חבל נחלתו יט מט

סימן מט

מינוי כהן גדול ביום הכיפורים

על הבירור הקודם (כהן גדול מחוסר בגדים) הקשה הרב עזריה אריאל ראש הכולל במכון המקדש. ותמצית קושייתו (אשר בנויה על הסוגיא ביומא יב) שאין זה נכון כפי שסברתי לעיל, שאם כהן גדול לא נתרבה בבגדים אינו עובד. שכן עפ"י הסוגיא ביומא יב עולה כי אם כהן גדול נפסל ביוה"כ מכניסים את הכהן שהתקינו לעבודה במקום הכהן הגדול ואינו צריך שום משיחה או ריבוי בגדים, אלא בעבודה שעובד נכנס לכהונה גדולה, ועל כן אפילו חסרו בגדי זהב לפני יום הכיפורים, ולכן לא נתמנה לכהן גדול בריבוי בגדים עושה את העבודה בבגדי לבן. ולא כמו שהסקתי שכהן גדול שלא נתמנה בריבוי בגדים של בגדי זהב אינו יכול לעבוד גם בבגדי לבן – מפני שלא נתמנה.

ולפי לימודי נראה שהוא צודק בהערתו למסקנה שכהן גדול עובד בבגדי לבן אף שלא התחנך בבגדי זהב, אולם בהגדרה נלענ"ד שכהן נקבע לכהן גדול על ידי ריבוי בגדים – אלא שגם בגדי לבן של יוה"כ נחשבים כריבוי בגדים לגבי כהן גדול, ועל כן בגדי לבן שלובש קובעים אותו ככהן גדול.

בסוגיא ביומא נאמר: "ומתקינין לו כהן אחר פשיטא: אירע בו פסול קודם תמיד של שחר – מחנכין אותו בתמיד של שחר. אלא, אירע בו פסול אחר תמיד של שחר במה מחנכין אותו? – אמר רב אדא בר אהבה: באבנט. – הניחא למאן דאמר אבנטו של כהן גדול זה הוא אבנטו של כהן הדיוט. אלא למאן דאמר אבנטו של כהן גדול לא זהו אבנטו של כהן הדיוט מאי איכא למימר? – אמר אביי: לובש שמונה ומהפך בצינורא, וכדרב הונא, דאמר רב הונא: זר שהפך בצינורא – חייב מיתה. ורב פפא אמר: עבודתו מחנכתו. מי לא תניא: כל הכלים שעשה משה – משיחתן מקדשתן, מכאן ואילך – עבודתן מחנכתן. הכא נמי – עבודתו מחנכתו".

נראה מהגמרא שכיון שאת עבודות היום חייב לעשות כהן גדול היא התקשתה כיצד הוא הופך להיות כהן גדול, ללא משיחה.

מפרש רש"י:

"פשיטא אירע – בכהן גדול פסול ביום הכפורים קודם תמיד של שחר, מחנכין אותו לזה המשמש תחתיו בתמיד של שחר, שיעשה הוא תמיד של שחר בשמונה בגדים, ויהא מחונך לכהונה גדולה קודם שיגיע עבודת יום הכפורים".

"במה מחנכין אותו – הרי עבודת יום הכפורים שאחר התמיד בארבעה בגדים היא, ובמה הוא ניכר1 שהוא כהן גדול מעולם, והיכן יצא מהדיוטות, שתהא עבודת היום נעשית בכהן גדול?".

ורב אדא בר אהבה השיב באבנט של בוץ (=פשתן) היינו הוא לובש את בגדי הלבן מבוץ של כהן גדול, ובגדים אלו נותנים היכר שהוא כהן גדול. ולאביי לובש שמונה בגדים ומהפך בצינורא ואח"כ מחליף ללבן, ולרב פפא לובש בגדי לבן ועובד, ועבודתו מודיעה עליו שהוא כהן גדול.

כניסת כהן הדיוט להיות כהן גדול (=חינוך) אשר נעשה ביום הכיפורים, נעשה ע"י לבישת בגדים של כהן גדול ועבודה בהם. וזה הצד השווה בין כל התירוצים בין אם עובד בתמיד של שחר בבגדי זהב, בין אם עובד בבגדי לבן וניכר באבנט, או שמהפך בצינורא בבגדי זהב או שעובד בבגדי לבן בכולם הבגדים והעבודה בהם הם חינוכו של כהן גדול ביוה"כ.

