חבל נחלתו כב ז

<< · חבל נחלתו · כב · ז · >>

סימן ז

ברכת האילנות על פרח זכרי

שאלה

האם מברכים 'ברכת האילנות' על פרחים זכריים באילנות1?

תשובה

א. ברוב האילנות המוכרים הפרחים הם זכריים ונקביים כאחד (על אף שההאבקה אינה באותו פרח, אלא מפרח אחר או אף מאילן אחר) לכן השאלה שנשאלנו עליה כלל אינה קיימת. יש אילנות בהם יש פרחים זכריים ופרחים נקביים (ובהם ההפריה אינה מאותו עץ אלא מפרחיו הזכריים של אילן אחר מאותו המין), ויש אילנות כמו תמר2 או חרוב בהם יש עצים זכריים ועצים נקביים. הפירות למאכל נוצרים על האילן הנקבי.

השאלה לגבי פרחים זכריים באילן שיש את שני מיני הפרחים אינה קיימת לעניות דעתי. ראשית מפני שהפרחים משני המינים בערך חופפים בהתפתחות בזמן. ואף אם הוא מברך על הפרחים הזכריים הרי אלו יפרו פרחים נקביים תוך זמן קצר. ואותם פרחים נקביים שיופרו מגיעים לשיא פריחתם כאשר הפרחים הזכריים יכולים להפרות אותם.

השאלה מתעררת באילן זכרי3 כגון תמר וחרוב האם גם עליו מברכים או לאו.

ב. נאמר בברכות (מג ע"ב וכן ראש השנה יא ע"א): "אמר רב יהודה: האי מאן דנפיק ביומי ניסן וחזי אילני דקא מלבלבי, אומר: ברוך שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות להתנאות בהן בני אדם".

ונפסק בשולחן ערוך (או"ח סי' רכו ס"א): "היוצא בימי ניסן וראה אילנות שמוציאין פרח, אומר: בא"י אמ"ה שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות ליהנות בהם בני אדם; ואינו מברך אלא פעם אחת בכל שנה ושנה, ואם איחר לברך עד אחר שגדלו הפירות, לא יברך עוד".

לא בואר בשו"ע על אלו אילנות מדובר, שפירותיו נאכלים או אף על אילן סרק.

ג. כתב בשו"ת הלכות קטנות (ח"ב סי' כח):

"שאלה הא דא"ר יהודה דנפיק ביומי דניסן וחזי אילני דקא מלבלבי אומר ברוך שלא חיסר בעולמו כלום וכו' (ברכות מ"ג:) אי הוי פרח או ציץ".

"תשובה בפי' הש"ע הוכחתי דבכלל לבלוב הוי הפרחים דהיינו השושנים וגם הניצנים שהם כמו לולבי גפנים (עי' רש"י פר' קרח ע"פ ויצא פרח ויצץ ציץ וברא"ם שם וקה"י ח"ב סי' שי"ג) ושם מוכח דאין לברך אלא על אילני מאכל. ומאמרו יוצא בימי ניסן משמע דעל פרחי השקדים שממהרים הרבה קודם ניסן אין לברך גם אין לברך אלא על ריבוי אילנות ודייק שם מדברי הרמב"ם (פ"י דברכות הי"ג) היוצא לשדות ולגנות. עוד דייק שם דמשגדלו הפירות אין מקום לברכה זו". והו"ד בבאר היטב (או"ח סי' רכו).

עולה מדברי שו"ת הלכות קטנות שמברכים דוקא על עצי פרי ולא על עצי סרק.

ד. חלק על הלכות קטנות המור וקציעה (סי' רכה): שכתב: "אמנם ברכת שלא חסר בעולמו, אולי י"ל שמברכין גם עליהם כשרואה אותן בתחלה ביומי ניסן בעת חדושן, כדרך שמברך אאילני סרק דמלבלבי, אף על גב דלא חזו לאכילה גם לא לריחא, אלא אחזותא הוא דקמברך בראשיתו, כיון שיש זמן שלא ראהו ולא היה יכול ליהנות ממנו".

