חבל נחלתו כב מח
סימן מח
אשת אליהו
שאלה
עריכההאם אשת אליהו שנתעלה ולא מת, מותרת להינשא כדין אלמנה או שנחשבת עדיין אשת איש?
תשובה
עריכהא. כתב בתרומת הדשן (פסקים וכתבים סימן קב1): "אשת אליהו הנביא ז"ל, או אשת ריב"ל אם יכולים לינשא לאיש אחר, נפקא מינה לדורות ג"כ, אם יזכה אחד כמו הם? ומההוא עובדא דקאי אליהו בבית הקברות כו', משמע קצת לאיסור".
"תמיהני טובא למה טרחת לשאול שאלה כזאת, הלא ידעת דאיתא בפרק תינוקות (אולי צ"ל: תינוקת נדה ע:) די"ב דברים שאלו אנשי אלכסנדריא את ר' יהושע בן חנניא, ובהן שלשה דברים בורות. אשתו של לוט מהו שתטמא, בן השונמית מהו שיטמא מתים לעתיד לבא כו'? ופשטא להן מת מטמא ואין נציב מלח מטמא, מת מטמא ואין החיים מטמאין, אף על פי שודאי אשתו של לוט מתה, אלא שנהפכה לגוף אחר, ובן השונמית היה מת אלא חזר ויחי, אעפ"כ אמר שאין מטמאין. ה"נ י"ל אשת רעהו אסורה ולא אשת מלאך, שכולן רוחני ולא גופני. ומה שהבאת ראיה ממה שעמד בבית הקברות, דפשיטא דאליהו ז"ל שמר כל התורה כולה, כדאיתא להדיא פ' מי שהוציאוהו (עירובין מג:) דאפי' תחומין דרבנן מנטר להו".
ולפי"ז ברירא ליה שמותרת להינשא אע"פ שאליהו לא מת.
ב. וכך כתב בדרכי משה (הקצר, אה"ע סי' יז ס"ק ה): "כתב מהרא"י בפסקיו (תרומת הדשן ח"ב) סימן ק"ב אשת אליהו הנביא או אשתו של ר' יהושע בן לוי מותרת דלא מיקרי אשת איש אלא אשת מלאך ושריא להנשא ונפקא מינה אם יזכה איש כמותן עכ"ל".
והביאו הבית שמואל (סי' יז ס"ק יא): "אשת אליה הנביא או אשת ריב"ל מותרת דלא נקרא א"א אלא אשת מלאך ונ"מ אם יזכה איש כמותו מהרי"ל2 והביא בד"מ".
ג. בספר דף על הדף (עירובין דף מג ע"א) הביא דברי הרמ"א והבית שמואל וכתב:
"והק' בחכמת שלמה (שם סעיף א') דא"כ מה מדייק הגמ' מהא דאליהו שהוא יכול לבא דתלוי אי יש תחומין או אין תחומין, הרי כיון דהוא נחשב למת ולא לחי, דאשתו מותרת, א"כ הרי כתי' במתים חפשי דנעשה חפשי מן המצוות, וא"כ אין לביאתו שום שייכות אי יש תחומין או אין תחומין, וכן ק' ממס' ב"מ (דף קי"ד ע"א) דרבב"ח אשכחיה לאליהו בבית הקברות וא"ל הא מר כהן הוא, דג"כ ק' כנ"ל כיון דאינו נחשב לחי הרי הוא פטור מכל המצוות ומכח קושית זו מסיק בזה"ל: "בע"כ כיון דלא מת נדון האדם כאלו הוא חי ונחשב אדם ולא מלאך וממילא אשתו אסורה וזה ראיה ברורה לפענ"ד" עכ"ל. ועיין קובץ שיעורים חלק ב' סי' כ"ח".
וכן בערוך לנר (מכות פרק ב - ד"ה ומזה) לא פשיטא ליה שאשת מלאך מותרת וראיתו מ'האיש גבריאל' שכתוב בדניאל.
