חבל נחלתו כא לג
סימן לג - שאלות על שילוח הקן
שאלות
א. ילדים תפסו יונה שקננה על יד ביתם כשעפה מן הקן, בקן שתי ביצים. האם הם חייבים עוד בשילוח הקן או שיכולים ליטול את היונה וליתנה לשכן שמגדל יונים?
ב. ילדים ראו קן בחצרם והאם רובצת על הביצים, הם אינם זקוקים לא ליונים ולא לביצים האם עליהם לקיים מצות שילוח הקן?
תשובות
א. כמה שאלות מעשיות ולימודיות מקשות על ההכרעה בשאלה זו.
פסק השו"ע (יו"ד סי' רצב ס"ב): "קן המזומן אצלו, כגון יונים שדרכן ליגדל עם בני אדם בבתים, ואווזים ותרנגולים שקננו בבית, פטור. אבל יוני שובך ועליה, וצפרים שקננו בטפיחים (פירוש כלי חרס הבנוי בכתלים אשר שם צפרים יקננו) ובבורות, ואווזים ותרנגולים שקננו בפרדס, חייב. והוא שלא הוגבהה האם מעל הביצים כלל, משהטילם. אבל אם הוגבהה האם מעליהם אם המקומות הללו שלו, זכתה לו חצירו והוה ליה מזומן, ופטור".
ואם כן אם הילדים תפשו את היונה במקום אחר ולא בעת ישיבתה על הקן, והביצים בחצרם נקנו הביצים לבעל החצר ועל כן הם אינם חייבים לשלחה. אם הם תפשו אותה בעת הדגירה על הביצים הם חייבים במצות שילוח הקן.
ב. אלא שעל קיום מצות שילוח הקן יש ספקות מרובים: 1) ביונים דוגרים שני ההורים, ועל כן אם הביצים היו בחצרו – כבר זכתה לו חצרו בביצים בעת החלפה הראשונה שלאחר הטלת הביצים. כלומר האם התרוממה והאב עוד לא ישב, והביצים נקנו לבעל החצר1. 2) אם הדוגר הוא האב ולא האם אפילו נטלו בידים מעל הביצים פטור משילוח (בספרי הטבע כתוב שהנקבה דוגרת בלילה ובבוקר והזכר ביום ואחר הצהרים). כאמור בשו"ע (יו"ד סי' רצב ס"ז): "היו הביצים מוזרות, או האפרוחים מפריחים, או שהם טריפה, או שזכר רובץ על הקן, או שעוף טמא רובץ על ביצי עוף טהור, או עוף טהור רובץ על ביצי עוף טמא, פטור מלשלח (ל' רמב"ם פ' י"ג מהל' שחיטה דין י')". ההבחנה בין זכר לנקבה בחלק מהעופות הטהורים אינה קלה (בניגוד לעופות שהזכר ססגוני והנקבה בצבעים אפורים).
נמצא שאדם שלפניו יונה הדוגרת על ביצים, אינו ברור אם הוא חייב לשלח, הוא לא יודע אם לפניו הזכר או הנקבה, ואינו יודע אם אין הביצים נחשבות מזומנות. אם תפש על הקן יהיה חייב לשלח רק מחמת הספק של שני הספקות (זכר, מזומן).
אם תפש את הציפור שלא על גבי הקן הוא ודאי לא חייב לשלח.
ג. עד כאן עסקנו בספקות המעשיים של מימוש ההלכה, אולם קיימות מחלוקות גדולות בין האחרונים על עצם חובת קיום מצות שילוח הקן במצבים מסוימים.
בחלק ד של ספרי (סי' לג) נשאתי ונתתי בדברי האחרונים במצוה זו האם חייב לקיימה או היא רשותית, ומה הדין אם אינו רוצה את האפרוחים או הביצים. וזה סיכומי שם:
לפי החו"י (סי' סז) אם נקרה לפניו קן חייב לקיים את המצוה לשלח את האם ולקחת את הבנים וכך הוא מבין את הדין העולה מהזוהר. ומביא את התוס' ממנו עולה שאין כלל מצוה חיובית של שילוח, אלא רק מצוה מצד ניתוק הלאו. (והחזו"א כתב שלולא 'כי יקרא' היה חייב לקיים את המצוה פ"א בחייו).
