חבל נחלתו כג ד
סימן ד
ואלקי אבותי בגר
שאלה עריכה
יש מספר תפילות מדברי חכמים ובקשות שתקנו גדולי הדורות שמַטְבּע אמירתן הוא 'ואלקי אבותי' – כיצד על גר לאומרן.
תשובה עריכה
א. במשנה בביכורים (פ"א מ"ד) נאמר: "אלו מביאין ולא קורין הגר מביא ואינו קורא שאינו יכול לומר אשר נשבע ה' לאבותינו לתת לנו ואם היתה אמו מישראל מביא וקורא וכשהוא מתפלל בינו לבין עצמו אומר אלהי אבות ישראל וכשהוא בבית הכנסת אומר אלהי אבותיכם ואם היתה אמו מישראל אומר אלהי אבותינו".
פרש הרמב"ם: "כל זה ברור. אלא שפסק ההלכה מביא הגר עצמו בכורים וקורא, וסמכוהו למה שאמר ה' לאברהם כי אב המון גוים נתתיך, אמרו, לשעבר הייתה אב לארם עכשיו אב לכל העולם כולו. ולפיכך אפשר לכל גר לומר אשר נשבע ה' לאבותינו, מפני שאברהם אב לכל באי העולם לפי שלימדם האמונה והדת". וכ"פ הרמב"ם (הל' ביכורים פ"ד ה"ג).
וכך כתב בשנות אליהו (הארוך, ביכורים פ"א מ"ד): "אלו מביאין ולא קורין הגר מביא ואינו קורא כו'. ירושלמי תני בשם ר' יהודא גר עצמו מביא וקורא מ"ט כי אב המון גוים נתתיך לשעבר היית אב לארם מכאן ואילך אתה אב לכל העולם רשב"ל אמר הלכה כר' יודא אתא עובדא קומי ר' אבוהו והורי כר"י והה"ד כשמתפללין יכול לומר אלהינו ואלהי אבותינו".
נראה לפי זה שגר מביא וקורא כישראל ובכל תפילותיו כישראל.
ב. אולם הרא"ש (ביכורים פ"א מ"ד): כתב: "ר"ת לא היה מניח את הגר לברך ברכת המזון לפי שאינו יכול לומר שהנחלת לאבותינו ותניא נמי בספרי אשר נשבע לאבותינו פרט לגרים ולעבדים משוחררים. ואמרינן נמי בפ' בתרא דמכות כיון דאיכא ביכורי הגר דבעי למימר לאבותינו ולא מצי למימר לא פסיקא ליה, ור"י ז"ל כתב דגר מצי שפיר למימר לאבותינו דלית הלכתא כהך מתני', דבירושלמי גרסי' תני בשם ר' יהודה גר מביא וקורא מה טעם כי אב המון גוים נתתיך לשעבר היית אב לארם מכאן ואילך אב לכל גוים ר' יהושע ב"ל אמר הלכה כר' יהודה, אתיא עובדא קמיה דר' אבהו והורה כר' יהודה, לא שהיו בכורים בימיו אלא לענין מתפלל בינו לבין עצמו שאומר אלהי אבותינו"...
