חבל נחלתו כב ל
סימן ל
מזוזה בבית שכור מנכרי
שאלה עריכה
יהודי שכר בית מנכרי לכמה ימים, לחופשה, לו ולמשפחתו המורחבת.
א) האם צריך לקבוע מזוזה בבית הנכרי?
ב) אם כן, האם צריך לקבוע בכל חדר?
ג) האם קובע בברכה?
ד) מה עושה לאחר סיום השכירות, האם נוטלן?
ה) אם הבא אחריו הוא שוכר יהודי, מה הדין?
תשובה עריכה
א. נאמר במנחות (מד ע"א): "תניא נמי הכי: הדר בפונדקי בא"י, והשוכר בית בח"ל – כל שלשים יום פטור מן המזוזה, מיכן ואילך חייב; אבל השוכר בית בא"י – עושה מזוזה לאלתר, משום יישוב דא"י". משמע שהדר בפונדקי בא"י פחות משלשים יום פטור מן המזוזה.
בהלכות קטנות לרי"ף (מנחות, הלכות מזוזה דף ו ע"ב) הביא ברייתא זו בגירסא שונה ויותר ברורה: "ת"ר טלית שאולה כל ל' יום פטורה מן הציצית והשוכר בית בחו"ל והדר בפונדקי אפי' בארץ ישראל פטור מן המזוזה שלשים יום, אבל השוכר בית בארץ ישראל חייב במזוזה לאלתר משום ישוב ארץ ישראל".
פרש רש"י:
"פונדק – שלנים בו עוברים ושבים".
"והשוכר בית כו' – פטור שמא יחזור בו".
"משום יישוב א"י – דלאחר שקבעה שוב אינו נוטלה משם אפי' יוצא ממנו כדאמר בפ' השואל בב"מ (דף קב) הלכך בקושי יצא ממנה מפני טורח מזוזה אחרת ואפי' יוצא ממנה, ישכרנה אחר מהרה כשימצאנה מזומנת במזוזה ונמצאת א"י מיושבת".
ההבדל לפי רש"י בין פונדק לבין שוכר בית הוא בקביעות, פונדק הוא למספר ימים ושכירות לתקופה ארוכה, ובשימושים: בפונדק – לינה ואולי אכילה ושתיה, ואילו בשכירות שימוש מלא בבית.
כתב הבית יוסף (יו"ד סי' רפו אות כב (א): "וכתב ה"ר מנוח שדין שואל בית בחוצה לארץ כדין השוכר והכי משמע בגמרא (שם). וכתב דטעמא דשוכר בית בחוצה לארץ פטור מן המזוזה עד שלשים יום היינו משום דכיון דמזוזה חובת הדר (ב"מ קא:) פחות משלשים הוי דירת עראי ולא מיחייב".
וא"כ אין הבדל אם שכר בית או שאל בית הדינים שוים.
והעיר הבית הלל (יו"ד סי' רפו סכ"ב ס"ק ה): "השוכר בית בחוצה לארץ וכו' פטור ממזוזה שלשים יום וכו'. פירוש אפילו מישראל, והוא הדין השוכר בית מגוי הוא גם כן דינא הכי, בחוץ לארץ שלשים יום ובארץ ישראל מיד, כמו שכתב בסעיף זה".
ועולה לדבריו שאין הבדל מי בעל הבית ישראל או נכרי בין בא"י ובין בחו"ל.
ב. נאמר במנחות (לב ע"ב) "תניא נמי הכי: תלאה במקל או שהניחה אחר הדלת – סכנה ואין בה מצוה, של בית מונבז המלך היו עושין בפונדקותיהן כן, זכר למזוזה".
ופרש רש"י עניין פטור המזוזה בפונדק: "היו עושין בפונדקותיהן כן – פונדק היינו בית שלנין בו עוברי דרכים בדרך, ואין חייבין במזוזה דלאו דירת קבע הוא כדתניא לקמן בהתכלת הדר בפונדקי בארץ ישראל כל שלשים יום פטור מן המזוזה, ושל בית מונבז המלך כשהיו מהלכים בדרך נושאין מזוזות עמהם ותולין אותן בפונדק במקל עד הבקר זכר למזוזה לפי שלא היו דרין לעולם דירת קבע אלא הולך היה מעיר לעיר במלכותו".
ובאר בהלכות קטנות לרא"ש (מנחות, הלכות מזוזה סי' ח): "של בית מונבז המלך היו עושים לפונדקאות כן זכר למזוזה".
