי הב"י שהביאו, משמע שסברו שעשרה בטבת שחל בשבת – לא יידחה ליום ראשון, אולם לא משמע שיתענו בשבת, אלא באותה שנה, לא יתענו כלל עשירי בטבת כיון שחל בשבת. ולפי"ז מחלוקתו של האבודרהם היא רק בדין דרבנן שבשנה שחל עשרה בטבת בשבת אין מתענים בו.
וראיה לכך שלא התכוין לתענית בשבת, שהרי עשרה בטבת לא מתחילים את התענית מן הערב כמו ביום הכיפורים, ואם מתענים בשבת תצא הרכבה משונה, בערב מקדשים וסועדים, ובבוקר מתענים...
כמו"כ, איך הפך צום עשירי בטבת שבהלכותיו הוא קל מתשעה באב, להיות חמור אף יותר מת"ב, וכי עד כדי כך גדול כח ההיקש של המילים 'בעצם היום הזה'?! והרי זה היקש מנביא לתורה וודאי אין כוחו כדאורייתא.
נוסף לכך, לא מצאתי מן הראשונים הידועים לנו חבר לבעל האבודרהם, ועל כן ראוי להתייחס לכל השיטה בצורה מינמלית ולא להרחיבה על תענית בשבת שהיא חידוש גדול. בנוסף לכך שלא מצאנו מן הראשונים שכתבו כשיטתו, גם לא מצאנו ראשונים שדנו או הזכירו דעה כזו, מה שמוביל למחשבה שכיון שהדיון הוא בבחינת 'דרוש וקבל שכר' הוא לא נידון לפניהם.
לפי ההסבר שאין מתענים כשעשירי בטבת בשבת השיטה היא פרשנית בעיקר ואין לה נ"מ הלכתית מעשית. ואילו לפי ההסבר שמתענים בשבת זו שיטה עם משמעות הלכתית גדולה.
ג. אולם בספר תקון יששכר (דף כח ע"א) כתב במפורש שאם יחול עשרה בטבת בשבת מתענים בשבת: "ועוד בתשובות הגאונים ז"ל שאפילו אלו חל הצום של טבת בשבת עצמו לא היינו יכולים לדחותו ממנו כלל לא להקדים ולא לאחר, והיינו מתענין אותו ביום השבת עצמו כיום הכפורים שחל להיות שבת משום דכתיב בו בן אדם כתוב לך את שם היום את עצם היום הזה כמו שכתוב בתעניות של יום הכפורים בעצם היום הזה אלא שלעולם אינו חל ביום שבת ע"כ".
ספר תקון יששכר עוסק בקביעת לוח השנה ובמנהגי קה"ת והפטרות וכו' והוא בן זמנו של מהר"י קארו (=הבית יוסף). הוא אינו מפרט יותר ממה שצטטתי. לא ברור לי על אלו גאונים הוא נסמך, ובדברי הגאונים לא מצאתי על כך מאומה. הוא גם לא מבאר מה יעשו בליל שבת יקדשו ויאכלו ויתחילו את הצום ממחרת כמו כל עשרה בטבת או שיתחיל מכניסת השבת. וכאמור הדברים לענ"ד מוזרים מאד.
בכנסת הגדולה (הגהות ב"י או"ח סי' תקנ אות ב) העיר: "ולא ידעתי מנין לו זה וכו'. נ"ב: בספר תיקון יששכר דף כ"א ע"א הביאו בשם תשובות הגאונים".
וכך כתב באליה רבה (סימן תקנ ס"ק ג): "אם חלו בשבת וכו'. חוץ מעשרה בטבת שאינו חל לעולם בשבת, ואפילו היה חל לא היו יכולין לדחותו ליום א', מפני שנאמר בו בעצם היום הזה [יחזקאל כד, ב] כמו ביו"כ (אבודרהם עמוד רנד). וכתב הב"י [ד"ה ומ"ש ואם חלו] ולא ידעתי מנין לו זה. ובכנסת הגדולה [הגהות ב"י] כתב דבספר תקון יששכר [כח ע"א] כתב בשם תשובות הגאונים כאבודרהם, ועיין ס"ק שאחר זה".
