חבל נחלתו כא כז
סימן כז - פירסינג לגבי טבילה
שאלה
עריכההאם אשה שיש לה נזם או עגיל (פירסינג) צריכה להורידו לפני טבילה?
תשובה
עריכהא. הרבה נשים, בעיקר בגילאי הנערות, בהשפעת אופנות זרות, מתקינות עגילים ונזמים קבועים. שיטת קביעת התכשיט היא או ע"י נקב והשחלת התכשיט והצמדת סוגר נסתר, או בעיקום ה'רגל' של התכשיט במקום חיבורו לגוף בתוך הנקב, ללא יציאה לצד השני.
ב. בטבילה מקפידים לכתחילה, שלא יהיה שום מקום בגוף שלא יהיה ראוי לביאת מים, אם מפאת דרך טבילת האדם או שיש עליו חציצה.
פסק השו"ע (יו"ד סי' קצח ס"א): "צריכה שתטבול כל גופה בפעם אחת; לפיכך צריך שלא יהיה עליה שום דבר החוצץ. ואפילו כל שהוא אם דרך בני אדם לפעמים להקפיד עליו חוצץ אפילו אם אינה מקפדת עליו עתה, או אפילו אינה מקפדת עליו לעולם כיון שדרך רוב בני אדם להקפיד עליו חוצץ; ואם הוא חופה רוב הגוף, אפילו אין דרך בני אדם להקפיד בכך, חוצץ".
ורמ"א הגיה: "ולכתחלה לא תטבול אפילו בדברים שאינם חוצצין, גזרה אטו דברים החוצצים (הגהות ש"ד)".
וכך כתב בערוך השולחן (יו"ד סי' קצח ס"ד): "החציצה פוסלת מן התורה דכתיב ורחץ במים את כל בשרו שלא יהא דבר חוצץ בין בשרו להמים [עירובין ד' ב] דהאי כל מיותר הוא אלא להורות שכל בשרו יהיה במים בלא חציצה בין מים לבשר אמנם פרטי דיני חציצה לא נתבארו בתורה וזהו הלכה למשה מסיני [שם] וכך אמרו חז"ל שם דבר תורה רובו ומקפיד עליו חוצץ כלומר כשיש חציצה על רוב הגוף או על רוב שיער והוא מקפיד עליו שמצטער על לכלוך זה [רש"י ד"ה ומקפיד] הוי חציצה מן התורה אבל אם אינו מקפיד לא הוה חציצה וכן במיעוט הגוף אף שמקפיד אינו חציצה מן התורה, אבל רבנן גזרו אף על רובו שאינו מקפיד דליהוי חציצה וכן גזרו על מיעוטו המקפיד אבל על מיעוטו שאינו מקפיד לא גזרו וגם בזה עצמו יש פרטי דינים הרבה דיש שאף במקצתו חוצץ ואף שאינו מקפיד אם אחרים מקפידים כמו שיתבאר בס"ד".
ג. במקרה הנוכחי ברור שמדובר באיסור דרבנן ואעפ"כ חכמים החמירו שלכתחילה אין לטבול עם שום חציצה. ועל כן צריך לברר האם בתכשיטים אלו ישנה חציצה ומחייבים הסרה לפני טבילה.
נזמים ועגילים נזכרים בתורה עוד קודם מתן תורה ויש התייחסות הלכתית אליהם, (אותה נביא בהמשך), ואעפ"כ באופנות החדשות ישנו אופן המצריך עיון ודיון. כאמור, ישנם שני סוגי חיבור התכשיט לגוף. ויש לעיין האם בגלל שנעשה חור בגוף כל פני החור דינו כ'גוף' וצריך להיות ראוי לביאת מים.
ד. כתב הטור (יו"ד סי' קצח): "השירים והנזמים והטבעות והקטלאות שבה אם הם רפויים אינן חוצצין ואם הם מהודקין חוצצין וכן הדין באגד של המכה".
הבית יוסף (או"ח סי' קסא אות ג ד"ה וכתוב עוד) דן ביחס לחציצה בנטילת ידים וז"ל: "וכתוב עוד שם בהגהות אשירי וצריך להסיר הטבעת מעל ידו בשעת נטילת ידים. ואף על פי שהרוקח (סי' שכח) כתב שאינו צריך נראה דהיינו מפני שהוא סובר ששיעור נטילת ידים לחולין עד פרק אמצעי של אצבעות והטבעות הם מונחות באצבע למטה מאותו פרק אבל לדברי הפוסקים שסוברים שצריך ליטול למעלה מאותו פרק צריך להסיר הטבעות אם הם מהודקים וכדתניא בתוספתא דמקואות (פ"ו ה"ד) השירים והנזמים והטבעות רפין אינם חוצצין, אוצין – פירוש מהודקין – חוצצין, וכתבה הרא"ש בפרק תינוקת (הל' מקואות ריש סי' כו)". "ואם תאמר טבעת מהודקת אמאי חייצא הרי מיעוטו שאינו מקפיד עליו הוא כבר תירץ שם הרא"ש בשם הראב"ד (בעלי הנפש שער הטבילה) דמקפדת היא להסירו בשעת לישה וכיון שהיא מקפדת בשום פעם אף על פי שאינה מקפדת בשעת טבילה חייצא עכ"ל ונראה דאפילו טבעת רפויה צריך להסיר בשעת נטילה אי משום דלא בקיאים בשיעור רפיון זה ואי משום דלא ליתו להתיר אף במהודקת". ועל הפיסקא האחרונה חזר אף ביורה דעה (סימן קצח אות כג ד"ה השירים והנזמים).
