חבל נחלתו כא י

<< · חבל נחלתו · כא · י · >>

סימן י - הפעלת משאבה חשמלית בגרמא בשבת

שאלה

אופן אספקת המים בבית משותף הוא כך: יש מיכל על גג הבנין אשר אליו מחוברים כל צרכני המים בבנין. כאשר כמות המים במיכל יורדת מכמות מסוימת מופעלת משאבה אשר ממלאת את המיכל. המשאבה מופעלת על ידי וסת (מצוף) המרגיש את ירידת המים מעבר לכמות שהוגדרה. כל שימוש במים בבנין מפעיל בעקיפין את המשאבה אם בקירוב הפעלתה ואם בהפעלתה בפועל. וכן אפשר שעם השימוש הוא יגרום שתידלק המשאבה ותזרים מים למיכל.

האם מותר להשתמש במים באותו בנין בשבת?

תשובה

א. האחרונים שהתיחסו להפעלות מסוג זה, בנו את היתרם על שני מרכיבים: גרמא ופסיק רישיה דלא ניחא ליה. נביא את יסודות ההלכה ונסקור את הדעות השונות.

נאמר בשולחן ערוך (או"ח סי' שלד סכ"ב): "תיבה שאחז בה האור, יכול לפרוס עור של גדי מצדה האחר שלא תשרף; ועושים מחיצה בכל הכלים להפסיק בין הדליקה, אפילו כלי חרס חדשים מלאים מים שודאי יתבקעו כשתגיע להם הדליקה, דגרם כיבוי מותר. הגה: במקום פסידא (מרדכי פרק כ"כ)".

והעיר בביאור הלכה (סי' שלד סכ"ב): "שודאי יתבקעו – שאין להם כח לקבל האור מפני שחדשים הם ומשמע בגמרא דאפילו אם מכוין לזה [והוא מדף מ"ז ע"ב דאמר שם מתחלה קודם דמתרץ מפני שמקרב את כיבויו דלרבנן מותר בניצוצות אפילו בשבת אף דהוא מכוין שיכבה עי"ז] ג"כ שרי כיון דהוא אינו אלא גרמא וכן מוכח שם גם בדף ק"כ ע"ב דמפיק דגרמא שרי מדכתיב לא תעשה בו מלאכה עשייה הוא דאסור גרמא שרי, ודומיא דעשייה שרינן בגרמא". "דגרם כיבוי מותר – לאו דוקא כיבוי דהוא מלאכה שאינה צריכה לגופה דאפילו בכל מלאכות הדין כן וכנ"ל".

עולה מן השו"ע וביאור הלכה שגרמא מותרת מן התורה בכל מלאכות שבת אף אם צריכות לגופן ובמכוון מן העושה, ורמ"א הוסיף שהתירו לעשות מלאכה בגרמא רק במקום פסידא.

ב. כתב בשו"ת משנה הלכות (ח"ח סי' מז) בתשובה לבעל שו"ת רבבות אפרים (הרב אפרים גרינבלט ז"ל): "בדבר שאלתו בענין אותם המתגוררים בעליות בבתים גבוהים והמים מובאים שם ע"י עלעקטרי והא ראי' דמעכ"ת דר בבית בקומה גבוהה ובשעה שהי' הפסקת עלעקטרי לא הי' מים בקומות עליונות א"כ השאלה אי מותר להשתמש במים אלו בשבת כי בשעה שפותחין הצנור נוגעין באיסור הבערה... ומיהו לעיקר דינא לפענ"ד אין לחוש לזה וכבר כתבתי בתשובה לאותם בנ"א הגרים בקאנטרי אשר המים שלהם באים ע"י בארות הנפעלים בחשמל והתם החשש באמת גדול שהרי התם עיקר העלעקטרי שפועל להביא מים הוא בשביל ישראל שהרי באותם הקאלאניס רובם או כולם בני ישראל המה, וכתבתי דכיון שיש זמן שהמים מתמלאין ואין החשמל פועל אז וליכא פסיק רישא להמוציא מים שיתחיל העלעקטרי לפעול והמוציא מים אינו מתכון כלל שהחשמל יתחיל לפעול והו"ל פחות מגרמא ואינו מתכוין כלל ואפילו אינו יודע ע"פ רוב שבהוצאתו אתעביד מעשה לפעמים שהחשמל מתחיל כה"ג לא גזרו רבנן ומותר להשתמש במים הללו והכ"נ אומר אני כאן בהני בתים גבוהים כיון שבנ"א אינם יודעים שהחשמל פועל על המים כה"ג אין לחוש והו"ל כעין מתעסק לגבי העלעקטרי אלא צריך לדעת עכ"פ דלא הוי פסיק רישא כנלפענ"ד"...

