חבל נחלתו כג כ
סימן כ
מגילה הכשרה לקריאה
שאלה
האם מגילה שנתווספו שורות באותו עמוד לעשרת בני המן כשרה לקריאה?
תשובה
א. נביא בתחילה את הגירסאות השונות של המימרא, בפירושה נחלקו האחרונים, ואחר כך נתייחס למחלוקותיהם:
כתוב בירושלמי (מגילה פ"ג ה"ז):
"א"ר יוסי בי רבי בון צריך שיהא איש בראש דפא ואת בסופה שכן הוא שניץ ונחית כהדין קינטרא". בירושלמי לא כתוב לגבי ואת בסוף שיטה או דף כותבה. וכן הביא הר"ן (על הרי"ף מגילה ד ע"ב).
וכך מופיע אותו מאמר במסכת סופרים (פי"ג ה"ג):
"אמר ר' יוסי ב"ר אבון בכתבן צריך שיהא איש בראש דפא, ואת בסופה בעשר שטין, עשרת בסוף דפא, שניץ ונחיץ כהדין קנטרה, כדי שיפלו ולא תהיה להם תקומה".
הרי"ף והרמב"ם לא הזכירו כלל על מיקום כתיבת בני המן בדף, אלא ביחס לדרך כתיבת עשרת בני המן אריח מעל אריח.
ב. הטור (או"ח סי תרצא) כתב: "עשרת בני המן צריך לכתבם כשירה ולא כשאר שירות שחלק ע"ג כתב אלא מניח חלק בין כתב לכתב כזה: את פרשנדתא ואת דלפון וקאמר בירושלמי שהיא פסולה אם לא עשה כן וצריך להאריך וי"ו דויזתא. ירושלמי א"ר יוסי בר בון צריך שיהא איש בריש דפא ואת בסופיה שניץ ונחיץ כהדין קנטירא1".
באר הבית יוסף (או"ח סי' תרצא): "ירושלמי אמר רבי יוסי ב"ר בון צריך שיהא איש בריש דפא ואת בסופה עשרת בסוף דפא, בפרק בני העיר (ה"ז). וכתב בספר המצות גדול (הל' מגילה רנ:) פר"י כזה: איש ואת פרשנדתא ואת דלפון ואת אספתא ואת פורתא ואת אדליא ואת ארידתא ואת פרמשתא ואת אריסי ואת ארידי ואת ויזתא עשרת ומדקדק מלשון ואת בסופה על כרחינו בסוף השיטה רוצה לומר שאם בסוף הדף והלא אמרינן שעשרת בסוף דפא אלא בראש שיטה ובסוף שיטה רוצה לומר עד כאן לשונו וכן נהגו".
היינו לפי הסמ"ג, שהב"י מקבל את פירושו, צריך לבאר את הירושלמי בראש שיטה ובסוף שיטה ואין משמעות למקומם בדף (עמודה)! ואולי אף מותר לחלקם לשתי עמודות. ועל כל פנים מדובר בכתיבה בגודל אותיות אחרות כשלפניהם שורות ואחריהם שורות.
ג. כתב בשיירי כנסת הגדולה (הגהות בית יוסף או"ח סי' תרצא, י): "מעשה בא לפני במגילה אחת שהיו כתובין עשרת בני המן בחצי הדף, איש בריש שטה ועשרת בסוף שטה אלא שאינו בסוף דפא, שהיו כתובים שטות אחרות באותו דף, ופסלתי אותה. דאף על גב דלפי מ"ש באות ז' לדעת רבינו בעל הטורים אין להקפיד אם עשרת בסוף דפא, מכל מקום כיון דהארחות חיים וההגהה בשם ר"י אומרים שצריך שיהיה עשרת בסוף דפא, וכן כתבו הגמ"י בפ"ב דמגילה [סק"ע] בשם מהר"מ ז"ל, מי יכניס עצמו בספק זה שלא יצא ידי חובה אליבא דר"י ומהר"מ ז"ל וא"ח וההגהה, ורבינו בעל הטורים ז"ל אינו אלא יחיד. ומה גם דאפשר לומר דלא ראה מסכת סופרים, דאם היה רואה אותה היה מביאה ופוסק כמותה. ושמא תאמר אף למסכת סופרים אפשר דלמצוה קאמר לא לעיכובא, הא ליתא דלשון צריך יש מן הפוסקים שסוברים דלעיכובא קאמר. ואפילו החולקים לא חלקו אלא דבדיעבד לא פסל, והיינו דוקא אם כבר קרא המגילה שאין להזקיקו לחזור ולקרותה, אבל להתיר שיקרא בה, היינו לכתחלה".
