חבל נחלתו כב יט
סימן יט
תיקון סוכה פסולה והכשרתה ביום טוב
שאלה1
האם ישנו איסור להכשיר סוכה פסולה ביום טוב, על ידי פעולת ישראל אשר מותרת מצד עצמה?
מקרים שנשאלו:
א) עף חלק מן הסכך ונפל על סכך אחר ויכול לדוחפו למקומו.
ב) הסכך עף והתרחק מן הדופן ופוסל משום אויר, ויכול לדוחפו או לפרוש שמיכה כדי שתהיה דופן עקומה.
ג) עפה מחיצה ויכול להגיף דופן בדרך אחרת כדי שיהיו לסוכה שלש דפנות.
א. תיקון סוכה ביום טוב
עצם הכשרת סוכה ביום טוב או בשבת והפיכתה מסוכה פסולה לסוכה כשרה אין בו איסור. ולכן כל תיקון של סוכה ביום טוב צריך להיות נדון לפי הפעולות עצמן ואיסורן בשבת ויו"ט.
ראיות לכך שמותר להכשיר סוכה ביום טוב הן:
1) פתיחת גג עם צירים מותרת כאמור ע"י הרמ"א (שו"ע או"ח סי' תרכו ס"ג): "וכן מותר לעשות הסוכה תחת הגגות העשויות לפתוח ולסגור, ומותר לסגרן מפני הגשמים ולחזור ולפתחן (מהרי"ל); ואפילו ביום טוב שרי לסגרן ולפתחן (אגודה דיומא ומהרי"ו) אם יש להם צירים (ד"ע) שסוגר ופותח בהן, ואין בזה לא משום סתירה ובנין אהל בי"ט, ולא משום תעשה ולא מן העשוי; רק שיזהר שלא ישב תחתיהן כשהן סגורין, שאז הסוכה פסולה".
ובאר המשנה ברורה (שם):
"(יט) ולחזור ולפתחן – וזה מותר אפילו לדעת המחמירין הנ"ל כיון שנעשה מתחלה בהכשר דהיינו שפתח הגג קודם שסיכך דאף שבעת שהיא סגורה מקרי הסוכה פסולה וכמו שכתב הרמ"א בסוף דבריו, מ"מ אין זה בכלל תעשה ולא מן העשוי, דהוי דומה כאלו פירס עליה סדין וחוזר ונוטלה".
"(כ) צירים וכו' – דהוי כפתח. ובאין להם ציר שרי ע"י עכו"ם. ואם היה כל השנה קבועין במסמרים שפתיחתן אסור מן התורה ושכח לפתחן עד כניסת יום טוב אם שרי לפתחן ע"י עכו"ם באין לו סוכה אחרת בליל יום טוב ראשון משום שבות במקום מצוה וכן אם מותר לומר לנכרי שיסכך לו סוכה ביום טוב באין לו אחרת מסתפק הפמ"ג וסיים להורות היתר חלילה לי וצ"ע בכל זה עכ"ל ועיין בבכורי יעקב מש"כ בזה ואם הוא עדיין בין השמשות נראה דבודאי יש להקל בזה ע"י עכו"ם".
כל הדיון ברמ"א ובאחרונים הוא על הפעולות הנצרכות האם יש בהן איסור בשבת, אבל עצם הכשרת הסוכה ביו"ט אין בה בעיה הלכתית, ואפילו בסוכה שהיתה פסולה בכניסת החג.
2) עשיית מחיצה על ידי אנשים ביום טוב – כתב השולחן ערוך (או"ח סי' תרל סי"ב): "יכול לעשות מחבירו דופן לסוכה, להכשירה; ואפילו בי"ט, ובלבד שלא ידע אותו שהועמד שם שבשביל מחיצה הועמד שם; אבל בחול, אפי' אם הוא יודע, שפיר דמי". והגיה הרמ"א: "ואפילו בי"ט אינו אסור אלא באותן ג' דפנות המתירים הסוכה; אבל בדופן רביעית, שרי (השגת הראב"ד והמגיד פ"ד דסוכה) וע"ל סימן שס"ב סעיף ה'".
