חבל נחלתו יט כח

סימן כח

מזוזה במחסנים

שאלה

האם מחסנים לאחסון חפצים שנכנסים אליהם אקראית ולא עובדים בתוכם חייבים במזוזה?

תשובה

א. ביומא (יא ע"א):

"תנאי היא. דתניא: ביתך – ביתך המיוחד לך, פרט לבית התבן ולבית הבקר ולבית העצים ולבית האוצרות, שפטורין מן המזוזה, ויש מחייבין".

ובסוגיא שם בעמוד ב:

"תני רב שמואל בר יהודה קמיה דרבא; ששה שערים פטורין מן המזוזה: בית התבן, ובית הבקר, ובית העצים, ובית האוצרות, ושער המדי, ושער שאינו מקורה, ושער שאינו גבוה עשרה".

וכן בפסיקתא זוטרתא (לקח טוב, דברים פרשת ואתחנן יא ע"ב) לומד לפטור:

"בשעריך. יכול כל שעריך ת"ל ביתך ובשעריך. מה ביתך דרך כבוד אף שעריך דרך כבוד. יצאו שערי רפת ומתבן ובית הבקר ובית האוצרות ובתי מרחצאות. ומזוזה חובת הדר היא".

ב. הראשונים נחלקו כאיזה דעה לפסוק.

בשאילתות דרב אחאי (פרשת עקב שאילתא קמה): "ת"ר בשעריך אחד שערי בתים ואחד שערי עיירות ואחד שערי מדינות ואחד שערי חצירות ורפת ולולין ובית התבן ואוצרות יין ואוצרות שמן כולן חייבין במזוזה".

וכן בתשובות רב נטרונאי גאון (ברודי (אופק) יורה דעה סימן רסז):

"והלכתא בית שיש לו ב' וג' פתחים צריך מזוזה בכל פתח ופתח, ואף על פי שרגיל באחד מהם יותר מכולם. ואוצר שפתוח לבית צריך מזוזה, בין באותו פתח בין בכל פתח שיש לו, דתניא בהדיא (שם סע"א) אחד שערי בתים ואחד שערי חצרות ואחד שערי מדינות ואחד שערי עיירות ורפת ולולין ומתבן ואוצרות יין ואוצרות שמן כלם חייבים במזוזה". וכן בהלכות גדולות (סי' כו – הלכות מזוזה עמ' רעב) פסק שחייבים.

וכן בהלכות קטנות לרי"ף (מנחות – הלכות מזוזה): "ת"ר בשעריך אחד שערי בתים ואחד שערי חצרות ואחד שערי מדינות ואחד שערי עיירות ורפת ולולין ומתבן ואוצרות יין ואוצרות שמן כולן חייבין במזוזה יכול אף אני מרבה בית שער אכסדרה ומרפסת ת"ל בית מה בית מיוחד לדירה אף כל שהוא מיוחד לדירה יצאו אלו שאינן מיוחדין לדירה".

וכן בהלכות קטנות לרא"ש (הל' מזוזה סי' טו): "ת"ר (יומא דף יא א) בשעריך אחד שערי בתים ואחד שערי חצרות ואחד שערי מדינות ואחד שערי עיירות ורפת ולולין ומתבן ואוצרות יין ואוצרות שמן כולן חייבין במזוזה". וכן חייבו במזוזה: האשכול (אלבק, הל' מזוזה עו ע"א), היראים (סי' ת), ס' החינוך (מצ' תכג), המרדכי (הלכות קטנות, פרק הקומץ רבה רמז תתקסט).

ג. אבל הרמב"ם (הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה פ"ו ה"ז) פסק: "בית התבן בית הבקר בית העצים בית אוצרות פטורין מן המזוזה שנאמר ביתך ביתך המיוחד לך פרט לאלו וכיוצא בהן, לפיכך רפת הבקר שהנשים יושבות בה ומתקשטות בה חייבות במזוזה שהרי יש בה יחוד לדירת אדם, בית שער אכסדרה ומרפסת והגינה והדיר פטורין מן המזוזה מפני שאינם עשויין לדירה, אם היו בתים החייבין במזוזה פתוחין למקומות אלו חייבין במזוזה".

