פתיחת התפריט הראשי

סימן ג - שתיה בתוך תפילהעריכה

שאלהעריכה

ראיתי כמה אנשים הבאים לתפילת שחרית עם כוס מים או תה או בקבוק מים קטן ותוך כדי התפילה לוגמים להרוות צמאונם או לחזקם מחולשתם. האם הדבר מותר ואם כן באלו תנאים.

אעריכה

בינתיים, לא מצאתי מי שדן בשאלה זו בצורה ישירה. אולם מצאתי בסדר רב עמרם גאון (הרפנס, סדר פסח) שהסביר מדוע בליל הסדר כל כוס מארבע כוסות טעונה ברכת בורא פרי הגפן בפני עצמה ונותן לכך מספר טעמים ואגב הסברו כותב במפורש שאין לשתות תוך כדי התפילה וז"ל:

"ומברכין בפה"ג בפני עצמו. מאי טעמא מפני שכל אחד ואחד מצוה בפני עצמו הוא. ושוב טעם אחר, בסעודה של כל השנה אעפ"י שיושבין וקבועין על היין והן שותין, כיון שברכו ברכת המזון צריכין לברך בפ"ה, ולמה הן צריכין והלא עדיין הן קבועין, אלא כך אמרו חז"ל כיון שהפסיק ברכת המזון, שאין יכול לשתות בין ברכה לברכה חייב לברך בפ"ה. וכן בני מסיבה שהיו יושבין וקבועין על היין ושותין ועמדו להתפלל והתפללו, וחזרו וישבו לשתות, צריכין לברך בפ"ה. ולמה הן צריכין והלא עדיין לא עקרו, אלא כיון שעמדו להתפלל ואין יכולים לשתות בתוך התפלה נעשו כמי שהפסיקו וחייבין לברך, אף כאן כיון שאמר ההגדה ואין יכול לשתות בתוך ההגדה, כמי שהפסיק דמי, וצריך לברך. ומן הטעמים הללו למדנו שארבעתן צריך לברך על כל אחד ואחד בפ"ה בפני עצמו".

עולה מדבריו שבתוך התפילה אין לשתות. רב עמרם גאון לא חילק בין התפילות ונראה שבכל תפילה ובכל חלק מן התפילה אסור לשתות.

בעריכה

לגבי שתיה לפני תפילת שחרית פסק בשולחן ערוך (או"ח סי' פט ס"ג): "אסור לו להתעסק בצרכיו, או לילך לדרך, עד שיתפלל תפלת י"ח. (ויש מקילין, לאחר שאמרו מקצת ברכות, קודם שאמרו ברוך שאמר, וטוב להחמיר בזה), (תרומת הדשן סי' י"ח) ולא לאכול ולא לשתות, אבל מים מותר לשתות קודם תפלה, בין בחול ובין בשבת וי"ט. וכן אוכלים ומשקין לרפואה, מותר"...

המדובר בתפילת עמידה של שחרית וכל שתיה לפניה בין לפני כל תפילת שחרית ובין בתוך חלקי התפילה שלפני עמידה (פרט למים) אסורה, אא"כ צריך דוקא משקה שיחזקו כדי שיוכל להתפלל.

ובאר המשנה ברורה (סי' פט ס"ק כב):

"מים מותר – דלא שייך בהו גאוה ודוקא בלא צוקער אבל עם צוקער אסור וכ"ש משקה שכר (שקורין ביער) ודאי אסור. וטיי"א וקאפ"ע מותר לשתותו קודם תפלה כדי שיוכל לכוין דעתו ולהתפלל ובפרט בהמקומות שרגילין בהם ואין מתיישב הדעת בלתם וכ"ז בלא צוקער ובלא חלב [אחרונים], והעולם נוהגין להקל לשתות עם צוקער. ואפשר דכוונת האחרונים וכן הרדב"ז שכתב דעם צוקער אין לך גאוה גדולה מזו קודם התפלה רק אם נותן הצוקער בתוך הטיי"א למתקו דזהו אסור קודם התפלה אבל אם לוקח מעט צוק"ר בפיו בעת השתייה ובלתי זה אין יכול לשתות הטיי"א אין זה בכלל גאוה. היוצא מדברינו דבנתינת הצוקע"ר בתוך הטיי"א או לאכול מעט מיני תרגימא בעת השתייה כדי שלא לשתות הטיי"א וקאפ"ע אליבא ריקנא אין שום צד להקל בזה קודם התפלה אם לא מי שיש לו חלישת הלב והוא צריך זה לרפואה. ומ"מ טוב שיאמר מתחילה עכ"פ פרשת שמע ישראל...".

ונראה לפי"ד שאין לשתות שום משקה לפני התפילה פרט למים וק"ו בתוך התפילה עצמה.

