חבל נחלתו יח נב
סימן נב- מעקה בבית המקדש ובמזבח
שאלה עריכה
האם בית המקדש חייב במעקה במקומות שהיה חשש נפילה?
א. חיוב מעקה במקדש
המקומות שבהם היה חשש נפילה הם: על גבי גג המזבח עליו נשרפו הקרבנות והכהנים היפכו באברים; בסובב עליו הלכו הכהנים לשם הזאת דמים על גבי הקרנות או עשיית עולות העוף; בכבשים למזבח עליהם עלו וירדו מן המזבח; ובגגות שהיו שומרים בהם1.
בספרי (דברים, פרשת כי תצא, פיסקא רכט) נאמר: "ועשית מעקה לגגך, אין לי אלא גג מנין לרבות בורות שיחים ומערות חריצים ונעיצים תלמוד לומר ולא תשים דמים בביתך, אם כן למה נאמר גג פרט לכבש2, בית לרבות היכל3, גג פרט לאולם. חדש, רבי אומר משעת חדשו עשה לו מעקה. כמה הוא מעקה מעגילו שלשה טפחים בית דורסו עשרה". (וכן בילק"ש רמז תתקל).
נראה שהחלק השני של הברייתא מתייחס לבית המקדש ולחלקי המבנה בו. (לכבש נתייחס בהמשך). והברייתא אומרת שבכבש ובאולם אין צריך מעקה אבל בהיכל צריך מעקה. והדברים צריכים ביאור מצד מה ההבחנה.
המשנה במידות (פ"ד מ"ו) עוסקת בחישוב גובה בית המקדש, ובה נאמר: "וההיכל מאה על מאה על רום מאה: האוטם שש אמות, וגובהו ארבעים אמה, אמה כיור, ואמתים בית דלפה, ואמה תקרה, ואמה מעזיבה, וגובה של עליה ארבעים אמה, ואמה כיור, ואמתים בית דלפה, ואמה תקרה, ואמה מעזיבה, ושלש אמות מעקה, ואמה כלה עורב. רבי יהודה אומר לא היה כלה עורב עולה מן המדה אלא ארבע אמות היה מעקה".
מפרש התפארת ישראל (יכין שם אות נח): "מעקה. כמין דופן 'געלענדער' היה בשפת הגג סביב גבוה ג' אמות". ויש להקשות וכי מדוע צריך גג בית המקדש מעקה, והרי אין עולים לשם (פרט לנקיון מציפורים וכד').
בפירוש המיוחס לראב"ד על ספרי מפרש: "לרבות היכל – והכי תנן במסכת מדות (ד, ו) דגג ההיכל היה על גביו שלש אמות מעקה. פרט לאולם – שלא היה מעקה על גגו ושמא גגו של אולם לא היה להשתמש (נ"א: להשתמר) וללכת על גביו". וא"כ מפרש את המעקה הרשום בספרי בהיכל, על המעקה המוזכר במסכת מידות, על אף שכאמור לא עלו לשם כלל.
המלבי"ם (דברים כב, ח סימן סו) מבאר: "ועשית מעקה לגגך, ה"ה בכל מקום שיש סכנה ויוכל ליפול משם כגון בורות שיחין ומערות שעז"א ולא תשים דמים בביתך, ותפס גג פרט לכבש שהאדם נשמר בעלותו עליו, ומ"ש בית לרבות היכל ופי' בז"א עפמ"ש (פ"ד דמדות מ"ו) שהי' להיכל מעקה ג' אמות, וצ"ע הלא בתי כנסיות פטורים מן המעקה ועיין בח"מ (ס' תכז סעיף ג') והגר"א גרס בית פרט לאולם". והבין את המעקה הנזכר בהיכל כראב"ד, ולפי הגר"א המעקה במקדש לא נלמד מפסוקים אלו. גם הפטור לאולם לפי הגר"א, אולי אין כוונתו לאולם בבית המקדש אלא לסתם אולם שאין משתמשים בגגו ולכן אינו חייב במעקה.
