חבל נחלתו כב מט
סימן מט
כגון אני וחברי
א. נאמר בירושלמי ברכות (פ"ט ה"א):
"רבי יוחנן ורבי יונתן אזלין מיעבד שלמא באילין קורייתא דדרומה עלון לחד אתר ואשכחון לחזנא דאמר האל הגדול הגבור והנורא האביר והאמיץ ושיתקו אותו. אמרו לו אין לך רשות להוסיף על מטבע שטבעו חכמים בברכות. רב הונא בשם רב [איוב לז כג] שדי לא מצאנוהו שגיא כח לא מצינו כחו וגבורתו של הקדוש ברוך הוא. רבי אבהו בשם רבי יוחנן [שם כ] היסופר לו כי אדבר כי אמר איש כי יבולע אם בא אדם לספר גבורותיו של הקדוש ברוך הוא מתבלע מן העולם. אמר רבי שמואל בר נחמן [תהילים קו ב] מי ימלל גבורות ה' כגון אני וחברי".
והתקשו המפרשים בדברי רבי שמואל בר נחמני: 'מי ימלל גבורות ה' כגון אני וחברי'.
ב. באר הפני משה:
"כגון אני וחבירי. כלומר דדריש להכתוב מי ימלל גבורות ה' ישמיע כל תהלתו מי שיוכל להשמיע כל תהלתו הוא ימלל כגון אני וחבירי כך אמר דוד ור' אבון אמר כמשמעות פשט הכתוב מי ימלל מי יוכל למלל גבורות ה' ומי יוכל להשמיע כל תהלתו".
ועדיין הדברים תמוהים, הרי היה צריך לומר: כגון דוד המלך וחבריו.
ג. העיר בעלי תמר (ברכות פ"ט ה"א):
"אמר רשב"נ מי ימלל גבורות ה' כגון אני וחברי. ביפ"מ מעתיק ממדרש שו"ט ק"ו אמר רשב"נ מי ימלל גבורות ה' כגון אנו שאנו עסוקים בתורה בכל צרכינו, וכתב שיתכן לפרשו בענין לימוד תורה ברבים כמ"ש בסוף הוריות בעובדא דרשב"ג ור"נ ובמכות דף י עיין שם. אולם בשו"ט הוצאת רש"ב פי"ט רב הונא בשם רב שדי לא מצאנוהו שגיא כח וכו' אמר רשב"נ מי ימלל גבורות ה' כגון אנא וחביראי ומאן אינון חבורתאי דדוד. ומשמע שר"ל שחבורה כחבורתו של דוד מותר לה לספר גבורותיו של הקדוש ברוך הוא וכזו היתה חבורתו של רשב"נ. ומכאן סמך למנהג הקהלות האומרים שיר היחוד וכתר מלכות שכן למחבריהם רשב"ג ורשב"ק הותר להם למלל גבורות ה' ולספר כל תהלתו כחבורתו של דוד ורשב"נ. וכ"ה בשו"ט פק"ו אמר רבי אחא נפלאותיך ומחשבותיך שאתה עושה אין אנו יכולים לספר ואין ערוך לשבחו משל לשני אנשים אחד גבור ואחד חלש וכי החלש יכול לספר שבחו של גבור לאו למה לפי שאינו יודע שבחו של גבור, אבל הגבור שיודע מה כחו הוא יודע לספר שבחו של גבור. כך אמר דוד מי ימלל גבורות ה' ישמיע כל תהלתו אמר רשב"נ מי ימלל גבורות ה' כגון אנו שאנו עוסקים בתורה כל צרכינו עכ"ל. ואכן דוד מלל גבורות ה' והשמיע כל תהלתו".
והוסיף בעלי תמר:
"אמר רשב"נ מי ימלל גבורות ה' כגון אני וחברי. נראה שהוא ע"ד שאמרו בסוף הוריות מי ימלל גבורות ה' ישמיע כל תהילתו שרק מי שבקי בכל התורה שבע"פ יש לו מושג מתורת ה' שארוכה מארץ מידה ורחבה מיני ים עמ"ש במגילה פ"ג ה"א. והנה רשב"נ היה מרבנן דהלכתא ורבנן דאגדתא כמ"ש בשני התלמודים. ברם קמו מתנגדים לרבנן דאגדתא כמ"ש במעשרות סוף פ"ג, אכן רשב"נ הביע דעתו שגם ההגדה בכלל תורה שבע"פ וצריכים לשקוד על דלתותיה ולעמוד על עומק סודותיה ורזיה והרי הוא בכלל ישמיע כל תהילתו וכמ"ש בספרי עקב פמ"ט, רצונך להכיר מי שאמר והיה העולם למוד אגדה. ועיין ביפ"מ".
ד. לענ"ד הפירוש ברור: אני וחברי בעלי האגדה לנו ראוי למלל גבורות ה'.