אולם בפסקי תשובות (או"ח סי' פט) כתב:

"אמנם לענין שתיית תה וקפה, נוהגים להקל לכתחילה ללא פקפוק, (דעת תורה להמהרש"ם הכא, ערוה"ש סעי' כ"ג, שו"ת תשורת ש"י סי' שס"ז, תורת חיים סופר סקי"א, שו"ת קרן לדוד סי' כ"א, פסקי תשובה סי' רפ"ה בשם כמה גדולי עולם, כה"ח סקל"א, קצוה"ש סי' י"א סעי' ב', שו"ת יבי"א ח"ד סי' י"ב, שו"ת אז נדברו חי"ב סי' כ"ז, אורחות רבנו ח"א עמ' נ"ז בשם הגרי"י קניבסקי זצ"ל, ס' הליכות שלמה פ"ב אות ב' בשם הגרש"ז אויערבאך ועוד. ורובם הדגישו בדבריהם שההיתר אמור גם בנתינת סוכר וחלב לשתיה, כי נשתנו ההרגלים בזמננו מזמניהם שרק העשירים והמפונקים היו רגילים בזה, ובשו"ת תשורת ש"י שם דאדרבה בזמננו אם יקח אדם קוביית סוכר או סוכריה לפיו יש בזה משום גאוה, הו"ד להלכה בשערים המצוינים בהלכה סי' ח' סק"ב, וכ"כ בס' הליכות שלמה שם.) ואפילו ע"י המתקתם והטעמתם בסוכר וחלב או פלח לימון בתה, (לקט הקמח החדש סקנ"ז, והיינו לאלו שרגילים בכך ואין עושים זאת לתענוג או לכבוד בעלמא.) וכן שאר משקאות קלים למי שאין רגיל בתה וקפה אלא בהם (ערוה"ש סעי' כ"ז, שו"ת רבבות אפרים ח"ח סי' כ"ד, אבל משקאות חריפים ומשכרים ובכלל זה יי"ש ובירה לסוגיהן אסור בהחלט [וכאמור אפילו לצורך מצוה, כגון לשתות לחיים עם מי שנותן 'תיקון' ביא"צ וכיוצב"ז] כמבואר בשע"ת ומשנ"ב סקכ"ב. ובפסקי תשובה סי' רס"א מתיר מעט יי"ש למי שצריך לצורך חיזוק גופו לתפילה), וטעם ההיתר כי אין בזה משום גאוה, ועקב חולשת הדורות יקשה מאד לרוב בני אדם להתפלל בישוב הדעת ללא שתיה, וגם עוזר לנקיון הגוף, (שו"ת השיב משה שם ועוד פוסקים הנ"ל. ומזה הטעם התירו לעשן סגריות לפני התפילה1 שלכמה בנ"א עוזר הדבר לנקיות גופם וגם מיישב דעתם לתפלה – לקט הקמח החדש סקס"א, אבל לתענוג בעלמא ולכבוד אין להתיר – אורח נאמן סקי"ב, וכן במנהגי מהרי"ץ דושינסקיא זצ"ל שהקפיד שלא לעשן קודם התפילה) אכן יש לימנע מלהרבות בהם, אלא כפי הצריך לחיזוק כוחותיו"...

אולם כל זה לפני תפילת שחרית אולם בתוך תפילת שחרית ודאי אין ללמוד מכאן להיתר, אלא אם אמנם גופו חלוש והוא זקוק לשתות ואז מותר גם שתיה ממותקת, וצריך לדון מתי מותר למי שהוא חלוש לשתות.

געריכה

נפסק בשולחן ערוך (או"ח סי' נא ס"ה): "בין המזמורים האלו, שואל מפני הכבוד ומשיב שלום לכל אדם; ובאמצע המזמור, שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד". והכוונה לפסוקי דזמרה.

ומבאר המשנה ברורה (סי' נא ס"ק יב):

"מפני הכבוד – בשלום אדם נכבד שראוי להקדים לו שלום. בפסוק ד' מלך ד' מלך ד' ימלוך לעולם ועד לא יפסיק באמצע כמו בין ד' אלהיכם לאמת [א"ר]. כתב בדרך החיים כשצריך להפסיק והוא עומד סמוך לפרק יש לו ליזהר ולמהר לסיים עד הפרק כי טוב יותר להפסיק בין הפרקים מבאמצע הפרק ועיין לקמן בסימן ס"ו במ"א סק"א שכהיום שאין אנו רגילין לשאול בשלום בבהכ"נ בעת התפלה חלילה לשאול או להשיב לא בין הפרקים דק"ש ולא בפסוקי דזמרה".