באר המשנה ברורה (שם):
"(נד) מחבירו וכו' – ודוקא מחבירו אבל בהמה אסור להעמידה ביום טוב לדופן שלישי להכשיר הסוכה ואפילו אם לא יקשרנה רק ע"י עניבה".
"(נה) להכשירה ואפילו ביום טוב – כגון שנפל דופן סוכתו והוא רוצה לקיים מצות סוכה לאכול ולשתות שם יכול לבקש אדם שיעמוד שם עד אחר עת אכילתו. ומסתימת הפוסקים משמע לכאורה דבנתרצה לעמוד שם אף שאינו יודע על מה ולמה מ"מ אין לחוש שמא ילך בתוך כך אך על עכו"ם בודאי לא יכול לסמוך בזה".
אף בהעמדת חבירו כמחיצה ישנם תנאים מגבילים, אולם עולה בבירור שמותר להכשיר סוכה ביום טוב.
3) הנחת סכך על ידי נכרי ביום טוב – הביא בשו"ת יביע אומר (ח"ח או"ח סי' נ אות ב): "ועינא דשפיר חזי להפרי מגדים בשו"ת מגידות (סי' קט) שכתב, מעשה שהיה בחג הסוכות התקל"ז, פה לבוב, שעשיתי סוכה, וסמכתי על פועלים עצלים, ולאחר סעודה בליל שבת קודש, נפל הסכך לגמרי, והיה לי צער גדול, וקראו בני ביתי לגוי בעל מלאכה וסידר הקנים והניח הסכך עליהם, ואני לא אמרתי לו דבר, והנה הרמ"א בהגה (סי' רעו) כתב, יש אומרים שמותר לומר לגוי להדליק לו נר לסעודת שבת, משום דס"ל שאמירה לגוי מותר אפי' במלאכה גמורה במקום מצוה, ואין להתיר אלא לצורך גדול. וא"כ י"ל דאע"ג דקי"ל דדוקא שבות דשבות במקום מצוה מותר, וכאן הוי מלאכה דאורייתא דהוי אוהל ממש, מ"מ במקום צורך גדול, כגון שאין לו סוכה אחרת כי אם בדוחק גדול, וגם הוי במקום ביטול מצות שמחת יום טוב, הרוצה להקל לכתחלה בכה"ג אין חטא בידו, מאחר שהתיר הרמ"א במקום צורך גדול. עכת"ד. ומוכח דנקיט שאיסור הנחת הסכך ביום טוב הוי מן התורה, ואעפ"כ כתב הרוצה להקל יוכל לסמוך על שיטת בעל העיטור, שהביאו הרמ"א, ששבות במקום מצוה מותר. אבל אם נאמר כדברי האחרונים הנ"ל שהנחת הסכך על הסוכה אינה אסורה אלא מדרבנן, דהוי אהל עראי, ההיתר יותר מרווח, דהו"ל שבות דשבות במקום מצוה, ולכתחלה נמי אורויי מורינן להקל".
עולה מדברי הגרע"י שהחשש הוא לפעולה האסורה ביום טוב, אך לא לעצם הכשרת הסוכה. ולכן אם ישנן דרכים המותרות מבחינה הלכתית – מותר לעשותן בשבת וביום טוב.
אחרי חיפוש, מצאתי דעה הסוברת שאסור להכשיר סוכה ביו"ט. בפסקי תשובות (או"ח סי' שטו אות ד) כתב: "אמנם לענין סוכה יש אומרים שאין לעשות ביום טוב ובשבת שבחג שום פעולה בסכך או בדפנות שבסוכה, כאשר על ידי פעולה זו מכשיר את הסוכה למצוותה, ואפילו הפעולה נעשית על ידי פתיחת וסגירת דלתות וחלונות המחוברות בצירים ומסילות".