וכך כתב המאירי (יומא יא ע"א): "בית התבן ובית הבקר ובית העצים ובית האוצר וכיוצא באלו פטורין מן המזוזה שאין כאן דירה, היו הנשים קובעות דירתם לשם בזמן שהן מתקשטות כדי להתקשט בצניעות נעשה זה מקום דירה וחייב וכן שער גנה ודיר וכיוצא בהן פטורין אא"כ בהן בתים המחוייבים פתוחים להם...".

"נמצא שדירת חיוב צריכה ארבעה תנאים: דירת אדם ודירת חול ודירת קבע ודירת כבוד ויש מוסיפין שאף הבית יהא במקום חול, ואם תשיבני לשכת פרהדרין אף היא פתוחה לחול היתה ותנן כל הלשכות הבנויות בקודש ופתוחות בחול תוכן חול, ופונדק שעוברי דרכים ושבים נכנסים בו כגון בית המיוחד לאורחים וכיוצא בו פטורין מן המזוזה שאינו דירת קבע ומ"מ התבאר במנחות מ"ד א' שאם דר בו שלשים יום בארץ ישראל חייב משלשים ואילך".

ד. נראה שגדר המחלוקת היא האם צריך שהבית החייב במזוזה יהיה דירת אדם או לאו. ועל כן הרמב"ם פוטר ממזוזה. ובשיטת רב נטרונאי גאון ניתן לומר שדוקא כאשר האוצר פתוח לדירת האדם ומשמשו אבל אם הוא בית שאינו תשמיש לאדם בקביעות, ומהווה אוצר לזמן ארוך – גם הגאונים מסכימים שאינו חייב במזוזה.

וכך כתב בחידושי הריטב"א (יומא יא ע"ב): "ופסקו רבוותא דבית התבן ובית האוצרות פטורין מן המזוזה אפי' בסתמא, כדקתני בסמוך בהא דתני רב שמואל קמיה דרבא, ובית המדרש ובית הכנסת פטורין מן המזוזה כמתניתא דהכא וכדתניא לקמן וחכמים פוטרין בשאין בה בית דירה לחזן, ושערי עיירות ושערי מדינות חייבין במזוזה מדרבנן, ובמקום שיש לחוש לסכנה פטורין, ועל זה סומכין במבצרות שרובן ישראל שלא לתת בשערים מזוזה".

וכן בתוספות רי"ד (יומא יא ע"ב) פטר עפ"י המחלוקת בש"ס וחלק על רבנו חננאל שחייב. ועוד פטרו: ספר הנייר (לו. הלכות מזוזה).

וכתוב בספר מהרי"ל (מנהגים, הלכות מזוזה): "וגם לפתח המרתף, אף על פי דאיתא בפ"ק דיומא בית אוצרות פטורין מן המזוזה, היינו כפרש"י שם שאין בהן דיורין בבית האוצרות של יין ושל שמן ושל תבואה פטורין מן המזוזה". ולפי קישור הדברים במרתף הניח מזוזה משום דירת אדם, אבל בשאר מקומות שאין בהם דיורים פטור.

ה. הטור (יו"ד סי' רפו) פסק לחייב.

ובשולחן ערוך (יו"ד סי' רפו ס"א): "אלו המקומות שחייבים במזוזה: אחד שערי בתים ושערי חצרות, מדינות ועיירות, רפת בקר ולולין ואוצרות יין ושמן ובית האשה ובית השותפים, כולם חייבים".

וכן בסעיף ב: "בית התבן, בית העצים ובית הבקר חייבים. ואם הנשים רוחצות בהם, כיון שעומדות שם ערומות, אין כבוד שמים להיות שם מזוזה".

וא"כ השו"ע פסק כגאונים והראשונים שחייבים במזוזה.

ו. בכנסת הגדולה (הגהות בית יוסף חו"מ סי' תכו, ג) העיר: "כתב הרמב"ם בפרק הנז' מצות עשה לאדם לעשות מעקה לגגו, שנאמר: "ועשית מעקה לגגיך", והוא שיהיה בית דירה, אבל בית אוצרות ובית הבקר כיוצא בהם אינו זקוק לו. ע"כ. ועיין בכסף משנה ובמ"ש עליו בהגהת הרמב"ם ז"ל. ויש לתמוה על רבינו המחבר ז"ל דבסימן זה פסק דאוצרות בית התבן אינו חייב במזוזה, ובי"ד ראש סימן רפ"ו כתב דחייב במזוזה לפימ"ש בכ"מ הא בהא תליא. ורבינו ירוחם ז"ל בנכ"א ח"ה כתב דבית התבן ובית הקש ובית האוצרות חייבים במעקה. ועיין בסמ"ע".