וקושיית הגרש"ק אינה קשה לענ"ד, שכן יש גילויים לאליהו כאדם מישראל ואז נראה כמקיים מצוות וודאי לא עובר עבירות (שבת יג ע"א, ב"מ קיד ע"א), ויש גילויים כבשר ודם ואז מופיע כנכרי (ברכות נח ע"א, שבת קט ע"ב, תענית כא ע"א), ויש שמתגלה בהופעה רוחנית למוכנים לכך כגון בברית מילה וכד'. ודרך הופעתו היא הגורם ל'חיובו במצוות'.
ד. כתב בשו"ת ציץ אליעזר (חי"ז סי' ו):
"במל"ב פ"ב ברמז במלוא אות י"ז, ע"ד התה"ד שכותב דאשת אליהו הנביא או אשתו של הריב"ל מותרת דלא מיקרי אשת איש אלא אשת מלאך".
"מביא על זה כת"ר קושית הגרש"ק ז"ל באה"ע סי' י"ז סעי' א', שמקשה דאם כן מה פשיט הש"ס בפ"ד דעירובין מ"ג ב' דיש תחומין למעלה מיו"ד מברייתא דהרני נזיר ביום שבן דוד בא וכו' ואח"כ פריך שם בחד בשבתא לישתרי, ומה ראיה מאליהו הרי במתים חפשי, ואם כן פטור בכל המצות, גם מה הקשה ליה רבה בב"מ קי"ד ב' (כשהיה בבית הקברות של עכו"ם) לאו כהן הוא מר, הרי הוי מלאך ואינו מחויב בקיום התורה, בע"כ כיון דלא מת נידון כאדם, כאילו חי ונחשב כאדם ולא מלאך, וממילא אשתו אסורה, וזה ראיה ברורה לפענ"ד, ע"כ".
וכותב ע"ז כת"ר שכפי הנראה לא עיין הגרש"ק ז"ל בגוף התשובה של התה"ד, כי התה"ד בעצמו מתרץ כל זה, והשיב לשואל שרצה להביא ראי' קצת לאיסור מההוא עובדא דקאי אליהו בבית הקברות וכו', דאין משם ראיה, כי פשיטא דאליהו ז"ל שמר כל התורה כולה כדאיתא בעירובין מ"ג ב' דאפי' תחומין דרבנן מינטר להו, אבל בנוגע לאשתו אשת רעהו אסורה ולא אשת מלאך שכולן רוחני ולא גופני. הרי שהתה"ד תירץ את הקושיות הנ"ל ופסק שאשתו מותרת עכ"ד".
"והנה אכתי חסר הסבר לדברי התה"ד להבין סברת חילוקו בזה. ואם דינו כמלאך איך הוא חייב מכל מקום בקיום כל המצות?"
"ולפני שאכתוב בהסבר הדבר, אקדים להעיר לכת"ר שהיה לו להביא לכאן דברי הגמ' בכתובות דף ק"ג ע"א דאיתא דרבינו הקדוש כל בי שמשי הוה אתי לביתיה, ובגליון הש"ס להגרע"א ז"ל כותב ע"ז וז"ל: והיה נראה בבגדי חמודות שהיה לובש בשבת ופוטר את רבים בקידוש היום ולא כשאר מתים שהם חפשים ממצות כי צדיקים חייב ופוטרים בקידוש, ספר חסידים סי' תתשכ"ז עכ"ל".
"למדנו מזה דצדיקים שאני ולא עליהם נאמר במתים חפשי".
"ועפי"ז הרי מוסבר היטב דברי - חילוקו של התה"ד בין חיוב מצות לבין מה שאשתו מותרת, דהרי אפילו צדיקים שמתים על מטתם שנשותיהם בודאי מותרות מכל מקום ישנם בקיום המצוות ופוטרים משום כך את החיים בקידוש שעושים, ומינה, דמכש"כ לגבי אליהו ז"ל והגם דדינו כמלאך ואשתו מותרת, מכל מקום ישנו בכלל קיום המצוות".
