חבל נחלתו י נח

<< · חבל נחלתו · י · נח · >>

סימן נח- גניבת מיכלי גז-בישול משוכר

שאלה

אדם שכר דירה עם מיכלי גז לבישול. (המיכלים שייכים בדרך כלל לחברת הגז, וניתנים כפקדון תמורת תשלום לשוכר אותם מחברת הגז*, את הגז שבמיכלים השוכר קונה בנפרד מחברת הגז). תוך כדי שכירות הדירה נגנבו המיכלים. האם עליו לשלם למשכיר את הבלונים שנגנבו? מה הדין אם קשר את המיכלים בשלשלאות ברזל?

תשובה

א

שוכר חייב בשמירה על הרכוש שהגיע לרשותו כתוצאה מהשכירות כשומר שכר (חו"מ סי' שז ס"א). והמדובר בין אם אדם שוכר דירה או מטלטלין לשימושו, ובין אם הוא שכיר של אחרים ומקבל תחת אחיותו כלים של השוכר אותו. וכתב הסמ"ע (שם ס"ק א): "ואף על גב דיהיב ליה שכר פעולתו, מ"מ בהנאתו שנהנה ממנה נעשה שומר שכר, ואי לאו דיהיב שכר ה"ל חייב באונסין כשואל". דבריו מכוונים לענ"ד לגבי שוכר פועל שהפועל צריך לשמור על המטלטלין שניתנו בידו כשומר שכר – שמירה מעולה, וחייב כשומר שכר על המטלטלין מחמת שנהנה מהם. ולכאורה במקרה הנוכחי, השוכר דירה חייב על כל מה ששכר כשומר שכר, וא"כ כיון ששומר שכר חייב בגניבה ואבידה נראה שאף השוכר יתחייב להשיב את דמי הפקדון על המיכלים למשכיר הדירה.

אלא שיש לעיין היטב בהלכה זו.

ב

פסק הטור (חו"מ סי' צה): "אלו דברים שאין נשבעין עליהם מן התורה קרקעות ועבדים ושטרות והקדשות לא שנא מודה מקצת ל"ש אם כופר בכל ועד אחד מכחישו ול"ש שבועת שומרין. ואפילו אם פשעו בהן ונאבדו פטורין מלשלם לא שנא שומר חנם או שומר שכר ושואל והרמב"ם כתב דבפשיעה חייב אפי' שומר חנם וכ"כ הרמ"ה אבל רב אלפס כתב בתשובה המפקיד שטרות אצל חבירו ופשע בהן ונאבדו פטור מלשלם, וכ"כ אדוני אבי הרא"ש ז"ל".

מתבאר ששומרים פטורים על גניבה אבידה ואונס בקרקעות, עבדים, שטרות והקדשות. ולגבי פשיעה מחלוקת ראשונים האם חייבים. ונראה שאין הכוונה שמלכתחילה אין צריכים לשמור, אם קבלו עליהם את השכירות ודאי חייבים בשמירה, אלא שבכל מקרה, אפילו לא שמרו כראוי ונגנב או אבד פטורים מתשלום.

ג

מיכלי גז הם "תלוש ולבסוף חברו" היינו, זהו דבר שמטבעו הוא מטלטל, אבל שמושו הוא בחיבור לבית כדלת, מזגן, דוד שמש וכד'. הסוגיה העוסקת בתלוש ולבסוף חברו היא בבבא בתרא (סה ע"ב ואילך) וכותב הטור (חו"מ סי' צה) במסקנת הסוגיא: "וכתב בעל העיטור דוקא גידולי קרקע אבל תלוש ולבסוף חיברו כגון כותל בנין וצנור שקבעו וכוורת דבורים דקי"ל כחכמים דהמחובר לקרקע לאו כקרקע דמי".

עולה מדברי הטור שנפסק שתלוש ולבסוף חברו נחשב כתלוש וחלים עליו כל דיני שומרים כשאר מטלטלין.

אולם הרמ"א (שו"ע חו"מ סי' צה ס"א) כתב כך: "י"א דתלוש ולבסוף חברו בקרקע לאו כקרקע דמי (טור בשם עיטור); ויש חולקין. ולכן אם שאל בית, ונשרף, פטור מלשלם (מרדכי פרק הדיינים). ועיין לקמן סימן ש"א". היינו הרמ"א פוסק שזוהי מחלוקת ראשונים, ולכן המוציא מחברו עליו הראיה והשומר יכול לומר 'קים לי' כמ"ד תלוש ולבסוף חברו כקרקע. ובאר הסמ"ע (ס"ק ט): "לכן אם שאל בית ונשרף כו'. פירוש, אעפ"י דשואל חייב באונסין הכא פטור".

וכתב הש"ך (ס"ק ח) בעניין זה: "דתלוש ולבסוף חברו כו' – נראה מדברי הר"ב דלהי"א אלו אפילו בית הו"ל תלוש ולבסוף חיברו לענין שבועה ושומרין, ומשמע ליה להרב הכי מדכתב הטור בשם בעל העיטור [הלכות מלוה על פה] דכותל בנין וצינור שקבעו וכוורת דבורים קיימא לן כחכמים. וכן משמע להדיא בדרכי משה [סעיף ז'] שכתב וז"ל, כגון כותל בנין כו', אבל המרדכי פרק שבועת הדיינים [שבועות סי' תשע"ג] כתב דבית דינו כמחובר והשואל בית ונשרף פטור, עכ"ל ד"מ".