בכנה"ג ואליה רבה קבעו שדעת הגאונים המובאים בתקון יששכר ודעת האבודרהם זהה. אולם, כפי שהקדמנו, אין הכרח לכך מפני שהאבודרהם לא הזכיר תענית בשבת, וחידושו אינו כה מהפכני, בעוד שתקון יששכר הזכיר זאת וכתבתי שהדברים מוזרים לענ"ד.
ד. רבים האחרונים שהבינו באבודרהם ככנה"ג, חלקם ירדו להסביר מדוע כה גדול כח עשירי בטבת שיתענו בו אף בשבת.
וכך כתב החת"ס בתורת משה (פרשת וזאת הברכה, דרוש לח' טבת [תקפ"א]): "וכתב באבודרהם, דאם אפשר הי' שחל להיות יו"ד טבת בשבת היו צריכים להתענות בשבת יען שכתוב בו (יחזקאל כ"ד ב') כתב לך את עצם היום הזה עיצומו של יום, כמו ביום הכיפורים דכתיב (ויקרא כ"ג כ"ט) בעצם היום הזה. ויש להבין הלא יו"ד טבת לא היה רק התחלת מצור [על] העיר ועד שתי שנים ומחצה לא נחרבה וק' הלא חמור חורבנה מסתמא מן התחלת המצור, ולמה ט"ב אין דוחה שבת, ועיין בעירובין (מ"א ע"א) בענין ט"ב שחל בע"ש אין משלימין ויו"ד טבת בע"ש משלימין, והי' דוחה שבת. ונראה לבאר דהנה הטעם שקבעו תענית על מצור ההוא, הלא היתה ירושלים כמה פעמים במצור בימי פרעה נכה וכדומה, רק הטעם הוא דמה שהיתה העיר בטרדת המצור שתי שנים ומחצה, זה מחמת שבאותו יום שסמך מלך בבל למטה על ירושלים, כמו כן ישבו ב"ד שלמעלה אלו מיימינים אלו משמאילים עד שגברו המשמאילים ונחרב הבית, והנה אין לך שנה שאין קללתה מרובה מחברתה, וכל דור שלא נבנה בהמ"ק בימיו כאילו נחרב בימיו (כירושלמי ריש יומא), נמצא שבכל שנה ושנה נתחדש חורבן חדש, וזהו בכל פעם כשהגיע אותו יום של עשרה בטבת, שהתחיל אז למעלה משפט החורבן, כמו כן בכל דור ודור, יושבין ב"ד שלמעלה וגוזרין החורבן של כל שנה ושנה, ודבר זה מרומז קצת בספר הקרנים, עיין בפירושו הנקרא דן ידין, בענין חודש טבת, וידוע דעל צרה שעברה כמו יום שמת בו אביו ואמו אין אנו מתענין בשבת אבל תענית חלום מותר להתענות, דבשביל עונג שיש לו שמבטל צרה העתידה לבוא עליו לא מעונה הוא (או"ח סי' רפ"ח ס"ד), הילכך תענית ט"ב, דזהו רק על צרה שעברה לא דחו שבת, אבל תענית י' טבת זהו על בטול צרה העתידה עונג הוא, והיה דחי שבת".
כדרשה הדברים מובנים, אולם כחיוב להלכה הדברים קשים לענ"ד.
ה. ביאור אחר לחובת התענית בשבת כתוב בחדושי הגר"ח (ראש השנה יח ע"ב):
"הנה הב"י (או"ח סי' תק"נ) כתב בשם האבודרהם דאם היה אפשר שיחול עשרה בטבת בשבת היו מתענים אפילו בשבת, משום שנאמר בו בעצם היום הזה כמו ביו"כ, אלא שאינו יכול לחול בשבת. וצריך ביאור מ"ש עשרה בטבת משאר תעניות".