וכך מובא בהגהות מיימוניות (הל' תפילה ונשיאת כפים פ"ח הי"א אות כ): "יש מי שמנעו גר מלהיות שליח ציבור מדתנן במסכת בכורים הגר מביא ואינו יכול לומר אשר נשבע לאבותינו וכו' וכשהוא מתפלל בינו לבין עצמו אומר אלהי אבות ישראל וכשהוא בב"ה אומר אלהי אבותיכם. ורבינו יואל הלוי התיר דגרסינן בירושלמי בסוף גמרא דהא מתניתין תניא ר' יהודה אומר גר עצמו מביא וקורא מה טעם כי אב המון גוים נתתיך לשעבר היית אב לאדם מכאן ואילך אתה אב לכל הגוים, ריב"ל אומר הלכה כר' יהודה אתא עובדא קמיה רבי אבהו והורה כר' יהודה והואיל והאמוראים פוסקים כר' יהודה ולא כמתניתין מעשה רב, וכן נראה לר"י כההיא דירושלמי ורבינו תם אומר דמשבשתא היא דהיכי מצי קרי גר פרשת בכורים דהיינו ארמי אובד אבי וירד מצרימה וגו' דהיינו יעקב ומכח ההיא משנה דמסכת בכורים לא היה מניח רבינו תם לברך ברכת זימון לגר שאין יכול לומר שהנחלת לאבותינו ארץ טובה ורחבה, ועיין בתוספות פרק המוכר את הספינה בגמרא הקונה שני אילנות בתוך שדה של חבירו ע"כ".
כתב מהר"י אבוהב (או"ח סי' קיג): "כתוב באורחות חיים (הל' תפלה סי' יח, תוס' בב"ב דף פא עמ' א ד"ה למעוטי, ב"י סי' נג ד"ה כתוב במרדכי, והוא במרדכי למגילה סי' תשפו) שגר המתפלל לפי התלמוד הבבלי (בכורים פ"א מ"ד) אם יתפלל בינו לבין עצמו אומר אלהי ואלהי אבותי אלהי אברהם, ואם הוא מתפלל בבית הכנסת אומר אלהי אבותיכם. ולפי הירושלמי (בכורים פ"א סוף ה"ד) אינו שונה, לפי שהגרים נקראים ע"ש אברהם, ואנו סומכים ע"ז הירושלמי, וכן כתב הרמב"ם (הל' בכורים פ"ד הל' ג).
וכך כתב הבית יוסף (או"ח סי' נג, יט – כ): "כתוב במרדכי פרק קמא דמגילה (סי' תשפו) שבעיר ווירצבורק מנעו לגר מהיות שליח ציבור מפני שאינו יכול לומר אלהי אבותינו מדתנן פרק קמא דבכורים (מ"ד) גר כשהוא מתפלל בינו לבין עצמו אומר אלהי אבות ישראל וכשהוא בבית הכנסת אומר אלהי אבותיכם, ורבינו יואל התיר דגרסינן בירושלמי בגמרא דהך מתניתין (פ"א ה"ד) תני בשם רבי יהודה גר עצמו מביא וקורא מה טעם כי אב המון גוים נתתיך מכאן ואילך אתה אב לכל הגוים, רבי יהושע בן לוי אמר הלכה כרבי יהודה אתא עובדא קומוי דרבי אבהו והורה כרבי יהודה. וכיון שהאמוראים פוסקים כרבי יהודה ודלא כמתניתין הכי נקטינן. וכל זה כתבו ג"כ הגהות מיימונית בפ"ח מהלכות תפלה (אות כ) והוא מדברי התוספות בפרק הספינה (ב"ב פא. ד"ה למעוטי) שכתבו שנחלקו ר"ת ור"י בדבר ודעת ר"י להתיר ופסק הר"ן בפרק הספינה (ב"ב פא:) כדברי ר"י וכתב שלזה הסכימו הרמב"ן (ב"ב פא. ד"ה והכתיב) והרשב"א ז"ל (ב"ב פא ד"ה הא) וכן נראה מדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ד מהלכות בכורים (ה"ג)".
ופסק השולחן ערוך (או"ח סי' נג סי"ט): "יש מונעים גר מלהיות ש"צ, ונדחו דבריהם"...
באר המשנה ברורה (סי' נג ס"ק נ): "ונדחו דבריהם – דהוא יכול לומר ג"כ אלהי אבותינו דאברהם נקרא אב המון גוים כדכתיב כי אב המון וגו' מפני שלמד לכל העולם אמונת ד' ".
