חבל נחלתו כא יא
סימן יא - הכנה משבת ליום טוב
שאלה
עריכהבית כנסת שמתפללים בו רק בשבת ובימים טובים, האם מותר להכין משבת לשבת אחרת או מיום טוב לשבת שאחריו כגון לגלול ספרי תורה למקום הקריאה או להחליף סידורים למחזורים או להחליף חומשים לציבור מחומש לחומש, בהכנה מדובר בטירחא בלבד1.
תשובה
עריכהא. ראשית, לא כ"כ מובן הרווח הגדול בהכנה זו, הרי הגבאים מוסיפים מזמנם כדי להכין וכמו שהכינו לעתיד, ויכולים להקדים ולבוא ולהכין בשבת או יום טוב שנצרכו לה, אבל אולי כאשר הם כבר בבית כנסת ויש סיוע מכמה מתפללים הדבר נעשה יותר בקלות, ולכן ניחא להו בהכנה מוקדמת.
ב. פסק השו"ע (או"ח סי' שכג ס"ו): "מדיחים כלים לצורך היום, כגון שנשאר לו עדיין סעודה לאכול; אבל לאחר סעודה שלישית אין מדיחין; וכלי שתייה, מדיחין כל היום שכל היום ראוי לשתייה".
ובעולת שבת (ס"ק יא) הרחיב: "מדיחים כלים וכו'. גמרא פרק כל כתבי [שבת] דף קי"ח [ע"א]. ונראה לי להוכיח מדברי הברייתא דלשם דקתני וזה לשונו, תנו רבנן קערות שאכל בהן ערבית מדיחין לאכול בהן שחרית, שחרית מדיחין לאכול בהן בצהרים, בצהרים מדיחין לאכול בהן במנחה, מן המנחה ואילך שוב אינו מדיח, ופירש רש"י משום דאין הדחה זו אלא לחול עכ"ל. משמע דמותר מיד להדיח אחר סעודת ערבית לאכול בהן שחרית ואין צריך שימתין עד שיגיע סעודת שחרית, דאם לא כן למאי אצטריך למתני מן המנחה ולמעלה וכו', דממה נפשך אם רוצה לאכול סעודה הרי בודאי דמותר, ואם אינו רוצה לאכול תיפוק ליה דגם בערבית ובשחרית אינו מדיח כי אם שיגיע זמן הסעודה, אלא ודאי כדפרישית. ולפי זה הא דקתני דכלי סעודה מדיח כל היום היינו אפילו אם אינו רוצה לשתות עכשיו אלא משום דשכיח שישתה מותר להדיחם".
והמגן אברהם הוסיף בס"ק ח: "מדיחין. ואפי' י' כוסות שאם יצטרך באחד שותה וה"ה שמציעין י' מטות [רוקח]".
ובס"ק ט: "כגון שנשאר. משמע דאם יודע שלא יצטרך עוד אסור להדיח וכמ"ש סי' שי"ב ס"ג וכ"כ מהרי"ל שלהאוסרים לשתות בין מנחה למעריב אסור להדיח הכוס".
ומכך שהותר להכין רק לשבת זו ורק אם יצטרך בשבת זו, ניתן ללמוד לכאורה שאין להכין משבת לשבת אחרת. וניתן לדחות שאם לא צריך יותר לכלי בשבת זו נמצא שהכין משבת לחול ולכן אם לא צריך אסור להכין. ולהיפך אולי ניתן להוכיח שהותר להכין משבת לשבת כגון שמדיח בערב לצרכי הבוקר באותה שבת. וא"כ אין מכאן ראיה ברורה.
ג. עוד מצינו בשו"ע (או"ח סי' שב ס"ג): "מקפלים כלים בשבת לצורך שבת ללבשם בו ביום".
ובמשנה ברורה (ס"ק יב) "לצורך שבת – דאם אין מקפלים רגילים שמתקמטים". והוסיף בס"ק יג: "ללבשם בו ביום – ולכן אסור לקפל הטלית אף על פי שמצות ציצית כל היום ויכול להתעטף בו מ"מ כיון שאין בדעתו להתעטף בו אסור אם לא במקום שנהגו להתעטף בטליתות במנחה".