ובהערותיו (51) כתב: "שו"ת אמרי יושר (למהר"ם אריק זצ"ל) ח"א סי' ק"י (ד"ה וכ"ת כתב בדעת השואל, וכן מסיק הוא להחמיר בהל' שבת החמורים אף על פי שבדעתו להקל ובתנאי שיסכים עמו עוד חכ"א), ואוסר גם לענין עירובין (ועפ"י המבואר להלן ישל"ע בזה), ס' ארחות רבינו ח"ב עמ' רי"ט בשם הגרי"י קנייבסקי זצ"ל, ס' קב ונקי סי' קצ"ה בשם הגרי"ש אלישיב זצ"ל, קובץ מבית לוי ח"ג עמ' קנ"ו במאמר הגרח"מ וואזנר שליט"א, ובס' חזון עובדיה עמ' י"ד שטוב להחמיר היכא דאפשר (ושאני מהא שהתיר הרמ"א בסי' תרכ"ו סעי' ג' לפתוח ולסגור גג של סוכה המחובר בצירים, שהתם אינו עושה שום פעולה בסכך גופא, אלא מסיר מונע חיצוני הגורמת לפסול הסוכה)".
ולא נראו לי דבריהם, שהרי על ידי נכרי כולם התירו, ומאין נוצר איסור על עצם הכשרת סוכה ביו"ט? ולכן אם אין איסור מצד הפעולות כגון קשירה וכד', אין איסור אף מצד עצם הכשרת סוכה בשבת ויו"ט.
ב. הפעולות האסורות בתיקון סוכה
פסק השולחן ערוך (או"ח סי' שטו ס"א):
"אסור לעשות אהל בשבת ויו"ט אפילו הוא עראי; ודוקא גג, אבל מחיצות מותר; ואין מחיצה אסורה אא"כ נעשית להתיר סוכה או להתיר טלטול"...
בהלכה זו נזכרו שני איסורים: בנית אוהל עראי, איסור עשיית מחיצה המתרת.
והוסיף השו"ע בסעיף ב: "עצים שתוקעין ראשן האחד בדופן הספינה וכופפין ראשן השני בדופן השני של הספינה, ופורסין מחצלת עליהם לצל, אם יש ברחבן טפח, או אפילו אין ברחבן טפח אם אין בין זה לזה ג"ט, חשיבי כאוהל ומותר לפרוס עליהם בשבת מחצלת, דהוי ליה תוספת אהל עראי ושרי; ומטעם זה מחצלת פרוסה כדי טפח, מותר לפרוס שאר המחצלת בשבת. וטפח שאמרו, חוץ מן הכריכה".
עולה כי עשיית אוהל עראי בשבת אסורה מדרבנן, אבל הוספה על אוהל עראי מותרת אף מדרבנן. (כמובן, כאשר לא מעורבות פעולות אסורות כגון קושר וכד'). והמותר הוא בצד התקרה ולא במחיצות.
לגבי מחיצה המתרת היא נאסרה אם היא מכשירה את הסוכה, ובה לא עצם הפעולה קובעת אלא יצירת ההיתר על ידי המחיצה, ובה בניגוד לאוהל לא הפעולה קובעת אלא ההכשר ההלכתי. אולם גם מחיצה המתרת, אם פתוחה טפח אחד מערב שבת מותר להרחיבה בשבת וכן ביו"ט (רמ"א סי' שטו ס"א).
ויש להעיר כי מצינו דין מחיצה המתרת דוקא בדופן אמיתית, אבל ב'דופן עקומה' אע"פ שהיא מכשירה סוכה אין לה דיני מחיצה המתרת אלא רק דיני אוהל עראי.
ג. עף חלק מן הסכך ונפל על סכך אחר ויכול לדוחפו למקומו
הסכך המונח על סכך אחר הוא מוקצה כל שבעת ימי הסוכות. הפעולה מצד עצמה היא הוספה על אוהל עראי בשבת או ביו"ט. פסק השולחן ערוך (או"ח סי' שיא ס"ח):
"טלטול מן הצד לצורך דבר המותר, מותר. הלכך צנון שטמן בארץ ומקצת עליו מגולים ולא השריש וגם לא נתכוין לזריעה, נוטלו אף על פי שבנטילתו מזיז עפר ממקומו, ואף על פי שהוסיף מחמת לחות הקרקע, מותר". ורמ"א הגיה: "ואפי' הניחו שם מבע"י להיות שם כל השבת, דאין באוכלין משום בסיס לדבר האסור (כל בו). והמשיך השו"ע: "וטלטול בגופו אפי' לצורך דבר האסור, מותר; הילכך קש שעל המטה, דסתמו מוקצה להסקה, מנענעו בגופו; ואם הניח עליו מבע"י כר או כסת, מנענעו אפילו בידו שהרי הכינו מבע"י לשכב עליו; (וכן אם חשב לשכב עליו). (ר"ן ס"פ במה טומנין)".