כן השיב על דברי הלכות קטנות באשל אברהם (בוטשאטש, סימן רכו):

"הובא בשם הלכות קטנות [חלק ב סימן כח] שאין לברך אאילנות כי אם על שעושים פירות, והגם שלא ראיתי כעת מי שחולק בזה, מכל מקום נראה דמידי ספיקא לא נפיק, שהגם שבלשון חז"ל [כתובות קיא, ב] יש אילני סרק, אין מזה הכרע שאינם נקראים אילני סתם ג"כ, וחז"ל כללו כל אילנות שבעולם בלשון זה והוה ליה ספק. ואולי זהו הטעם שרובא דרובא מעם בני ישראל אינם מברכים ברכה זו, כי תמיד נראים פרחים באילני סרק כמה ימים קודם מבאילני פירות, ועל אילני סרק אין לברך מספק כנ"ל, ואחר כך כשרואים באילני פירות מסופקים, אולי כיון שכבר ראו באילני סרק ולא ברכו, הוה ליה כשהחיינו אחר ששכח ואכל מהפרי, כי ההנאה דראיה בהפרחים דאילנות הוא כהנאה דאכילה דלגבי שהחיינו, וצלע"ע בזה".

ולשיטתם מותר לברך על אילני סרק וק"ו על אילן זכרי שמוציא פרחים.

ה. ניתן להביא ראיה להלכות קטנות מדברי רבי עקיבא איגר (או"ח סי' רכו ס"א), וז"ל: "אם האילנות תוך ג' שנים לנטיעתן אני מסתפק אם יברך כיון דא"א ליהנות מפריה וכן בדינא דסי' רכ"ה ס"ג הרואה פרי חדש אם הפירי הוא באיסור ערלה אם יברך והיכא דהוי ספק נ"ל דיברך ולא מקרי ס' ברכה כיון דהדין דספק ערלה בח"ל מותר א"כ ראוי ליהנות ממנו ומברך שפיר".

וכ"פ המשנה ברורה (ס"ק ב): "פרח – דוקא פרח הא עלים לחודיה לא ואף בפרח דוקא באילני מאכל שמזה הפרח עתיד להתגדל פרי אבל אילני סרק לא [אחרונים]".

משמע מדבריהם שאין מברכים על אילן שא"א ליהנות מפירותיו ואף אילן זכרי כלול בכך.

ו. פקפק באבחנה בין פרי לסרק בשו"ת להורות נתן (ח"ה סי' ח אות ה): "וע"ד שהביא מחכם אחד בקובץ תל תלפיות (משנת תר"ס) שכתב, שאין לברך ברכת האילנות אלא על עץ נקבה המוליד פירות ולא עץ זכר עכ"ד. הנה באמת בגמרא ברכות (מג ב) אמרו, האי מאן דנפק ביומי דניסן וחזי אילנא דקא מלבלבי אומר ברוך וכו' להתנאות בהן בני אדם. ולא נזכר דמיירי דוקא באילני מאכל. ורש"י שם פירש דלהתנאות היינו ליהנות עיין שם, וזה שייך גם בעצי פרחים הנותנים ריח, ואף כשאין נותנים ריח מ"מ נהנה גם בראיית אילני סרק המלבלבין והוא נחמד למראה. ובש"ס ראש השנה (יא א) איתא, והכתיב בחודש זיו ההוא דאית ביה זיוא לאילנא דאמר ר"י האי מאן דנפק ביומי ניסן וחזי אילנא דמלבלבי וכו' עיין שם, וברד"ק (מלכים א' ו' א') כתב דזיו דאילני היינו זוהר הפרחים והנצנים. וכן במצודת ציון שם. ולכאורה גם לאילני סרק שיש להם פרחים יש להם זיו ונהנים מראייתם ושייך לברך עליהם להתנאות. והרמב"ם (פ"י מברכות הי"ג) כתב "היוצא לשדות או לגנות ביומי ניסן וראה אילנות פורחות וניצנים עולים מברך ברוך וכו'", ולא הזכיר כלל דבעינן שיהיו אילני מאכל, ובפשוטו ודאי משמע דכל שדות וגינות בכלל. וכעין לשון זה איתא באבודרהם (בברכת השבח וההודאה עמוד שד"מ). אלא שבשו"ת הלכות קטנות (ח"ב סי' כ"ח) חידש, דאין לברך אלא על אילני מאכל, והובא בבאה"ט (סי' רכ"ו). וכנראה שלמד כן ממש"כ בטושו"ע שם שאם איחר לברך עד אחר שגדלו הפירות לא יברך עוד, ומשמע דמיירי באילנות הנושאין פירות. ברם לכאורה מזה אין הכרח, די"ל דגם כשרואה פרחים של אילן סרק מברך, דבהני שפיר מברך כל זמן שרואין את הפרחים, ואלו באילני מאכל שהפרח נופל ונעשה מהן פרי, בזה אמרו דלאחר דליכא פרח וגדלו הפירות לא יברך – וכמו שהבאנו לעיל בשם ס' האשכול – וקמ"ל דעל פירות אינו מברך, אבל באילני סרק כל שאין הפרח נופל וקיים שפיר מברך, ואם נפלו הפרחים פשיטא שאינו מברך ואין צורך להשמיענו".