ג. וכן כתב רבינו יהונתן על הרי"ף (הלכות מזוזה, לפי דפי הרי"ף ו ע"ב): "והדר בפונדקי אפילו בארץ ישראל, כיון שאין ישיבתו קבע פטור מן המזוזה כיון שאין דעתו להתעכב במזוזת השער שם ל' יום או אפילו (שוכב) [שוכר בחו"ל] ממש כיון דבחוצה לארץ היא לא קפדינן בישובא. לאלתר משום יישוב ארץ ישראל, כלומר דלאחר שישב שם אינו יכול ליטלה משם אפילו יוצא ממנה הלכך בקושי יצא ממנה מפני טורח מזוזה אחרת ואפילו יוצא ממנה יבא אחר וישכרנה ממנו כשימצאוה מזומנת במזוזה ונמצאת ארץ ישראל מיושבת". וכעין דבריו בנימוקי יוסף (הלכות קטנות, מנחות – הלכות מזוזה דף ו ע"ב).
פסק הרמב"ם (הל' תפילין ומזוזה וספר תורה פ"ה ה"י): "הכל חייבין במזוזה אפילו נשים ועבדים, ומחנכים את הקטנים לעשות מזוזה לבתיהם, השוכר בית בחוצה לארץ והדר בפונדק בארץ ישראל פטור מן המזוזה ל' יום, אבל השוכר בית בארץ ישראל חייב במזוזה מיד".
וכעין דבריו פסק השולחן ערוך (יו"ד סי' רפו סכ"ב): "השוכר בית בחוצה לארץ והדר בפונדק בארץ ישראל, פטור ממזוזה שלשים יום. והשוכר בית בארץ ישראל, חייב במזוזה מיד, משום ישוב ארץ ישראל. (והוא הדין לשואל בית דינו כשוכר) (ב"י בשם הר"ר מנוח וכ"מ בש"ס)".
והוסיף השולחן ערוך בסעיף כג: "השוכר בית מעובד כוכבים, חייב במזוזה".
ד. בתוספות מנחות (מד ע"א ד"ה טלית שאולה) הסתפקו האם שוכר חייב לאחר ל' יום מן התורה, ובארץ ישראל חייבו אותו לקבוע מייד, או שגם לאחר ל' יום חיוב שוכר במזוזה מדרבנן.
כתב בהלכות קטנות לרא"ש (מנחות, הלכות מזוזה סי' יז): "והשוכר בית בחו"ל והדר בפונדקי בארץ ישראל פטור מן המזוזה ל' יום אבל השוכר בית בא"י חייב במזוזה לאלתר משום ישוב א"י. ואם יש כמה חדרים ועליות זו לפנים מזו כולם חייבים במזוזה".
והעיר במעדני יום טוב (ס"ק כ): "פטור מן המזוזה שלשים יום. מכאן ואילך חייב גרס בגמרא אבל רבינו העתיק מהרי"ף. והא דחייב לאחר שלשים יום היינו מדרבנן וכמו שכתבתי בשם התוס' לעיל סוף סי' ט"ו".
ונראה שלכך נטו רוב הראשונים (האשכול [אלבק] הלכות מזוזה עז ע"ב, ספר יראים סי' ת, מהר"ם חלאווה פסחים ד ע"א, מאירי שבת קלא ע"א, ועוד ראשונים) שאף שוכר בא"י כיון שאין זה ביתו בצורה מלאה פטור מן המזוזה מן התורה, ובא"י חייב מייד מדרבנן, ובחו"ל אחר שלשים יום ג"כ מדרבנן. ובמנחת חינוך (מצ' תכג) כתב בשם תוס' במנחות וע"ז כ ע"א ד"ה והא שחיוב שוכר הוא מדרבנן, וברמב"ם לא הכריע, ובחינוך הבין שחיוב שוכר מן התורה.
וכתב בקרית ספר (הל' תפילין ומזוזה וספר תורה פ"ה): "השוכר בית בחוצה לארץ והדר בפונדקי בארץ ישראל פטור מן המזוזה שלשים יום דלאו דירה דידיה היא אבל השוכר בארץ ישראל חייב מיד דחשיב דירה דידיה וקאמר קרא תרי זמני ביתך חד לדרך ביאתך וחד שיהא שלו וא"כ שוכר הוי חייב מדרבנן".
וכ"כ הברכי יוסף (יו"ד סי' רפו ס"ק יא): "הא דחייב השוכר אחר שלשים יום במזוזה היינו מדרבנן דוקא, דמדאוריתא פטור. כ"כ ר"י והרא"ש והריטב"א, הובאו בשיטה מקובצת מציעא דף ק"א. ועמ"ש התוספות פרק התכלת (מנחות מד. ד"ה טלית) ובמרדכי ובהגהמי"י (הל' מזוזה פ"ה אות ז)".
