חבל נחלתו יט יא
סימן יא
אכילת בשר בליל הסדר
שאלה
עריכההאם מותר לאכול בשר מטוגן בליל הסדר, האם מבושל בשומנו בלא תוספת מים מותר? האם יש חשיבות לסוג הבשר בשר בהמה או בשר עוף וכד'?
תשובה
עריכהא. נאמר במשנה בפסחים (פ"ד מ"ד): "מקום שנהגו לאכול צלי בלילי פסחים אוכלין מקום שנהגו שלא לאכול אין אוכלין".
ופרש הרמב"ם: "טעם האוסרים אכילת בשר צלי בליל פסח כדי שלא יחשוב הרואה שהוא כבש הפסח ויהיה כאוכל קדשים בחוץ".
ובתפארת ישראל (יכין יד, טו) כתב: "שלא לאכול. דנראה כאוכל פסח חוץ לירושלים".
"אין אוכלין. ואנן נוהגין לאסור אפי' צלי קדר, ואפי' מעופות, וח"י מתיר כל צלי קדר [תע"ו]".
מן המשנה משמע שהיו מקומות שנהגו לאכול צלי והיו מקומות שנהגו שלא לאכול צלי בליל הסדר.
ב. בירושלמי (פסחים פ"ד ה"ד) נאמר: "ר' בא בעא קומי ר' אימי אפילו בשר עגל? א"ל אפי' בשר עגל! אפי' בשר עוף? א"ל אפילו בשר עוף. סברין מימר אפילו ביצה אפילו קולקס א"ר יודן בי ר' חנין ובלבד מן השחיטה".
עולה מן הירושלמי שבמקומות שנהגו שלא לאכול צלי – לא אכלו אף בשר עגל ועוף צלויים אף שאינם באים לקרבן פסח. אבל ביצה וקולקס (מין ירק) מותר לאכול צלי מפני שאינם טעונים שחיטה ולא יבואו לטעות בהם ולהיחשב כאוכל קודשים בחוץ.
ג. הרמב"ם (הל' חמץ ומצה פ"ח הי"א) פסק: "מקום שנהגו לאכול צלי בלילי פסחים אוכלים, מקום שנהגו שלא לאכול אין אוכלין גזירה שמא יאמרו בשר הפסח הוא, ובכל מקום אסור לאכול שה צלוי כולו כאחד בליל זה מפני שנראה כאוכל קדשים בחוץ, ואם היה מחותך או שחסר ממנו אבר או שלק בו אבר והוא מחובר הרי זה מותר במקום שנהגו".
ד. וכך הביא בטור (או"ח סי' תעו): "כתב אבי העזרי ראיתי בני אדם שאוכלין בשר עוף צלי בלילי פסחים ואין חילוק כדאיתא בירושלמי. ודאי מבושל מנהג כשר הוא במקום שנהגו שלא לאכול צלי, ואשכנז מקום שנהגו שלא לאכול צלי הוא".
וכן כתב הב"ח שמבושל מותר אף במקום שנהגו שלא לאכול צלי. וכ"כ במור וקציעה שמבושל מותר בשופי.
ובכנסת הגדולה (הגהות הטור אות ב) הביא תשובת מהר"י וייל שדגים צלויים מותרים.
ה. השולחן ערוך (או"ח סי' תעו ס"א) הביא לשון הרמב"ם: "מקום שנהגו לאכול צלי בלילי פסחים, אוכלים. מקום שנהגו שלא לאכול, אין אוכלין גזירה שמא יאמרו: בשר פסח הוא. ובכל מקום אסור לאכול שה צלוי כולו כאחד בלילה זה, מפני שנראה כאוכל קדשים בחוץ; ואם היה מחותך או שחסר ממנו אבר או שלק בו אבר והוא מחובר, הרי זה מותר במקום שנהגו".
והוסיף בסעיף ב: "אפילו בשר עגל ועוף, כל דבר שטעון שחיטה, אסור לאכול צלי במקום שנהגו שלא לאכול צלי".
ו. חידוש בדברי הראבי"ה כתב בנחלת צבי (ס"ק ב): "אפילו בשר עגל כו'. כן הוא בירושלמי [פ"ד ה"ד] וכתבו המרדכי בפרק מקום שנהגו [סימן תרח], וכתב על שם ראבי"ה [סי' תצח] וז"ל, ונראה דרך בישול מנהג כשר למקום שנהגו שלא לאכול צלי בליל פסחים ע"כ, וכתבו הטור. ונלע"ד כוונתו לומר צלי דרך בישול כגון צלי קדר שאינו אלא דרך בישול ואינו בישול ממש שמתבשלין אותו בקדרה בלא מים ובלא משקה מותר, כיון דקרבן פסח כזה פסול כמו שמבואר בפרק כל שעה (דף מ"א ע"ב), כן נראה לפי ענ"ד. ועיין מ"ש ב"י ומ"ו ז"ל [ב"ח ס"א]".