ומשונה מאד שלא הזכיר שהרי"ף הרמב"ם והרא"ש לא הזכירו כלל מכך, וכן הגאונים. ומהיכי תיתי לו לעשות שיטה שהזכירו חלק מן הראשונים לשיטה עיקרית ופוסלת לשאר שיטות.
ד. השולחן ערוך (או"ח סי' תרצא ס"ד) פסק: "צריך להאריך בוי"ו דויזתא (בכתיבתה, וי"א בקריאתה) (ר"ן בשם הרא"ש ומהרי"ל וב"י בשם א"ח); וצריך לכתוב איש בראש דפא, ואת בסופה". ולא הזכיר מאומה לגבי עשרת בסוף דף או רק בסוף שורה.
כתב הלבוש (או"ח סי' תרצא ס"ג): "עשרת בני המן יש לכותבם כשירה, ולא כשאר שירות שחלק על גבי כתב, אלא מניח חלק בין כתב לכתב כזה [במקור יש צורת הכתיבה]: פרשנדתא ואת דלפון ואת אספתא ואת ואם לא עשה כן פסולה, והוא סימן שלא יהא להם תקומה למפלתן, כי כשהשירה כתב על גבי חלק וחלק על גבי כתב היא כמו חומה שיש לה בליטות ושיני חומה, וכשירצה להוסיף עליה ולחזקה יכולין לעשות, אבל כשהחומה היא חלקה ושוה משני צדדין אין יכולין להוסיף עליה ולחזקה. וצריך שיהא איש בתחילת העמוד בראש השיטה, ואת בסופה, עד שיהא גם תיבת עשרת בסוף העמוד, כזה [במקור יש צורת הכתיבה]: איש ואת פרשנדתא ואת דלפון ואת וכו' ויזתא עשרת".
ולכאורה לפי הלבוש בכתיבת עשרת בני המן ממלאים דף.
והסיק מדבריו הפרי חדש (או"ח סי' תרצא ס"ד): "[וצריך לכתוב איש בראש דפא]. מגילה שכתובים בה עשרת בני המן בחצי הדף "איש" בראש שיטה "ועשרת" בסוף שיטה, אלא שאינה בסוף דפה שהיו כתובים שיטות אחרות באותו דף, פסולה, ספר שירי כנסת הגדולה [הגב"י אות י], ועיי"ש". וכ"כ באר היטב (ס"ק ז).
לעומתם כתב המגן אברהם (ס"ק ז): "נראה דכל זה כשר בדיעבד".
ה. בביאור הגר"א (לאו"ח סי' תרצא ס"ד) לאחר שהביא כתב: "...ומזה נמשך מה שכותבים עשרת בני המן בעמוד בפ"ע ובאותיות רבתות. ושיבוש הוא דהא לא נמסר לנו לכתו' עשרת בני המן באותיות דא"ב רבתא. אלא העיקר דמש"ש בריש דפא היינו בריש השיטה כנ"ל. וריב"ב הא גופא קמ"ל דאי מדר"י בשם רב ה"א כיון דנחלקה עשרת בנ"ה מכל השירות והושווה לשירות מ"כ לענין שנכתבו שתיהן לבד אריח ע"ג אריח כו' כנ"ל וכמ"ש בגמ' א"כ לגמרי נשווינהו שלא לכתוב בתוך עשרת בנ"ה התיבה שלפניה כמו בשירת מלכי כנען שמתחלת מלך כו' וז"ש ריב"ב צריך כו' איש בריש כו' וכנ"ל בריש שיטה ובסוף שיטה כעין כיס וב' שנצין כנ"ל וכשאר אותיות המגילה".