נאמר בבראשית רבה (פרשה יב, י; וכן ילקוט שמעוני תהלים רמז תשצד):
"רבי יודא נשיאה שאליה לר' שמואל בר נחמן אמר מפני ששמעתי עליך שאתה בעל הגדה מאי דכתיב (תהלים סח) סולו לרוכב בערבות ביה שמו וגו' א"ל אין כל מקום ומקום שאין לו איש ממונה על בית שלו, אנדיקוס במדינה ממונה על בית שלו, אגוסטוס במדינה ממונה על בית שלו, כך מי ממונה על בית של עולם, הקדוש ברוך הוא ביה שמו על בית של עולמו...".
וכן בשמות רבה (פרשה נ, א; וכן ילקוט שמעוני יחזקאל רמז שפב):
"שאל רבי שמעון בן יהוצדק את רבי שמואל בר נחמן אמר לו בשביל ששמעתי עליך שאתה בעל הגדה מהיכן נבראת האורה אמר נתעטף הקדוש ברוך הוא בשלמה והבהיק העולם מזיוו מראשו ועד סופו כמו שכתוב (תהלים קד) עוטה אור כשלמה ואח"כ נוטה שמים כיריעה".
וכך נאמר באיכה רבה (פרשה א, מא, וכן ויק"ר פרשה לא, א): "... ר' אמי שאל את ר' שמואל בר נחמני אמר לו בשביל ששמעתי עליך שאתה בעל אגדה מהו זה שכתוב (תהלים ע"א) וצדקתך אלהים עד מרום, אמר לו כשם שהתחתונים צריכין לעשות צדקה אלו עם אלו, כך עליונים צריכין לעשות צדקה אלו עם אלו".
רבי שמואל בר נחמני הוא בעל אגדה ועל כן לו ראוי לספר תהילות ה'.
ה. כאמור בילקוט שמעוני (תורה פרשת עקב רמז תתעג): "דורשי רשומות אומרים רצונך שתכיר מי שאמר והיה העולם [למוד אגדה שמתוך כך אתה מכיר את הקדוש ברוך הוא] ומדבק בדרכיו".
והביא כן בספר החינוך (פרשת עקב מצוה תלד): "ועוד דרשו בספרי [פיסקא דללכת בדרכיו], ולדבקה בו, למוד דברי אגדה, שמתוך כך אתה מכיר מי שאמר והיה העולם".
וכך כתב הרוקח (הלכות חסידות שורש קבלת חכמים): "ובספרי למוד מדרש הלכות ואגדות כי לא על הלחם לבדו זה מדרש כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם אלו הלכות ואגדו' כי אם שמור תשמרון אם שמור אדם מד"ת כשם שראשוני' מתקיימין כך אחרונים מתקיימין לעשות' למד אדם תורה הרי מצוה אחת למד ושמר ועשה הרי אין למעלה הימנו רצונך שתכיר את מי שאמר והיה העולם למוד האגדה שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם".
והביא המטה משה (עמוד התורה שער ב – באיכות הלימוד): "ואחר לימוד האגדה יכניס לפני ולפנים במעשה בראשית ומעשה מרכבה, כמו שכתב בעל עבודת הקדש (ח"ג פכ"ד) מתוך מדרשו של רשב"י ע"ה. וז"ל, למדנו שצריך האדם להתעורר מעצמו להיות מאוהבי התורה וחושקיה, ולשקוד על דלתותיה יום יום. ובזה הכין עצמו לקראתה, והיא בראותו טוב לבבו תאהבנו ותמשכנו אליה, ותעוררנו מעט מעט, למטה בתחלת התעוררותו תאכילנו הקל קל תחלה, דברים פשוטים דרך דרש, שאין בהם זולת פשוטם בהרבה דרשות שבאו בתלמוד. וכשתראה שעדיין נכספה וגם כלתה נפשו אליה ושוגה תמיד באהבתה, וחפץ להיות מבני ביתה ומשרתיה, תטעימנו דברים יותר עמוקים ברמז, ותמשיל לו משלים וחידות יהיו לו אותות ורמזים אל דברים נסתרים ונעלמים אשר בלבה, והיא הנקראת אגדה, בהרבה דברים הבאים בתלמוד ובמדרש רז"ל, וחוברו בה ספרים מזכירים אותם במדרשו של רשב"י ע"ה יאמרו ובספרא דאגדתא, מהם יעמוד החכם על סתרי תורה וחכמות אלהית. ואמרו בספרי (דברים פמ"ט) אתה רוצה להכיר את מי שאמר והיה העולם יעסוק באגדה. הרי שמתוך האגדה יעמוד החכם על סתרי תורה, שהוא מעשה בראשית ומעשה מרכבה, כמו שפירש רש"י בפרק אין דורשין (חגיגה יג. ד"ה סתרי)".
וכן כתב בשולחן ערוך הרב (יו"ד הל' תלמוד תורה פ"ב ה"ב): "וכן בדרשות ההגדות להתבונן מתוכם מוסר השכל לידע את ה' כמו שאמרו חכמים רצונך שתכיר מי שאמר והיה העולם למוד דברי אגדה שמתוך כך אתה מכיר את הקדוש ברוך הוא ומתדבק בדרכיו כי רוב סודות התורה שהיא חכמת הקבלה וידיעת ה' גנוזים באגדות".