ג. הביא בעלי תמר (ירושלמי ביכורים פ"א ה"ד): "ריב"ל אמר הלכה כר"י וכו'. וכן פסקו הפוסקים, ומה"ט כתבו הראשונים שגר יכול להיות ש"ץ ולומר אלהינו ואלהי אבותינו אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב, עיין בתוס' וראשונים ב"ב פ"א ובמרדכי מגילה סימן תשפ"ו וב"י ושו"ע או"ח סימן נ"ג סי"ט. ובשו"ת הרמב"ם הוצאת ליפסיא ח"א סימן קנ"ח השיב הרמב"ם תשובה למרנא ורבנא רבי עובדיה גר צדק מארץ ישראל, שאלת אם תתפלל בציבור אם יש לך לומר אלהינו ואלהי אבותינו אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב, ובברכת המזון ושהנחלת לאבותינו ושהוצאתנו מארץ מצרים ושעשה נסים לאבותינו וכל כיוב"ז. תשובה יש לך לומר הכל כתקנן ואל תשנה דבר אלא כמו שיתפלל ויברך כל אזרח מישראל בין שמתפלל יחידי בין שתהיה ש"ץ. ועיקר הדבר שאברהם אבינו הוא שלימד כל העם והשכילם והודיעם דת האמת וייחודו של הקדוש ברוך הוא והכניס בנים רבים תחת כנפי השכינה ולמדם והורם וצוה בניו ובני ביתו אחריו לשמור דרך ה' כמו שכתוב בתורה כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' וגו', לפיכך כל מי שנתגייר עד סוף כל הדורות וכל המייחד שמו של הקדוש ברוך הוא כמו שהוא כתוב בתורה, מתלמיד של אאע"ה הוא ובני ביתו כולם, והוא החזיר אותם למוטב כשם שהחזיר אנשי דורו בפיו ובלמודו כך החזיר כל העתידים להתגייר בצוואתו שצוה את בניו ואת ביתו אחריו וכו'. ויש לך לומר שהנחלת את אבותינו שלאברהם נתנה הארץ וכו' אבל שהוצאתנו ממצרים או שעשה נסים לאבותינו אם רצית לשנות ולומר שהוציא את ישראל ממצרים ושעשית נסים לישראל אמור, ואם לא שנית אין בכך הפסד כלום מאחר שנכנסת תחת כנפי השכינה אין כאן הפרש בינינו ובינך וכל הנסים שנעשו כאלו נעשו לנו ולך, וודאי יש לך לברך אשר בחר בנו ואשר נתן לנו וכו' וכ"ה בירושלמי ביכורים עייש"ה. ועפ"י דברי הרמב"ם אשכחנא פתרא ביישוב הקושיא שהא תינח אברהם שהוא אב המון גרי גויים אבל איך גם יצחק ויעקב הם אבות גרים, אולם בצוואתו שצוה, צוה שבניו וביתו אחריו ישמרו דרכו לגייר גרים, ואכן גם יצחק ויעקב גיירו גרים כמו אברהם כמ"ש בבר"ר ומפני כן הם ג"כ אבות הגרים, תדע שהרי אמרו בבר"ר פל"ט שאברהם גייר אנשים ושרה גיירה נשים כדכתיב והנפש אשר עשו בחרן וזה היה מפני שצוה אברהם על ביתו לגייר גרים כמו שהוא עשה וכן גיירו שאר האמהות נשים ומפני כן הן אמהות הגרים כמו האבות אבות הגרים".
"ולא עוד אלא שנראה מדברי הרמב"ם כי הגר יכול לומר אשר עשה נסים לאבותינו והם בזמן מרדכי ואסתר ובימי מתתיהו ובניו שגם הם יכולים להקרא אבותיהם של הגרים בכח צוואת אברהם לבניו וביתו אחריו ורבותינו בכל דור ודור נקראו אבות העולם אביהן של ישראל. והנה נראה פשוט שגם להגרים יש להם זכות אבות של אברהם יצחק ויעקב כמו לישראל מאחר שהם אומרים אלהי אבותינו, והראיה שגם הגרים אומרים בתפלת מוסף של ר"ה ועקידת יצחק לזרעו היום ברחמים תזכור, וכן בסליחות ותפלת נעילה ביוה"כ זכור לנו ברית אבות כאשר אמרת וזכרתי את בריתי יעקב וגו' ".