היינו, הגר"א מבאר שכל ההסברים של הראשונים מוטעים פרט להסבר הסמ"ג. ונראה שלפי דבריו לא רק שאין לכתוב באותיות גדולות, אלא שאין להקדיש לעשרת בני המן דף מיוחד. (אמנם בנשמת אדם כתב שבסוף ימיו חזר בו והסכים שעשרת תהיה בסוף דף, אולם תחילתם באמצע עמוד).
במעשה רב (סי' רמד) כתוב: "מגילת אסתר אין לעשות עשרת בני המן בעמוד בפני עצמו ובאותיות גדולות, רק אותיות קטנות כמו אותיות המגילה, ואריח על גבי אריח כשירת האזינו ויותחלו מאמצע העמוד 'איש' בריש שיטה, 'ואת' בסוף שיטה, ו'עשרת' בסוף שיטה ובסוף העמוד"2.
ו. בשו"ת גינת ורדים (או"ח כלל ד סי' יב) סבר כגר"א, והביא דברי כנה"ג וחלק עליו וסיים: "כללא דמלתא דאין אני רואה כאן שום בית מיחוש למנוע הקורין במגלות הללו מה גם דלעיקרא דדינא אומר אני שאין כונת דברי מסכת סופרים כאשר חשבו דהוי עשרת בסוף דפה ממש של מגלה רק הוא בסוף אותו סגנון וסידור של כתיבת עשרת בני המן".
בשו"ת חתם סופר (ח"א או"ח סי' קפט): "בענין כתיבת בני המן עיין בס' ששה זרעוני ערוגה להגאון מו"ה זלמן עמריך ז"ל ובגליון מג"א [סי' תרצ"א ס"ד] להגאון מו"ה אלי' ווילנא זצ"ל, ועיין בס' חיי אדם [כלל קנ"ה בנשמת אדם] שבסוף חזר הגאון מו"ה אלי' ווילנא שעכ"פ לסיימם בסוף העמוד אלא שיתחיל באמצע לצאת ידי מסורה, הנה אין דבר בכל פלפוליהם שלא עמד עליהם הגאון מו"ה זלמן עמריך ז"ל".
[ויש לציין שבס' ששה זרעוני ערוגה כתב שכל האחרונים הבינו את דברי השו"ע שסוף דף היינו סוף שורה מפני שלדף ארבעה צדדים ולכן סוף דף הוא מצידו השמאלי.]
והוסיף החת"ס מה שנתחדש לו וחתם: "וזה נ"ל ע"ד אמת וברור ואין לזוז מפסק מוהר"ז עמריך ומוהר"א ווילנא הנ"ל".
ז. חלק עליהם בנשמת אדם (חלק ב-ג [הלכות שבת ומועדים] כלל קנה אות ב).
וכתב כך: "ותחלה היה כותב בדרך זה חמש מאות סוף העמוד ואיש בראש העמוד וראש השיטה ואת בסוף אותה שיטה ועשרת בסוף שיטה י"א ואח"כ כ' שאר שיטות, ואח"כ חזר בו כיון שראה במסורה במגלת אסתר שנמסר וז"ל: "איש בראש הדף עשרת בסוף הדף וסוף העמוד" ואם כן ע"כ מש"כ תחלה איש בראש הדף היינו ראש השיטה ולכן צוה לתקן באופן זה שיכתוב שאר שיטות למעלה באותו עמוד, ובשורה י"א ממטה למעלה יכתוב איש בראש השיטה ואת בסוף השיטה ועשרת בסוף השיטה ובסוף העמוד".
והוא מתנצל: "ואף שראוי לסמוך על הגאון ר"א אפי' באיסורי תורה כ"ש מדרבנן מ"מ עפר אני תחת רגליו וקשה לי מאד דבר שנתפשט המנהג בכל ישראל ואיך לא ימצא דבר זה בדברי הראשונים". וחולק, ומחזיר למנהג הנהוג עפ"י הגהות מימוניות, בכתיבת אותיות גדולות המתפרסות על כמה שורות, ובניגוד לשיטת הגר"א.
