חבל נחלתו י כב

<< · חבל נחלתו · י · כב · >>

סימן כב

שיטת שמאי הזקן במצות חינוך קטן

א. במסכת סוכה (פ"ב מ"ח): "נשים ועבדים וקטנים פטורים מן הסוכה קטן שאינו צריך לאמו חייב בסוכה מעשה וילדה כלתו של שמאי הזקן ופיחת את המעזיבה וסיכך על גבי המטה בשביל קטן".

המשנה מבארת מאיזה גיל צריך לחנך למצות ישיבת הסוכה (הראשונים העירו שהגיל שונה בכל מצוה כאמור בסוכה מב ע"א).

ופירש הרמב"ם על המשנה: "וקטן שאינו צריך לאמו, שאינו קורא בשם אמו כשנעור משנתו כדרך שעושים הנערים הקטנים. ואין הלכה כשמאי שהחמיר וחייב סוכה לכל הזכרים בכל הגילים".

ור' עובדיה מברטנורא דקדק מה צריכותו לאמו: "קטן שאינו צריך לאמו - כל שנעור משנתו ואינו קורא אימא אימא הוי א"צ לאמו וחייב, ופחות מכאן פטור. וכן הלכה. ודוקא שקורא ושונה ואינו שותק עד שתבא אמו אליו הוא דנקרא צריך לאמו, אבל קורא פעם אחת ושותק לאו צריך לאמו הוא".

ב. ובגמרא (סוכה כח ע"ב): "מעשה וילדה כלתו כו'. מעשה לסתור? - חסורי מחסרא והכי קתני: ושמאי מחמיר, ומעשה נמי וילדה כלתו של שמאי הזקן ופחת את המעזיבה וסיכך על המטה בשביל הקטן".

ומפרש רש"י: "מעשה לסתור - דהא קטן הצריך לאמו הוא, ואמאי פיחת וסיכך?"

עולה מן הגמרא כי שמאי חלק על חכמים וסבר שאף קטן שצריך לאמו צריך לחנכו במצות ישיבת הסוכה.

וכך באר הר"ן (על הרי"ף סוכה יג ע"א): "ופרכינן בגמרא מעשה לסתור ואמרינן חסורי מיחסרא והכי קתני ושמאי מחמיר כלומר לחייב בחנוך אפילו קטן הצריך לאמו כיון דאפשר וחזי להכי שכן הדין בכל מצוה לחייבו בחנוך כל זמן שאפשר וראוי לכך, ורבנן סברי דכיון שאמו פטורה מן הסוכה אינו ראוי לחנוך סוכה כל שהוא צריך לה".

ודבריו מתאימים לגבי קטן יותר גדול מתינוק בן יומו, ואינם מסבירים את מעשיו של שמאי לפי פה"מ ברמב"ם ששמאי חייב בסוכה לכל הזכרים בכל הגילים. וכרמב"ם פרש המאירי (סוכה כח ע"א): "ואין הלכה כבית שמאי שהחמיר וחייב בסוכה לזכרים כולם בכל השנים".

ג. בריטב"א שני הסברים לשיטת שמאי הזקן, וז"ל (סוכה כח ע"ב): "הא דאמרינן ושמאי מחמיר. לא גרסינן ושמאי מחמיר על עצמו היה, דבהא מילתא דליכא חיובא אקטן מדאורייתא ולא על אביו מדרבנן שעדיין לא הגיע לחנוך אינו בדין להחמיר על עצמו כ"כ לפחות את המעזיבה והוי בכלל מי שאינו מצווה בדבר ועושהו, אלא הכי גרסינן ושמאי מחמיר ומעשה כו', ובעי למימר ומחמיר מן הדין דקסבר שאביו חייב בה מן התורה דתשבו כעין תדורו איש ובניו, דלגבי דידיה מידריש הכי אף על גב דלא דרשינן ליה לחייב אשה בסוכה, אי נמי והוא הנכון מחמיר בחנוך קטן בסוכה מדרבנן לחייבו שיאכל עמו בסוכה כיון דאפשר וחזי להכי, שכן הדין בכל מצוה לחייבו בחינוך כל זמן שאפשר וראוי לכך, ורבנן סברי דכיון דאמו פטורה מן הסוכה אין ראוי לחינוך סוכה בעוד שצריך לאמו דליכא לאפרושיה מינה".