בהמשך הש"ך מבאר שבית אף לבעל העיטור הוא כקרקע ונחלקו רק בתלוש ולבסוף חברו. הגר"א מביא ראיות לשתי הדעות ואינו מכריע.

ד

בערוך השולחן (חו"מ סי' צה ס"ג) נראה שנוטה להכריע שתלוש ולבסוף חברו דינו כקרקע, וז"ל: "כל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע ואפילו תלוש ולבסוף חיברו כמה בתים וכתלים וגדרים וצינורות שקבען בקרקע ותנורים וכה"ג וי"א דתלוש ולבסוף חיברו לא הוה כקרקע ואמנם אפילו לדיעה זו בתים ובניינים הם כקרקע [ש"ך] דהרי לעניין קניינים ושיעבודים הויין כקרקע וכמו כן לעניין שבועה ולכן אם שאל או שכר בית או שהיה שומר בבית בין שומר חנם בין שומר שכר ונשרף הבית אפילו בפשיעתו שלא שמר האש כראוי כיון שלא שרפה בידים פטור ובסי' ש"א יתבאר עוד מזה".

מהפיכת סדר הדעות מדברי הרמ"א נראה שערוה"ש נוטה לכך שתלוש ולבסוף חברו דינו כקרקע. א"כ השוכר פטור על גניבת מיכלי הגז אפילו שהמיכלים מונחים על הקרקע ורק צינורותיהם מחוברים לבית.

ה

ונראה שאף לדעה שתלוש ולבסוף חברו אינו כקרקע צריך לדון בשכירות מעין זו. כפי שבארנו לעיל שוכר הוא כשומר שכר, אולם יש לדון במקרה הנוכחי, השוכר לא נשכר לשמור על הבית, הבית הוא החפץ הנשכר ואגב השימוש בו מוטל עליו לשומרו. וכי מה היה על השומר לעשות, האם מוטלת עליו שמירה יותר מעולה ממה שבעל הבית שומר את כליו? הרי בעל בית רגיל מניח את מיכלי הגז בדיוק באותה צורה, וכי מי ששכר דירה עם מזגן והמזגן נגנב יש לו חיוב לשמור עליו יותר מבעליו? ואפילו נטיל עליו לשים מנעול וכד' הרי אף מנעול פורצים ושוברים. וא"א לומר שהטילו על שוכר לשמור את הדירה יותר מבעליה, וודאי אין מטילים עליו לשכור שומר לדירה שכורה.

ולכן נראה לי שאם השוכר שמר עליו כדרך השומרים וכדרך הבעלים, ונגנבו מיכלי הגז של הדירה או מזגן וכד', השוכר פטור מתשלומים אפילו הם נחשבים מטלטלין. והגניבה כאן נחשבת כמכת מדינה וכד' ששוכר פטור עליה.

ו

אלא שביחסים בין המשכיר לשוכר יש שני צדדים: השוכר שומר של המשכיר והמשכיר משועבד להעמיד לשוכר את השכירות לשימושו בכל הזמן שנקבע. ולכן, המשכיר צריך להעמיד לו מיכלים אחרים תחת הגנובים שהרי זה חלק מתנאי השכירות. והרי אם היה מתקלקל דוד מים חמים ששייך לדירה או מזגן וכד' היה המשכיר חייב לתקן זאת כדין המשנה (בבא מציעא קא ע"ב): "המשכיר בית לחבירו, המשכיר חייב בדלת, בנגר ובמנעול, ובכל דבר שמעשה אומן. אבל דבר שאינו מעשה אומן – השוכר עושהו".

לעומת אחריות המשכיר על הבלונים שנגנבו הרי הוא פטור מלשלם על הגז שהיה במיכלים הגנובים. הגז נגנב מהשוכר ולא מהמשכיר (אא"כ התנו ביניהם שהמשכיר מעמיד לרשות השוכר מיכלי גז מלאים).

ז

לפי דברינו, אם אדם שכר בית וגינה ובגינה מתקנים מטלטלים המותנים בחוזה שביניהם, והשוכר השתמש בהם כמשכיר באותה רמת שמירה ושימוש, ובאו גנבים וגנבום – המשכיר צריך להעמיד לו אחרים במקומם, כיון שהם חלק מגוף השכירות.

עפ"י דברינו יצא מצב מיוחד לגבי חפצים כאלו שנגנבו. אם הם נגנבו משומר שכר שנשכר לשמור עליהם – חייב בתשלומים כיון שנשכר לשמור עליהם. אולם אם הם נגנבו משוכר והם חלק מהחפצים ששכר מוטל על המשכיר לספקם בשנית לשוכר!

מסקנה

השוכר פטור מלשלם על מיכלי הגז שנגנבו והמשכיר צריך להעמיד לו מיכלים אחרים לשימוש, אמנם על הגז במיכלים שהיה שייך לשוכר הפסיד, ואין המשכיר אחראי לו, וצריך לתבוע ישירות את הגנב.