חבל נחלתו יט כז
סימן כז
גר שאביו ישראל
שאלה עריכה
גר שאביו מישראל (נכנה שמו ראובן) ואמו נכריה (או התגיירה לאחר הולדתו) איך קוראים לו בעליה לתורה בן אברהם או בן ראובן. מה כותבים בגט ובשאר שטרות? מה כותבים על מצבתו בבית קברות?
תשובה עריכה
א. דבר ברור שהבן אינו חייב בשום חיוב של בן לאביו, וכן האב לא חייב בשום חיוב לבנו. האב לא קיים בו מצות פו"ר ואין חייב לבנו הזה לא למולו ולא להשיאו ולא ללמדו תורה. והבן לא חייב על הכאת אביו ולא על קללתו. והרי הם כשני זרים. ואם כן אין סיבה לקראו בשם אביו פרט להרגל החברתי. והשאלה היא האם הקריאה בשם אביו יכולה ליצור תקלה כלשהיא.
עוד נראה שצריך לדון מדוע מכנים גר בשם בן אברהם אבינו ע"ה, האם רק משום שבדרך כלל אביו גוי ואברהם אבינו אב לגרים, או כדי לסמן שהוא גר. אם כצד הראשון אפשר לקרוא שמו על שם ראובן אביו, אולם אם כצד השני צריך לקרותו ע"ש אברהם אבינו.
עוד צריך לעיין שאביו הוא בדרך כלל בחזקת רשע שהרי בא על נכרית בגיותה, ולכן יש צד לומר שלא יקראוהו על שם אביו, אלא על שם אברהם אבינו. והשאלה מסתבכת יותר לגבי אב שהוא תינוק שנשבה שלא ידע מאומה מיהדותו ונשא אשה והוליד בנים ואח"כ נודע לו מיהדותו ושב בתשובה שלמה ואף בנו התגייר.
ב. מצינו בתלמוד בבלי מקרה של גר המכונה על שם אביו שאף הוא היה גר ולא נקרא בן אברהם אבינו.
מסופר ביבמות (קא ע"ב) לגבי חליצה: "רב שמואל בר יהודה הוה קאי קמיה דרב יהודה, אמר ליה: סק תא לזירזא דקני לאצטרופי בי חמשה, לפרסומי מילתא; אמר ליה, תנינא: בישראל – בב"ד ישראל ולא בב"ד של גרים, ואנא גר אנא".
מפרש רש"י: "ואנא גר אנא – הוא ואביו נתגיירו הלכך פסילנא לחליצה". רש"י מוסיף שאף אביו התגייר כדי להסביר מדוע נקרא על שם אביו (לאחר התגיירותו – יהודה) ולא נקרא על שם אברהם אבינו.
תוספות (יבמות קא ע"ב) מוסיף שממקום אחר בש"ס אנו יודעים מיהו האב, וז"ל: "ואנא גר אנא – וא"ת לפר"ת דרב שמואל בר יהודה דהכא היה בן רב יהודה הינדוואה דאמר בפ"ק דקידושין (דף כב:) דגר שאין לו יורשין הוה ונתגייר הוא ואביו למה היה לו להביא ברייתא דפסיל גר לחליצה, לדיני ממונות נמי מיפסל לדון לישראל כיון דאין אמו מישראל, ויש לומר דאיצטריך לפסול אפילו לחליצת גרים א"נ כשר הוא לדיני ממונות לדון בלא כפייה דלא שייכא שימה ודבר של שררה דכתיב שום תשים עליך מלך (דברים יז) אלא בכפייה".
אמנם מהגמ' ביבמות לא ניתן ללמוד הלכה, ולכן לקריאה לתורה או לכתיבה על גבי מצבה ניתן לכתוב שם אביו לאחר גיורו, ולגבי מקרה דידן נראה שמותר יהיה לכתוב בן ראובן, אבל לגבי גיטין ושאר שטרות עדיין הדבר טעון בירור וראיה.
ג. בשו"ת הרא"ש (כלל טו סימן ד) כתב: "אלא כך נוהגין לכתוב בכתובות וגטין של גרים פלוני בן אברהם ושמו המובהק כותבים (=משמע שמו אפילו הנכרי) ואב המון גוים הוא אבי כלם".
ובשו"ת הרשב"א (ח"ב סי' טז) כתב שגם בלא שם אב הגט כשר וז"ל: "ואין צריך לומר אם כתוב בו שמו ממש כגון יוסף או שמעון והוא שמו ואין אחר בעיר נקרא כן שהוא כשר. וא"צ להזכיר שם אביו. ואפילו בגט אם לא כתוב [בד"ל כתב] בו שם אביו כשר. וגדולה מזו אמרו ז"ל נכרי שנתגייר וכתב שם של נכרי כשר וכ"ש זה. והגע עצמך שהיה גר. מה שם אביו כי תדע, או אם היה שתוקי ואסופי שאינו מכיר את אביו. האיך [בד"ל היאך] יכתב בגט או בשטרות וכתובות, וזה פשוט".