לפי החכ"צ (סי' פג) משמע שהמצוה היא קיומית וחובה עליו אם נקרה קן לפניו, אולם אין צריך לקחת את הבנים אלא יכול לשלחם (בנוסף לאימם) ובכך ג"כ מקיים את המצוה.
לפי בית לחם יהודה (הו"ד בשיורי ברכה סי' רצב אות ב) עפ"י הזוהר המצוה היא חיובית וצריך ליטול את הבנים ולא לשלחם.
לפי החת"ס (או"ח סי' ק) משמע כתוס' שאי"צ לשלח אא"כ רוצה ליטול את הבנים. וכ"כ החזו"א (יו"ד סי' קעה ס"ב).
ז"ל החזו"א (שם): "ומכאן יש להוכיח דאם פגע בקן ואינו רוצה לזכות בבנים אינו חייב בשילוח דאל"כ חייב רב יהודה בשילוח גמור ולא שייך למפטרי' מפני ד"ש כיון דחייב מה"ת, והבעלים גופיהו חייבים כשימצאו רובצת, וגם אינו חייב ליקח הבנים כדי שיתחייב דא"כ היה רב יהודה מתחייב ליקח הבנים ע"מ שלא לזכות [וכעין שכ' תו' ב"מ ק"ב א'] ולשלח ואח"כ יזכה בבנים, וכ"מ פשטא דמלתא דיוני שובך אסורים מפני ד"ש ומניחן רובצין ואינו משלח, וזה דלא כחו"י סי' ס"ז, וח"צ סי' ס"א, והא דאמר לעיל קל"ט ב' יכול יחזור בהרים כו' לאו למימרא דכי יקרא חייב אלא אי הוי אמרינן יחזור בהרים היה כל אדם חייב פעם אחת בחייו לקיים מצות שילוח אבל השתא כי יקרא לא קרינן רק אם רוצה ליקח הבנים, והא דהביא הח"צ ראי' מל' המשנה לעיל קמ"א א' חייב לשלח, היינו דהוא בחיוב שילוח ואינו רשאי ליקח האם, דבין לקיחת האם ובין לקיחת הבנים אסורין בלא קיום מצות שילוח, ואדרבה מדלא קתני אמר אינו נוטל לא את האם ולא את הבנים חייב לשלח משמע דז"א, והרשב"א וריטב"א ק"מ ב' דפליגי על רש"י הוא משום דמשמע להו דמבעיא לי' אי חוצץ ומותר ליקח האם וביצים התחתונים וע"ז הקשו דעכ"פ אסור ליקח האם אבל להניח האם לכו"ע מותר".
ד. נמצא שאפילו אם נמצא הקן שלא בחצרו והדוגרת היא הנקבה, אם אינו רוצה באפרוחים או בבנים – הרי אינו חייב לפי החתם סופר והחזו"א ליטול את האם ולשלחה.
ולכאורה, היה נראה לומר שישלח מחמת הספק שהרי זו מצות עשה וכיון שאינו בטוח שחייב בה, אם בכל זאת יכול לעשותה, הרי מוטב שיקיימה ויצא ידי הספק. אלא שמאידך גיסא עומד לפניו שעובר בצער בעלי חיים שמצער את האם לשם ספק מצות עשה.
על כן נראה לי לגבי השאלה הראשונה של ילדים שתפסו יונה, אם ברור שלא לקחוה מהקן יכולים ליתנה לבעל השובך, אולם אם ספק מן הראוי לשלח את היונה ורק אח"כ לתופשה. לגבי השאלה השניה נראה לי לפסוק כחת"ס וחזו"א שכיון שאינו מעוניין לא באם ולא ולא בביצים פטור ממצות שילוח ויכול להתעלם.