היינו כיון שגדר חיוב מזוזה ומעקה אחד הוא, איך בדיני מעקה פטר בתי אוצרות ממעקה ומזוזה ואילו ביו"ד פסק שחייבים במזוזה.

וכן הסמ"ע (סי' תכז ס"ק ב) תמה על השו"ע:

"והוא שיהיה בית דירה. בסמוך סעיף ג' יתבאר דלא נאמר בתורה גגך אלא להוציא בתים שאינם עשויים לדירה, ע"ש. וכתב הכסף משנה שם [פי"א מרוצח ה"א] על דברי הרמב"ם, אף על גב דבספרי [פיסקא רכ"ט] מרבינן להני מקרא דחייבים במעקה, וכ"כ הסמ"ג [עשין ע"ט], מ"מ תנאי יש בדבר לענין אם מחויבים המה במזוזה [יומא י"א ע"א], ופוסק הרמב"ם [פ"ו ממזוזה ה"ז] כמ"ד דפטורים המה במזוזה, וס"ל דה"ה לענין מעקה דלא מיקרי ביתך, וס"ל דבספרי דמחייבי אתיא כתנא דס"ל דגם במזוזה חייב ולית הלכתא כוותיה, עכ"ל בקיצור".

"וא"כ תימה על המחבר שבהלכות מזוזה ביו"ד ריש סימן רפ"ו סתם וכתב דרפת בקר ולולין ובית אוצרות שמן ויין חייבים במזוזה, וכדעת הרי"ף [הלכות מזוזה ו' ע"ב מדפי הרי"ף] והרא"ש [הלכות מזוזה סי' ט"ו] ודלא כהרמב"ם וכמ"ש שם, וכאן במעקה סתם המחבר וכתב דאין חייב במעקה, ודין מעקה נלמד מדין מזוזה וכמ"ש. ונראה (דהרמב"ם) [דהמחבר] הכריע וס"ל דלענין מעקה, כיון דאין דרך בני אדם להיות להן בית תשמיש ע"ג דבית הבקר ובית האוצר ובית העצים, משו"ה אף אם לפעמים יקרה דידור שם אדם, מ"מ אין יוצאים ונכנסים כ"כ שם למיחש שיפול משם להצטרך מעקה, משא"כ במזוזה דחייבה התורה בשביל הדר להיות מצות ה' נגד עיניו בביאתו וביציאתו, בזה פסק דהדר שם צריך לקבוע מזוזה באותו פתח, וק"ל".

ז. ועי' בערוה"ש (יו"ד סי' רפו סעי' ח ו-ט) שסובר שיש שינויי גירסאות בין הראשונים. ומסיק לקבוע בבתי אוצרות ללא ברכה.

ובשו"ת שאילת דוד (יו"ד סי' ח) כתב: "ויצא מזה דין חדש דאף המחייבים בית האוצרות במזוזה זה דוקא במונח שם אוצרות שמשתמש בהם בעצמו לא במונח בהם אוצרות סחורה שאינו משתמש בהם או אפשר לומר דאף שאינו משתמש בהם אך נכנס ויוצא בהאוצר עכ"פ לסייר אוצרו שזה נכלל בכלל ביאתך שיוצא ונכנס משא"כ באינו נכנס לשם כלל והכל נעשה ע"י משרתו יפטור ממזוזה וצע"ג למעשה בזה ולא מצאתי לאחד שיתעורר בזה".

ח. בשו"ת רב פעלים (ח"ב יו"ד סי' לו) נשאל על סוחר שקנה בית ובו חדרי אחסון לסחורות וחדר קבלה מה מהם חייב במזוזה. ומקשה הבא"ח סתירה לכאורה בין פסיקת השו"ע שאוצרות חייבים במזוזה לפסיקתו בסעיף יא (סי' רפו) שחנויות פטורות ממזוזה. ונותן הרב פעלים מספר תירוצים:

א) בתי אוצרות צריכים להיות ראויים לדירה וז"ל: "ומדבריו למדנו הא דבית הבקר ובית העצים ובית אוצרות חשיבי בכלל בית דירה, לאו משום דהאדם נכנס ויוצא בהם להכניס ולהוציא, אלא מפני שהם ראויים לדירה דיכולים הבעלים לדור בתוכם אם ירצו, ואין חסרים כלום משאר בית דירה, משא"כ בית שער אכסדרה ומרפסת שאין עשויים כמו בית דירה, ואין ראויים לדירה, שאין דרך לדור במקומות אלו לכן אין חוזר עליהם".

