חבל נחלתו יז ב

<< · חבל נחלתו · יז · ב · >>

שאלה

בהרבה אירועים ציבוריים נהגו לפזר מבני פלסטיק קטנים של שירותים כימיים. האם מותר להתפלל כאשר המבנים הניידים הללו מול המתפלל או שצריך להרחיק מהם מלוא עיניו1?

מבנה השירותים הוא ביתן עשוי פלסטיק. בתוכו מחובר לקיר מושב ותחתיו מיכל ובו חומרים כימיים. הצואה נופלת למיכל ונשאבת החוצה ע"י המתחזק של השירותים.

השאלה התעוררה בגלל פסיקת הש"ס שבית הכסא נחשב ככולו צואה ואסור להתפלל כנגדו כמלוא עיניו. ויבוארו הדברים להלן.

א

כתב הטור (או"ח סי' פג):

"כשם שאסור לקרות כנגד צואה כך אסור לקרות כנגד בית הכסא אפילו אין בו צואה ודוקא ישָן"...

והביא הבית יוסף את מקור הדין:

"בסוף פרק מי שמתו (כו.) אהא דתנן כמה ירחיק מהם ומן הצואה ארבע אמות אמר רבא לא שנו אלא לאחריו אבל לפניו מרחיק כמלא עיניו, איני והאמר רפרם בר פפא אמר רב חסדא עומד אדם כנגד בית הכסא ומתפלל, הכא במאי עסקינן, בבית הכסא שאין בו צואה כלומר שפינו אותה. איני, והאמר רבי יוסי בר חנינא בית הכסא שאמרו אף ע"פ שאין בו צואה אלא הכא במאי עסקינן בחדתא והא מיבעיא ליה לרבינא הזמינו לבית הכסא מהו יש זמון או אין זמון כי קא מיבעיא ליה לרבינא למיקם עליה לצלויי בגויה אבל כנגדו לא".

עולה לפי מסקנת הסוגיה, שלאחריו ובצדדיו של בית הכסא מותר להתפלל בריחוק ארבע אמות (ובתנאי שלא יריח) אבל כשבית הכסא לפניו צריך להרחיק כמלוא עיניו. ומש"כ שמתפללים נגדו או בתוכו היינו בחדש.

ב

וכ"פ הרא"ש (ברכות פ"ג סי' נו): "לא יעמוד אדם כנגד בית הכסא ויקרא ק"ש ויתפלל [ואף על פי שאין בו צואה] דא"ר יוסי בר' חנינא בית הכסא שאמרו אף על פי שאין בו צואה".

וכן המאירי (ברכות כו ע"א) כתב:

"כבר ביארנו שבית הכסא אף על פי שאין בו צואה אסור לקרות כנגדו ומ"מ הוזמן המקום לבית הכסא ולא נעשה עדיין בית הכסא מתפללים כנגדו אבל להתפלל בתוכו לא הוברר הדבר ביד מפרשים שמא בזו אחר שרוצה בקיומו הזמנה מילתא היא ולכתחלה לא יקרא ולא יתפלל".

ג

באר את הדין הבית יוסף:

"משמע לי דהא דאסרינן לקרות ק"ש כנגד בית הכסא דוקא בבית הכסא שאין לו מחיצות כמו בתי כסאות שבזמן חכמי התלמוד אבל אם יש לו מחיצות כמו בתי כסאות דידן אף על פי שיש בו צואה קורא כנגדו בסמוך ואינו חושש דכיון דמחיצה מפסקת הוי רשות בפני עצמו, וראיה מדאקשינן עליה דרבא דמרחיק מצואה שלפניו מלא עיניו מדאמר רב חסדא עומד אדם כנגד בית הכסא ומתפלל ואי בבית הכסא שיש לו מחיצות מאי קושיא שאני התם שיש לו מחיצות אלא ודאי סתם בית הכסא דידהו הוא בלא מחיצות, וא"כ כי אמר רב חסדא עומד אדם כנגד בית הכסא הוי ליה צואה לפניו וקאמר דקורא כנגדה ופליגא דרבא דאמר מרחיק מלוא עיניו ואפשר דאפילו במחיצות שאינן גבוהות עשרה כל שאין קרקע הבית [הכסא] נראה לו שרי לקרות כנגדה דדמי לכפה כלי על הצואה או מי רגלים דשרי לקרות בסמוך להם, ואף על גב דאיכא למימר שאני בית הכסא דחמיר שאף על פי שאין בו צואה אסור לקרות כנגדו מכל מקום כיון שיש בו מחיצות המעכבות מלראות קרקע הבית הכסא הדעת נוטה להתיר לקרות כנגדו".

ועולה מדבריו שבית הכסא שנאסר בש"ס הוא ללא מחיצות אולם בית הכסא עם מחיצות אם אין רואה את הצואה מותר להתפלל כנגדו.