והמגן אברהם (סי' תעו ס"ק א) חלק עליו וכתב: "ונ"ל צלאו ואח"כ בישלו מותר אבל בבשלו ואח"כ עשאו צלי קדר יש לאסור מפני מראית עין דהא מחמירין אפי' בבשר עוף ומיהו לצורך חולה קצת יש להקל בזה כנ"ל עיין בגמרא". ובס"ק ג הדגיש שלגבי צלי גם עוף כלול במנהג שהעולם יטעו בין צלי לצלי.
ז. במחצית השקל (ס"ק א) הסביר מדוע החמיר המג"א בצלי קדר:
"לאכול כו'. עיין בגמרא. פסחים דף מ"א דבצלי קדר איכא פלוגתא בין רבי לרבנן בקרבן פסח אי עבדו צלי קדר אי לוקה על אכילתו. אבל בעשה לכולי עלמא עובר, דכתיב [שמות יב, ט] צלי אש ולא מחמת דבר אחר. ובצלאו ואח"כ בשלו או בשלו ואח"כ צלאו לכולי עלמא לוקה. והרמב"ם [קרבן פסח ח, ח] פסק דבין בצלאו ואח"כ בשלו או בשלו ואח"כ צלאו או צלי קדר לוקה, ועיין בכסף משנה [שם]. א"כ סלקא דעתך אי בשלו ואח"כ צלאו או צלי קדר יש להתיר לאכול בפסח, דליכא למיחש שמא יאמרו פסח הוא, דהא כהאי גוונא בפסח אסור. ולכן כתב מ"א דליתא, דאפילו איכא תרתי לטיבותא דהיינו בשלו ואח"כ צלאו ואותו צלי היה צלי קדר, דמכל מקום אסור, דמכל מקום איכא מראית העין שלא ידעו הרואים שהוא צלי קדר, וכל שכן שלא ידעו שנתבשל תחלה, אבל צלאו ואח"כ בשלו כיון דנראה עכשיו שהוא מבושל ליכא מראית העין, לכן מותר. מיהו בחולה וזקן יש להתיר בזה. לאו דוקא היכי דאיכא תרתי לטיבותא דהיינו בשלו ואח"כ צלאו ואותו צלי הוא צלי קדר, אלא בחדא סגי, או בשלו ואחר כך צלאו אפילו צלי שפוד, או צלי קדר אפילו לא בשלו תחלה. אבל פרי חדש [אות ב ד"ה מסתברא] חולק וסבירא ליה דלא פלוג רבנן, וכל מה שנכנס תחת שם צלי אסור, וא"כ גם צלאו ואח"כ בשלו אסור דגם הוא מיקרי צלי, דדוקא גבי קרבן דאיכא קרא למעט דלא מיקרי צלי, אבל בעלמא צלי מיקרי ואסור".
ח. הפר"ח (סעיף ב) אוסר גם צלי קדרה, וגם בישל ואח"כ צלה, ואוסר גם אם בישל אחר שצלה מפני שרצו לזכור היטב שכל צלי אסור.
ולפי"ז המג"א והפר"ח חלקו אם מותר לנוהגים שלא לאכול צלי, צלוי ואח"כ מבושל, פר"ח אסר ומג"א התיר. והחק יעקב כתב כמג"א. והביא את המחלוקת הפרי מגדים (או"ח אש"א סי' תעו ס"ק א).
וכתב בשערי תשובה (סי' תעו ס"ק א): "עבה"ט ועיין בשו"ת בית יעקב סי' כ"ד דמתיר ג"כ צלאו ואח"כ בשלו וע"ש בצלי קדר ובח"י כ' דאפילו בשלו ואח"כ צלאו צלי קדר אסור משום מראית עין ע"ש וכ"כ מח"ב בשם תשובת כת"י וע"ש שכ' שכל דבר שבקדרה שיש בו מרק אף על פי שאחר כך מצטמק ולא נשאר לחלוחית של מרק אינו צלי אלא תבשיל ומותר".