"והנה תענית חלום מתענין אפילו בשבת, וחזינן מזה דשייך תענית בשבת, רק דבכל מקום נדחה התענית מפני השבת משום דגם למחר יכולים להתענות על זה, ולמה שיתענו בשבת, אבל אם היה צריך להתענות דוקא בשבת וא"א לדחותו למחר, שפיר נוכל להתענות בשבת, ולפיכך בתענית חלום דאמרינן בגמ' שבת (דף י"א ע"ב) דיפה לחלום כשמתענין בו ביום א"כ אין לדחותו למחר, לכן מתענין שפיר בשבת. וזהו החילוק בין עשרה בטבת לכל התעניות, דכל התעניות מתענים מפני המאורעות שארעו ותלוי בחודש כדכתיב בקרא, א"כ יכולים להתענות גם למחר, ולכן כשחל בשבת נדחה למחר, אבל בעשרה בטבת דכתיב "בעצם היום הזה" (עי' ר"ה דף י"ח ע"ב), א"כ הוא דין דוקא "באותו יום, וע"כ א"א לדחותו למחר, ושפיר היה אפשר להתענות אף בשבת. [א"ה, עיקר יסוד זה כ"כ במנ"ח מצוה שא ע"ש שהאריך בזה3, וע"ע בקונטרס חנוכה ומגילה סי' ח מה שהביא מהגרי"ז זצ"ל בענין זה]".
אף בדברי הגר"ח לא הוברר מדוע חשיבות התענית בעשירי כה גדולה שלא ניתן לבטלה.
ו. האחרונים בכמה ספרים הביאו ששיטת האבודרהם שמתענים בשבת תענית עשרה בטבת.
בערוך השולחן (או"ח סי' תקמט ס"ב), וכן בשו"ת שואל ומשיב (מהדו"ק ח"ב סי' ה, ח"ג סי' קעט, מהדורה שתיתאה סי' לח) עולה שהבין שעשרה בטבת דוחה שבת, וכן בשקל הקודש (הל' קידוש החודש פ"ח ה"ו).
ביערות דבש (ח"ב דרוש יב) עושה חשבון שעשרה בטבת בו סמך מלך בבל על חומות ירושלים היה בשבת, ועל כן אם יחול שוב בשבת דוחה את השבת. והדברים מושכים בחריפותם, אולם בסיסם ההלכתי רעוע.
ז. לעומת זאת יש מן האחרונים שהעירו שדברי תקון יששכר (ולמפרשים כן אף באבודרהם) אינם מסתברים.
כתב בשו"ת מנחת אלעזר (ח"א סי' מח): "וכן בב"י או"ח סי' תק"נ בשם אבודרהם שאם הי' חל עשרה בטבת בשבת לא הי' יכולים לדחותו ליום מחר משום שנא' בעצם היום הזה וכ' ע"ז הב"י לא ידעתי מנין לו זה ר"ל אף שהביא מהמקרא כיון שהוא דבר שלא נמצא בש"ס ובדברז"ל".
נאמר בירושלמי (סוכה פ"ד ה"א): "ר' סימון מפקד לאילין דמחשבין יהבון דעתכון דלא תעבדין לא תקיעתה בשבת ולא ערבתא בשבתא. ואין אדחקון עבדון תקיעתה ולא תעבדון ערבתא". (קרבן העדה: מפקד וכו'. צוה לאותן שחושבין העיבור לקבוע המועדות ע"פ החשבון שיתנו דעתן דלא לקבוע ר"ה ויום ערבה בשבת ואם אי אפשר מוטב לקבוע ר"ה בשבת מלקבוע יום ערבה בשבת דתקיעות אפשר לקיים בי"ט שני א"נ תקיע' דאורייתא ולא צריך חיזוק ערבה דברי קבלה וצריכא חיזוק.)
