חבל נחלתו יט טז
סימן טז
תפילין בתשעה באב
שאלה
עריכהמהו מקור המנהגים השונים בתפילין בתשעה באב?
א. שיטת המחייבים בתפילין בתשעה באב
בתשובות הגאונים (שערי תשובה סימן קנה תשובה לרב ששנא גאון ז"ל [אביו של רב עמרם גאון]) והיא המקור הקדום ביותר:
"בתשעה באב גופו מותר להניח תפילין דהא כבר אמרינן אבל מותר להניח תפילין ומה אבל דאבלות חדתא ולבו מריר על מתו חייב להניח תפלין תשעה באב דאבלות עתיקא היא ודשנן בה מכמה שני על אחת כמה וכמה שחייב להניח תפלין וכך הלכה למעשה בב' ישיבות מניחין תפלין בט"ב".
וכך כתב הרמב"ן (תורת האדם שער האבל – ענין אבלות ישנה):
"ומסתברא דחייבין במצות תפלין בת"ב, ואף על גב דהיא מצות לא תעשה הנוהגת באבל, כיון דאבל לא מיתסר בהו אלא יום ראשון דאבלות לא חמור תשעה באב טפי מיום שני דאבל... הילכך תפלין דלא מיתסר בהו אבל אלא ביום ראשון בלבד חייב בהן בתשעה באב, ונותן תפלין ביד ובראש, שלא ראו לבטל מצוה משום אבלות ישנה אלא ביום ראשון של אבלות בלבד דכתיב ביה ואחריתה כיום מר וכדאמרינן התם מצוה שאני, כך נראה לי".
"ושוב מצאתי בגליוני הראשונים תשובה לרבינו האי ז"ל באבל שחל שביעי שלו להיות בתשעה באב, הוו יודעין שאינה מצוה לפסוק את האבלות לאחר תפלת שחרית, אלא קל הוא שמקילין באבל שמקצת היום ככולו וסגי ליה לנהוג אבלות בשביעי מקצת היום, ולעולם אי ניחא ליה לעמוד באבלו עד סוף היום אינו מגונה, ולפיכך אם נזדמן לו יום שביעי בתשעה באב מה שהוא אסור בתשעה באב כגון רחיצה וסיכה ונעילת הסנדל ותשמיש המטה הרי הוא עומד באיסורו כל היום, אבל דברים שמותרין בת"ב ואסורין באבל כגון עטוף על שפם וזקיפת המטה וסלוק תפלין הרשות בידו, אם רצה להמתין בהם עד הערב ימתין ואם רצה להסיר מנהג אבלות לאחר תפלת השחר יעשה, עד כאן דברי הגאון ז"ל, זכינו להסכים לדעתו וכן עיקר, ומכל מקום אבל שחל שביעי שלו בתשעה באב ודאי מניח תפלין דהא לא נהוג בהו אבלות אלא ביום ראשון".
וכן בקצרה בשו"ת הרשב"א (ח"ה סי' ריד): "שאלה אי מותר להניח תפילין בט"ב או לא, תשובה נמצא להגאון ר' האיי ז"ל דמותר להניחם ולזה הסכים מורי הרב הרמב"ן ז"ל בספרו הידוע תורת האדם".
וכן בספר (אור זרוע (ח"ב, הל' אבילות סי' תלט): "וראיתי כתוב שהשיב רבינו יצחק דמותר להניח תפילין בט"ב דלא גרע מיום שני של אבל דשרי כדפרישית".
הרא"ש (תענית פ"ד סי' לז) כתב: "ומסתברא דחייב בתפילין אף על גב דהיא מצות לא תעשה כיון דבאבל גופיה לא מיתסר אלא ביום ראשון ולא חמיר תשעה באב משבעת ימי אבילות". ולאחר שמביא את שיטת מהר"ם מרוטנברג כתב: "אבל לכאורה נראה כמו שכתבתי למעלה".
והביא דבריו הטור (או"ח סי' תקנה).