וכתב בפסקי תשובות (אורח חיים סימן שב סימן טו) לגבי הכנה משבת זו לצורך שבת הבאה: "מצינו חקירה והסתפקות באחרונים האם מותר לעשות פעולות טירחא והכנה משבת זו לצורך שבת הבאה, או מיו"ט ראשון לצורך יום טוב אחרון – בתהל"ד הכא סק"ו מאריך בזה ומביא ראיה מסי' של"ד סעי' ד' דמוכח לאיסורא להציל משבת זו לצורך שבת הבאה, וכ"מ בדעת תורה וש"א (הנ"ל אות י"א) שאסרו קיפול טלית אף שהיא של שבת בלבד ואינו משתמש בה בימות החול, וכן בקצוה"ש סי' קי"ז הערה ג' דהמהרי"ל אף על פי שהיה לו טלית מיוחדת רק לשבת לא היה מקפלה בשבת אלא בימות החול. ומאידך בשו"ת שלמת חיים סי' ש' וש"א מתיר, ושאני מסי' של"ד שיש לחוש שיבוא לידי איסור, ובמשנ"ב סי' תק"ג שעה"צ סק"ד משמע שנסתפק בזה, עיין שם". "ובדברי חז"ל והראשונים בתוספתא [סופי"ג דשבת] המובא בראב"ן הל' שבת סי' שנ"ט איתא בהדיא לאסור, דז"ל שם "מדיחין כלים משבת לאותה שבת אבל לא משבת זו לשבת הבאה" (אמנם כבר כתב בשו"ת שרגא המאיר ח"ג סי' פ"א שבפי' חזון יחזקאל שם מביא גירסא המוחקת תיבות "אבל לא" וכו']), וברבינו חננאל (שבת קי"ד ע"א) כותב בהדיא להיתר. ראיות לכאן ולכאן, וכשיש באפשרותו בקל ובלא הפסד לעשותו בימות החול, בודאי וכדכתב בתהל"ד (שם) בסוף דבריו "ובלא זה נראה כיון שיכול לקפלו בחול אין לקפלו בשבת", ובס' ארחות רבינו ח"א עמ' קס"ז שכן חשש הגרי"י קנייבסקי זצ"ל לשיטות האוסרים, והיה נמנע מלהניח את סידור התפילה של שבת בארונו הפרטי בשבת לאחר התפילה כדי שיהיה מוכן לשבת הבאה, וע"ע בענין זה בשו"ת שרגא המאיר ח"ג סי' פ"א, שו"ת צי"א חי"ד סי' ל"ד, שו"ת מעדני סופר סי' ל"ח. והסברא נותנת לומר שימנע מכך בשבת".
ד. וכך כתב בילקוט יוסף (שבת ב דיני הכנה משבת לחול סעיף א): "אסור להכין משבת לחול, או מיו"ט לחול. וכן אסור להכין משבת אחת לשבת הבאה, שיש בזה זלזול בכבוד השבת". ובאר מקורו: "כ"כ הראב"ן (סי' שנט). וכ"פ בתהל"ד (סי' שב סק"ו). וע' בשו"ת יחו"ד ב' (סוף עמ' קנג), ובשו"ת מחזה אליהו (פאלק). ע"ש. [וע' בש"ע (סי' שלד ס"ד) מצילין מיוהכ"פ לשבת, אבל לא משבת ליוהכ"פ, ולא לשבת הבאה. ויש לדחות די"ל שלא התירו לכבות שלא לצורך בו ביום]".
ה. וכל הספק הוא משבת לשבת, אבל משבת ליום טוב אסור להכין אפילו בדברים שאין בהם טירחא.
