חבל נחלתו יט טו

סימן טו

מקומו של אדם לגבי יו"ט שני של גלויות

שאלה1

מי שהגיע מא"י לעיר גדולה מאד שבמרחק כמה קילומטרים יש מספר יהודים השומרים יו"ט שש"ג, האם הגבלות יו"ט שש"ג חלים עליו, או שכיון שהוא רחוק מהם מאד, אף שמבחינה מוניציפלית זו אותה עיר יכול לנהוג כבן א"י?

תשובה

א. נפסק בשולחן ערוך (או"ח סי' תצו ס"ג) כך: "בני ארץ ישראל שבאו לחוצה לארץ, אסורים לעשות מלאכה ביום טוב שני ביישוב, אפילו דעתו לחזור; וכל זמן שלא הגיע ליישוב, אפילו אין דעתו לחזור, מותר, לפי שעדיין לא הוקבע להיות כמותן. אבל אם הגיעו ליישוב, ואין דעתו לחזור, נעשה כמותן ואסור בין במדבר בין ביישוב. וכל חוץ לתחום אין נותנין עליו חומרי מקום שהלך לשם".

ובאר במחצית השקל (סי' תצו ס"ג ס"ק ה): "ביישוב. דוקא ביישוב ישראל. דהא כיון דדעתו לחזור דאין איסורו כ"א מפני המחלוקת עם בני העיר הנוהגים איסור וזה לא שייך ביישוב גוים".

ובמשנה ברורה (ס"ק י) באר: "כתבו הפוסקים דישוב נקרא ישוב של ישראל דוקא וכל זמן שלא הגיע לעיר של ישראל א"צ להתנהג כחומרי אותה המדינה. וכתבו עוד דתוך התחום הוי כתוך העיר וצריך להתנהג כחומרי אותו מקום".

ב. צריך להגדיר מהו ישוב של ישראל או עיר של ישראל. ונראה שפחות ממנין משפחות הגרות במקום אין זה נקרא ישוב של ישראל. כיון הם נחשבים ליחידים (אא"כ המדובר בכפר קטן). ולפי ענ"ד צריך שיהיה להם התאגדות כלשהיא על ידי בית כנסת או מרכז קהילתי, אבל אם אדם מארץ ישראל הגיע לעיר שיש בה כמה יהודים אבל אין ביניהם קשר, אפילו הם מחו"ל וגרים במקום זה, אין זה נחשב 'ישוב של ישראל'. (עי' ס' 'יום טוב שני של גלויות להלכה' עמ' 39).

ועוד שאם הגורמים לשם 'ישוב ישראל' שוהים במקום מסויים מספר ימים אין זה נחשב לישוב ישראל, וצריכים לשהות לפחות שנה באותו מקום, או אם בכוונתם להשתקע שם, כדי שיחשבו בני המקום וייצרו מנהג מקומי (עי' משנה ב"ב פ"א מ"ה, ועי' ירושלמי ב"ב פ"א סוף הלכה ד וכן תשובות הגאונים מזרח ומערב סי' לט).

ג. אם אדם מארץ ישראל הגיע לעיר שאין בה יהודים ואין בה בית כנסת פעיל נראה שמותר להתנהג לגמרי כבן ארץ ישראל.

ד. בענין גודל העיר אשר נחשבת כולה לישוב ישראל לא מצאתי מי שעסק בכך. ומסברא ניתן לומר שכל העיר אפילו גדולה כנינוה ויותר ממנה נחשבת כעיר אחת, וכיון שבקצה אחד שלה ישנה קהילה יהודית – כל העיר תחשב כ'ישוב של ישראל'.

מאידך, וכך נראה לי להלכה, ניתן לומר שאם שוכנים יהודים בקצה אחד של העיר והקצה השני רחוק מארבעה מיל, יוכל מי שבא מארץ ישראל לנהוג כמקומו. ואם הם מניין יוכלו להתפלל בציבור תפילת חול בהנחת תפילין. כל זאת בהנחה שבאמת אין במרחק קרוב יותר יהודים הדרים שם, והופכים את המקום ל'ישוב של ישראל'.