בפירושו הראשון רצה הריטב"א לפרש שאביו חייב מן התורה כמצותו שלו להביא את בניו אף הקטנים ביותר לסוכה. וא"כ שמאי חלק עם חכמים מהי מצות סוכה, והבין שכמו בפסח שמילת זכריו מעכבתו מפסח ה"ה בסוכה חלק ממעשה המצוה של האב שבניו יהיו עמו בסוכה.

בפירושו השני שהוא הנכון לדבריו, הסביר ששמאי הזקן החמיר בחינוך קטן לחייבו שיאכל עמו בסוכה כיון שראוי לכך. וחכמים סברו שכיון שעדיין צריך לאמו ואמו פטורה מן הסוכה אין ראוי לחנכו ולכוף את אמו לדבר שפטורה בו. עפ"י הסבר זה קשה מדוע תינוק בן כמה ימים חייב בסוכה מדין חינוך הרי אינו אוכל בעצמו אלא רק מאמו. ופירושו תואם לדברי הר"ן וחולק על הרמב"ם והמאירי.

וניתן לומר, להסבר דרכם של הרמב"ם והמאירי, ששמאי חייב קטן דוקא במצות שינה בסוכה, משום שאף הישן מקיים מצות סוכה, וא"כ מה הבדל בין גדול הישן לקטן והרי בשנתו אינו מכוין. ולכן ראה בכך מצות חינוך למצות סוכה.

ד. הפני יהושע (סוכה כח ע"ב) פרש: "ולכאורה אין טעם לחומרא זו דמה חינוך שייך בקטן בן יומו שאין בו דעת כלל לחייבו במצות עשה. ואפשר דכיון דלענין סוכה אסמכוה רבנן אריבויא דכל מש"ה שייך להחמיר יותר בסוכה. ויותר נראה דהאי חומרא דשמאי אינו משום חינוך אלא מטעם חומר עצמותו משמע ליה להחמיר מטעם תשבו כעין תדורו אף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר דכתיב בניך כשתילי זיתים סביב לשולחנך, משא"כ באשה לא שייך הך מילתא כלל אפילו לחומרא בעלמא מדלא סיכך בשביל כלתו והיינו משום דהאשה אין רשות אחרים עליה ובדירה גופא נמי אין איש יוכל לכוף את אשתו להוציאה מדירת קבע לדירת עראי, כן נראה לי ועיין בחידושי הריטב"א ז"ל". ומכוין בדבריו לפירושו הראשון של הריטב"א.

ה. הסבר המבאר את שיטת הריטב"א והר"ן כתב המהרש"ל (חכמת שלמה יבמות טו ע"א): "שם בשביל קטן כו' נ"ב פי' בשביל שהיה לה ג"כ בן קטן כבן חמש ולא היה יכול לפרוש מאמו וק"ל". היינו המהרש"ל מבאר ששמאי סיכך לא בשביל התינוק שכלתו ילדה אלא לאותה כלה היה בן גדול יותר הצריך לאמו ששמאי סבר שכבר הגיע לגיל חינוך למצות סוכה כגון בן חמש שנים, ועבורו סיכך. ומחלוקתו עם חכמים בקטן הצריך לאמו לצרכים אחרים אבל הגיע כבר לחינוך לסוכה, שחכמים אומרים שגיל חינוך הוא משאינו זקוק לסוכה ועל זה חלק שמאי שסובר שלמצוה עצמה ראוי כבר בפחות ואפילו שאמו פטורה מסוכה חייב לחנכו אף אם צריך לאמו. ולדבריו מתפרשים דברי הריטב"א והר"ן שחכמים ושמאי חלקו האם קטן שהגיע לחינוך למצוה אלא שצריך לאמו לצרכים אחרים האם חייבים בו במצות חינוך.

ו. סיוע לפירוש הריטב"א והר"ן ניתן להביא מדברי המשנה בחגיגה (פ"א מ"א) שדנה במצות חינוך לעליה לרגל: "איזהו קטן כל שאינו יכול לרכוב על כתפיו של אביו ולעלות מירושלם להר הבית דברי בית שמאי ובית הלל אומרים כל שאינו יכול לאחוז בידו של אביו ולעלות מירושלם להר הבית שנאמר שלש רגלים".

והגמרא (חגיגה ו ע"א) דנה בשיטת בית הלל: "עד הכא מאן אתייה? אמר ליה אביי: עד הכא, דמיחייבא אימיה בשמחה - אייתיתיה אימיה. מכאן ואילך, אם יכול לעלות ולאחוז בידו של אביו מירושלים להר הבית - חייב, ואי לא – פטור".