ה. ראיתי שהביא בחשוקי חמד (עירובין, הערות דף יא ע"ב הערה נ): "ויעויין בביאור גיסי הגר"ח קניבסקי שליט"א על מסכת מזוזה (עמ' צד) שכתב שהחילוק בין הדר בפונדק לשוכר דירה בארץ ישראל [שחייב מיד במזוזה] הוא, שבפונדק פטור בתוך ל' יום משום שזו דירת ארעי, ועל זה לא חייבו רבנן אפילו בארץ ישראל, ואין זה דומה לדין השוכר שעל כל פנים דר בה דרך קבע, אך בפונדק אינו אלא ארעי גמור, אלא שלאחר ל' יום יצא מתורת ארעי וחייב במזוזה. ויעויין עוד במועדים וזמנים (ח"ד סימן רפז בהג"ה) שהביא בשם מרן הגרי"ז זצ"ל, שחדרי בתי מלון דינם כפונדקי, והיינו שכל מקום המיועד לעוברים ושבים ולא לדירה קבועה דינו כפונדקי".
עולה שעראיות דיירי הפונדקאות גדולה משל שוכרים ועל כן אף בא"י פטרוהו בפחות מל' יום.
אמנם בס' דף על הדף (מנחות מד ע"א) הביא: "ובשו"ת שבט הלוי (ח"י סי' ק"פ) דן במי שגר בחו"ל ובא לא"י לתקופה קצרה, ושוכר שם דירה, אם חייב שם מזוזה מיד, שהשואל ר"ל דהחילוק בין שוכר דחייב לפונדקי דפטור, דשוכר הוא ע"מ לגור שם, משא"כ בפונדקי אינו אלא באופן ארעי, ולכן י"ל דגם אילו שבאים רק לתקופה לא"י פטורים מן המזוזה אף בשוכר".
"אבל הגר"ש ואזנר שליט"א (זצ"ל) שם מסיק דלא כדבריו, אלא מסתימת הפוסקים משמע החילוק, ששוכר הוא שוכר את עצם הבית, ושכירות ליומי' ממכר הוא, ולכן חייב במזוזה מיד, ואפילו אין דעתו להשתקע, משא"כ דר בפונדקי, אין לו שום זכות בהפונדקי, רק משלם עבור האש"ל, ולכן פטור ממזוזה עד ל' יום, וא"כ באופן הנ"ל חייב במזוזה, כיון שהוא שוכר וקונה הדירה, אף שאינו רק לזמן עראי".
עולה לפי דברי שבט הלוי שהחילוק בין שכירות לפונדק אינה תלויה רק בארעיות וקביעות אלא בסוג השכירות האם קונה שימושים מסוימים, או שקונה לזמן את הבית. בצימר, מלון או יחידות אירוח קונה שימוש לאש"ל ולא ליותר מכך, ולכן אפילו לזמן ארוך פחות מל' יום פטור ממזוזה.
ו. כתב בפסקי ריא"ז (הל' מזוזה וספר תורה סי' לט): "החונה בפונדק הפטור מן המזוזה כמו שיתבאר, אם רצה לתלות [שם מזוזה] במקל לעשו' זיכר למזוזה הרשות בידו".
ומשמע שרשות בידו לקבוע מזוזה או לתלות אחורי הדלת אף שפטור לגמרי.
כתב בחשוקי חמד (מנחות לג ע"ב) לגבי דין עובר אורח, הנוטה ללון לינת לילה, האם חייב במזוזה.
"שאלה: כתב רבינו חיים פאלאג'י בספרו רוח חיים (יו"ד סימן רפט אות ב) וז"ל: בספר תולדות אדם להגר"ז (דף רט ע"ב)1 הובא... פעם אחת בא בע"ש למלון, וכשנגש לפתח הבית, ראה שהמזוזה למטה משליש העליון, ולא היה שהות ביום לתקן אותה, לא נכנס לבית, עד שהוכרח בעל הבית להפקיר את הבית הפקר גמור בפני שלשה, ע"כ. וכתב על כך רבי חיים פאלאג'י מעשה רב הלזה קשה בעיני, דהא מן הדין לא בעי תלתא להפקר, כדמשמע מדברי האגודה (נדרים דף מה ע"א), ויעו"ש בתוס' (ד"ה ריב"ל) שכתב שאפילו בינו לבין עצמו די. ותו מהיכא שמיע ליה דעובר אורח הנוטה ללון, לינת לילה חייב במזוזה, ואסור לו לדור שם, בשביל שבעל הבית לא הניח מזוזה כתיקונה. ולא אאמין לשמועה זו וצ"ע, עכ"ד. במה אפשר לתרץ דברי הגר"ז?"