החילוק בין התירוצים הוא שלפי כל התירוצים פרט לרב פפא – צריך שיעשה עבודה לחינוך ככהן גדול בבגדי כהן גדול, ורק אח"כ יעבוד ככהן גדול. ואילו לפי רב פפא אין צריך עבודה מקדימה לחינוך, אלא חינוכו ועבודתו באים כאחד.

ויש לעיין האם התירוצים פרט לרב פפא חלוקים ביניהם, או רק הביאו אפשרויות שונות. אם נאמר שחלוקים ביניהם יצא שבתירוץ הראשון (תמיד של שחר) והשלישי (צינורא) הוא נקבע לכהן גדול דוקא בבגדי זהב ואם כן קודם שנתחנך בבגדי זהב אינו קרוי כהן גדול ואינו יכול לעבוד ביום הכיפורים (ואם בגדי זהב חסרים אינו יכול לעבוד כלל ביוה"כ – כמוש"כ בבירור הקודם), ואילו לפי התירוץ השני (אבנט) או הרביעי שעבודתן מחנכתן הוא מתחנך בבגדי לבן.

לענ"ד כל התירוצים מסכימים שכהן גדול מתחנך בבגדי כהן גדול, המחלוקת לגבי חינוך ביוה"כ האם צריך פעולת חינוך מקדימה או שבעצם לבישת הבגדים מתחנך לכהן גדול ולעבודות הכשרות אך בכהן גדול.

כך כתב רמב"ן עה"ת (ויקרא טז, לב): "אבל בכל הזמנים אם נתרבה בבגדים כשר לעבודת יום הכפורים, שהרי לעולם מתקנין כהן אחר ביום הכפורים (יומא ב א), ואין מושחין אותו, ואם אירע פסול בכהן גדול משמש זה תחתיו שהוא כשר ברבוי הבגדים בלא משיחה". ונלענ"ד שאף בגדי לבן קרויים ריבוי בגדים לפי הרמב"ן ואליבא דרב פפא.

וכך כתב בגבורת ארי (יומא יב ע"א): "ויש לומר דלעולם אין היכר לבישת בגדי כהן גדול לחוד מחנכתו אלא בעי נמי עבודה מיהו עבודה לחוד נמי לרב אדא בר אהבה ולאביי אין מחנכתו אלא אם כן איכא הכירא נמי דלבישת בגדים בהדי עבודה זו של חינוך והא בלא הא לא סגי וטעמא משום דבעי לחינוך דומיא דמילוי ידים דקרא דהוי כל ז' לכתחילה כדאיתא לעיל והיינו בלבישת ח' בגדים עם העבודה כדפרישית התם דאין מילוי ידים לדורות אלא בתרתי בלבישה עם העבודה והכא נמי ביום הכיפורים למאן דאמר אבנטו של כהן גדול ביום הכיפורים לא זהו אבנטו של הדיוט בהא סגי ליה לחינוך דהוה ליה דומיא דמילוי ידים דקרא דהוי כל השנה וליכא הכירא דחינוך כהן גדול על ידי לבישה אלא בח' בגדי כהן גדול שעובד כל השנה בהן עם העבודה משום הכי מילוי ידים דכל השנה אינו אלא בח' בגדים להכירא וביום הכיפורים סגי ליה באבנט לחוד עם העבודה כיון דלא זהו אבנטו של כהן הדיוט מיהו ר"פ סבירא ליה דהכירא דחינוך בחדא דהיינו עבודה סגי הלכך כל השנה דכל העבודות כשרות בכהן הדיוט כמו בכהן גדול ליכא הכירא דחינוך על ידי עבודה לחוד אלא אם כן איכא נמי לבישה בהדה דכיון דלובש ח' לעבודה בזה ניכר שהוא כהן גדול ומתחנך על ידי עבודה זו והיינו מילוי ידים דקרא, אבל ביום הכיפורים דאין עבודה כשירה אלא בכהן גדול אפילו למאן דאמר אבנטו של כהן גדול ביום הכיפורים ודהדיוט שוין ושניהם של בוץ וליכא הכירא על ידי הבגדים כלל מכל מקום עבודה לחוד מחנכתו דעל ידי עבודה לחוד הוי הכירא ביום הכיפורים אבל כל השנה דאי אפשר לעבודה בלתי מילוי ידים דהיינו בגדים תלתה רחמנא להכירא דחינוך במילוי ידים משום דאי אפשר לעבודה בלתי לבישת ח' בגדים מכל מקום עיקר החינוך בעבודה לחודה תליא ובזה ניחא הכל".