"והנני להעיר בקשר עם זה על מה שכתוב בעתון שערים מיום ב מנ"א תשי"ט בשם הסופר רש"י עגנון נ"י: לפני מ"ט שנים עשיתי את ימי הפסח בסג'רה ושמעתי שם בשם גר צדק זקן שאמר בקירוב כך, אתם שיש לכם זכות אבות כשאתם עוברים על דת תורה של הקדוש ברוך הוא אינו מדקדק עמכם כל כך, אבל אנחנו שאין לנו זכות אברהם יצחק ויעקב וכל זכותנו קיום המצוות ושמירת התורה הקדוש ברוך הוא דן אותנו על כל עבירה קלה כחמורה ע"כ. ברם אינו כן רק כל גר שנכנס תחת כנפי השכינה והוא גר צדק אין הפרש בינינו ובינו כלום, ועומד לו זכות אבות אברהם יצחק ויעקב כמו לכל ישראל וכמ"ש הרמב"ם, וכמ"ש במגילה י"ז וכולל גרי צדק עם הצדיקים. ואמנם כתוב במדרש במדבר פ"ח אות ט יגיע כפיך כי תאכל, זה הגר שאין לו זכות אבות, וכדי שלא יאמר אוי לי שאין לי זכות אבות כל מע"ט שאסגל אין לי שכר אלא בעוה"ז, לכך הכתוב מבשר לגרים שבזכות עצמו יאכל בעוה"ז ובעוה"ב, הה"ד יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך עכ"ל, ברם הדברים אמורים כלפי אבותיו הפרטיים ומשפחתו הפרטית, אבל זכות אבות ישראל ודאי עומדים לו כלכל ישראל. וכ"ה שם במדרש סוף אות ב, וזה יקרא בשם יעקב אלו גרי צדק. ושוב מצאתי באבודרהם סדר תפלות החול וז"ל ואלהי אבותי ברוב התפלות מזכירין זכות אבות עכ"ל, הנה שעצם אמירת אלהי אבותינו או אלהי אבותי ענינה הסתמכות על זכות אבות".
ד. ישנן תפילות ובקשות שתקנום בלשון יחיד כגון ביציאה מן הכרך כתוב (ברכות ס ע"א): "בקש לצאת, אומר: יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי שתוציאני מכרך זה לשלום". וכן בברכת המחזיר נשמות לפגרים מתים (ברכות ס ע"ב) נאמר: "מודה אני לפניך ה' אלהי ואלהי אבותי רבון כל העולמים אדון כל הנשמות"... וכן בירושלמי (ברכות פ"ד ה"א): "ומאיכן למדו ג' תפילות רבי שמואל בר נחמני אמר כנגד ג' פעמים שהיום משתנה על הבריות בשחר צריך לאדם לומר מודה אני לפניך ה' אלהי ואלהי אבותי שהוצאתני מאפילה לאורה במנחה צריך אדם לומר מודה אני לפניך ה' אלהי ואלהי אבותי כשם שזכיתני לראות החמה במזרח כך זכיתי לראות במערב בערב צריך לומר יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי כשם שהייתי באפילה והוצאתני לאורה כך תוציאני מאפילה לאורה". וכן בתפילות בכניסתו ויציאתו מבית המדרש (ירושלמי ברכות פ"ד ה"ב): "בכניסתו מהו אומר יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי שלא אקפיד כנגד חבירי... וביציאתו מהו אומר מודה אני לפניך ה' אלהי ואלהי אבותי שנתת חלקי מיושבי בית המדרש... ".