המנחת חינוך (מצוה תקמו-תקמז) כתב: "בתי כנסיות ובתי מדרשות פטורין דאינן בית דירה... ובספרי מבואר לגגך פרט לכבש (היינו כבש שעל המזבח) בית לרבות היכל ופי' המפרש היינו ההיכל שבמקדש כמו שמבואר דהיה ג' אמות מעקה בית פרט לאולם. והנה הר"מ בה' בית הבחירה מביא הציור של בהמ"ק ולא הביא מעק' בכבש ולא באולם ובהיכל מביא כמו שמבואר במשנה. ואיני מבין דברי הספרי כיון דבתי כנסיות ובתי מדרשו' פטורים כיון שאינן בית דירה מכש"כ היכל וגם הוא לגבוה ולא קרי גגך כי הוא של גבוה כמו שדרשינן בכל מקום שלך ולא של גבוה וגם למה הי' ג' אמות דמתורת מעקה סגי בי' טפחים ועיין בפסחים דכל ההיכל הכל בכתב מיד ד' עלי וכו' וצ"ע".
ונשאר המנ"ח בצ"ע מדוע צריך את המעקה בגג ההיכל.
בס' מעשי למלך (הלכות בית הבחירה פ"א) מבאר: "והנה בספרי דריש דגם בביהמ"ק ובכבש שעולין למזבח הי' צריך לעשות מעקה ונראה דהיינו משום דתנן הי' רצין בכבש ע"כ הי' צריכין לעשות מעקה אבל אי אמרינן דבעינן עקב בצד גודל ליכא חשש סכנה והנה לכאורה קשה דהא איתא ביומא דף ט' דא"צ לעשות מעקה בביה"כ דלא מיקרי גגיך ובספרי דדריש דאפי' בביהמ"ק חייב והא לא מיקרי גגיך, אך יש ליישב דהנה בקידושין דף ל"ה מבואר בתוס' ובריטב"א דמ"ע דמעקה לא אתי לאלים הלאוו דמצ"ע דמעקה הוא אפי' היכיא דליכא סכנה כגון בגג שאין משתמשין בו לעולם (וכמו שבארנו לעיל) וא"כ י"ל זהו רק בהדיוט אבל בשל גבוה כביהמ"ק וביה"כ א"צ לעשות מעקה בכהא"ג דליכא סכנה דלא מיקרי גגיך אבל באם יש באמת סכנה בגג שמשתמשין בו בוודאי חייב במעקה שלא יבוא לידי סכנה ובהא אייריא בספרי לכן בכבש כיון שדרכן להיות רצין איכא סכנה וחייבת במעקה אמנם למאי דתנן דהולכין עקב בצד גודל שוב ליכא סכנה וא"צ לעשות מעקה... והא במעקה באמת ג"כ היכא דשייך סכנה חייבין במקדש כנ"ל".
ומסביר שבכל מקום שיש סכנה חייבים במעקה גם בבית המקדש.
בשיעורי ר' דוד פוברסקי (ב"ק נא ע"א, סי' ריז) כתב בדין מעקה של היכל. והביא את תמיהת המנ"ח. ותרץ:
"והנה במנ"ח שם (מצוה תקמ"ו סק"ט) הביא דאיתא בסיפרי דבהיכל [שבבית המקדש] היה מעקה גבוה שלש אמות, וכ"כ הרמב"ם (פ"ד מהל' בית הבחירה ה"ג) דהיה גובה המעקה שם שלש אמות...".
"ואמנם מה דהקשה מ"ש מבתי כנסיות דפטורין ממעקה, לכאורה י"ל דאף דמהמצות עשה דמעקה פטורין, מ"מ הא עכ"פ איכא לאו דלא תשים דמים, וא"כ אף בהיכל איכא דין זה לעשות מעקה כדי שלא יהיה תקלה".
"ועוד י"ל דאף דמצות מעקה ליכא על הציבור, אבל הא עכ"פ נהי דלא יבטלו מצות מעקה, אבל הא כיון דבית הא הוי במעקה וכיון דההיכל הוי בית, א"כ דין המעקה הוי כמו מצות בנין הבית".
נראה מדברי 'מעשי למלך' והרב פוברסקי שסברו שבכל מקום שיש חשש נפילה במקדש היו צריכים מעקה ואף אם לא לשם מצות עשה של מעקה, צריכים לעשות משום הלא תעשה – לא תשים דמים בביתך.