ונראה להוסיף בדברי השאגת אריה, שאף לרב פפא בגדים עם העבודה גורמים לחינוכו, אבל הא בלא הא לא סגי, שהרי אינו יכול לעבוד בבגדים אחרים, ועיקר הענין אינו ההיכרא אלא מינויו וקביעתו ככהן גדול, כדי שיוכל לעבוד עבודת יוה"כ.

הרמב"ם בהלכות עבודת יום הכיפורים (פ"א ה"ג) פסק כרב פפא, וז"ל: "...ומתקינין לו כהן גדול אחר שאם יארע בזה פיסול יעבוד האחר תחתיו, בין שאירע בו פיסול קודם תמיד של שחר בין שאירע בו פיסול אחר שהקריב קרבנו זה שנכנס תחתיו אינו צריך חינוך אלא עבודתו מחנכתו ומתחיל מעבודה שפסק בה הראשון...". וכדי להתאים דברי הרמב"ם עם דבריו בהלכות כלי המקדש (פ"א ה"ח): "בבית שני שלא היה שם שמן המשחה היה כ"ג מתרבה בלבישת בגדים בלבד שהיה לובש בגדי כהונה גדולה". צריך לומר שאף לרמב"ם החינוך הוא משולב בלבישת בגדים ועבודה.

יש להעיר כי בירושלמי שיטה אחרת, שלא התקבלה להלכה, שמינוי כהן גדול ביוה"כ כאשר נפסל כהן גדול המכהן ביום הכיפורים נעשה בפה – במינוי מילולי ולא בריבוי בגדים.

נאמר בתלמוד ירושלמי (יומא פ"א ה"א, מגילה פ"א ה"י, הוריות פ"ג ה"ב): "וכפר הכהן אשר ימשח אתו מה ת"ל לפי שכל הפרשה אמורה באהרן אין לי אלא אהרן עצמו ומניין לרבות כהן אחר ת"ל אשר ימשח אתו משוח בשמן המשחה, ומרובה בבגדים מניין ת"ל [ויקרא טז לב] ואשר ימלא את ידו, ומניין לרבות כהן אחר המתמנה ת"ל וכפר הכהן, במה הוא מתכפר (צ"ל מתמנה) רבנין דקיסרין בשם ר' חייה בר יוסף בפה א"ר זעירה הדא אמרה שממנין זקנים בפה".

והעיר על הירושלמי בחידושי הגר"ח (יומא עג ע"א): "עוד שם בירושלמי: כהן אחר המתמנה מנין ת"ל כו' ובמה הוא מתמנה בפה הדה אמרה שממנין זקנים בפה. וצריך ביאור, למה צריך ריבוי מיוחד בכהן המתמנה והא הוא צריך משיחה ורביה, וכבר מרבינן כהן אחר המשוח ומרובה בגדים, וצ"ל דכוונת הירושלמי למאי דקאמר ביומא (דף י"ב ע"ב) דביום הכפורים עצמו הוא מתחנך בעבודה, אם ליכא היכרא באבנט וכדין כלי שרת שמתחנכין בעבודה, וזהו דמרבינן מקרא מיוחד, ומה דבעי במה הוא מתמנה י"ל לפ"ז דהשאלה קאי דוקא בכהן זה שמתחנך ע"י עבודה, דתמיד במינוי כ"ג הרי י"ל דהמינוי הוי ממילא ע"י המשיחה והרביה עצמה ויש בה עצמה מינוי וא"צ מינוי פה, אבל עבודת יום הכיפורים ל"ש לומר שנכלל בה מינוי, כיון דהריבוי שבה בא ממילא ע"י העבודה והרי יש דין בגופו בעצם החפצא לעשות העבודה, ומהיכי תיתי נימא שנכלל בה ממילא מינוי ג"כ, וע"כ מחדש הירושלמי דיש מינוי בפה וכדמצינו בזקנים, אבל לעולם ברביית כה"ג שפיר י"ל דליכא מינוי פה".

ניתן ללמוד מן הירושלמי שהוא מסכים עם החולקים על רב פפא שצריך חינוך כפעולה מקדימה לפני שנכנס לעבוד ככהן גדול, אולם ניתן לחנך בפה ולא בלבישת בגדים. וחולק על רב פפא שחינוכו ועבודתו באים כאחד, אלא קודם צריך חינוך – בפה לפחות, ואח"כ עובד בבגדי כהן גדול2.