כתב בערוך השולחן (או"ח סי' שט ס"ב) לגבי טלטול מן הצד: "אף על פי שמוקצה אסור בטלטול מ"מ אם מטלטל המוקצה ע"י דבר אחר מותר כשצריך לזה ולכן שנינו נוטל אדם את בנו והאבן בידו כגון בן שיש לו גיעגועים אל אביו שאם לא יטלנו יחלה והבן מוכרח לאחוז האבן בידו ואם יטלו ממנו האבן יבכה התירו לו להאב לאחוז על ידו הבן והבן אוחז האבן ואף על גב דהוה קצת כמו שאוחז בעצמו האבן מ"מ התירו זה מפני צערו של תינוק אבל אם לא הגיעגועין לא התירו ואפילו יש לו גיעגועין לא התירו רק באבן אבל שיאחז התינוק מעות בידו אסור אפילו לאחוז התינוק בידו והוא מהלך ברגליו אסור דילמא יפלו המעות מיד התינוק ויבא להביאם בידיו"...
וכן כתב בערוך השולחן (או"ח סי' שיא ס"כ) לגבי טלטול בגופו: "וזה שאמרנו דטלטול מן הצד לצורך דבר האסור אסור זהו בטלטול ביד אבל בטלטול בגוף שזהו טלטול כלאחר יד גם בכה"ג שרי וזהו ששנינו הקש שעל המטה מנענעו בגופו [קמ"א.] והקש הוא מוקצה דסתמא להסקה במקום שמסיקין בקש ומנענעו בגופו כדי שיהא צף ורך לשכיבה [רש"י ד"ה הקש] ואף על פי שהוא צריך להקש לשכב עליו והוי טלטול לצורך המוקצה מ"מ כיון דרק בגופו מנענעו מותר ויש מגמגמים באמת דאם כוונתו לזה אסור ולא התירו רק אם צריך להמטה ולא להקש אלא שהקש מונעו מלישכב על המטה [ערא"ש שם ועמג"א סקכ"ד] ואם חישב עליו מבעוד יום לשכב על הקש וכ"ש אם עשה מעשה ונתן על הקש מבעוד יום כר או כסת מנענעו אפילו בידו שהרי הכינו מבעוד יום ולא הוי מוקצה וכבר נתבאר בסי' ש"ח סעיף מ' דהכנה למוקצה מהני בכמה גווני ע"ש".
נראה על כן שאם דוחף את הסכך במטאטא או דוחף אותו ברגלו ומביאו למקום הפנוי מסכך, אע"פ שהסכך מוקצה מותר לעשות כן ביום טוב או בשבת.
מצד אוהל עראי, כיון שרק מוסיף עליו מותר לעשות כן ביום טוב2, וכפי שבאר לעיל הגר"ע יוסף בתשובתו. וכמובן שעל ידי נכרי גם כן מותר שהרי זו אמירה בשבות דשבות לדבר מצוה (אלא שנכרי אינו מצוי בכל מקום).
ד. הנחת שמיכה כדי ליצור דופן עקומה
סכך שהניחו אותו רחוק מן הקיר ולכן יש אויר יותר מג' טפחים לאורך הקיר, נראה שמותר להניח שמיכה על מקום האויר, ובכך להפוך את האויר הפוסל לדופן עקומה. ואע"פ שבהנחת שמיכה ישנו כעין מבטל כלי מהיכנו שמקצה אותה לדופן עקומה כיון שאין כאן ביטול, אלא הנחה לצורך קיום מצוה אין זה כבונה, ואף אם נאמר שיש כאן ביטול כלי מהיכנו – נראה שכשם שהתירו ביטול כלי לבהמה שנפלה לאמת המים וכד' (או"ח סי' שה סי"ט) ה"ה לצורך מצוה.