כתב הב"ח (או"ח סי' תנח): "כתב המרדכי בשם רב יהודאי גאון פסח שחל להיות באחד בשבת לא תאפו מצה ביום הששי מפני מראית העין דאף ע"פ שמותר לאפות מערב שבת מכל מקום נראה כמכין משבת ליום טוב והדרו המצוה ואפו אותה במוצאי שבת בזמנה ואכלו אותה בזמנה עכ"ל נראה דמתחלה אמר מפני מראית העין והדר פירש דמראית העין דקאמר היינו משום דנראה כמכין וכו' ורצה לומר דכיון דהאפייה בערב שבת היא מהמנחה ולמעלה כמו בכל ערב פסח וקיי"ל בפרק מקום שנהגו (נ ב) דאסור לעשות מלאכה בערב שבת מן המנחה ולמעלה אלא אם כן לצורך שבת השתא כיון שאפיית המצות אינן לצורך שבת אלא לצורך יום טוב נראה כמכין משבת ליום טוב ויאמרו דמותר להכין משבת ליום טוב דאל"כ אמאי אופין ממנחה ולמעלה בערב שבת שלא לצורך שבת אם לא דאף בשבת עצמו מותר להכין לצורך יום טוב וזה שכתב נראה כמכין דמכין ממש ודאי לא הוי".
וכ"כ הפרי מגדים (או"ח, אשל אברהם סימן תעג ס"ק ה): "וערב פסח בשבת אסור להכין משבת ליום טוב, כי אם יעשה בליל יום טוב".
וכן כתב המשנה ברורה (סי' תרסז ס"ק ה): "ולכן אסור לחפש הס"ת משבת ליו"ט (דהיינו להעמיד הס"ת בפרשה שיקראו בה ביום טוב אסור בשבת עיו"ט) וכן מיו"ט לחבירו":
וכך כתב בילקוט יוסף (שבת ב הערות דיני הכנה משבת לחול אות יא): "כן כתב המהרי"ל, שאסור לחפש הספר תורה משבת ליום טוב משום הכנה, והובא במגן אברהם ובבאר היטב (סימן תרסז). והיינו, להעמיד הספר תורה בפרשה שיקראו בה ביום טוב, אסור להכינה בשבת שהוא ערב יום טוב. וכמו שביאר שם בשערי תשובה. [וע"ש בהגהות רעק"א]. ובאליה רבה נקט איפכא, מיום טוב לשבת, וכתב במחזיק ברכה, דבשניהם יש ליזהר. ומכל מקום כתב בערוך השלחן (סוף סימן תרסז) שאם אומר שם איזה פסוקים בתורה הוי כלימוד לשעתו ולא מיקרי הכנה. וראה עוד שם במשנה ברורה (סק"ה)... ולכן העיקר לדינא דלא מהני עירובי תבשילין בדין זה, ואסור לגלול הספר תורה מיום טוב לשבת, וכמו שנתבאר ד"ז בשו"ת חלקת יעקב חלק ג' (סימן פד). וע"ע בשו"ת שבט הלוי חלק ג' (סימן סח). ע"ש".
ו. חזר השואל ושאל: למה לא מקילין לצורך מצוה כמו שמקילין באמירה לנכרי במקום מצוה במקרים שונים, ומדוע מותר להחשיך על התחום לצורך מצוה במוצאי שבת?
והשבתי: מחשיכים על התחום לצורך מצוה שצריך לקיימה במוצאי שבת, וגם אז כל ההכנה מתבטאת בכך שמחשיכים על התחום ואינם מכינים מאומה אלא מסיימים שביתתם שם. בעוד שהחלפת חומשים או סידורים למחזורים הוא ענין של נוחיות שנעשה בשבת עצמה.
ולגבי אי ההתחשבות בצד המצוה, נראה שלא התירו לצורך מצוה אלא כשהמצוה תתבטל, כגון אמירה לנכרי במקום מצוה שאם הנכרי לא יעשה המצוה תיבטל, אבל כאן המצוה לא תיבטל ואפשר לעשות שניהם: לכבד את השבת ולגלול או להחליף למחזורים ביום טוב ולמה נתיר זאת בשבת?!
מסקנה
עריכהמן הראוי שלא להכין משבת לשבת הבאה או מיו"ט לשבת אף בדברים שהם טירחא. ומשבת ליום טוב אפילו הוא סמוך לשבת אין לעשות שום הכנה.