כדוגמת הרב פוברסקי כתב בשו"ת שבט הלוי (ח"ה סי' רכא אות ה): "ובספרי פ' כי תצא כיון דמרבה גם בורות שיחין ומערות א"כ למה נאמר גג פרט לכבש, בית לרבות היכל גג פרט לאולם, ופשוטו היכל אולם וכבש דמקדש ומזבח, והתמיה מפורסמת דהא אפילו בית הכנסת פטור מן המעקה והביאו ממשנתינו דמדות פ"ד משנה ו' שהיה להיכל מעקה ג' אמות, ועדיין קשה כנ"ל ועוד ג' אמות למה ועיין במנ"ח, ובמהר"ם שיק שם כ' דיראה לו דגם בביהכ"נ מוזהר לעשות מעקה אם משתמשים בגגו ומוזהר כל בר ישראל דכ' לא תעמוד על דם רעך, ובכה"ג גם בביהמ"ק מוזהר לעשות מעקה עפה"ת עכ"פ יעש"ה, הנה מש"כ דבהכ"נ דמשתמשים על גגו חייב א"כ צ"ל הא דפטור ביהכ"נ ממעקה בחולין קל"ו ע"א הוא באין משתמשים שם וברש"י לא יראה כן דכ' הפטור דאינו גגך ששייך לכו"ע, ובשו"ע הטעם משום שאינו מקום דירה, ומשני הטעמים יראה דגם אם עולין המתפללים על גגו פטור מה"ט, אבל פשוט שמטעם שמירה או לא תעמוד על דם רעך חייבים לעשות איזה שמירה וכמש"כ בעניי למעלה אבל אין זה מדין מעקה בהלכותיו [ושו"ר כעין זה בחזון איש חו"מ בלקוטים סי' י"ח אות ג']".
ב. מעקה במזבח
בתפארת ישראל (יכין, מידות פ"ג אות ח) דן במעקה על גבי מזבח: "אמה מזה ואמה מזה. דחוזרין ומניחין מקרנות ולפנים, אמה א' סביב בגג המזבח לצורך הילוך רגלי הכהנים, והיו ב' אמות אלו שבין הקרנות ושל הילוך הכהנים משוקעים קצת שלא יחליקו הכהנים ויפלו מהשפה, [ונראה לי דגם בסובב הי' מה"ט שפתו גבוה קצת סביב] ועל ידי זה היה שפה גבוה קצת לגגו של מזבח סביב, דהיינו, הרוחב אמה שבין קרן לקרן סביב והרוחב אמה סביב שמיוחד להלוך רגלי הכהנים סביב למזבח, רוחב ב' אמות הללו היו משוקעים קצת בגג המזבח, ועל ידי זה הי' כעין מעקה סביב לגג המזבח, כדי שלא יחליקו הכהנים משם ויפלו [כש"ס זבחים ס"ב א', וגם זה נשמט ברמב"ם, וצריך עיון]".
עולה מדברי התפא"י שהיו מעקות נמוכים מעשרה טפחים בקצה המזבח ועל גבי הסובב כדי שהכהנים בעבודתם לא יחליקו ויפלו. אולם לא הביא לכך מקור.
ונראה להביא לדבריו מקור מן האמור בספרי שהבאנו לעיל, אשר מסיים: "רבי אומר משעת חדשו (=של בית) עשה לו מעקה. כמה הוא מעקה מעגילו שלשה טפחים בית דורסו עשרה". הברייתא הזו צריכה הסבר. איזכור של הברייתא מופיע גם בראב"ד בהשגתו בהל' רושה"נ (פי"א ה"ג). בספר יראים (סימן רלד) מביא זאת כך: "כמה הוא מקום מעגלו פי' גובהו ג' טפחים ובית גובהו עשרה טפחים". ובפרוש חכם קדמון ספרדי לספרי (בהוצאה של רבנו הלל) מביא בשם הראב"ד לברייתא דלעיל שגג שהוא לתשמיש ארעי די לו במעקה ג' טפחים, ואילו גג שהוא לתשמיש קבוע צריך מעקה עשרה טפחים.
וכן בסמ"ג (עשין סי' עט): "כמה הוא מקום מעגלו פירוש גובהו [בבור] שלשה טפחים ובבית גובהו עשרה עכ"ד הברייתא".