ולפי"ז מחסנים שלנו שאין אדם דר בהם גם חסרים תשמישים הרגילים כשירותים ומטבח פטורים ממזוזה כחנות שבשוק.

ב) בתי אוצרות חייבים משום שהאדם משתמש באצור בהם בתדירות, אבל בחנויות הציוד שם עומד לסחורה. ובלשונו: "כי בית האוצר ובית העצים וכו' כולם משמשים צורכי דירת האדם, כי האדם במקום דירתו צריך הוא לכל הדברים האלו שאוצרים בהם, משא"כ חניות בשווקים שמונחים בהם סחורות של משא ומתן, ואין שם דברים שהם מצרכי הדירה, להכי פטורים הם".

וגם לפי תירוץ זה מחסני סחורה פטורים ממזוזה.

ג) בחנויות שבשווקים יושבים רק בימים מיוחדים ולא כל השבוע וז"ל: "דיש לפרש הך דינא דחניות איירי בחניות שיושבים ביומי השוק אשר יזדמנו באיזה ימים ידועים בתוך השנה, שחניות אלו אין נפתחים ואין יושבים ומוכרים בהם, אלא רק בימים ידועים של יומי השוק הקבועים בכל שנה, וכשיושלמו הימים אלו עוזבים החניות האלה, ולהכי דקדקו לומר חניות שבשוקים, ולא אמרו חניות סתם, ומאחר שאין יושבים בהם בקבע כל הימים אלא רק לפרקים, ואח"כ עוזבים אותם ויוצאים מהם, לכן הם פטורים, מפני כי תשמישם וישיבתם בהם אינה בקבע, משא"כ בית האוצר ובית העצים וכו' דתשמישם בקבע בכל ימות השנה כולה, להכי חשיבי בכלל בית דירה".

ואע"פ שמתוך דבריו יש להסתפק, בכ"ז חייב הרב פעלים את כל החדרים בשאלתו במזוזה.

ט. בשו"ת פסקי עוזיאל (בשאלות הזמן סימן ל) דן בענין מזוזות בבית הסוהר וכתב: "ולע"ד נראה שאין כאן מחלוקת, שאם אמנם האסירים פטורים מטעמים דכתבנו לעיל, אבל המדינה עצמה חייבת לקבוע מזוזה כיון שהיא משכינה בבתים אלו ישראלים, והרי זה דומה לרפת בקר ולולין ואוצרות יין ושמן שחייבים במזוזה משום שכל מה שבעל הבית משתמש בבתים אלה לצרכו והנאתו הרי הוא כדייר וחייב במזוזה לדברי הכל מדין תורה, משום שהוא קנינו ומקום דירה להנאתו וצרכי חייו, וה"ה וכ"ש הוא כשמשתמש בבתים אלה לצורך אדם אף לדירה שאינו קבועה, מ"מ בשביל בעל הבית הרי זה בית עשוי לדירה, היום איש זה למחר איש אחר"1.

י. בשו"ת מנחת יצחק ח"י סי' צו) כתב:

"ועל שאלתו, במי שיש לו "גאראדזש" (בית חניה למכונית) סמוך לביתו ואינו משתמש בו לצרכי ביתו כלל, וכתבת דלכאורה נראה דאין לחייבו במזוזה, רק היכא דיש פתח מהגאראדזש להבית, אבל עיקר הכניסה להבית היא הדלת שבפני הבית נסתפקתי אם יש חיוב על הדלת שנכנסין מהבית להגאראדזש וכו' עכ"ד.

"הנה לא ידעתי אמאי גרע מבית האוצרות יין ושמן של ישראל בלי שותפות עכו"ם, המבואר שם בשו"ע (סי' רפ"ו סעי' א'), וראיתי בספר חובת הדר (פ"ב סעי' ג') וכן בספר מזוזות ביתך שהעירו דמדברי כמה פוסקים משמע דכל החיוב באוצרות הוא משום שהם סמוכים לביתו ונכנסין ויוצאין תדיר לתשמישי הבית, ולפי"ז הי' נראה שמחסן המשמש רק לאיחסון, אפילו נכנס שם לעתים רחוקות, פטור אפי' לשיטת השו"ע וכו', מ"מ לא מבואר זה בהדיא והפוסקים סתמו בית האוצרות חייב וצ"ע בזה עכ"ד. ומה דאתאן מיניה דבית האוצרות הסמוכים לביתו בודאי חייב במזוזה, וה"נ נראה בנידון שאלתו".