ז. בס' דף על הדף (ראש השנה יא ע"א) כתב:

"כתב הגאון רבי יעקב שור בתשובה (בשו"ת דברי יעקב תנינא סי' ג')":

"ולענין החקירה שחקר רו"מ בשם בנו ז"ל, אי מברכינן ברכה זו על אילני ערלה, דלא חשיב ליהנות בו בני אדם, כיון דערלה אסור בהנאה".

"פשוט לדעתי על אילני ערלה מברכינן, כי הברכה נתקנה להודות להקב"ה שברא אילני מאכל ליהנות בהם בני אדם. ולא תיקנו ליהנות בהם "ישראל", אלא ליהנות בהם בני אדם, דכולל גם עכו"ם, עיין ש"ס גיטין (דף מ"ז ע"ב). ופירות אילני ערלה הרי מותר לעכו"ם בשלהם, ולא גרע מאם רואה עכו"ם נאה דמברך".

"וגם שיש בזה גם תועלת לישראל, כדאמרו בירושלמי ובמדרש בר"ר. סדר לך, דגם ספינות יין נסך נתברכו בזכות ישראל, דאף דאסור לישראל, מ"מ במקום שיין נסך מצוי, אזי יין ישראל נמכר בזול עיין שם".

"ואף אם ראה האילני דמלבלבי אילני ערלה שגדל בשדהו, מ"מ אין הברכה על אילן זה במיוחד, כי הברכה היא אשר עתה אילני מאכל מלבלבי בעולם, שהפריח הקדוש ברוך הוא עץ יבש, כמ"ש בשיטה מקובצת ברכות שם, אלא שנתקן לברך בשעת ראיה. וכל שראה, מה נ"מ אם ראה אילן ערלה או לא, עכ"פ האילנות בכלל יוציאו פירות הראויין ליהנות בהן בנ"א, וזה פשוט".

"הגאון מטשעבין זצ"ל בספרו דובב מישרים (חלק ג סי' ה') ג"כ נשאל אם מברכין על האילנות בעץ ערלה, וכתב מצד הסברא כנ"ל דהברכה היא על כללות לבלוב האילנות. וכתב דיש להביא כדמות ראי' מהא דתנן במעשר שני (פ"ה) דאילן של ערלה מציינין בשל חרסית ורשב"ג ס"ל דאין מציינין דהלעיטהו לרשע וימות, (הובא בפרק מרובה בסוגיא דצנועין). ואם נימא דאסור לברך על אילן ערלה, אכתי הי"ל לציין כדי שנדע שאילן זו ערלה היא ולא יברך עליו, עיי'ש".

נראה על כן שרוב הפוסקים נטו לכך שיש לברך אף על אילן סרק וק"ו על אילן זכרי.

מסקנה

יש לברך ברכת האילנות על פרחי אילן זכרי.