ח. כתב בס' קובץ על יד (הל' מגילה וחנוכה פ"ב הי"ב): "וגרסי' תו בירושלמי ריב"ב צריך שיהיה איש בראש דפא ואת בסופה ועי' בהגה"מ שהביא מס' סופרים איש בריש דפא ואת בסופה ועשרת בסוף דפא ואת צ"ל בסוף שיטה ע"ש. ומנהגנו לכתוב עשרת בני המן באותיות גדולות דף בפ"ע בי"א שיטין ואין כותבין שוב שום דבר בדף ההוא. והגאון מהר"ז עמריך ז"ל בס' ששה זרעוני ערוגה שחיבר כתב שאינו נכון לעשות כן לכתוב אותיות גדולות שלא נמצאים במסורה או בתלמוד ומ"ש בסוף דפא אין הכונה בסוף העמוד רק בסוף השיטה כמ"ש בהגה"מ ולפמ"ש אין עיכוב בדבר. וראיתי בס' הגהת מהרא"וו ז"ל סי' תרצ"א שגם הוא הסכים שלא לכתוב עשרת בני המן עמוד בפ"ע וגם לא באותיות גדולות אלא כאותיות המגילה רק אותן אותיות המסורים בידינו לכתוב גדולה או קטנה. ובפסקי תוס' מגילה אות ל' משמע קצת כמנהגנו וגם בלא"ה דהא דאיש בראש דפא משמע קצת בירושלמי דאינו מעכב".
וכן הסיק בשו"ת בית אפרים (או"ח סי' ע): "ולדינא נלענ"ד דודאי המנהג שנהגו לכתוב עשרת ב"ה בעמוד בפ"ע ולהתחיל בתיבת איש ולסיים בתיבת עשרת יש לו על מה שיסמוך שאע"פ שמדברי הר"י ושאר פוסקים דמפרשי דאריש שיטה קאמר אין קפידא בדבר שיכתוב שמה שיטות אחרות ובפרט לר"ח שיש לעשות מנין שיטות במגילה כמו בס"ת אין לשנות שיטין של עמוד זה משאר השיטין מכל מקום אנן לא קי"ל כר"ח בהא וכמש"ל בשם מהר"מ ב"ב מכל מקום כתבתי דמפסקי התוס' נראה שצריך איש בראש הדף ממש וכן עשרת בסוף וכן נראה מדברי מהר"י אשקאפה ואית לן למיזל לחומרא ולמעבד י"א שיטין ואין קפידא שישים אותיות גדולים דוקא אלא יכול לכתוב בינונים אם אין הקלף ארוך הרבה שאם הוא ארוך יושחת תואר העמוד מחמת החלק הרבה על הכתב ואז צריך להגדיל האותיות בעמוד זה ואין קפידה בזה כמ"ש כ"ת ואף על פי שבהגמי"י כתב שאסור למשוך האותיות לעשותן גדולים שאין לשנות אות מחבירו להגדילו או להקטינו זולת המקובלים לבעלי המסורת להיות גדולים או קטנים מכל מקום י"ל דהתם קאי במקצת שיטה או דף אבל בכל הדף כך אף שהדפין אחרים בכתיבה דקה מזה לית לן בה דכה"ג לא מיחזי כמנומר ודוגמא לדבר מצאנו לענין כלאים דערוגה שלימה עדיפא ממיני זרעונים דבזה הוי ערבובים וערוגה שלימה מינכרה טפי עומדת לעצמה ומ"מ י"ל בדיעבד דאין קפידא אם העמוד אינו ארוך וכתוב באותיות בינונים או אם הוא ארוך וכתב שם שיטות אחרות ג"כ כיון דהר"י ודעימיה מפרשים דאסוף שיטה קאמר ורוב הפוסקים השמיטו מה שכתוב במסכת סופרים ועשרת סוף דפא ומכל מקום נראה דמ"ש ואת בסוף דפא מפרשים דשיטה קאמר ואדרבא מדלא כתבו הך דעשרת בסוף דפא משמע דאח"כ כתב עלה מאי דבעי וגם שיש דעת הפוסקים דמאי דקאמר צריך אינו רק למצוה ולא לעכב ומה שכתב בשירי כנה"ג דהיינו דווקא אם כבר קרא המגילה שאין להזקיקו לחזור ולקרותה אבל לא להתיר לקרות בה לכתחלה עכ"ל מ"מ איהו כתב כן לשיטתיה דס"ל דהר"י ומהר"מ וא"ח מחמירין משא"כ לפמ"ש י"ל לכתחלה מותר לקרות בה אלא שלכתחלה אין לשנות המנהג ויש לכתוב בעמוד בפני עצמו בי"א שיטין".