ובאר בלחם יהודה (הל' רוצח ושה"נ פי"א ה"ג): "עיין שם בפי' מרן וקיצר במובן דלהסמ"ג שיעור גובה מחיצת המעקה ג' טפחים ואין חילוק בין קצתה לקצתה ופי' ובבית גובהו י' ר"ל שיעור העומק שעליו יצטרך לעשות מעקה הוא עמוק י' דנפילה לתוכו יש בה חשש סכנה כדאיתא בב"ק ובסנהדרין פ' נגמר הדין דף מ"ה כל כדי להמית י' טפחים יעו"ש"...
וכן במעשה רקח (הל' רושה"נ פי"א ה"ג): "...ונראה דג' פירושים בזאת הברייתא דספרי, דהסמ"ג מפרש מקום מעגלו, היינו גובה המעקה, ובית דורסן רצה לומר העומק שמשפת הבית כלפי מטה"...
עולה כי לפי היראים והסמ"ג (וכן בסמ"ק עשין קנב) בבור די במעקה של ג' טפחים ואי"צ מעקה של עשרה טפחים. (ועי' בספרי עם פי' תולדות אדם לרב אשכנזי וספרי בההדרת אליעזר יהודה פינקלשטיין שהביאו ופרשו כן בספרי).
נראה איפוא לבאר, כי לפי התפא"י היו מעקות קטנים לכבש, לסובב ולשפת המזבח של ג' טפחים, ומקורו מן הספרי וכמו שתחילת הברייתא עוסקת במקדש גם סופה עוסק במקדש ומכאן המקור למעקות של ג' טפחים במקומות העלולים לנפילה במקדש.
ויש להעיר כי אף שאנו נוהגים כרמב"ם ועושים מעקות עשרה טפחים, כבר במשנה ובירושלמי נזכרו מעקות של ג' טפחים. עה"מ במועד קטן (פ"א מ"י): "עושין מעקה לגג ולמרפסת מעשה הדיוט אבל לא מעשה אומן". נאמר בירושלמי מועד קטן (פ"א ה"י): "לגג שלשה ולמרפסת עשרה".
ופרש הפני משה: "לגג. שיעור המעקה שמותר לעשות במועד שלשה טפחים ולמרפסת שמשתמשין בה תדיר עשרה טפחים".
היינו לפי הירושלמי הותר לעשות בחול המועד במעשה הדיוט מעקה לגג בגובה שלשה טפחים (בשו"ע או"ח סי' תקמ לא פסק כן). ועפ"י הפנ"מ ההבדל בין גג למרפסת שגג שימושו ארעי ואילו מרפסת שימושה תדיר.
וכן עולה מזבחים (סב ע"א) לגבי מזבח הנחושת, שבגג המזבח היה מעקה קטן שלא יחליקו הכהנים ויפלו: "אמר רב נחמן בר יצחק: תרי (=כרכוב) הוו, חד לנוי וחד לכהנים, דלא נשתרקו". ומפרש רש"י: "וחד לכהנים דלא נשתרקו – ולמעלה בראש המזבח העמיקו סובב כמין חריץ עמוק דבר מועט להיות להם שפתו היקף מעקה קטן סביב שלא יחליקו".
וכ"כ בצפנת פענח (הלכות תרומות פ"א):
"וע' זבחים דף ס"ב ע"א גבי כרכוב לכהנים דלא משתרקי משמע קצת דהוי זה בגדר מעקה"...
ג. מעקה בכבשים במקדש
בספרי (הובא לעיל) נאמר: "גג פרט לכבש". השאלה היא האם הלימוד הוא לכל כבש ומדרגות או דוקא לאלו שבמקדש. לגבי כבשים שהיו במקדש הבאנו לעיל דברי 'מעשי למלך' המחלק בין אם רצים עליהם או שעולים עקב בצד גודל. ולדעתו כבשים של חולין צריכים מעקה.