נראה מדברי הב"י שכל טבעת יש להסיר לכתחילה מחשש חציצה ומשני הטעמים שהביא.
וכ"פ בשו"ע (יו"ד סי' קצח סכ"ג): "השירים והנזמים והטבעות והקטלאות אם הם רפוים, אינם חוצצים; ואם הם מהודקים, חוצצים. וכן הדין באגד שעל המכה וקשקשים שעל השבר".
ה. רבי עקיבא איגר (יו"ד סי' קצח סכ"ג) הגיה על השו"ע: "(סעיף כ"ג) השירים והנזמים. עיין תשובת תשב"ץ (ח"ג סר"פ) שהוכיח דדוקא נזמי אף חוצצים אבל נזמי אזן אין חוצצים ועי' בת' ב"ח (חלק ב' סמ"א) שכתב בהיפוך דנזמי אזן אפילו רפויים חוצצים".
אולם למעשה כתבו הפוסקים שכיון שאיננו בקיאים ברפוי ואינו רפוי צריכה להסיר לפני טבילה כל חציצה, ורק חלקו אם טבלה והחציצות רפויות אם צריכה לטבול בשנית.
וכ"כ רבי עקיבא איגר (יו"ד סי' קצח סכ"ג): "(שם) אם הם רפויים אינם חוצצים. עי' בש"ע א"ח (סי' קס"א) שכתב הרמ"א דאין אנו בקיאים מה הוא רפוי ואם מסופקת אם טבלה בטבעת הרפויה ושמשה א"צ לטבול שנית ת' דבר משה (סכ"ח)".
וכ"פ בערוך השולחן (יו"ד סי' קצח סנ"ב): "השירים והנזמים והטבעות והקטלאות והמה מיני תכשיטים שנושאים על האזנים והידים או נזמי האף והצואר אם הם רפויים שהמים נכנסים בהם אינם חוצצין בדיעבד אבל לכתחלה מחוייבת להסירם והרי אפילו בנטילת ידים דקילא מבואר בא"ח סי' קס"א שצריך להסירן מפני שאין אנו בקיאין כל כך מה מקרי רפוי ע"ש וכ"ש בנדה החמורה ורק בדיעבד אינם חוצצין ואם הם מהודקין חוצצין גם בדיעבד וצריכה טבילה אחרת וכן הדין באגד שעל גבי המכה וקשקשין שעל השבר והיינו עצים דקים שאוגדין בם שבר הגוף או שבר אבר וי"א דאגד וקשקשין תמיד חוצצין אפילו רפויין דהמים אין נכנסין בהם [ב"ח] והכל לפי ראות עיני המורה ואין לשאול למה התכשיטין חוצצין הא הוי מיעוטו שאינו מקפיד דאינו כן דכיון דבשעת לישה וכיוצא בזה מקפידין להסירן חוצצין תמיד וכמ"ש בסעי' ח' ". ועי' פתחי תשובה (על שו"ע יו"ד סי' קצח ס"ק יג).
ו. לגבי טבעות שמונחות בחור מעבר לעבר של העור הדברים ברורים אולם לגבי תכשיט התקוע בחור בעור ובבשר שם נראה כי ודאי צריכה להסיר לפני טבילה.
פסק השו"ע (יו"ד סי' קצח סי"א): "חץ או קוץ התחוב בבשר, אם נראה מבחוץ, חוצץ; ואם אינו נראה, אינו חוצץ".
ומשמע שהוא חוצץ גם בחלק העליון הבולט וגם בתוך החור. וכשם שבחור מעבר לעבר אנו דורשים שיהיה רפוי, במקום שהרגל תקועה בעור צריך שיהיה ראוי לביאת מים מפני שהוא פתוח. וכאן התכשיט שבראש הרגל מוצמד לעור, והרגל בחור מונעת ביאת מים ולכן צריך להסיר.
ז. אמנם בדיעבד, אם טבלה נראה שהטבילה עלתה לה, ואע"פ שהתכשיט אינו רפוי מפני שמצד המציאות כמעט ואינה מסירה אותו והוי מיעוט שאינו מקפיד שלא גזרו עליו. אבל לכתחילה צריכה להסיר.
מסקנה
עריכהלכתחילה צריכה להסיר לפני טבילה את כל סוגי הפירסינג ותרכיב אותם לאחר טבילה בשנית. אמנם בדיעבד אם אינה מסירה אותם כלל עלתה לה טבילתה1.