ט. בשולחן ערוך הרב (או"ח סי' תעו ס"ד) כתב לגבי צלי קדר:
"צלי קדר (פירוש שנצלה בקדירה בלא מים ושום משקה אלא מתבשל במוהל היוצא ממנו) אף על פי שאינו דומה לצליית הפסח שהפסח שנצלה בקדירה פסול אף על פי כן במקום שנהגו שלא לאכול צלי יש לאוסרו מפני מראית העין שלא יטעו להתיר גם צלי אש ואפילו אם בשלו מתחלה במים ואח"כ עשאו צלי קדר יש לאסור מטעם זה ומכל מקום לצורך חולה קצת יש להקל בזה כי יש מי שמתיר צלי קדר אבל אם צלאו אפילו צלי אש ואח"כ בישלו מותר לפי שהבישול מבטל את הצליה וכיוצא בזה בפסח פסול".
עוד כתב הפרי מגדים (אש"א ס"ק ג): "ועוף. עיין מ"א. ומבושל אף באם עשו מנהג שלא לאכול, מנהג שטות הוא ומבטלין משמחת יום טוב, ורשאי להתיר בפניהם, עיין ט"ז [ס"ק ב] ופרי חדש [אות ב ד"ה ועוד]".
הברכי יוסף (או"ח סי' תעו ס"ק א) כתב: "דין א. מקום שנהגו שלא לאכול אין אוכלין וכו'. קבלתי ממורי הרב דלדידן איסור צלי בשני ימים הראשונים בין בלילה בין ביום. הרב מהר"י עאייאש בשו"ת בית יהודה א"ח סוף סי' נ"א. ועמ"ש הרב מגן אברהם לעיל סי' תע"ג ס"ק ח'".
ויש להעיר כי לא מצאתי כן בשום פוסק ספרדי אחר. השו"ע לא הזכיר כלל שכך מנהג ספרד לאסור צלי גם ביום, ובמנהגי א"י לרב גליס ג"כ לא מצאתי מאומה.
י. בערוך השולחן (או"ח סימן תעו ס"ב) התיר צלי קדר:
"וצלי קדר והיינו להשים הבשר בקדירה בלא מים נ"ל דמותר כיון דפסח פסול בכה"ג כדאיתא בגמ' [מ"א.] ואף שיש פלוגתא שם אך זהו לעניין מלקות אבל לכ"ע הפסח פסול דאינו צלי אש [תוס' שם ד"ה איכא] וכ"כ הרמב"ם בפ"ח מקרבן פסח ע"ש ולכן גם בצלאו ואח"כ בשלו או בשלו ואח"כ צלאו מותר לאכול כיון שפסול בקרבן פסח כמ"ש הרמב"ם שם והאחרונים כתבו דאפילו צלי קדר ובשלו ואח"כ צלאו אסור ואפילו בשלו ואח"כ עשאה צלי קדר אסור משום דשם צלי עליו [מג"א וח"י] ולא ידעתי למה לנו להחמיר במנהגא בעלמא בדבר שאין בו טעם וזה שהביאו ראיה ממ"ש רבינו הב"י בסעיף ב' דאפילו בשר עגל ועוף כל דבר שטעון שחיטה אסור לאכול צלי במקום שנהגו שלא לאכול צלי עכ"ל אינו דמיון דהתם כשקבלו עליהם שלא לאכול צלי קבלו עליהם כל מין צלי של בשר מיהו עכ"פ הצלי הראוי לפסח ולא צלי שאינו ראוי לפסח וצ"ע".
יא. סיכם המשנה ברורה (ס"ק א) כך: "שלא לאכול וכו' – ובאלו ארצות אין נוהגין לאכול צלי בשני הלילות ואפילו צלי קדר [פי' שנצלה בקדירה בלא מים ושום משקה אלא מתבשל במוהל היוצא ממנו] אף על פי שאינו דומה לצליית הפסח שהפסח שנצלה בקדירה פסול אפ"ה יש לאוסרו מפני מראית העין שלא יטעו להתיר גם צלי אש ואפילו אם בישלו מתחלה במים ואח"כ עשאו צלי קדר יש לאסור מטעם זה ומיהו לצורך חולה קצת יש להקל בזה ואם היה צלוי ואח"כ בשלו מותר לכל".
ומש"כ ואם היה צלוי ואח"כ בשלו הפר"ח אסר.
יב. נשאלת השאלה לגבי דרכי הכנת בשר בדרכים אחרות.
בפסקי תשובות (או"ח סי' שיח סעי' ה') כתב בפירוט דרכי הכנה לאכילה כך:
"שו"ע: יש מי שאומר שדבר שנאפה או נצלה אם בישלו אח"כ במשקה יש בו משום בישול וכו'. וכבר האריכו האחרונים ופוסקי זמננו בגדרי הבישול והצליה והטיגון והאפיה, ויש לבארם בקצרה".