החיי אדם (ח"א כלל טו סעיף כד) כתב: "וכשהוא יוצא מפתח ביתו, אם הוא דר בעליה, ישים אל לבו להשגיח אם יש מחיצה סביב המדרגות שיורד בה, כדין מעקה (דאף על גב דאיתא בספרי הביאו הכ"מ בפ' י"א מהל' רוצח אם כן למה נאמר גגך, פרט לכבש, נראה לי דרצה לומר המקום שעולין ויורדים בו. אבל שאר הצדדים, חייב, דלא גרע מבור). ואם יש לו בור ובאר בחצרו, ישגיח שיהיה סביב לו חוליא גבוהה י' טפחים או כסוי כראוי כדי שלא יפול בו אדם, בין שיש בו מים או לא, וכן כל מכשול שיש בו סכנת נפשות, מצות עשה להסירו ולהשמר ממנו ולהזהר בדבר יפה, שנאמר [דברים ד, ט] השמר לך ושמור נפשך. ואם לא הסיר והניח המכשולות המביאים לידי סכנה, ביטל מצות עשה ועבר בלא תשים דמים [דברים כב, ח]. ונראה לי דאין מברכין על עשייתן (אף על גב דהעושה מעקה מברך, התם בהדיא כתיב ועשית מעקה. אבל להסיר המכשולות העיקר הוא שעובר בלא תעשה, כדאיתא בספרי, אין לי אלא גג. מנין לרבות בורות, תלמוד לומר לא תשים. ואף על גב דהרמב"ם והש"ע כתבו דעובר מצות עשה דהשמר נפשך, אין מברכין על עשה זו שאינה מיוחדת על זה אלא היא כללית. והמדקדק ברמב"ם וטור וש"ע בחו"מ סי' תכ"ז, יראה להדיא דכן הוא). ושאר דברים האסורים משום סכנה ביארתי בחלק יו"ד שער איסור והיתר כלל ס"ח".
הגדרתו לגבי המקדש שמקום העליה או הירידה בכבש הוא פטור ממעקה, אבל הכבש מרגע שגבוה יותר מעשרה טפחים מעל הרצפה חייב במעקה משני צידיו.
האחרונים ג"כ עסקו במעקה בכבש כתב בשו"ת בצל החכמה (ח"ד סי' קטו אות ג): "וראיתי בס' מנ"ח (מצוה תקמ"ו) שמעתיק בזה דרשת ספרי הנ"ל (אות א'), גג פרט לכבש וכ' עלה בסוגריים, היינו כבש שעל המזבח. ושוב אח"כ כ' עוד, שהרמב"ם בציור ביהמ"ק אינו מביא מעקה בכבש ע"ש. וכן ראיתי בפי' תועפות ראם על ספר יראים (מצוה רל"ד [מ"ה אות ה']) שאחר שמביא דברי חיי"א הנ"ל (אות א') כ', אבל ר"ה (=רבנו הלל) פי' פרט לכבש המזבח שאין חייבין לעשות לו מעקה "מכאן ומכאן" ע"כ ע"ש. לשונו מורה כי לפירוש ר"ה גם צדדי כבש פטורין ממעקה ודלא כהחי"א. ברם להמנ"ח אפשר לומר דדוקא כבש של המזבח פטור לגמרי אבל כל כבש אחר חייב"... עולה מדבריו שיש מן האחרונים שסברו שכבש של מזבח פטור לגמרי ממעקה, ולגבי כבש של חולין נחלקו עי"ש.
בשו"ת שבט הלוי (ח"ה סי' רכא אות ו) כתב: "ובדין כבש דפטור בספרי ראיתי במהר"ם שיק שם כ' דכיון דדרשינן מקרא דלא תעלה במעלות על מזבחי שאסור לעשות פסיעה גסה רק עקב בצד גודל א"כ לא שכיח שיפול, ושוב העיר מיומא כ"ב במשנה דרצין ועולין בכבש משמע דלא ס"ל להלכה איסור זה וע"כ השמיטו הרמב"ם וכמש"כ המעייה"ח ובמהרמ"ש מצוה מ"א, וא"כ שוב יקשה מ"ט הפטור בכבש, ובמלבי"ם פ' כי תצא כ' דפרט לכבש שהאדם נשמר בעלותו עליו, ומטעמו גם כבש דחולין פטור ממעקה, וסוגיא דעלמא דחייב, ועכ"פ מדין שמירה ודאי חייב וצ"ע לדינא, ובגי' הספרי של הגר"א א"כ למה נאמר גג פרט לכבש בית פרט לאולם, ולא כתוב לרבות היכל, והיינו כנ"ל שהיכל ממילא פטור מכח גגך או שאינו בית דירה, והא דהוצרך בית פרט לאולם יראה דהיינו אולם דעלמא לא של מקדש, וטעם הפטור דגגי שמוש עושים רק על הבתים, משא"כ אם בונים רק אולם או שאינו מקום דירה או שהגג אינו פתוח בכלל לצד מטה וא"א להגיע לשם, וכבש היינו של חולין, וכפי' המלבי"ם ועדיין צל"ע בכ"ז. [וע"ע בחזון איש שם אות ה']".