וכך כתב בשבלי הלקט (סדר תענית סימן רע) לאחר שהביא שיטת שאינם מניחים:
"ובתשובות הגאונים ז"ל מצאתי בשם רב ששנא גאון זצ"ל וט' באב גופו מותר להניח תפלין דהא כבר אמרינן אבל מותר להניח תפלין ומה אבל דאבילות חדתא היא ולבו מריר עליו חייב להניח תפלין ט' באב דאבילות עתיקא היא ודשינן ביה האידנא כמה שני על אחת כמה וכמה שצריך להניח תפלין וכן הלכה למעשה בשתי ישיבות שמניחין תפלין בט' באב וכן נמצא בתשובות רב האי גאון זצ"ל וכן השיב ר' יצחק ב"ר שמואל זצ"ל דתפלין בט' באב מותר להניחן דלא גרע מיום שני לאבלות...".
וכן בפסקי ריא"ז (הלכות תפילין, סי' לז):
"...ואומרין הגאונים שמניחין תפילין בתשעה באב, שהרי גם האבל מניח תפילין מיום ראשון ואילך, כמו שביארנו בהלכות אבל, וכן ביאר מז"ה בפרק ואילו מגלחין".
ואף בספר המנהיג (מסכת שמחות עמוד תשט) כתב: "אבל יום ראשון אסור להניח תפלין משם ואילך מניח וכיון שמניח שוב אינו חולץ. [מכאן יש לי ראיה שמותר להניח תפילין בתשעה באב שהוא אבלות ישנה, דלא חמיר משני ואילך דאבל שהוא אבלות חדשה. ושלום. אב"ן]".
וכן האגודה (מועד קטן פ"ג – ואלו מגלחין) כתב: "בהלכות גדולות דחייב אדם להניח תפילין בתשעה באב ולא דמי לאבל עיין פרק בתרא דתענית [ל' ע"א]".
וכן במנורת המאור (פרק ב – תפילה הלכות תשעה באב עמוד 352) כתב: "אבל משיבין את ההדיוטות בשפה רפה, ומניחין תפלין בתשעה באב, ואין מבטלין מצות תפלין בתשעה באב. מפני שהיא אבלות ישנה ולא עדיף מיום שני דאבל".
ב. הנוהגים שלא להניח תפילין בתשעה באב
כתוב בראב"ד (תשובות ופסקים סימן קכא): "ותשעה באב אסור בתפלין, כך כתב הגאון מי שערב לו הדבר יעשה כמותו כי אני מעולם לא הנחתים בו, ויותר טוב לשים אפר מקלה בראשו1".
והרא"ש (תענית פ"ד סי' לז) כתב: "ורבינו מאיר כתב ונראה דבתשעה באב אין להניח תפילין כמו ביום ראשון דאבל דאין יום מר יותר ממנו יום קבוע בכיה לדורות. ואפשר שדחק למצוא סמך למנהג אשכנז".
וכך נאמר בהלכות שמחות למהר"ם (סימן נא): "ונראה דבתשעה באב נמי אין להניח תפילין כמו ביום ראשון דאבל שאין יום מר יותר ממנו יום קבוע לבכיה לדורות".
וכך כתב הרוקח (הלכות תשעה באב סימן שי): "תשעה באב אין מתעטפין על שם בצע אמרתו ולא תפילין על שם השליך משמים ארץ תפארת ישראל. נותנין אפר מקלה בראשיהן כדאיתא בפרק חזקת הבתים לשום לאבלי ציון פאר תחת אפר".
וכן רמז בספר סודי רזיי (ח"א פתיחה, לבעל הרוקח): "ולמה שי"ן בבתי תפילין שבראש, שהיא כנגד יעקב, לפי שכתוב (ישעיה מט, ג) ישראל אשר בך אתפאר, ותפילין נקראו פאר שנאמר (יחזקאל כד, יז) פארך חבוש עליך. ובשעת החורבן השליכם לארץ דכתיב (איכה ב, א) השליך משמים ארץ תפארת ישראל. ובתפילין ג"ת אותיות, וזהו גת דרך ה' (שם א, טו). לכן בתשעה באב נותנים אפר במקום תפילין, ולימות המשיח לתת להם פאר תחת אפר (ישעי' סא, ג)".