וכך כתב בערוך השולחן (או"ח סי' נא ס"ה):

"צריך ליזהר מלהפסיק בדיבור מן ברוך שאמר עד סוף שמונה עשרה ואפילו לצורך מצוה אין להפסיק בין ברוך שאמר לישתבח וכן בין ישתבח ליוצר לא יפסיק ויתבאר בסימן נ"ד וכתב רבינו הבית יוסף בסעיף ה' בין המזמורים האלו שואל מפני הכבוד ומשיב שלום לכל אדם ובאמצע המזמור שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד עכ"ל וכ"כ הטור ופירושא דמפני היראה והכבוד יתבאר בסימן ס"ו ודימו פסוקי דזמרה לברכות ק"ש וא"כ גם לענות אמן אסור באמצע הפרק אבל בכונות להאר"י ז"ל פסק דמותר לענות אמן [מג"א סק"ג] ואפילו באמצע הברכה של ברוך שאמר מותר לענות אמן [שם,] ונ"ל דגם הטור וש"ע מודים בעניית אמן שהרי אמן לא גריע מכל השירות ותשבחות אלא דאינהו קאמרי לענין להפסיק בדברי חול דמיין לברכות ק"ש ולא לעניית אמן וכן אנו נוהגים, אבל לענות ברוך הוא וברוך שמו אסור כיון שאין זה מדינא כלל".

והוסיף בסעיף ו:

"וכן מותר להפסיק באמצע פסוקי דזמרה לברך ברכת אשר יצר וכן לענות מודים דרבנן וכן לענות ברכה המוכרחת להשעה כמו שמע קול רעם וכיוצא בזה מותר לענות באמצע פסוקי דזמרה רק יראה לסיים הפסוק כי זה אפשר תמיד כמובן וכ"ש אם לא היה לו טלית ותפילין יכול להניחם באמצע פסוקי דזמרה ולברך עליהם וכן מותר לענות שמע ישראל עם הציבור באמצע פסוקי דזמרה וכ"ש לעלות לתורה ומה שעשאו הטור והש"ע פסוקי דזמרה כברכות ק"ש זהו לעניני הרשות".

מתבאר מדבריו שבתוך פסוקי דזמרה אסרו להפסיק לענייני רשות, ועל כן נראה שמי שאינו חולה ומוכרח לשתות תוך כדי התפילה לא יפסיק לשם שתיה אפילו בין הפרקים של פסוקי דזמרה.

דעריכה

בסימן נד פסק השו"ע בסעיף ג:

"המספר בין ישתבח ליוצר, עבירה היא בידו וחוזר עליה מעורכי המלחמה. ויש מי שאומר שלצרכי צבור או לפסוק צדקה למי שבא להתפרנס מן הצדקה, מותר להפסיק".

ורמ"א הגיה:

"ומזה נתפשט מה שנהגו בהרבה מקומות לברך חולה או לקבול2 בבהכ"נ שיעשה לו דין, בין ישתבח ליוצר, דכל זה מיקרי לצורך מצוה"...

ובביאור הגר"א השווה זאת לשח בין תפילין של יד לתפילין של ראש ששח הוי עבירה כאשר מפסיק לדבר הרשות, אבל לדבר המצוה אין זו עבירה בהפסקה בין ישתבח ליוצר.

וכך באר בהמשנה ברורה (סי' נד ס"ק ו):

"לפסוק צדקה – וה"ה לכל דבר מצוה ודוקא בין ישתבח ליוצר שהוא ענין אחר אבל בין קדיש וברכו או בין הפרקים של ק"ש וברכותיה או של פסוקי דזמרה אסור להפסיק אפילו בצרכי רבים ולדבר מצוה וכדלעיל בסימן נ"א ס"ד [א"ר והגר"א לעיל בסימן נ"א שם עי"ש]".

ולפי דבריהם, נראה שמי שאינו נצרך ועושה זאת כדבר הרשות מן הראוי שיתאפק ולא ישתה כל התפילה. ומי שאמנם נצרך לשתות בתפילה, מן הראוי שישתה בין ישתבח ליוצר.

העריכה

האם השותה צריך לברך לפניה ולאחריה מפני שהתפילה מהווה הפסק בין ברכה ראשונה לברכה אחרונה או לא. לפי רב עמרם גאון לעיל צריך לברך לפניה ולאחריה והתפילה בין השתיות השונות מהווה הפסק.

בחולין (פז ע"א) נאמר:

"הכי השתא! התם – משתא וברוכי בהדי הדדי לא אפשר, הכא – אפשר דשחיט בחדא, ומכסי בחדא".