"ועיינתי בגוף דברי ספר חסידים וראיתי ששם כתוב בזה הלשון: "ורבינו הקדוש היה נראה בבגדים חמודות שהי' לובש בשבת ולא בתכריכין להודיע שעדיין היה בתוקפו ופוטר את הרבים ידי חובתן בקידוש היום ולא כשאר מתים שהם חפשים מן המצות כי אם כחי בבגדים שהיה לובש בחייו והצדיקים נקראים חיים אפי' במיתתם ופוטר בקידוש בני הבית" עכ"ל, ומאריכות לשון זה שבספר חסידים נראה לי שטמון בחובם דבר חילוקו של הגאון החתם סופר ז"ל ח"ו סי' צ"ח, שכת"ר מביאו להלן בדבריו, שכותב לחלק לגבי אליהו ז"ל בין כשמתגלה ומתראה בעוה"ז מלובש בגופו הזך דאז יש לו דין ככל בני ישראל, ובין כשמתגלה בנשמתו כמו ביום המילה דאז איננו מחויב במצות וכו', אלא שלפי הספר חסידים החילוק הזה הוא לא רק לגבי אליהו ז"ל אלא הוא כן גם בנוגע לכל הצדיקים". ועי"ע בשו"ת ציץ אליעזר (חלק יח סימן עט).
ה. ויש להעיר שיש לחלק בין אליהו לרבי יהודה הנשיא. רבי מת לפי סדרי המיתה המוכרת לנו, והיתה לו הלוויה גדולה כמבואר בכתובות (קג ע"ב-קד ע"א) ונטמן בבית שערים. ואעפ"כ היה בא לביתו כל ערב שבת להוציא את בני ביתו בקידוש. וכן רבי אלעזר ב"ר שמעון מת והיה מושכב בעליתו ודן בין בעלי הדין עוד כעשרים שנה אחר מותו (ב"מ פד ע"ב). אליהו וכן ריב"ל לא מתו בסדר הרגיל אצלנו. וכדברי הרמב"ם בהקדמתו למשנה בדבריו על משה רבינו: "והיה זה מותו ביחס אלינו שנפקד מאתנו, וחיים ביחס אליו במה שנתעלה אליו, וכך אמרו ע"ה משה רבינו לא מת אלא עלה ומשמש במרום. והדברים בענין זה ארוכים מאד מאד ואין זה מקומם". יציאתם של אותם גדולים מן העולם הזה שונה מהמוכר לנו.
השאלה שנשאל תרומת הדשן אפשר לשואלה על שני הסוגים, אלו שמתו והיו קשורים באופן כלשהו לעולמנו כגון רבי וראב"ש, ואלה שכל יציאתם מעולמנו היא חידה לנו.
ו. נלענ"ד לחלק. אותם שמתו וחזרו לעולמנו באופן מסויים כרבי וראב"ש – נשותיהם מותרות כדין מתים, ואעפ"כ אנו מוצאים הן ברבי והן אצל ראב"ש שהיו קשורים לביתם ולנשותיהם, ולכן רבי שאל באשתו של ראב"ש רק לאחר שהביאו את ראב"ש לקבורה (ב"מ פד ע"ב). והרי יכול היה לשאול עליה מיד לאחר פטירתו, אלא שהיא עדיין היתה קשורה בראב"ש מצד כבודו, ורבי אלעזר בר' שמעון היה דן בביתו כשהוא בעולם האמת, (אע"פ שמבחינה הלכתית גרידא הוא נפטר). ועל כן מפאת כבודם לא ראוי שאשתו תינשא כל זמן שהוא קשור לביתו.
אבל אצל משה ואליהו וריב"ל, לא מצאנו קשר לנשותיהם ולביתם אחר עזיבתם את העולם, ועל כן לגבינו, כלשון הרמב"ם לעיל, זה נחשב כמיתה, כי איננו מכירים דרך יציאה אחרת מן העולם. וזה נחשב לגמרי למיתה שנשותיהם יכולות להינשא או נופלות ליבום.