וכתב על כך אף בחלק יא (סימן רפו) וחזר על דבריו לעיל, והוסיף: "ועיין א"ח סי' שכ"ב וב"י א"ח סי' רס"ה ורצ"א א"ח סי' של"ד ובפרט כי גם אינו מתכוין איכא נמי הכא, ואדרבה רוב בנ"א אף לא יודעים שהמים באים ע"י חשמל ולדידהו הו"ל בגדר מתעסק וא"כ הו"ל אינו מתכוין וכח כחו וגרמא וספק שיפעול החשמל, כה"ג לכ"ע ליכא איסור ולא גזרו רבנן בכה"ג אפילו אם אפשר לפעמים יפעול החשמל". "והגם דבעיקר דין גרמא בשבת נחלקו הפוסקים והוא כמעט סתירה בש"ס ב"ק (ס' ע"א) משמע גרמא אסור ובשבת ק"כ מבואר דגרם כיבוי מותר והאבן עוזר סי' שכ"ב כתב דבמלאכת שבת גרמא אסור מדאורייתא והמג"א חולק עליו ועיין ח"ס א"ע סי' כ' דאי הבערה ללאו יצאת אפשר דגרמא מותר, ועיין תוס' ור"ן שבת מ"ז וב"י א"ח שבת סי' רס"ה והארכתי בזה במקום אחר עיין משנה הלכות ח"ד סי' מ"ח ועוד הארכתי בכמה תשובות, מ"מ כה"ג נראה דלכ"ע ליכא למיחש ובפרט שנוגע גם למצות שבת... אבל בדידן כשפתח הברזא אכתי ליכא איסור וגם אפשר שלא יהי' בכלל אפילו יהיה לאחר זמן ובעקיפין ע"י גרמא מכח כחו ולא ישר ועוד, כה"ג נלפענ"ד דהיתר גמור הוא ובאמת כי כמעט א"א כעת לעבור שלא יהי' איזה גרמא בשום מקום ולמשל הנכנס לביתו ויש לו בבית שעון טערמאסטאט על החום (סטים בלע"ז) או מקרר פשוט דכשפותח הדלת נכנס אויר קר הביתה וגורם שהשעון יתחיל לפעול וכן לענין החשמל שדולק בשבת שג"כ בא בשבת ועוד הרבה ענינים שע"פ סיבה ומסובב וגרמא הם מחוברים למלאכת שבת, אבל פשוט דכה"ג קיל הוא אפילו ממתעסק ולא גזרו כה"ג והכ"נ לפענ"ד כן הוא".

ונשען בהיתרו על גרמא וכוח כוחו ואינו מתכוין. ונראה כי היא השיטה עליה סמכו בית ישראל, כאשר האחרונים ניסו לחלק בין סוגי גרמות, איזו לאסור ואיזו להתיר אולם נראה שהציבור לא חילק ביניהן.

ג. האחרונים דנו לגבי מקרר מתי מותר לפתוח את דלתו, כשכניסת אויר חם מביאה להדלקת המדחס.

וכ"כ בשערים מצויינים בהלכה (ח"ב עמ' סו) "...אלא כל מלאכות מותרות בהגרמא במקום פסידא, אבל מ"מ אינו מותר לכתחילה בנדון דידן שאינו מקום פסידא, וי"ל דסומכין העולם דהוא פס"ר דלא ניחא ליה כלומר דלא איכפת ליה. ועי' בביאור הלכה (סי' שכ סע' ח ד"ה דלא) דפוסק כשיטת הערוך דהיכא שאין נהנה כלל בהפעולה שנעשה על ידו ואין לו שום נפ"מ בזה, נקרא ג"כ פסיק רישא דלא ניחא ליה עיי"ש. וה"נ אין נהנה כלל בפעולה שנעשה על ידו והוא איסור דרבנן ואפי' נעשה מיד, וכיון שהוא עוד ספק דרוב פעמים יש שהיית זמן מפתיחת דלת עד תנועת השעון וא"כ הוא ספיקא דרבנן". "ועוד דמבואר בטו"ז (שטז ס"ק ג) ובחדושי הגרעק"א (יו"ד סי' פז ס"ו) ובאשל אברהם להגה"ק מבוטשאטש (סי' שכ) דספק פסיק רישא מותר... ועוד יש לצרף גם שיטת רבינו המהר"ל בגור אריה יהודה (שבת עג) דדבר שאינו מתכוין אע"ג דהוא פסיק רישא אם אין המלאכה נגמרת מיד מותר"... וכן בשו"ת מנחת שלמה (ח"א סי' י) תשובה ארוכה בענין פתיחת דלת מקרר בשבת וכתב בתוך דבריו: "ומעתה כיון דנתבאר ודאי שאין כאן מלאכה דאורייתא, מסתבר שאין שום חשש בפתיחת הדלת, שהרי גם לענין גרם מלאכה דאורייתא אמרו בגמ' שבת ק"כ ע"ב, שרק עשייה אסורה הא גרמא שרי, ומבואר שלאו דוקא גרם כבוי הוא דשרי, אלא אף גרם הבערה נמי שרי, כמו"ש שם להדיא המאירי עיין שם. הן אמנם שהרמ"א בסי' של"ד סעיף כ"ב כתב דלא שרי גרם כיבוי כי אם במקום פסידא, מ"מ נלענ"ד שכל זה דוקא בגרם מלאכה דאורייתא משא"כ בדרבנן לא מצינו שאסור שהרי אפילו לענין יום טוב כתבו התוס' במס' ביצה כ"ב ע"א דגרמא שרי לכתחלה אפילו שלא במקום פסידא, ואף שהמג"א כתב בסי' תקי"ד סק"ה דאסור, מ"מ בדרבנן ממש לא מצינן שאסור, וזה שגרם כבוי אסור אף על פי שהיא מלאכה שאינה צריכה לגופה, כבר מבואר בראשונים שמלאכה שאינה צריכה לגופה חמורה יותר ונחשבת כדאורייתא, וחושבני שגרם כבוי גחלת של מתכת מותר גם שלא במקום הפסד". "אולם נתברר למעלה דמסתבר שהנידון שלנו נחשב כפס"ר דלא ניחא לו, כיון שהכנסת החום לתוך המקרר הוא נגד רצונו...".

