חבל נחלתו יח לא
סימן לא- קטיף פאה בכלי
שאלה
עריכההאם מותר לעניים ללקט פאה עם כלי לקיטה, וכיצד ילקטו פרי קוצני כגון צבר (סברס)?
תשובה
עריכהא. במשנה פאה (פ"ד מ"א) נאמר בדרך לקיטת הפאה: "אפילו תשעים ותשעה אומרים לחלק ואחד אומר לבוז לזה שומעין שאמר כהלכה".
הבזיזה היא שכל אחד קוטף בעצמו ולעצמו לפי כוחותיו, ולכן הכמות שליקט יכולה להיות גדולה ביחס לחברו. ועי' להלן שיש שפרשו שדרך הלקיטה בפאה היא בכח "ע"י ביזה, כהולכי מלחמה" (הון עשיר).
במשנה ד מבוארת דרך לקיטת הפאה על ידי העניים: "פאה אין קוצרין אותה במגלות ואין עוקרין אותה בקרדומות כדי שלא יכו איש את רעהו".
וצריך לדון האם האיסור הוא כולל את כל הכלים המשמשים לקטיף אף מזמרות וסכינים באילנות, או שנאסרו כלי קטיף מסוימים בהתאמה לפרי הנלקט. כמו"כ עולה השאלה מה יעשו העניים בפרי שדרך לקיטתו היא ע"י כלי – האם גם אז יצטרכו לתלוש ביד. ושאלה נוספת: פרי עם קוצים כגון צבר – האם ג"כ חייבים לתולשו ביד.
ב. בתפארת ישראל (הלכתא גבירתא פאה פ"ד סע' ד) כתב: "אין עוקרין ולא קוצרין פאה בכלי מתכות כדי שלא יסתכנו בהם בחטפם זמ"ז הפאה". וא"כ רק כלי ברזל נאסרו בלקיטת העניים.
אמנם בדרך אמונה (הל' מתנו"ע פ"ב הט"ו) כתב שלא ידע מנ"ל לתפא"י שדוקא כלי מתכות, ומשמע ממנו שכל הכלים נאסרו על העניים בליקוט הפאה.
ג. בעל הון עשיר (פאה פ"ד מ"ד) כתב שני פירושים חלוקים באלו כלים נאסר על העניים ללקט. לפי הפירוש הראשון מותר לעניים להשתמש בכלים לקציצת הפירות ובלבד שישתמשו בכלי שבדרך כלל אינו משמש לאותה פעולה, שמפני השינוי הוא זכור, ולא יגיע להכאה. וז"ל: "וא"כ אפוא לקצור במגל ולעקור בקרדום הוא דאסור, משום דאין להם שום היכר שיהיה אסור להם להכות זה לזה מחמת הפאה, אף על גב דמצותה היא ליקח אותה ע"י ביזה, כהולכי מלחמה, אבל ע"י שינוי לעקור במגל ולקצור בקרדום או ללקט בכלי זין אחר דלאו אורחיה שרי, שהרי ע"י שינוי זה מדכרי אהדדי דאסור להם ההכאה".
לפי פירושו השני כל כלי הקציצה נאסרו לעניים המלקטים פאה, והמשנה הביאה רק דוגמאות. וז"ל: "או אפשר דבכל ענין אסור, דאהכאה שיש בו סכנה קפיד התנא... ולא פירש התנא איסור כלים אלו אלא להרחיקם מן הנזק, כי ראה וידע שע"י הביזה בקל יבאו להכות זה את זה, אף כי שלא כדין עושים".
עוד הוא מוסיף ביחס לשאר המתנות: "והא דלא עשו תקנה זו אף בשכחת קמה, משום דבה לא כתיב תעזוב דרך ביזה (עי' ויקרא כג, כב. ותו"כ קדושים פ"ג), ומשום הכי ליכא למיחש שיורה העני היתר לעצמו להכות את חבירו, ולכן אין אנו צריכים להרחיק מידו כלים המשחיתים, ובעוללות אף על גב דכתיב בהו (ויקרא יט, י) תעזוב אותם, לא תיקנו תקנה זו, לדרשה אחריתי אתא כמ"ש בסוף פרקין ע"ש, ובלקט ופרט לא שייך תקנה זו כלל, שהרי כבר הם כרותים ועומדים, ואינם חסרים כי אם לקיטה ביד".