בחשוקי חמד (סוכה ח ע"ב) כתב:
"שאלה. מעשה בשבת חול המועד סוכות שהיו רוחות חזקות, ונפל לו חלק מהסכך, ונעשה לו חור של יותר משלושה טפחים בין הסכך לדופן, ולכן אין לו דופן שלישית, האם יש לו עצה להכשיר את הסוכה?"
"תשובה. מו"ח מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א התיר להניח ניילון על גבי הסוכה ע"י נכרי, כדי ליצור דופן עקומה ואז יהיה לו דופן שלישית, ואף על פי שיוצר מצב של דופן עקומה, בכ"ז ע"י נכרי מותר מאחר ואינו בונה ממש סכך, כי אם סכך פסול, שיהיה דופן עקומה ואין לזה חשיבות של מלאכה".
ובעניי, לא הבנתי מדוע אסור על ידי ישראל, ואולי מפני שהניילון מוקצה בשבת ואין לטלטלו על ידי ישראל, וצ"ב, ועי' להלן.
ה. עפה מחיצה ויכול להגיף את הדופן בדרך אחרת
בחשוקי חמד (סוכה ח ע"ב) כתב:
"שאלה. מעשה באחד השנים בסוכות שהיו רוחות עזות שעקרו סוכות שלמות, והיה סוכה שהדופן השלישית נעקרה, אך ממול היתה דלת הזזה, ונסתפקו האם מותר להזיז את הדלת ממקומה ולסוגרה בשבת כדי שתהיה מחיצה שלישית?"
"תשובה. כתב הרמ"א (סימן תרכו ס"ג) שהגגות שיש בהם צירים, מותר לפותחם ולסוגרם ביום טוב, ולכאורה הוא הדין בעניננו, אך מו"ח מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א אסר, וזאת משום דהוה מחיצה המתרת שאסורה בשבת, ואף שמותר לפתוח את הגג שיש לה צירים בשבת, התם שכבר יש סוכה, ורק מסיר את המונע מלהכשירה מותר, אולם הזזת הדלת מאחר והוא מכשיר את הסוכה בפועל, הוה מחיצה המתרת בשבת ואסור, ומ"מ על ידי נכרי נראה דמותר, דהוה שבות דשבות במקום מצוה".
אמנם בשו"ת אור לציון (ח"ד, הערות פרק כה, דיני דפנות הסוכה) התיר בשופי לסגור דלת הזזה שמהוה מחיצה שלישית לסוכה וז"ל:
"ד. בשו"ע בסימן תר"ל סעיף ג' כתב, היו לה שני דפנות זו כנגד זו, וביניהם מפולש, עושה דופן שיש ברוחבו ד' טפחים ומשהו ומעמידו בפחות מג' סמוך לאחד משתי הדפנות וכשרה. וגם בזה צריך לעשות צורת פתח שיתן קנה מהפס על הדופן האחד. וי"א שאין זה צריך צורת פתח. ע"כ. והנה מצוי במרפסות שיש להן שתי דפנות מב' צדדין כראוי, אך הדופן השלישית היא מצד פתח הכניסה מהבית למרפסת, ויש שם דלת הנפתחת או שיש במקום המחיצה תריסים הנעים מצד לצד, ומקום הדלת או התריסים נצרך להכשר הסוכה, שכן אין בקיר שלידו שיעור דופן, ומהצד החיצוני של הסוכה אי אפשר לצרף דופן, וכגון שאין שם שיעור דופן או שבנה את הסוכה רק על חלק מהמרפסת, ויש לדון אם אפשר לצרף את הדלת כדי להכשיר את הסוכה".
"ונראה שכיון שבשעה שסוגר את הדלת יש דופן כראוי, הרי שבשעה שהדלת סגורה הסוכה כשרה, ובשעה שהיא פתוחה הסוכה פסולה. ועל כן יש להזהר ולהקפיד שבשעה שאוכל וישן שם, שתהא הדלת סגורה".