ומסיק: "סוף דבר, נלענ"ד שמכל אלה הטעמים שכתבנו פשוט הוא בלי שום פקפוק שלאחר שהוציא את המנורה הנדלקת מחמת הפתיחה אין נכון כלל להמנע מלהתענג בשבת ומותר שפיר לפתוח בשבת את דלת המקרר בכל עת ובכל שעה שירצה בין בזמן שהמנוע עובד ובין בזמן שהוא נח".

ד. בשו"ת מנחת יצחק (ח"ב סי' טז) דן באריכות גדולה בענין הגרמא בפתיחת דלת המקרר בשבת, ומדרג בין הגרמות איזו קלה ואיזו חמורה, ומסיק שעדיף לפתוח בשעה שמדחס המקרר פועל ואז זה רק המשכת מצב העבודה והארכתו וזה ודאי מותר. וסיים "והמדקדקים ביותר נוהגים לקשור מערב שבת שעון עם האלקטרי של המקרר לגרום שבמשך איזה זמן ביום, כגון בשעת האכילה, ישבות לגמרי עבודת המכונה, ואז יקחו המאכלים מהמקרר בלא שום חשש גרמת איסור".

וכן השיב בקצרה בשו"ת אגרות משה (או"ח ח"ב סי' סח): "ובעצם פתיחת המקרר אם מותר יש בזה דברים הרבה וכבר הכריע הגרי"א הענקין שליט"א שיפתחו בשעה שהמאטאר [שהמנוע] הולך ועובד וכן טוב לנהוג ואין להאריך בזה בכתב יותר".

יש להעיר על שיטתם ביחס לשאלה המקורית בה נשאלנו על הפעלת משאבה בגרמא לאספקת מים לדירה. בניגוד למקרר שניתן לשמוע האם הוא עובד, ולשיטת המחמירים רק אז מותר לפתוח את דלת המקרר הרי במים זורמים בדירה לא יודעים כלל אם מופעלת משאבה חשמלית ומתי, ולכן לבעלי שיטה זו נראה שיצטרכו להכריע בין היתר לאיסור לשיטתם.

כמו"כ ההצעה של הפעלה קבועה על שעון שבת של המדחס במקרר שייכת אף במשאבת מים לבית, והיה עדיף לכל הדעות ששעון שבת יפעיל את המדחס במקרר ואת המשאבה למילוי מים כאשר כיבוי המדחס וכיבוי המשאבה יכולים להישען על התרמוסטאט הקבוע ועל המצוף במיכל המים. וכאן ההפעלה כלל אינה קשורה להוצאת המים או לפתיחת המקרר, אלא פעם בשעה וכד' יידלק המתקן החשמלי.

וכך הורה אף בילקוט יוסף (קצוש"ע אורח חיים סימן שיח סעיף א' – דין הנאה ממעשה שבת סעיף פב): "מים המגיעים לבתים על – ידי שאיבתם במשאבה חשמלית בשבת, מותר ליהנות ממים אלה בשבת, ולפתוח את ברז המים לשתות או ליטול ידיו. ואין לחוש פן על ידי כך הוא מפעיל את כח החשמל להזרים מים לביתו, שאין כאן אלא גרמא, ונאמר לא תעשה כל מלאכה, עשייה הוא דאסור, הא גרמא שרי (שבת קכ ב). ואפילו למי שסובר שגרמא של מלאכה יש בה איסור מדרבנן, כאן יש להתיר. [ילקו"י שבת ג' עמוד צה. הליכו"ע ד' עמוד ע]".