וכאמור לבית שמאי אף אם יכול להעזר באביו להגיע לבית המקדש חייב במצות ראיה בעזרה משום חינוך. ובית הלל לומדים מלשון התורה 'רגלים' שדוקא ההולך ברגליו חייב. עולה שאף לשיטת בית הלל אם יכול לקיים את גוף המצוה – עליה ברגליו מירושלים להר הבית – אע"פ שאת כל הדרך עד ירושלים עשה על כתפי אביו ואמו – אף בית הלל מודים שחייב בחינוכו. ואע"פ שמטריחים את אמו במצות חינוך שהיא עצמה פטורה ממנה (עליה לרגל) וחייבת להיות בירושלים רק משום מצות שמחה. ובכך סיוע לפירוש הריטב"א והר"ן.

ז. הערוך לנר (סוכה כח ע"ב) נו"נ בפירושים השונים ומבארם וכמה מן הכיוונים שהעליתי מצאתי בדבריו ובש"כ. וז"ל: "בגמרא ושמאי מחמיר. עיין בריטב"א שכתב לא שב"ש מחמיר על עצמו אלא מן הדין החמיר והביא ראי' לזה דלא שייך בזה מחמיר על עצמו ולא ידעתי למה הוצרך להוכיח כן מכח סברא הא בפי' מוכח כן ממה דפריך ממשנה זו ביבמות (טו א) למ"ד לא עשו ב"ש כדבריהם ואם איתא דב"ש רק על עצמם החמירו ולא שפליג על ב"ה לא הוי מקשה מידי ועיין (שם) במהרש"ל שכתב שמשום קטן בן חמש שצריך לאמו סיכך ע"ש, ולכאורה לא משמע כן אלא דמשום קטן שנולד סיכך דאל"כ לענין מאי נקט וילדה כלתו גם מדכתב רש"י בפשיטות מעשה לסתור דהא קטן צריך לאמו הוי משמע שמאותו קטן שנולד איירי גם א"ל דטעם דמהרש"ל כיון דאכילת עראי פטור מסוכה שהוא כביצה וקטן אינו ראוי לאכול אפילו כזית כדמוכח לקמן (מב ב) דז"א דהא מ"מ צריך סוכה משום שינה וי"ל דטעם דמהרש"ל כיון דמה דב"ש מחמיר הוא מטעם דס"ל כל שראוי לחנוך צריך לחנכו כמש"כ הריטב"א והר"ן וכיון דבקטן שנולד לא שייך חנוך ע"כ משום קטן אחר הי' מחמיר אכן התינח לפי' בתרא דריטב"א אבל לפירושו קמא דמשום תשבו כעין תדורו הי' מחמיר שפיר י"ל דמשום קטן שנולד הוי כפשט' דשמעתת' ואפשר ליישב פי' מהרש"ל מה דפשיטא להש"ס דהוי מעשה לסתור וכן למה נקט ילדה די"ל כיון דקאמר שסיכך בשביל קטן ע"כ ה"ט שהקטן לא הי' יכול להפרד מאמו וא"כ הוי צריך לאמו ונקט ילדה ליתן טעם למה הי' צריך לפחות המעזיבה ולא הלכה אמו עמו לסוכה היינו שילדה ולא יכלה לילך לסוכה והי' לה בן קטן שהגיע לחינוך ועדיין הי' צריך לאמו וסיכך שמאי ע"ג המטה בשביל קטן וכן מדברי הריטב"א נראה שמפרש כן דבקטן אחר איירי מדכתב שחייבו מטעם חנוך שאפשר וראוי לכך ע"ש וזה ודאי לא שייך בקטן שנולד אכן בפ"י כתב בפשיטות שהי' משום קטן שנולד ולא ראה דברי המהרש"ל ביבמות".

הערוך לנר, לא הביא את פירוש הרמב"ם והמאירי, אלא את דברי הריטב"א והמהרש"ל.

עולה ששיטת הרמב"ם והמאירי בשיטת שמאי הזקן שצריך לחנך קטן בן יומו למצוות, והסברנו שדוקא במצות סוכה שיש בה חיוב שינה, וזה ניתן לחנך אף בן יומו. ולשיטת הר"ן והריטב"א המדובר בקטן שהגיע לגיל חינוך למצוה זו, אלא שצריך לאמו לדברים אחרים, והשאלה היא האִם האב מחוייב בחינוך אע"פ שבכך מחייב את אמו להשתתף במצות חינוך, מצוה שהיא פטורה ממנה. והשיטה הראשונה של הריטב"א והפנ"י היא: ששמאי הזקן סבר שמצות סוכה של האב מחייבת הבאת תינוק בן יומו לסוכה.