ובשו"ת משנה הלכות (חי"ב סי' תסו) כתב: "וכרגע מצאתי בספרי פ' תצא ועשית מעקה לגגך פרט לכבש המזבח ע"כ. והנה הכבש במזבח לכאורה הו"ל בכלל מדרגות ומבואר דוקא משום דהוי כבש המזבח פטור אבל במדרגות סתם חייב ועיין בית הלל שפי' ג"כ שכבש המזבח דוקא הוא דממעט. והטעם דכבש המזבח פטור אולי הוא כמ"ש בגמ' חולין (קל"ו ע"א) לגגך למעוטי בתי כנסיות ובתי מדרשות שפטורין ממעקה ע"ש. והכ"נ כבש המזבח דלא גרע כבש המזבח מביהכ"נ ובהימ"ד. עכ"פ נראה דמדרגות חייבות במצות מעקה ואולי חייב גם לברך עליהם בשעת עשייתן ודו"ק". ומשמע שאף הוא סבר שכבש המזבח פטור.
וכן בשו"ת להורות נתן (ח"ז סי' קלה אות ב) באר: "הנה מה שכתב דכבש דפטור ממעקה היינו המקום שעולים ויורדים בו אבל שאר הצדדים חייב דלא גרע מבור עכ"ד, נראה כונתו דצדדי המדרגות חייבין במעקה, ורק המקום אשר דרכו נכנסים להמדרגות מלמעלה ומלמטה שם פטור. ונראה הטעם דכיון דמקום הכניסה להמדרגות הרי מיועד מלכתחלה לרדת שם, ממילא יודעים בני אדם ליזהר לבל ליפול שם ושמים לב על כך. אולם המג"א ז"ל בס' זית רענן על הילקוט (פ' כי תצא) פירש, דפרט לכבש היינו של המזבח. ועל דרך דאיתא שם להלן בספרי בית לרבות היכל גג פרט לאולם עיין שם, הרי שדרשות אלו מוסבים על בנין בית המקדש. וגזרת הכתוב דכבש של המזבח פטור ממעקה, אבל שאר מדרגות שבבתים וכיוצא בו ודאי דחייב במעקה. ומה שאין נוהגים לעשות מעקה במקום שמתחילין לרדת במדרגות, נראה משום שאין בהתחלתה עומק י' טפחים, וליכא חיוב מעקה אלא בבור עמוק י' טפחים וכמבואר בב"ק (נא א) היתה רה"ר גבוה ממנו עשרה טפחים ונפל מתוכו לתוכה פטור (מן המעקה. רש"י), עמוקה ממנו עשרה טפחים ונפל מתוכו לתוכה חייב (במעקה. רש"י) עיין שם, ועל כן במדרגות שאין בהתחלתן עומק י' טפחים אלא שהן הולכין ומעמיקים ממדרגה למדרגה, ליכא בזה חיוב מעקה, זולת בצדדיהן חייבין במעקה אם יש שם עומק עשרה טפחים".
סיכום
א. במקדש היה מעקה על גגו גבוה ג' אמות ואין זה ברור לשם מה היה נחוץ פרט לנוי כי גג המקדש לא שימש כלל.
ב. לפי הראשונים והאחרונים משמע שהלאו של 'לא תשים... בביתך' חל אף במקדש.
ג. למזבח בגגו היה מעקה קטן בן ג' טפחים. ונראה שאף לסובב היה מעקה של ג' טפחים.
ד. לגבי כבש יש פוסקים שהבינו שכבש מזבח במקדש פטור ממעקה ויש פוסקים שהבינו שחייב במעקה אולם די במעקה ג' טפחים.