אמנם הבית יוסף (אבן העזר סי' קכט, כ, ב) כתב: "בגיטי הגרים כותבין בן אברהם כן כתב הרא"ש בתשובה כלל ט"ו סימן ד' ובתשובות אשכנזיות (מהר"י מינץ בסדר הגט סי' קג, סדר הגט (מרגליות) סי' לד סעיף א) מצאתי שצריך שיכתוב בלשון דלישתמע מיניה שהוא גר כגון שיכתוב הגר או בן אברהם אבינו אבל אם כתב בן אברהם סתם וגם לא הזכיר שהוא גר מיחזי כשיקרא ומזוייף מתוכו, עיין בתשובת הרשב"א (ח"ב סי' יז1) שכתבתי בסימן זה (כה. ד"ה כתב א"א)".
וכ"פ בשולחן ערוך (אה"ע סי' קכט ס"כ): "בגט גר כותב: פלוני בן אברהם אבינו".
אמנם הראשונים והשו"ע לא עסקו בבן ישראל מגויה אלא בסתם גר, ועדיין צריך לדון איך יכתבו בגט ושטר של זה, והאם אין חשש שמהשם הישראלי של האב יטעו ויחזיקו את הבן כישראל גמור, וכמו שטעה רב יהודה ברב שמואל בר יהודה.
ד. בפסקי דין – ירושלים (דיני ממונות ובירורי יוחסין ז עמוד תקכד אות ג תשובת הרב אברהם דב לוין) כתב:
"וגר שאביו ישראל, עי' שו"ת מנחת יצחק ח"א סי' קלו שהרב השואל הביא ראיה מדברי הרמ"א בשו"ע אבהע"ז סי' טו סעי' י דלחומרא נקרא ע"ש אביו, ושיש לזה ראיה מהכתוב ויצא בן אשה ישראלית והוא בן איש מצרי, דאע"פ דולדה כמותה נקרא אחרי אביו, וכן י"ל להיפך דהיכא דהוא מנכרית ואביו מישראל אף על גב דהולד כמותה יקרא בן פלוני. והמנחת יצחק מסיק דאין ראוי להקרא בנו ולשנות משאר גר (וכ"כ בשו"ת שמש ומגן ח"ג סי' נא שגר שכתב שם אביו הישראל, ולא כתב בן א"א הוי מזוייף מתוכו, וראוי לכתוב גט אחר). ועי' שו"ת לבושי מרדכי ח"א אבהע"ז סי' לח שהוכיח מגמ' יבמות קא בעובדא דרב יהודה שהיה גר, ובתוס' שם כתבו דר"ש בר יהודה הוא בן רב יהודה הנדוואה דאמרו בקדושין כב ב דגר שאין לו יורשין הוה, שנתגייר הוא ואביו, ומוכח דאפי' מי שנתגייר עם אביו נקרא על שם אביו".
בהמשך הפסק, חבר הבי"ד, הרב שמואל חיים דומב רצה לפסול גט שנכתב בשם בן אברהם ולא עם שם אביו הישראלי כמזוייף מתוכו ולא נראו לי דבריו, שמלשון הבית יוסף משמע שדוקא כשמשמיט את גירותו נחשב למזוייף מתוכו ולא להיפך.
ובעל התשובה בפסקי דין ירושלים (הרב שמואל חיים דומב) מסיק: "מ"מ בנד"ד היה נראה דבכתובה עדיף לכתוב שם אביו שהוחזק בו ושהוא גם בנו, וגם גידלו, אף שלא מתייחס אחריו, ולא לכתוב בן א"א וכמוש"נ".
ולי נראה שבשטרות ובגיטין צריך לכתוב את שניהם: בן אברהם אבינו שגדלו ראובן, ובכך יצא ידי הספקות ולא יראה כמזוייף מתוכו. ובאשר לקריאה לתורה או לכתוב על מצבתו אין לכך נ"מ אלא אם האב הוא כהן2.
ה. וכך הסיק בפסקי דין – ירושלים (דיני ממונות ובירורי יהדות ה עמוד רא, תשובת האב"ד הרב אברהם דב לוין) בענין כתיבת שם גר שהוא בן ישראל:
"בשו"ע סי' קכט סעי' ט גר או שתוקי או אסופי אין כותבים אלא שמותיהם בלבד. ובסעי' כ שם: בגט גר כותב פלוני בן אברהם אבינו. ובב"ש ס"ק לט ואם לא כתב אבינו צריך לכתוב הגר, ואם לא כתב גר פסול דמשמע שהוא בן אברהם. ובבאר היטב ס"ק לה בשם ס"ה למהרשד"ם שבגיורת כותבין בת אברהם אבינו".