"תשובה במדרש רות (ב כב) נאמר: אמרה נעמי לרות: בתי, אין דרכן של ישראל לדור בבית שאין בו מזוזה, אמרה לה רות, 'ובאשר תליני אלין'. וכתב על כך גיסי מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א (מסכת מזוזה עמ' קא): משמע, שאין ראוי לדור בבית שאין בו מזוזה2 אף על גב שבודאי אין בכך איסור, כגון הדר בפונדק שפטור ממזוזה עד ל' יום, מכל מקום אין ראוי לעשות כן, יעו"ש".
"וממילא מובנת הנהגת הגר"ז, שנהג כדרכן של ישראל, שלא ללון בבית שאין בו מזוזה3 אפילו כשמעיקר הדין הדבר מותר"...
לפי דבריו יש מקום לקבוע מזוזה (לאחר קבלת רשות) או לתלותה בצד הציר, לזכר בלבד ולא שיוצא בה ידי חובה. וא"כ ודאי אין צורך לתלות בכל חדר ואין לברך על קביעתה. וודאי רשאי להסירה בסוף שימושו במלון או בבית האירוח.
הערת הרה"ג יעקב אריאל שליט"א
מזוזה בבית שכור מנוכרי
מסקנתך שלא ראוי ללון בבית שאין בו מזוזה אך מעיקר הדין אין חיוב.
נגעת בשאלה מעשית מאוד. הרבה נוהגים לשכור צימר לכמה ימים או להתארח במלון לכמה ימים, למרות שאין בהם מזוזה (בצפון יש מלונות כשרים בבעלות נוכרית). הרי השוכר בית בא"י חייב במזוזה גם פחות מל' יום, לעומתו הדר בפונדק פטור. מה החילוק בין שוכר לפחות מל' יום לבין דר בפונדק?
לענ"ד ההגדרה של שוכר היא שהוא קונה את המקום לזמן מסוים. 'שכירות קניא' (ע"ז טו ע"א) אומנם להלכה שכירות לא קניא אך בכ"ז התורה קוראת לו 'ממכר' לעניין אונאה (ר' תוס' שם ד"ה והשתא). כלומר, מצד הגברא יש בשכירות מעשה קניין, רק מצד החפצא הדבר המושכר לא נקנה בקניין גמור. יש לשוכר זכויות וחובות. הדר בפונדק הוא אורח בעלמא שאין לו שום בעלות, לא זכויות ולא חובות. הדבר מתבטא בכמה דוגמאות:
א. שוכר רשאי לעשות בנכס כמעט כל דבר, כי הוא קנה אותו (בקניין שכירות) כגון, לצבוע ולסייד לפי טעמו, לקבוע מסמרים ולתלות תמונות, להחליף נברשות וכו' וכו'. יש רק תנאי אחד: הוא חייב להחזיר את הנכס מסויד וצבוע כמו שקבלו. הדר בפונדקי לא רשאי לעשות שום דבר מהנזכרים לעיל. הנכס אינו שלו, הוא לא קנה אותו כלל (אפילו לא בקניין שכירות).
ב. השוכר מביא רהיטים משלו, מיטות, ארונות שולחנות וכסאות וכדו'. וגם אם שכר מקום מרוהט הוא רשאי להימנע משימוש בריהוט הקיים ולהוסיף רהיטים משלו הדר בפונדק לא רשאי להוסיף שום רהיט משלו חוץ ממטלטליו. אם הוא זקוק למזרן נוסף או כסא, בעה"ב יתן לו משלו.
ג. שוכר משלם בעצמו חשמל, מים, מס מוניציפלי וכדו'. הדר בפונדק לא חייב דבר, הוא משלם לבעה"ב דמי שימוש בלבד (בדרך כלל גבוהים יותר) ובעה"ב צריך לדאוג לכל מחסורו.
ד. השוכר חייב לתקן קלקול בכל דבר שאינו מעשה אומן, רק מעשה אומן הוא על חשבון המשכיר. הדר בפונדק לא חייב לתקן ואפילו דבר שאינו מעשה אומן. ולא רק שאינו רשאי אלא הדבר אסור לו. המקום אינו שלו. כגון החלפת נורות. נורה שנשרפה בפונדק בעה"ב חייב להתקין נורה חדשה. שוכר חייב להחליפה בעצמו.
ה. שוכר רשאי להשכיר את הנכס לאחרים לזמן מסויים (אלא א"כ הותנה בפירוש אחרת). לדר בפונדק אין שום זכות קנייניות אלא רק זכות אישית הוא אינו רשאי להשכיר למישהו אחר.
לאור הנ"ל המתארח במלון או בצימר הוא דר בפונדק ומעיקר הדין פטור ממזוזה אפילו בא"י. אך מנהג ישראל ללון במקום שיש בו מזוזה. לכן ראוי להמליץ בפני בעלי הצימרים שיקבעו מזוזות. הדבר עשוי להשתלם להם כי אורחים רבים יעדיפו אותם4.