ט. באשר למספר השורות במגילה כתב בספר כלבו (סי' מה): "...ובספר התרומה כתב שצריך לכתוב מ"ח שורות כספר תורה, ובמסכת סופרים ראיתי שצריך מ"ב שורות כנגד המסעות או ס' כנגד ששים רבוא או ע' ואין ידוע כנגד מי או צ"ח כנגד צ"ח קללות שבמשנה תורה, ומיהו נראה שאין להקפיד במגילה במנין השורות כלל רק שלא יהיו נקודות ושלא יהיו ברכותיה כתובות בה ולא תהיה כתובה בין הכתובים ע"כ". וקשה מאד להבין איך אף ראשון לא העיר שהאותיות צריכות להיות לפחות פי ארבע (11/42) או פי תשע (11/98) לפי הנשמת אדם3.
י. כתב המשנה ברורה (ס"ק כ): "ואת בסופה – פי' בסוף השיטה אבל בסוף הדף יכתוב תיבת עשרת [ב"י]. ובדיעבד אם לא האריך בוי"ו דויזתא וכן אם כתב אחר תיבת עשרת עוד שיטות כשר ויש מחמירין כשכתב אחר תיבת עשרת עוד שיטות ועיין בשער אפרים סימן נ"ה כתב דאם יש שם מגילה אחרת כתובה כדינה אין לקרות בזו לכתחלה בצבור אם לא שיש טורח צבור להמתין עד שיביאו הכתובה כדינה יכולים לקרות בזו".
והוסיף המשנ"ב בשער הציון (סי' תרצא ס"ק טז):
"וכן מה שכתב איש בראש דפא היינו, בראש השיטה, אבל אין צריך להיות בראש הדף דוקא, ויותר טוב שלא יכתוב בראש הדף, דעל ידי זה יהיה מוכרח לעשות אותיות גדולות שיחזיק כל העמוד [דהלא עשרת צריך להיות בסוף הדף], וזהו שיבוש, דהלא לא נמסר לנו לכתוב עשרת בני המן באותיות דא"ב רבתי, כן כתב בביאור הגר"א, ועל כן ציוה לתקן לכתוב שאר שיטות למעלה באותו עמוד. ובנשמת אדם האריך בזה וסיים לקיים מנהג ישראל לכתוב איש בראש הדף וראש השיטה ועשרת בסוף השיטה ובסוף הדף ויש לכותבם אותיות ארוכות שיחזיק כל אות איזה שיטות כפי הצורך, ולא יכתבם בכתיבה גסה יותר משאר אותיות המגילה אלא באותו כתב שנכתב כל המגילה רק שיהיה ארוכות. ובספר שער אפרים דעתו גם כן להחזיק מנהג ישראל לכתוב איש בראש הדף ובראש השיטה, וכתב דמה שנוהגים לכתוב עשרת בני המן באותיות גדולות, כיון שהם כתובים בדף מיוחד בפני עצמו אין להקפיד, ועיין שם עוד מה שכתב בזה. ומכל מקום נראה לי דאם עשה כדעת הגר"א שהתחיל איש באמצע העמוד, אף שהוא שלא כמנהג העולם בזה, אין להקפיד בזה בדיעבד ומותר לקרות ולברך עליה, אחרי שדעת הגר"א לעשות כן לכתחלה, ובפתחי עולם כתב שכן הוא גם כן דעת החתם סופר חלק אורח חיים סימן קפ"ט וסימן ק"ץ".