כתב על כך בעלי תמר (סוכה פ"ד ה"א): "בב"י סוף סימן תק"נ ז"ל, והרב רבי דוד אבודרהם כתב בהלכות תענית שעשרה בטבת הוא משונה משאר תעניות, שאם היה חל בשבת לא היו יכולים לדחותו ליום אחר מפני שנאמר בו בעצם היום הזה, (יחזקאל כ"ד ב') כמו ביום הכיפורים, ולא ידעתי מניין לו זה עכ"ל. אולם בספר תקון יששכר הביא כדברי האבודרהם בשם שו"ת הגאונים והביאו הא"ר. ועיין בברכ"י שם ובתכלת מרדכי פרשת לך, להגאון מבערזאן (=המהרש"ם) ז"ל בזה. גם החת"ס בדרשותיו דרוש ל"ח טבת תקפ"ח נותן טעם לדברי האבודרהם עיין שם. וראיתי בעתון המודיע י' טבת תשכ"ו שהביא בשם רי"ש סופר בספרו תורת חיים שהעיר, שאחרי שהיה יכול לחול בשבת רק בזמן שקדשו על הראיה לשם מה כתבה האבודרהם. משמע שדעתו להפליג בחומר צום של י' בטבת. ומביא בשם אביו בעל מחנה חיים שאמר שיש לחוש לדברי האבודרהם ולהחמיר בעשרה בטבת. וכן ראיתי ממנו שבסוף ימיו שהיה חלש מאוד ולא היה רשאי להתענות אעפי"כ התענה בעשרה בטבת בכל כוחו יען שהוא חמור כיום הכיפורים ע"כ. ברם מדברי הירושלמי דידן מבואר שלא כדעת שו"ת הגאונים והאבודרהם, שאם תאמר כדבריהם היה לו לרבי סימון לפקד דייהבי דעתייהו גם על עשרה בטבת שלא יחול בשבת. שלכתחילה בוודאי יש לשקוד ע"ז שלא יחול בשבת ויתענו בו, שהרי כל שאר תעניות שחלים להיות בשבת דוחים אותם למחר".
"ובביאור דברי האבודרהם נראה, שכמו ביום הכיפורים שכתוב בו בעצם היום הזה אמרינן שהוא יום תקיף ואמיץ ואמרינן עצומו של יום מכפר, אף כאן יש בו מתוקפו של היום מפני שביום זה החל תהליך החורבן. וכמ"ש ביחזקאל, בן אדם כתוב לך את שם היום, את עצם היום הזה, סמך מלך בבל אל ירושלים בעצם היום הזה, כפל עצם היום הזה כמה פעמים להראות על עיצומו של היום כמו יום הכיפורים. ובימינו דור החורבן שהוקבע עשרה בטבת ליום זכרון השואה ניתן תוקף ועוצם קדושת היום כי הוא איום ונורא לא היה כמוהו למן היום ברא ה' אדם על האדמה"...
ח. חשבתי להסביר שדברי האבודרהם והגאונים מושתתים על כך שלפי חשבון הלוח עשרה בטבת לא יחול בשבת, וכדי להדגיש את חשיבותו של עשרה בטבת כתבו שאילו היה חל היו מתענים בו. והם אינם מתייחסים לזמן שקדשו עפ"י הראיה, אלא רק של קביעות הלוח ואמרו טעמם בידיעה שאין הוא יכול לחול כך.
סיכום
א) דעת האבודרהם שעשרה בטבת אם חל בשבת אינו נדחה לאחר השבת.
ב) יש שהבינו בדעת האבודרהם שמתענים תענית עשרה בטבת בשבת, ויש שהבינו ששבת נוהגת כסדרה, אולם אם חל בשבת לא יתענו כלל באותה שנה ולא יידחה ליום ראשון.
ג) בראשונים אין זכר לשיטה דומה לשיטת האבודרהם פרט לגאונים שהביא בס' תיקון יששכר.
ד) באחרונים יש שבארו את שיטת הגאונים והאבודרהם בעיקר על דרך הדרוש, ויש שחלקו עליה מכל וכל וכתבו שאין לה שום מקור בדברי חז"ל.
ה) רוב ככל הראשונים חולקים על שיטת האבודרהם ומבארים שאף אם צום עשרה בטבת היה חל בשבת הוא נדחה ליום ראשון.