ה. הבסיס לסברא זאת הוא איסור תחומין. עיר שהמרחק בין הבתים גדול משבעים אמה ושיריים ומוקפת חומה או גדר של צורת הפתח, מדידת התחומין של אלפיים אמה היא מהגדר (מהקרפף לגדר) וכל העיר נחשבת לארבע אמות למי ששבת בה. אולם אם אין לעיר גדר או חומה ויהודי גר בבית בעיר, אם הבתים סמוכים פחות משבעים אמה ושיריים זה מזה מודדים ממקום שמתחיל הפסק של יותר משבעים ושיריים ואז השכונה יכולה להחשב לארבע אמות וממנה והלאה מתחילה מדידת אלפיים אמה. ולכן כשכבישים ראשיים בני ארבעה נתיבים וכד' מפסיקים בינה לבין שכונות אחרות מודדים מן השכונה המבודדת הזאת.2

כך כתב בקיצור שולחן ערוך (סי' צה ס"ב): "עיר שהיא מוקפת חומה אפילו היא גדולה מאד, מהלך את כולה ועיבורה ומשם תחום שבת, וכן עיר שאינה מוקפת חומה והבתים סמוכים זה לזה, כל שאין בין בית לבית יותר מן שבעים אמה ושני שלישים, נחשב חיבור ושייך להעיר אפילו הוא מהלך כמה ימים, ומבית האחרון מודדין את הקרפף ותחום שבת".

בערים בימינו שדרות ראשיות, וכבישים רחבים מחלקים שכונות זו מזו, ולעתים אף המרחק בין הבתים גדול משבעים אמה. ובערים בחו"ל בדרך כלל אין עירוב של צורת הפתח וכמובן שכמעט ואין חומות.

ועל כן אף בן חו"ל ביו"ט אינו יכול ללכת מחוץ לתחום מגוריו ומניין תיווצר מחלוקת בינו לבין יהודי המתגורר עשרה ק"מ ממנו?! ולכן נראה שיהודי מחו"ל בחו"ל קורא לתחום מגוריו 'ישוב ישראל' אבל לא מעבר לכך.

ו. עולה, שאם יודעים היכן מתגוררים אנשים מישראל שהם בני חו"ל בעיר בחו"ל, אם בין ביתם לבתים אחרים יש יותר משבעים אמה ושיריים שהם כשלשים וחמישה מטר מודדים להם אלפיים אמה מביתם. ואם הבתים סמוכים מודדים מהמקום בו יש מרווח של יותר משבעים אמה ושיריים.

ובכ"ז נקטנו מרחק מינימלי בין אנשי חו"ל לבאים מא"י של ארבעת אלפים אמה שהרי הם יכולים להניח עירוב תחומין לכיוונם של הבאים מארץ ישראל3.

נראה שאם נגדיר את מקומם ותחומם של אנשי חו"ל כמקום שצריכים לשמור על יו"ט שש"ג מפני המחלוקת, לא נראה שהם יאסרו את כל העיר שמחוץ לתחומם.

ז. בספר 'יום טוב שני של גלויות להלכה' (לרב ישראל חיים דרוק) מביא שמועה בשם הגרי"ש אלישיב ש'אם יכול להישבע שאין בכל האזור אפילו יהודי אחד אינו נחשב ישוב של ישראל'. אמנם לא מביא מקור לדבריו פרט לשמועה. ולכאורה דבריו אפילו בתוך העיר.

ועי' בשו"ת אגרות משה (יו"ד ח"ד סי' כד).

ח. הבעיה הקשה לבן ארץ ישראל היא לברר שאמנם אין יהודים בסביבתו ברדיוס של כארבעה קילומטר מהמקום בו הוא מתאכסן. אולם אם לעיר מרכז יהודי במקום מסויים, סביר להניח שכל יהודי העיר המזדהים כיהודים (אף שאינם שומרי תורה ומצוות) גרים באזור המרכז היהודי ולא ברובע שרחוק ממנו יותר מעשרה קילומטר. ולכן אם יהודי מארץ ישראל הגיע לעיר גדולה מאד ויש בה מרכז יהודי נראה שיכול לסמוך על כך, ואם הוא גר יותר מחמישה ק"מ משם נראה לי שאינו צריך לשמור אף בפרהסיא דיני יו"ט שני של גלויות.

ט. ואמנם יהודי שאינו שומר מצוות יכול להגיע ברכב לכל מקום בעיר, אולם נראה לי שעם יהודי כזה לא צריך לחוש למחלוקת, ולכן מותר למגיע מארץ ישראל לנהוג כמנהג מקומו – ארץ ישראל ולא כמנהג חו"ל – יו"ט שש"ג4.