ה. בשו"ת יביע אומר (ח"י, או"ח סי' כו) דן בתבשיל שרובו רוטב ומרק שנצטנן, האם מותר ליתנו על פלאטה של שבת בעודה כבויה, ונדלקת אח"כ ע"י שעון שבת, כעבור שעה, לחמם המאכל לחום שהיד סולדת בו. והשיב שכיון מפעיל על ידי שעון זוהי רק גרמא המותרת מן התורה ומדרבנן במקום פסידא. והביא שמחלוקת ראשונים אם גרמא מותרת בשבת אף שלא במקום פסידא, והרבה אחרונים העירו על הרמ"א שהחמיר. ועוד שהראשון עליו הסתמך להחמיר הוא יחיד בשיטתו, והביא כמה וכמה אחרונים שהעירו כן. והביא הגר"ע יוסף שאף באו"ז כתב כרבינו יואל עליו הסתמך הרמ"א. לאחר מכן דן בנושא בישול אחר בישול ושהיה ועשיה על ידי עכו"ם, ודוחה דעת המחמירים בגרמא. וז"ל באות ו: "אמנם ראיתי להגר"מ פיינשטיין בשו"ת אגרות משה (חאו"ח ח"ד סי' ס) דס"ל שאין להתיר בישול ע"י שעון חשמלי שמוכן לכך מערב שבת, שע"י שעון חשמלי כזה יכולים לעשות כל המלאכות בשבת, וכן בכל בתי החרושת, ואין לך זלזול לשבת גדול מזה וכו'. ע"ש. ובמחכ"ת הרי מעשים בכל יום ע"פ רבותינו הפוסקים, שע"י שעון החשמל נכבה בשבת ואח"כ נדלק בעצם יום השבת ע"פ השעון, ולית דחש להא משום זילותא דשבת, ומה בין הבערה וכיבוי, לבישול, כולה חדא מילתא היא, ובע"כ דה"ט משום שלא אסרה תורה בשבת אלא עשייה, אבל גרמא שרי, ומ"ש שזהו בכלל איסור אמירה לעכו"ם, ליתא, דהא גבי דליקה אסור לומר לעכו"ם לכבות, ואילו גרם כיבוי מותר אפילו ע"י ישראל. (ובפרט לרוב הראשונים דס"ל שגרמא בשבת מותר, אפילו שלא במקום הפסד. וע"ע בשו"ת חוות בנימין (סי' כז). ודו"ק). וכ"כ הגרש"ז אוירבך בשו"ת מנחת שלמה (סי' כד) דגרמא בשבת, קיל טפי מאמירה לעכו"ם. ע"ש. וע' בשו"ת יד אליהו רגולר (חיו"ד סי' נג) ד"ה אחר זמן. ע"ש. הילכך אין לנו להוסיף על גזרות חז"ל, וכל שמצד הדין הדבר מותר, אין לנו לאוסרו. ומ"ש עוד שהרי אילו היה דבר זה בזמן רבותינו התנאים והאמוראים, היו אוסרים דבר זה, כמו שאסרו אמירה לעכו"ם, ואולי זהו בכלל איסור זה של אמירה לעכו"ם וכו'. ע"ש. אינו מחוור, שהרי כתב הרמב"ם (פ"ו מהל' שבת ה"א), שאיסור אמירה לעכו"ם הוא כדי שלא תהיה השבת קלה בעיניהם ויבאו לעשות מעצמם. ע"ש. ואילו בשעון חשמלי מתוך שלא התרנו לו לבשל באופן ישיר כמעשהו בחול, ניכרת בזה קדושת השבת. ומ"ש שאילו היה זה בזמן התנאים והאמוראים היו גוזרים ע"ז, הנה הגאון רבינו יוסף חיים בספר ידי חיים (עמוד ר) כתב, ואין לומר שאילו היה דבר זה בימי חז"ל היו גוזרים עליו ואוסרים אותו, שמכל מקום הואיל והחכמים הראשונים שהיה להם סמכות והכח לאסור את המותר משום גזרה, אינם מצויים עתה בזמנינו, אנו אין בכוחינו לאסור את המותר משום גזרה, ואפילו בדבר הדומה ממש לדבר שגזרו בו חז"ל, הלכה פסוקה היא, שאין לנו לגזור איסור על דבר המותר מדינא, אלא רק מה שאסרו חז"ל בפירוש, והבו דלא להוסיף עלה. ע"כ. ודון מינה ואוקי באתרין. ולפע"ד אמינא ולא מסתפינא שהוא היתר גמור, וליכא למיחש למידי"...

מסקנה

מותר להשתמש במים המובאים לבית למיכל ביתי, והמשאבה מופעלת בגרמא בשבת.