"וממה שלא חילקו בהלכה בדינו של הגר, משמע שהוא הדין בגר שאביו ישראל ואמו נכרית שאין להזכיר שם אביו מולידו אלא בן אאע"ה. אלא שיש להסתפק האם ה"ה כשגדל אצל אביו. דהנה כתב בתשו' מיימוני לס' משפטים סי' מח בשם מהר"ם, הובא ברמ"א בשו"ע חו"מ סו"ס מב, יתום שכתב בשטר שם אביו המגדלו, לא מיקרי מזוייף וכשר, הואיל וגדלוהו ראוי לכתוב כך, וכתב בהגר"א שם שכן מבואר בגמ' סנהדרין יט ב וכי מיכל ילדה והלא מירב ילדה, מירב ילדה ומיכל גידלה לפיכך נקראו על שמה, ללמדך שכל המגדל יתום בתוך ביתו מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו. ועי' פת"ש שם בשם התומים והחת"ס על סברת הכנה"ג אם דוקא כשאין למגדל בנים אחרים או אף כשיש לו בנים אחרים. וי"ל שה"ה בגר שגדל אצל אביו הישראל אם הזכיר שם אביו המגדלו כשר אף על פי שלא כתב בן אאע"ה. אך י"ל שלא אמרו כן אלא בישראל יתום ולא בגר, וביותר בגט, כיון שבהעלמת היותו גר עלול לצאת מכך תקלה של היתר נישואין שלא כדין. וכן מסתבר".
"וכתב בנחלת שבעה סי' יב עפ"י שו"ת הרמ"א סי' ה ושו"ת הרשב"א ח"א סי' תרסב שיש לדקדק בכתובה בכל דבר שמדקדקים בגט כדי שאם ח"ו יקרה מקרה שיגרש א' את אשתו ולא יהיו יודעים דקדוק בתיבות שמו או שמה או בשמות אבותם יהא נלמד מספר כתובה. ואם הסופר אינו נזהר בכך יוכל להוציא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן".
"לפיכך בנידון דידן שהמבקש והמבקשת עברו גיור, יש לדקדק בגט ובכתובה שלהם ולכתוב בן אאע"ה".
ונראה לי שמן הראוי לכתוב את שני השמות: בן אברהם אבינו שגדלו פלוני ובכך אין שום חשש. ועי' פסקי דין – ירושלים (דיני ממונות ובירורי יוחסין יא עמוד תרי) שבדיעבד אם רשמו בגט רק שם אביו מישראל ולא שהוא גר בן א"א, במקום עיגון אין הגט נפסל בכך והסתמך על שו"ת אגרות משה (אבהע"ז ח"ב סי' כב וח"ד סי' כו אות ב). והביא משו"ת שמש ומגן (ח"ג סי' נא) שגר שכתב שם אביו הישראל ולא כתב בן א"א הוי מזוייף מתוכו, וראוי לכתוב גט אחר.
ו. באשר לקריאה לתורה של גר בן ישראל נשאו ונתנו בכך האחרונים, וראיתי במנחת יצחק (ח"א סי' קלו) שהחמיר שלא לקוראו לתורה בשם אביו מישראל שגדלו. ונלענ"ד שאם האב לא היה מודע לעבירה, כגון שהוא תינוק שנשבה שנשא גויה והוליד בן, ואח"כ התגיירו הבן ואמו מותר לקרותו בשם אביו מגדלו ולא יהא פחות מבן מאומץ שלא ידוע שם אביו וקורים לבן בעליתו לתורה בשם אביו.
באשר לכתיבה על מצבה נראה שמותר לכתוב שם מגדלו, אולם ראוי לציין על המצבה שהוא גר כדי שאם בניו יבואו ללמוד על יחוסם מהמצבה של אביהם לא יטעו בו. ובעיקר שבימינו כותבים על המצבה שם משפחה ומבחינה הלכתית אין לו שום משמעות אבל יכול להטעות את זרעו.
ובימינו שמעתי על כהן שנשא גויה והוליד ממנה בן ושם משפחתו 'כהן' כשם אביו מישראל 'ונשא' הבן אשה מישראל בגיותו והוליד ממנה בנים ובנות. ובניו אינם כהנים ובנותיו פגומות לכהונה, ולכן גם אם נתגייר, חשוב לכתוב על מצבתו שהוא גר אף אם לא כותבים שהוא בן אברהם אבינו.