יא. כך סיכם זאת בערוך השולחן (או"ח סי' תרצא סעי' ט-יא):
"ודע שבאופן כתיבתם רבתה המחלוקת דהלבוש כתב דאיש צריך להיות בראש הדף ועשרת סוף הדף כלומר לא לבד בראש שיטה וסוף שיטה אלא גם ראש הדף וסוף הדף והיינו שיתפשטו על כל העמוד ולא לכתוב בעמוד הזה זולתם אפילו תיבה אחת וזהו שאמרו בירושלמי איש בריש דפא ואת בסופה כלומר בסוף הדף ממש ויש מי שכתב דאם לא עשה כן פסול [א"ר בשם כנה"ג] ובזה הפריזו על המדה וראיה דבירושלמי פ"ג דמגילה [הל' ז'] אומר מקודם דין כתיבתה כתב על גבי כתב וביניהם חלק ואומר שם דאם לא עשה כן פסולה ואח"כ אומר דין זה דאיש בראש דפא ואת בסופו ואינו אומר דאם לא עשה כן פסול וכן הוא בפי"ג דמס' סופרים ע"ש ש"מ דזה אינו לעיכובא".
"אמנם י"א דבעיקר הדבר טעות הוא דאין הכוונה בסוף הדף אלא בסוף שיטה דאל"כ בהכרח שיהיו אותיות גדולות הרבה והרי לא נחשבו במסורה באותיות רבתות [הגר"א סקכ"ה] ובאמת בירושלמי שם לא הזכיר רק איש בריש דפא ואת בסופה ועשרת לא הזכיר כלל וא"כ א"ש לפ"ז בפשיטות דאיש בראש דפא ממש בראש הדף ובראש השיטה ואת בסופה של השיטה וכן כולם אך במס' סופרים נזכר דעשרת בסופא דפא ע"ש והכוונה בסוף שיטה או דזה עצמו מקרי סופא דפא לעניין רוחבו של דף [ובזה מתורץ קושית הח"א ודו"ק] וכן משמע להדיא באור זרוע הגדול ובהג"א ספ"א שכתבו איש בראש השיטה ואת בסוף השיטה ושם על שם ואת על ואת עכ"ל ולא הזכירו כלל דעשרת בסוף הדף ולפ"ז כותבין אלו הי"א פסקי בי"א שיטין סמוכות זל"ז והאותיות ככל האותיות לבד וי"ו דויזתא הוא וי"ו רבתי ואח"כ יכתוב באותו עמוד שאר המגילה [שם] אמנם במסורת מגילת אסתר יש איש בראש הדף ועשרת בסוף הדף וסוף העמוד עכ"ל הרי להדיא דעשרת הוא בסוף העמוד ולכן יש מי שאומר דא"צ שיתחיל איש בראש הדף אלא שמקודם יכתוב בעמוד זה פסוקים שקודם זה ובסופו והיינו כשלא נשאר רק י"א שורות כותבין איש בראש השורה ועשרת בסוף הדף [ח"א בשם הגר"א]".
"אמנם המנהג כהלבוש דכן נראה להדיא ממס' סופרים ומה שלא נחשבו במסורה באותיות גדולות נראה דלא דמי לשארי גדולות שבאו במסורה דהתם יש סוד בגדלות האות משא"כ כאן דגדלותם אינם מפני עצם האות אלא מפני השיטות שא"א בעניין אחר וממילא כיון דנמסר דאיש בראש דפא ועשרת בסוף דפא ממילא הוה כמסורה על אותיות גדולות שהרי א"א בעניין אחר ואמת דמירושלמי לא מוכח מידי כיון שלא הזכירה הך דעשרת מיהו עכ"פ כיון שאמרה איש בראש דפא משמע בראש הדף ממש וכיון שבמס' סופרים ובמסורה דאסתר נאמר עשרת בסוף דפא ממילא דכן הוא ויש שגורסים גם בירושלמי עשרת בסוף דפא [ע"י] ולכן נלע"ד דכן יש לעשות לכתחלה שלא לכתוב בכל העמוד רק עשרת בני המן ואיש בראשו ועשרת בסופו וכ"כ אחד מהגדולים [ח"א וכ"מ בהגמ"י ע"ש]".
ולא הכריע, אלא הסיק לעשות כמנהג.
וכן כתב בפסקי תשובות (או"ח סי' תרצא סעיף ט) לנהוג כמנהג העולם בכתיבת עשרת בני המן.
מסקנה
אין לפסול מגילות שנכתבו כשיטת הגר"א והחת"ס ויש לברך על הקריאה בהן, ובקריאה בציבור יש ליטול מגילה שכתובה כמנהג רוב ישראל. ואם אינה בנמצא יברך ויקרא על מגילה הכתובה כשיטת הגר"א.