ובתוספות (שם ד"ה משתא)

"מכאן היה אומר הר"ר יום טוב שאם עמד מאכילתו והתפלל כשחוזר ובא לאכול צריך לברך ברכת המזון וליטול ידיו ולברך המוציא משום דמיכל וצלויי בהדי הדדי לא אפשר. ואין נראה דלא דמי כלל משום דהכא הב ונבריך הוי גמר דבר והוי הפסק וכן כסוי אי לאו דאפשר בהדי הדדי אבל תפלה לא הוי גמר לסעודה דאטו אם בירך בסעודה על הרעמים או אפילו בפה"ג יצטרך ליטול ידיו ולברך המוציא משום דמיכל וברוכי בהדי הדדי לא אפשר ובהדיא אמרינן בערבי פסחים (דף קב.) דאם הניחו מקצת חבירים ועקרו רגליהן לילך לבהכ"נ כשהם חוזרין אין טעונין ברכה לא למפרע ולא לכתחלה אף על פי שהתפללו בנתיים".

וכן הטור (או"ח סי' קעח) כתב:

"כתב ה"ר י"ט בר' יהודה אדם שנזכר בתוך הסעודה שלא התפלל ועמד והתפלל כשהוא חוזר צריך ליטול ידיו ולברך ברכת המוציא הואיל וצלויי ומיכל בהדי הדדי לא אפשר כדאיתא בפ' כיסוי הדם משתיא וברוכי בהדי הדדי לא אפשר. והר"י אומר שא"צ דלא אמרינן הכי אלא גבי ברה"מ שהוא סילוק והיסח הדעת על מה שאכל ושתה".

ובשולחן ערוך (או"ח סי' קעח ס"ו) פסק כר"י:

"מי שנזכר בתוך הסעודה שלא התפלל ועמד והתפלל, אפי' אם אין שהות לגמור סעודתו ולהתפלל, שחייב להפסיק ואי אפשר לו לאכול עד שיתפלל, עם כל זה לא הוי הפסק".

וא"כ אף שאין ראוי ואולי אף אסור לשתות בתוך תפילתו, נראה שהיא להלכה אינה הפסק, ואי"צ לברך על כל שתיה ושתיה בתוך התפילה.

ועריכה

אולם כיון שהראינו לעיל שהזמן היותר מותר הוא בין ישתבח ליוצר ואח"כ אסור עד אחר עמידה (שהיא עיקר התפילה ותחנון ועלינו לשבח שייכים כבר ליציאה מבית הכנסת) נראה שמלכתחילה ראוי לברך לפניה ולאחריה ולא לסמוך על כך שתפילה לא מהווה הפסק, כיון שבמקרה בפסחים מדובר על מקרה של דיעבד שקבועים בסעודה ומפסיקים לתפילה ואילו כאן הוא קבוע בתפילה ושותה לחיזוק גופו. כמו"כ אין זה מכבד את התפילה שמברך לפניה ושותה בתוכה וממשיך אחריה כאילו השתיה עיקר והתפילה טפל ולכן נראה שיברך לפניה ולאחריה.

זעריכה

עוד נראה לומר, מכיון שאין זה ראוי להתעסק בצרכיו הגופניים שאינם הכרחיים תוך כדי התפילה, ולכן אף חולה שצריך לשתות, נראה לי מן הראוי שלא ישתה בתוך בית הכנסת הן מחמת קדושת בית הכנסת (שו"ע או"ח סי' קנא ס"א: "בתי כנסיות ובתי מדרשות, אין נוהגין בהם קלות ראש כגון: שחוק והתול ושיחה בטילה, ואין אוכלים ושותים בהם ולא מתקשטין בהם ולא מטיילין בהם...".), והן מחמת דוגמא רעה לציבור שאינם יודעים שפלוני חולה וחייב לשתות בתוך תפילתו, והוא יעשה מאונס והם ילמדו לשתות סתם לענג עצמם וכו'. ועל כן נראה לי שאם אדם נצרך לשתות יצא החוצה למבואה של בית כנסת או לחדר צדדי ושם ישתה.

מסקנהעריכה

נראה כי מי שמטעמים רפואיים נצרך לשתות תוך כדי התפילה כדי להתחזק גופו שיוכל להתפלל יכול לשתות לפני פסוקי דזמרה או לכל היותר בין ישתבח ליוצר אור אבל לא בשאר התפילה, לא בין הפרקים בפסוקי דזמרה ולא בקריאת שמע וברכותיה ותפילת עמידה. וראוי שאם מתפלל בציבור יצא מבית הכנסת וישתה בחדר צדדי, ונלענ"ד שיברך לפני השתיה ואחריה (גם מצד הפסק בתפילתו וגם מצד שינוי מקום) ויחזור למקומו וימשיך ויתפלל.

והרה"ג יעקב אריאל רב העיר רמת-גן הורה שלא ישתה כלל בתוך התפילה, אלא לפני התפילה, ולא ישתה בבית הכנסת.