ד. כדרך השניה שנקט בס' הון עשיר, פסק בדרך אמונה (הל' מתנות עניים פ"ב הט"ו סעיף קכה): "ואין קוצרין אותה במגלות ואין עוקרין אותה בקרדומות. תבואה כמו חטים ושעורים דרך לקוצרן במגל וקטניות או שבולת שועל ושיפון עוקרין בקרדומות וכאן אסרו כ"ז וה"ה בכל כלי קציצה שאפשר להזיק בו אסור ונראה דה"ה פאת האילנות או שכחה אין קוצצין בכלים שאפשר להזיק בהן מה"ט".
ה. יש להעיר כי מותר גם לעני המסתייע במקל הליכה ללקט פאה והראיה מתענית (ו ע"ב וכן ב"מ כא ע"ב): "דתנן: מאימתי כל אדם מותרין בלקט בשכחה ובפאה1 – משילכו הנמושות. בפרט ובעוללות – משילכו עניים בכרם ויבואו. בזיתים – משתרד רביעה שניה".
ובגמרא: "מאי נמושות? אמר רבי יוחנן: סבי דאזלי אתיגרא"...
ובאר הריבמ"ץ (פאה פ"ח מ"א): "פי' זקנים הנשענים על המטות".
וכן בר"ש (פאה פ"ח מ"א): "ומפרש התם סבי דאזלי אתיגרא שנשענין במטה שבידם מחזיק בפלך (שמואל ב ג) תרגום בתגריו". וכן כתבו זאת בפ"ד במשנת שלש אבעיות ביום.
וא"כ הנשען על מקלו, אינו צריך להניחו כאשר הולך ללקוט פאה אע"פ שיש חשש רחוק שישתמש במקל להכות את חבירו ולמונעו מללקוט.
ו. באילנות עם קוצים באילן או בפרי נראה שאסור בלקיטת פאה להשתמש בסכין ארוכה וכד' אלא עליהם להסתייע בכפפות שאינן חדירות לקוצים כמובא במסכת כלים (פכ"ו מ"ג): "כף לוקטי קוצים טהורה... וכל בית אצבעות טהורות חוץ משל קייצין מפני שהיא מקבלת את האוג"...
הרמב"ם (עה"מ) מפרש כף לוקטי קוצים: "עושין כף של עור מכניסין אותו מלקטי הקוצים בידיהם כדי שלא יפצעו".
וכן הר"ש פרש: "כפלוקטי קוצים – כף לוקטי קוצים ובמשנה דוקנית גרסינן בהדיא כף לוקטי וכן בערוך וכן גאון. ופי' לשם יש להם כמין כף יד מעור שלא יחבלו ידיו וראיה לדבר ובליעל כקוץ מונד כולהם כי לא ביד יקחו (שמואל ב כג)".
לגבי בית אצבעות פרש ר' עובדיה מברטנורא: "בית אצבעות – כמין יד של עור עשוי להכניס אצבעותיו לתוכו". "קייצין – מלקטי קוצים. פירוש אחר, מלקטי פירות הקיץ".
ובתפארת ישראל (יכין אות' לד, לה):
"קייצין. היינו אותן שלובשין על האצבעות כשלוקטין פירות שגדלים בעצי קוצים, כגון אוגים וכדומה וכדמסיק".
"האוג. האהן ביטטען בל"א שגדולם בעצי קוצים וכן שושנה בין החוחים וכדומה, ואמק"ט מדאינה עשויה רק שינצל המלקט מעקיצת הקוצים, ורק מדיש בה ג"כ ב"ק להכניס בתוכה האוג שלקט ועושין כן מדחושש המלקט שיסרט בשרו כשיוציא ויחזיר ידו בין הקוצים על כל אוג ואוג שילקט כשירצה להניחו לתוך הכיס שבבגדו".
ונראה שאף עניים המלקטים פאה מאילנות בעלי קוצים כגון צבר צריכים להשתמש בכפפות עבות אבל לא בסכינים ארוכות וכד'.
ז. האיסור ללקט בכלים המסוגלים להזיק נראה שאינו נאכף על ידי בית דין, ולא הציבו שומרים שיזכירו או יסירו את הכלים המסוגלים להזיק מיד העניים. ולכן מי שחבל בחבירו העני בין ע"י כלי ובין בידיו חייב עפ"י כל דיני חובל בחבירו.
מסקנה
עריכהאסור לעניים ללקט פאה בכלי שיכול לשמש לפגיעה בעני אחר, ואף אם הפירות בעלי קוצים אסור לחתוך וללקוט ע"י סכין ארוכה אלא צריך ללקוט דוקא בכפפות המגינות מקוצים.