עוד השיב שם:

"ובנוגע לשאלתו בבית מסחר גדול שיש שם הרבה חדרים שיש שם סחורה והבעה"ב יש לו שם משרד שיושב שם בעיקר כל היום האם החדרים האלה חוץ מהמשרד חייבים במזוזה וכו' עכ"ד".

"הנה הרי גם בנוגע להמשרד עצמו כתבתי מזה בספרי מנחת יצחק (ח"ב סי' פ"ג סק"ג) דזה בכלל מש"כ בשו"ע (שם סי' רפ"ו סעי' י"א) בחנויות שבשווקים ואינם סמוכים לביתו דהמחבר פסק שפטורים, ובס' יד הקטנה על הרמב"ם (פ"ב מהל' מזוזה הכ"א) הובא בפ"ת [סק"י] תמה ע"ז, וכתב דכוונת הטור והשו"ע בחנויות העושים ביומא דשוקא בכרכים גדולים, ועומדים שם החנויות שבשוק רק כל משך זמן היריד, ואח"כ מפרקים אותו או עומדים פנוי בלי שום תשמיש דזה ממש כמו סוכת הגג בחג עיין שם, וע"ע במנח"י (בח"ד סי' פ"ט ובסי' צ') השייך לזה, ובזה שפיר יש לחלק בין המשרד לבין החדרים שיש בהם סחורה כמבואר בדבריך, ואפשר דאעפ"כ יקבע בלא ברכה, דאפשר דיש לו דין בית האוצרות, כנלענ"ד. ומ"מ מחמת רוב טרדותי א"א לי כעת לעיין כדי להחליט למעשה".

יא. בשו"ת מים חיים (ח"ג סי' ל) דן אם דלת של מעלית חייבת במזוזה.

והשיב: "הגדרת בית לחיוב במזוזה הוא אם עשוי הוא לדירה, ולאו דוקא דירת אדם אלא גם מחסן לשימוש צרכי האדם חייב. ולכן שנינו במסכת יומא (י"א ב) בשעריך, אחד שערי בתים ואחד שערי חצירות ואחד שערי מדינות ואחד שערי עיירות ורפת ולולין ומתבן ואוצרות יין ושמן חייבים במזוזה. יכול שאני מרבה אף בית שער אכסדרה ומרפסת תלמוד לומר בית, מה בית מיוחד לדירה יצאו אלו שאינם מיוחדין לדירה. ופירש"י בית שער בית קטן שעושים לפני שער החצר והכל עושין אותו קפנדריא ע"כ, וכל זה נפסק להלכה בטור שו"ע יו"ד סי' רפ"ו. ועיין שם למעשה בדין בית שער ואין כאן מקומו".

"וכן בית כנסת ובית מדרש שאין בהם דירה פטורים, ואף שיש מחלוקת לגבי בית מדרש ואכמ"ל, עכ"פ לגבי בית כנסת מוסכם שפטור אם אין בו בית דירה לחזן שאז חייב".

"מכל הנ"ל יש ללמוד מכל – שכן שאין שום חיוב מזוזה במעלית שאין בה שום שימוש כעין דירה, וכל עיקרה הוא להעלות ולהוריד אנשים מקומה לקומה בלבד, והרי היא כמכונית ואוטובוס שכל עיקרם הוא הובלת נוסעים ופטורים ממזוזה ופוק חזי מאי עמא דבר".

אמנם בשו"ת להורות נתן (ח"ג סי' עב) חייב מעלית במזוזה משום בית שער2.

וע"ע בשו"ת משנה הלכות (ח"ו סי' קפז) שמחייב מרתף המשמש לתנור הסקה במזוזה מטעם אוצרות יין.

מסקנה

א. נראה כי מחסנים ישוביים כמו בית גנרטור, או מחסן חומרי ריסוס וכד' ודאי פטורים ממזוזה.

ב. מחסנים פרטיים הצמודים לבתים ומשמשים לאחסון חפצים ואין נכנסים אליהם מידי יום ביומו כגון לאחסון כלי עבודה, או מזודות או לול לתינוק לאורחים וכד' מעיקר הדין פטורים וראוי לקבוע מזוזה ללא ברכה3.