וכך כתב בשבלי הלקט (סדר תענית סימן רע):
"יש שנוהגין שלא להניח תפילין בט' באב לפי שכתוב לשום לאבילי ציון לתת להם פאר תחת אפר וגו' אלמא במקום שיש אפר אין פאר ובתשעה באב כתיב העלו עפר על ראשם וכן היה מנהג זקיני ר' אברהם הרופא זצ"ל כשקורין איכה בליל ט' באב כשהיה מגיע לפסוק הזה העלו עפר על ראשם היה נוטל עפר ונותנו בראשו במקום תפילין".
וטעמם משום יום ראשון של אבל שאסור בתפילין ומשום הפסוק לשום לאבלי ציון לתת להם פאר תחת אפר.
ג. סיכום הדעות
כתב רבינו ירוחם (תולדות אדם וחוה ני"ח ח"ב): "להניח תפלין בט' באב נחלקו בו גדולים יש שפסקו שחייב בתפלי' וכן כתב גאון בתשובה. ויש אומרים שאין להניח בו תפילין כיום ראשון של אבל וכן כתב הרי"ף והרמ"בם. ומקצת החכמים נהגו שלא להניח תפילין בו".
וכך כתב בספר אבודרהם (סדר תפלת התעניות): "ולענין הנחת תפילין בט' באב כתב מר רב ששנה שמותר להניח תפילין דהא כבר אמרינן אבל מותר להניח תפילין אבל הראב"ד כתב שמעולם לא הניחו בתשעה באב ואומר שיותר טוב לשים אפר מקלה על ראשו".
"וכתב הרא"ש ומסתברא דחייב בתפילין כיון דאבל גופיה לא מיתסר אלא ביום ראשון דלא חמיר ט' באב מששה ימי אבילות וברייתא דמצות הנוהגות באבל נוהגות בט' באב כל שבעת ימים קאמר ופרושי קא מפרש להו כגון רחיצה וסיכה נעילת הסנדל ותשמיש המטה ולקרות בתורה".
"וה"ר מאיר כתב ונראה דבתשעה באב אין להניח תפילין כמו ביום ראשון של אבל שאין יום מר יותר ממנו יום קביעות בכיה לדורות".
"וכתב הרא"ש ואפשר שדחק למצוא סמך למנהג אשכנז אבל לכאורה נראה כמו שכתבתי".
המחלוקת היא מקצה לקצה, לסיעת הגאונים ורוב הראשונים מניחים תפילין בתשעה באב כחובה ומצוה ככל יום, ותשעה באב אינו חמור מיום שני של אבלות יחיד. לעומת זאת לשיטת הראב"ד והמהר"ם אין כלל הנחת תפילין ביום זה, והמחמירים מניחים אפר בראש במקום תפילין.
מבחינת תחילת המנהג שלא להניח, רושם של המנהג שומעים מדברי רב ששנא גאון ורב האי (ואולי מקורו בארץ ישראל) ולעומתם גם בצרפת – הראב"ד, וגם באשכנז – המהר"ם כבר נהגו שלא להניח תפילין כלל בתשעה באב. וכן בדברי הרמב"ן אנו שומעים הד לכך.
שיטת המהר"ם, על אף שמצדדיה מעטים, היא זו שהתפשטה על כל הגלויות, ומשמע שנהגו כולם לא להניח תפילין כלל.
ד. שיטות ממזגות בין שתי השיטות
בין השיטות החלוקות מצאנו שיטות הממצעות בין המחלוקות.
הרמב"ם (הל' תעניות פ"ה הי"א) מתאר מנהגי תשעה באב: "תלמידי חכמים אין נותנין זה לזה שלום בתשעה באב, אלא יושבים דוים ונאנחים כאבלים, ואם נתן להם עם הארץ שלום מחזירים לו בשפה רפה וכובד ראש, ואסור לקרות בתשעה באב בתורה או בנביאים או בכתובים ובמשנה ובהלכות ובתלמוד ובהגדות, ואינו קורא אלא באיוב ובקינות ובדברים הרעים שבירמיהו, ותינוקות של בית רבן בטלין בו, ומקצת החכמים נוהגין שלא להניח בו תפילין בראש".