"בישול: הינו כל דבר שנתבשל במים או שאר משקין, ובכלל זה גם המטוגן בשמן עמוק שצף ועולה על פני התבשיל, ואף אם הבישול נמשך זמן רב עד שהמים או הרוטב מתאדה והתבשיל מצטמק, מכל מקום נחשב כבישול ולא כצלי".
"צלי: דבר שנכשר לאכילה על ידי חום ללא רוטב, בין אם האש נוגע בו ובין אם לאו, או באש מוסתרת, או על ידי עישון, הכל בכלל 'צליה', ואפילו מורחים עליו רוטב ותבלינים וכדומה, ואפילו יש מעט מים או רוטב רותח להעלות מעט זיעה, כיון שאין המאכל שורה בתוכו, דינו כצליה".
"אפיה: בין אפוי בתנור ובין בקדירה ובמחבת על האש, ואפילו מורחים מעט שמן או שומן וכדומה על מנת שלא ידבק או יחרך, הכל בכלל אפיה".
"טיגון: בין בקדירה ובמחבת על האש ובין בתבנית בתנור, אם מניחים בו שמן או שומן או שאר רוטב במדה גדושה שנותן טעם היטב במאכל, ובכלל זה גם 'צלי קדר', נחלקו הפוסקים בדינו, אם להשוותו ל'בישול', או לצליה ואפיה, כיון שאינו בשמן או רוטב עמוק אשר צף ועולה למעלה, ומספיקא צריך להחמיר באיסורי שבת החמורים".
ונראה לגבי צלי בליל הסדר כך:
אפיית בשר – נראה שאסורה כצליה, והיא אף חמורה לאיסור מצלי קדר, שכן השומן שנמשחת התבנית או השומן מן הבשר הוא כדי שהבשר לא ישרף, ולכן אפיה ודאי אסורה.
טיגון – בפסקי תשובות (סי' תעו) כתב: "בשר מטוגן בשמן ותבלינים, דינו כצלי ואסור לאוכלו בליל פסח, ויש אומרים שאין להחמיר בזה".
אולם בילקוט יוסף (קצוש"ע או"ח סי' תעו ס"ו) כתב: "ולא דמי לבשר בחלב, שיש אומרים שטיגון דינו כצלי, עיין פמ"ג ר"ס פז, שלענין זה דין טיגון הרי הוא כבישול".
ונראה לענ"ד שבכל מקום שהשמן ניתן כדי לפעול על הבשר ולעבדו ולא רק כדי שלא יחרך, זה נחשב כבישול ולא כצליה.
וראיה לכך מדברי הרא"ש (פסחים הלכות פסח בקצרה): "ומחבת יש אומרים דלא סגי בהגעלה אלא בעי ליבון וכו' ונותנין טעם לדבריהם לפי שפעמים שמטגנין בה ומתייבש ונאפה מה שבתוכה בלא שומן וה"ל כמו אפה בתנור ונבלע בתוכו על ידי האור בלא משקה ובעי ליבון כמו שפודין ואסכלאות ולא מסתברא טעמא דאם באנו לחוש לזה א"כ כל הקדירות של מתכת פעמים שמחוסר המרק מקדירה ונשרף התבשיל ונדבק לדופני הקדירה יצטרכו ליבון ולא מצינו מי שחשש לזה. אלא היינו טעמא אף על פי שנשרף לדופני הקדירה ליחלוחי משקה יש בתבשיל אלא שהוא יבש אצל דופני הקדירה ולא מיקרי תשמיש ע"י האור להצריכו ליבון".
וא"כ הבחין במפורש בין טיגון שנחשב כבישול, שהשמן החם הוא המבשל, לבין נעשה בלא משקה. ולכן טיגון יחשב כבישול ומותר לאכול בשר מטוגן בליל הסדר.
מסקנות
א. אין לאכול בשר צלי בליל הסדר ואף לא צלי קדר שהוא בשר שנצלה בשומנו בקדרה, ביצים וירקות מותר לאכול אף צלויים.
ב. בשלו ואח"כ צלאו נחלקו האחרונים והתירו לחולה.
ג. צלאו ואח"כ בשלו במשנה ברורה התיר עפ"י דעת רוב הפוסקים אמנם הפרי חדש אסר.
ד. אפה את הבשר נחשב כצלי ואין לאכלו בליל הסדר.
ה. בשר שטגנו בשמן מותר לאכול בליל הסדר.