וכן בתפילה על חלומות קשים נאמר בירושלמי (ברכות פ"ה ה"א): "ר' יונה בשם ר' תנחום בי ר' חייא זה שהוא רואה חלום קשה צריך לומר יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי שיהו כל חלומותי שחלמתי בין בלילה הזה בין בשאר הלילות בין שחלמתי אני ובין שחלמו לי אחרים אם טובים הם יתקיימו עלי לששון ולשמחה לברכה ולחיים"... וכן בהרבה תפילות שתקנו אחרי הש"ס.
והשאלה היא האם כוונה בהן לאבות המתפלל שהם בדרך כלל מישראל, ולכן גר אינו אומרם, או לאבות האומה: אברהם, יצחק ויעקב.
ה. נראה שכל האזכורים 'אלקי אבותי' הם כולם מכוונים לאבות האומה, מפני שאין הקב"ה מייחד שמו אלא על אבות האומה. כך כתב המהר"ל בגור אריה (בראשית יב, ב): "זה שאומרים אלהי אברהם. פירוש כי הבטיחו הקדוש ברוך הוא שיהיה ממנו אומה גדולה, ומאחר שתהיה ממנו אומה גדולה הקדוש ברוך הוא מיחד שמו עליו, דאין הקדוש ברוך הוא מייחד שמו רק על אבות האומה, והיינו טעמא מפני שאין הקדוש ברוך הוא מייחד שמו על יחיד פרטי, רק על אומה שלימה, ואותם שהם אבות האומה הקדוש ברוך הוא מייחד שמו עליהם, ולפיכך על האבות דווקא". ולכן כאשר כתוב אלקי אבותי הכוונה לאבות האומה.
וכן האבודרהם (ברכות השחר) מפרש בברכת המעביר שינה, שהנאמר ביהי רצון הוא סיומה של הברכה, ובאר: "יהי רצון מלפניך ה' אלהי על שם (משלי יח, כב) ויפק רצון מה'. ואלהי אבותי. ברוב התפלות מזכירין זכות אבות".
והחפץ חיים (מחנה ישראל ח"א פל"ט) כתב בתוך תפילה לפני יציאה למלחמה: "מודה אני לפניך ה' אלהי ואלהי אבותי אלהי אברהם יצחק ויעקב אלהי האלהים ואדוני האדונים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד... ". ולכן הן ישראל הן גר המזכירים 'אלקי אבותי' מתכוונים לאבות האומה. [ורק בהרחמן בסוף ברכת המזון לא יזכיר אבי מורי ואמי מורתי.]
וכן נראה מפירוש הרמב"ן עה"ת (שמות ג, ו):
"אנכי אלהי אביך – על דרך הפשט כמו "אלהי אבותיך", אבל יזכיר יחיד במקום רבים, אלהי כל אב מאבותיך, כי כלם יקראו לאיש אב. וכן אלהי דוד אביך (מ"ב כ ה), זה אלי ואנוהו אלהי אבי וארוממנהו (להלן טו ב), אלהי אבותי. ור"א אמר כי אלהי אביך אברהם, כי הוא החל לקרא בשם ה', ואחר כך הזכירו בשם וצירף אליו שאר האבות. ודעת רבותינו אלהי עמרם אביך (שמו"ר ג א), כאלו אמר אנכי אלהיך, ורצה ליחד שמו על הצדיק שמת לא על החי, ואחר כך אלהי אברהם יצחק ויעקב, שהוא אלהי ישראל כלם. וטעם הזכירו "אלהי" עם כל אחד, ולא אמר "אלהי אברהם יצחק ויעקב", כי יזכיר שמו וזכרו יתברך ויתעלה".
מסקנה עריכה
בכל מקום בתפילות ובקשות שנזכר שם השם על האבות בין ברבים – אבותינו, ובין ביחיד – אבותי, הכוונה לאבות האומה ולא לאבות הפרטיים של המתפלל. ועל כן גם גרים אומרים אותן ככל ישראל.