נראה שהמנהג עליו מעיד הרמב"ם (ואינו כותב דעתו עליו) הוא מעין מנהג פשרה בין שתי הדעות. מחד הנחת תפילין אולם לא במלואה אלא יד ולא ראש, לשם אבלי ציון, להראות שפארם אינו עליהם.
תלמיד מהר"ם, בעל הגהות מימוניות, מביא בשם רבו פשרה אחרת: "וכן בספר המצות שאסור מפני שנקרא פאר וכן מהר"ם כתב בהלכות שמחות שלו, אמנם ראיתיו מניח תפילין מן המנחה ולמעלה".
עד עתה בשום עדות על בעלי שיטת מהר"ם לא מצאנו מי שהעיד שמניחים תפילין מן המנחה, ובעל הגה"מ מחדש לנו ומוסר בשם מהר"ם.
המגיד משנה כתב ששיטת הרמב"ם עצמו כגאונים.
ופסק השו"ע (או"ח סי' תקנה ס"א): "נוהגים שלא להניח תפילין בתשעה באב שחרית, ולא טלית, אלא לובשים טלית קטן תחת בגדיו בלא ברכה; ובמנחה מניחים ציצית ותפילין, ומברכים עליהם".
נראה מדבריו שקיבל את מנהג המהר"ם עפ"י דברי הגה"מ להניח תפילין במנחה.
וכן כתב החיי אדם (חלק ב-ג כלל קלה סי"ח): "המנהג הפשוט שלא להניח תפלין בתשעה באב שחרית ולא טלית גדול, אלא לובשים טלית קטן בלא ברכה. ומיהו לאחר חצות מותר להניח טלית ותפלין, וכן נהג הגר"א".
ה. שיטת המקובלים בירושלים
כתב בשו"ת יחוה דעת (ח"ב סי' סז): "אולם מנהג קהל קדוש בית אל בירושלים משנים קדמוניות להתפלל שחרית בבית הכנסת עם הצבור בטלית ותפילין, כמנהגם בכל הימים, וכמו שהעידו על המנהג הזה בספר חסד לאלפים (סימן לח), ובספר כף החיים (סימן תקנה). ומנהג זה נתפשט אחר כך בכל בתי הכנסת שבירושלים החדשה, זולת בבית הכנסת על שם רבן יוחנן בן זכאי שנהגו לעשות כמו שכתוב בשלחן ערוך. וכמו שהעיד בגדלו בשו"ת קרית חנה דוד חלק ב' (דף קמה ע"ד). ובאמת שמנהג זה בירושלים הוא מנהג עתיק יומין, שכן מבואר בספר חיים וחסד מוספייא (בקונטרס חידושי דינים מרבני ירושלים, שנת רס"ט), בימי הנגיד רבי יצחק הכהן שולאל, שמנהג ירושלים להניח תפילין בשחרית בבית הכנסת כמנהגם בכל יום, ושהגאון רבינו יצחק אבוהב היה מסירם מיד לאחר תפלת שמונה עשרה קודם הקינות. ע"כ... וכן נהגו בכמה בתי כנסת חשובים ברחבי ארצנו הקדושה. ויפה נהגו".
ויש להעיר כי שיטה זו לא יוחסה לאר"י (אף כי הלק"ט הביא זאת בשם האר"י אולם לא הביאו מכתבי תלמידי האר"י מקור לכך), ואף הרב חיד"א איש ירושלים לא הביאה לא בשם האר"י אלא כמנהג ישיבת המקובלים בית אל ולומדיה, ולא יצאה מצפת, וכאמור הגר"א לא נהגה.