"ואין לחוש בפתיחת הדלת וסגירתה, משום תעשה ולא מן העשוי, וכפי המבואר ברמ"א בסימן תרל"ה סעיף א' שאין לעשות הסכך קודם הדפנות, וכאן הרי בסגירת הדלת עושה דופן לאחר הסכך. שהרי כתב שם הרמ"א שאם עשה טפח סמוך לסכך, מותר לסכך קודם שעשה שאר הדפנות, כמו החוטט בגדיש. וא"כ הוא הדין כאן שיש בכותל שמעל הדלת שיעור טפח סמוך לסכך שאין בכה"ג חשש תולמ"ה, ואפשר להניח את הסכך גם בשעה שהדלת פתוחה, וגם אפשר לסגור ולפתוח תמיד את הדלת".
"ועוד, שהרי כתב הרמ"א בסימן תרכ"ו סעיף ג', שמותר לעשות הסוכה תחת גגות העשויות לפתוח ולסגור, ומותר לסוגרן מפני הגשמים ולחזור ולפותחן, ואפילו ביום טוב שרי לסוגרן ולפותחן אם יש להם צירים שסוגר ופותח בהן, ואין בזה לא משום סתירה ובנין אוהל ביום טוב, ולא משום תולמ"ה. וראה מה שנתבאר בזה לעיל בפרק כ"ב תשובה ד' לענין מרפסת עם גגון, ובתשובה ה' לענין קביעת מזוזה, ע"ש, וא"כ יש מקום להקל אף כשאין שם טפח".
"וגם אין לחוש בפתיחת וסגירת הדלת בשבת ויום טוב, שאעפ"י שאין לעשות מחיצה המתרת בשבת ויו"ט, כמבואר בשו"ע בסימן תר"ל סעיף י"ב וברמ"א שם, וכן כתב הרמ"א בסימן שט"ו סעיף א', מכל מקום כאן שהדלת מחוברת ע"י צירים, דמי למש"כ הרמ"א המובא לעיל לענין סוכה תחת הגג, שאם יש צירים, מותר לפתוח ולסגור ואין בזה משום בונה וסותר. וראה גם בדברי הגר"ז שם סעיף כ'. (וראה בפרמ"ג סימן שט"ו משב"ז ס"ק א'). ועל כן אין חשש בפתיחת הדלת בשבת ויו"ט. (וראה גם בספר מקראי קודש סוכות סימן י' אות ב')".
וקדמו הגרצ"פ פרנק במקראי קודש (סוכות סי' י אות ב) שהביא מהאבני נזר (סי' רכא) והסיק ממנו שמותר לפתוח דלת הזזה המכשירה סוכה, והתיר אף אם כאשר היא פתוחה לא נשאר טפח.
ובפסקי תשובות אסר משום שמכשיר סוכה (הערות סימן שטו בתוך הערה 51) וז"ל:
"ולכן הגם שאסרינן להשלים מחיצה אם עדיין לא עשתה רשוה"י ואפילו פרוסה טפח מער"ש (כדלקמיה אות ו'), מ"מ התירו לפתוח ולסגור דלתות, אפילו גורם עי"כ עשיית רשוה"י, משא"כ לענין סוכה דבעינן 'דפנות' העושה הכשר סוכה, לכן אפילו בדלת העשויה ליפתח וליסגר, מכל מקום עשיית הכשר סוכה הו"ל כיוצר דבר חדש, וכעין שאסרו טבילת כלים מטומאתן (סי' שכ"ג סעי' ז'), וביטול איסור בשבת (שם במשנ"ב סקל"ז), ואסרו להפריש חלה ותרו"מ (סי' של"ט סעי' ד'), וכל אלו מפני שהוא כמתקן, כמו"כ לענין הכשר סוכה".
ועתה מובן מדוע אסר הגרי"ש אלישיב שהוא לדעתו שאסור להכשיר סוכה ביו"ט, וכאמור לא נמצא האיסור הזה אלא באחרוני האחרונים ואף הם חולקים בו, ועל כן נראה שאם יש דלת על צירים או דלת הזזה שניתן לסוגרה ולהכשיר את הסוכה – מותר לעשות כן אף בשבת ויו"ט.
נספח – דופן עקומה – דופן או סכך?
שאלה
על הכתוב בסימן הקודם בפרק ד שאל הרה"ג ישעיהו דורון הי"ו האם אין בפרישת שמיכה להיות 'דופן עקומה' משום 'תעשה ולא מן העשוי'1?