ובפסקי תשובות (או"ח סי' תקנה אות ד) כתב בשם בה"ט סק"א: "מהר"מ גלאנטי היה מניחם בביתו והיה קורא בהם ק"ש ואח"כ היה הולך לביהכ"נ וכו' וכתב שכן מצא כתוב להאר"י ז"ל. וכן מצינו שנהגו אנשי מעשה וצדיקים שכל מעשיהם עפ"י רזי התורה והקבלה שהיו מניחים הטלית ותפילין בשחרית בביתם לפני התפלה ובברכה (ובמעשה רב אות ר' שהגר"א זי"ע היה מניח תפילין תיכף בגמר הקינות אף קודם חצות) וקורין ק"ש ואח"כ פושטין הטלית והתפילין והולכים לביהכ"נ להתפלל, ויש שהיו מתפללים ביחידות בביתם עם הטו"ת, ובירושלים ת"ו מנהג המקובלים ההולכים בעקבות הרש"ש זי"ע להתפלל שחרית בפרהסיא בבתי כנסיות בטלית ותפילין עד לפני אמירת הקינות".
וכן מביא הר"י גליס במנהגי ארץ ישראל שני מנהגים פרט לדינא דשו"ע. מנהג בית אל להתפלל בתפילין ולהסירם לפני קינות, ומנהג מהר"ם גלאנטי להניח בביתו ואח"כ לחזור ולהתפלל עם הציבור בלא תפילין.
ומביא מספר ארץ ישראל לרי"מ טיקוצינסקי שהספרדים נהגו להתפלל שחרית עם תפילין והאשכנזים מניחים במנחה.
וראיתי בבן איש חי (פר' דברים שנה א') שכתב לעשות כמו מהר"ם גלאנטי. ואיני יודע אם כך היה מנהג המקום או שהציע לנהוג כן כמנהג פשרה בין השו"ע לחסידי בית אל.
ובילקוט יוסף (קצוש"ע או"ח סי' תקנה ס"א) כתב:
"מנהג ירושלים להתפלל שחרית בתשעה באב עם הצבור בבית הכנסת בטלית ותפלין, ומנהג זה יסודתו בהררי קודש, ואין לשנות מהמנהג. ואלו הרוצים לנהוג כן, ולהחזיר עטרה ליושנה, יפה עושים. ויש מקומות שנהגו להתפלל שחרית בתשעה באב בלא ציצית ותפילין, ורק במנחה נהגו להתעטף בציצית ולהניח תפילין בבית הכנסת, והנוהגים כן טוב שינהגו שכל אחד יתעטף בציצית ויניח תפילין בביתו קודם תפלת שחרית, ויקרא עמהם קריאת שמע [אחר שבירך ברכות התורה], ואחר כך יפשוט הטלית ויחלוץ התפילין וילך לבית הכנסת להתפלל שחרית, ובתפלת המנחה יחזור ויתעטף בציצית ויניח תפילין בברכותיהם. ובדבר זה אין לשנות מן המנהג מפני המחלוקת. אבל לא יהיו חלק מהקהל עושים כך וחלק עושים כך, אלא יסכימו וישתוו ביניהם במנהגם לבל יעשו אגודות אגודות. ומברכים על הציצית והתפלין כשלובשים אותם בתשעה באב".
ונראה לענ"ד שהצעתו לא רצויה, להעביר ממנהג הב"י למנהג מהר"ם גלאנטי. ולהבנתי המקובלים יכולים להניח תפילין בשחרית בת"ב אבל כל בית ישראל כיון שהב"י והרמ"א הסכימו שלא להתפלל שחרית בת"ב בתפילין – וכי מי יבוא אחריהם לשנות מפסקם?! ואמנם ראיתי שהאריך לצדד למנהג המקובלים הרב יעקב הלל בשו"ת וישב הים (ח"א סי' ט), אבל נראה לי שאינו ראוי לשנות בפרט שישראל התקבצו מארבע גלויות לארץ ישראל, ובשאר המקומות לא נהגו כמנהג חסידי בית אל ומהר"ם גלאנטי. ואפילו בני תימן שנהגו רבות לפי הרמב"ם לא נהגו בתפילין בשחרית (ספר החילוקים לפרופ' זהר עמר עמ' 90 סימן תד). וכן דעת אביו הרב עובדיה יוסף בשו"ת יחוה דעת (ח"ב סי' סז) שצריך שבית הכנסת ינהג במנהג אחד.