תשובה
א. המונח בבסיס השאלה לפי הבנתי הוא: האם דופן עקומה היא דופן, ואז מכשיר את הסוכה בדופן אחר הנחת הסכך או שהיא סכך פסול המתווסף לסכך הכשר ומכשיר את הסוכה בהגדרה מיוחדת של 'דופן עקומה'.
ב. לפי הצד הראשון הפורש שמיכה שתשמש דופן ובכך מכשיר את הסוכה, נוהג לכאורה שלא ככתוב ברמ"א בשולחן ערוך (או"ח סי' תרלה): "ואין לעשות הסכך קודם שיעשה הדפנות; ואם עשה טפח סמוך לסכך, מותר לסכך קודם שיעשה שאר הדפנות, כמו בחוטט בגדיש. (הגהות מיימוני פ"ה)".
באר המשנה ברורה (סי' תרלה ס"ק ט): "ואין לעשות הסכך קודם וכו' – דבעינן בשעה שהוא עושה הסכך יהיה נעשה לשם צל דהיינו אוהל וכל שאין מחיצות אלא גג לחוד אין קרוי אהל ואם יעשה אח"כ המחיצות הוי ולא מן העשוי". והוסיף המשנה ברורה (ס"ק י): "הדפנות – ובדיעבד אם עשה קודם הב"ח מכשיר והרבה אחרונים חולקין עליו ודעתם דאף בדיעבד פסול".
ג. ויש לדחות את שאלת הרב דורון, שכאן לסכך הכשר כבר יש שתי דפנות, והוא אוהל והוספת הדופן העקומה אינה מתקנת את הסכך הכשר, אלא מכשירה את הסוכה וזה לא שמענו שיאסר בגלל 'תעשה ולא מן העשוי'.
ד. ועוד, בגדר דופן עקומה יש מסבירים שרואים את הסכך הפסול כחלק מן הדופן שנתעקם ומגיע עד הסכך הכשר, ויש אומרים שרואים את הדופן הקיימת הרחוקה מן הסכך כאילו היא נמשכת והולכת עד לסכך.
ז"ל רש"י (סוכה יז ע"א) בהסבר מדוע אויר פוסל אף מן הצד בשלשה טפחים: "פסולה – דאויר פוסל בשלשה אפילו מן הצד, ומכאן אני אומר ומפרש: הא דאמרינן שבסכך פסול מן הצד אמרינן דופן עקומה להכשיר עד ארבע אמות – היינו דחשבינן לסכך כאילו מן הדופן, ונעקם ונכפף למעלה, ובאוירה ליכא למימר הכי, ואיני מפרש רואין את הדופן כאילו הוא עקום והולך תחת הסכך פסול ומגיע לסכך כשר, ומוציא את הפסול מן הסוכה – דאם כן גם גבי אויר נמי נימא הכי".
נפסק להלכה כהסבר הראשון ברש"י, ועל כן בעצם המדובר בסכך 'שנחשב' כדופן, ולא בדופן 'הנחשבת' סכך. ואם כן לא ניתן לומר שיש כאן דופן המקדימה את הסכך.
ה. וכך לשון הט"ז (סי' תרלב ס"ק א): "אלא ודאי דפי' קמא עיקר. הנה לפ"ז באם יש דופן נמוך הרבה מהסכך וגבוה מן הארץ י"ט ויש בקצת הסכך סכך פסול אמרי' שפיר דופן עקומה דהא שפיר יש לנו לו' בזה שהסכך נותן חלק ממנו להדופן ואף שאין הדופן מגיע שם מ"מ הא אמרי' בסי' תר"ל דכשרה כשגבוה י"ט ונמוך הרבה מהסכך וחשבינן כאלו מגיע הדופן להסכך ה"נ כאן לענין דופן עקומה"... ואמנם נראה שאין הלכה כט"ז ודופן נמוכה שאינה מחוברת לסכך אינה נחשבת כדופן עקומה (עי' פמ"ג מש"ז). אולם ניתן ללמוד מהבנתו שהסכך הפסול הוא נחשב להיות דופן ולא להיפך, ועל כן אין בכך דופן לפני סכך ואין הסוכה נפסלת משום תעשה ולא מן העשוי.