ד

אמנם הב"ח (או"ח סי' פג, א) חלק וכתב:

"פירוש דכל בית הכסא שהיה בו צואה אף על פי שפינו אותה כאילו עדיין הצואה בתוכו וצריך להרחיק לפניו כמלוא עיניו ולאחריו ד' אמות ממקום שכלה הריח. ונראה דדוקא בבתי כסאות שלהם שהיו על פני השדה ולא היה להם מסביב (דין) מחיצה גבוה עשרה אבל אי איכא מחיצות מכל צד גבוה עשרה מותר לקרות כנגדו בסמוך אפילו יש בתוכו צואה אם אין מגיע לו ריח וכהאי גוונא כתב ב"י בסוף סימן זה (ד"ה משמע לי) אלא דהוא ז"ל מיקל אפילו באינו גבוה י' וכן כתב בשלחן ערוך (ס"א) בסתם בדאיכא מחיצות שרי ולא נהירא שהרי בעל כרחך אף בזמן חכמי התלמוד היה להם מחיצות מדתני בהו כניסה בפרק מי שמתו (כג א) ובסוף פרק הרואה (ס ב) כדתניא הנכנס לבית הכסא וכו' אמר רבי עקיבא (סב א) פעם אחת נכנסתי אחר ר' יהושע לבית הכסא וכו' וכניסה לא שייך אלא היכא דאיכא מחיצות אלא שהיו נמוכות שלא היו גבוהות עשרה ומשום הכי הוה ליה לבית הכסא דין צואה כן נראה לי".

היינו הב"י סבר שרבא דיבר על בית הכסא שאין לו מחיצות, ואם יש לבית הכסא מחיצות אין צריך להרחיק כמלוא עיניו. אמנם הב"י התיר במחיצות כלשהם ובלבד שלא יראה את הקרקע של בית הכסא, והב"ח דוקא במחיצות שגבוהות עשרה טפחים. והב"ח הבין שאף בית הכסא בימי הש"ס היה עם מחיצות, אולם עם מחיצות שאינן גבוהות. והתיר להתפלל כנגד מחיצות בית הכסא שגבוהות עשרה טפחים.

ה

ביתר חריפות חלק על הבית יוסף הגאון יעב"ץ בספרו מור וקציעה. וז"ל:

"ומשמע לי כו' דהא דאסרי לקרות כו' דווקא שאין לו מחיצות כמו בתי כסאות שבזמן חכמי התלמוד כו' ".

כאמור זאת לשון הב"י בהסבירו את הטור. וחולק המור וקציעה:

"לענ"ד כל דבריו הללו אינם מוכרחים, כי עם שבודאי כך משמע בכמה מקומות שהי"ל בתי כסאות בלי מחיצות, כמש"ל מרבא, מ"מ כבר הוכחתי מרבא גופיה שאחר שעלה לגדולה הי"ל ודאי בית כסא צנוע וחדר בעל מחיצות קבוע, וכ"מ בהדיא בפ"ק דתמיד (כ"ז ב) ובדוכתי טובא, כמו שהיא משנה שלמה ובית כסא של כבוד היה שם כו' וזולת זה. והוכחתו כמו כן אינה מכרעת, די"ל ההיא דר"ח מיירי בכל גוונא אפילו עומד כנגד הפתח של בית כסא בלתי מוגף (ופרוץ מרוח רביעית) שהצואה עומדת לפניו ורואה אותה נמי. וכבר זכרתי לעיל, דבית מיוחד לבית כסא ודאי חמיר, דמחיצותיו לא מהנו מידי, וכמ"ש הוא ז"ל עצמו בסמוך. והתימה שעכ"ז נטה להקל. שוב ראיתי שגם האחרונים לא הודו לו בכך. וכיוונתי גם לדעת תו' בענין בית כסא שבימיהם של חכמי תלמוד. איברא גם דברי רש"י בסוכה יש להם מקום, דודאי הכי והכי משמע כמו שכתבתי לעיל".

נראה שהמו"ק אינו מחלק בין מחיצות גבוהות עשרה או לאו. ומבין בטור שכל מקום שמשמש כבית הכסא אסור להתפלל לכיוונו מלוא עיניו!

ו

בשולחן ערוך (או" סי' פג ס"א) פסק עפ"י דרכו:

"אסור לקרות כנגד בית הכסא ישן, אפילו פינו ממנו הצואה. ויראה לי דהיינו כשאין לו מחיצות, אבל אם יש לו מחיצות, אף על פי שיש בו צואה, קורא כנגדו בסמוך ואינו חושש אם אין מגיע לו ריח רע".

ז

הט"ז לאחר שנו"נ בדברי הב"י והב"ח חולק ומצטרף לדעת המו"ק, ומסיק:

"ע"כ נלע"ד ברור דב"ה ה"ל דין צואה ממש לענין זה דכיון שהמחיצות שלו מיוחדים לקבל צואה ה"ל כצואה אפי' במחיצה גבוה י' ודומה לספסל נקוב דבסמוך ולגרף של רעי שכתב ב"י בסי' פ"ז בשם הרא"ש כיון דמיוחד לכך ה"ל כב"ה אף על פי שאין שם בהם ריח רע ונראה דחומר' דב"ה בזה הוא דוקא במחיצות שאינם נעשים אלא בשביל ב"ה כגון שעושה בחצירו חדר מיוחדת לזה אבל אם בנה ב"ה במחיצה של בית הסמוכה לאותה מחיצה אף על פי שאותה מחיצה היא מחיצה של ב"ה ממש אין על אותה מחיצה דין ב"ה לענין זה ומותר לקרות אפילו בסמוך כיון שאין המחיצה מיוחדת לב"ה בלבד. כ"ז נלע"ד ברור דאין להקל בהאי מלתא שכתב כאן בשביל המחיצות שהוא שלא בדקדוק ומ"ה כל שיש ב"ה בחצירו חדר מיוחד אין לקרות ק"ש או להתפלל בחצר כל שהבית הכסא לפניו כמלא עיניו כדין צואה והיינו בב"ה שאין בו חפיר' אלא הצוא' מונחת על הקרקע כאותן שהיו בימי חכמי התלמוד ע"פ השדה כנ"ל ברור".

וא"כ לענין בית הכסא בבית כיון שמחיצותיו אינן רק לעצמו (ולעתים הדופן כפולה) מותר להתפלל על ידו, אבל לגבי שירותים כימיים שהדופן משמשת רק אותם לא סייע להתיר. אולם סוף דבריו שהמדובר בבית הכסא שאין בו חפירה מוכיח שבבית הכסא עם חפירה – יש חפירה ש'סוגרת' את הצואה ועל כן המחיצות הן מחיצות של צניעות, אבל אינן מחיצות של הצואה ולכן אם יש מקום נפרד בתוך בית הכסא בו מונחת הצואה מותר להתפלל כנגדו.

המגן אברהם הסכים עם הדעה המחמירה והעלה:

"אלא ע"כ המקשן ס"ל דדין ב"ה וצואה שוין כדפריך אח"כ מרב יוסף א"כ אפילו יש לו מחיצות ס"ל דדין צואה יש להם לכן נ"ל דאין להקל והמיקל עכ"פ יראה שיהיו גבוהות י' כנ"ל ואם מגיע לו ריח רע נ"ל דאסור לכ"ע עסי' ע"ט ס"ב וכ"כ הל"ח דמחיצות ב"ה אין מועילות לריח".

ח

הפרי חדש הסיק כב"ח שדי במחיצות עשרה טפחים אבל כותב כלל נוסף שאם לבית הכסא דין מקום ('רשות לעצמו') מותר להתפלל לכיוונו ואפילו דלתו פתוחה וז"ל:

"אם יש לו מחיצות וכו'. מסתברא ודאי דדוקא במחיצות גבוהות עשרה, שאעפ"י שבזמן התלמוד היו נפנין בשדה, מכל מקום היו נפנין אחר הגדר, וכדמוכח בפרק מי שמתו [ברכות כג, א] גבי תפילה שנכנס ומניחן בחורים הסמוכים לבית הכסא, וכן בהרואה [שם סא, ב] לא אמרו אלא מן הצופים ולפנים וברואה ובשאין גדר וכו'. וכן יוצאין מפתח בית הבד ונפנין לאחורי הגדר [שם סב, א]. וכן בכמה דוכתי. ולזה הסכים בב"ח [ד"ה כשם] ושיירי כנסת הגדולה ז"ל [אות ג]. ומיהו כשחלק רשות לעצמו כמו בתי כסאות דידן אפילו אם הפתח פתוח מותר לקרות כנגדו אם אין מגיע לו ריח רע, וזה ברור".

ט

הפרי מגדים במשבצות זהב כתב:

"עיין ט"ז. האריך, ומסיק דמחיצות המיוחדין לבית הכסא, דין בית הכסא, וד' אמות לאחריו ולפניו כמלא עיניו בישן. ועיין מ"א [ס"ק] א' כתב כן... ודעת הפרי חדש [אות א] להתיר בגבוה עשרה (ורחב ד' באפשר, כדעת הב"ח סימן עט ד"ה היתה). והנה בסוכות יושבין ובית הכסא במחיצות נגד הפתח, י"ל ספק ספיקא, שמא כהמחבר ושמא כרא"ש [ברכות פ"ג סימן מו] בסימן ע"ט סעיף ב', וי"ל מכל מקום לכתחלה אין לעשות ספק ספיקא בידים כמו דאין לעשות ספק דרבנן בידים, כדבעינן למימר לקמן אי"ה במ"א [אות] ב' ג'. ועוצם עיניו כהאי גוונא יראה להתיר, עיין מ"א [סימן] ע"ט [ס"ק] ח'. ולאליה רבה [ס"ק ח] דמחמיר שם, י"ל הכא מודה".

ומוסיף:

"והוי יודע, להמחבר כל שהוא ברשות אחרת מהני לבית הכסא, ובסימן ע"ט [שם] צואה ברשות אחרת מותר, מהו רשות אחרת אם דווקא ד' מחיצות או שלש מחיצות או אפילו ב' מחיצות גבוהות י' טפחים ורחבין ד' על ד' טפחים הוה רשות היחיד, עיין סימן שס"ג ובט"ז שם [ס"ק א]. אלא שראיתי להב"ח ז"ל כאן [ד"ה כשם] שכתב מחיצות מכל "צד" גבוה יו"ד, משמע דבעינן רשות היחיד גמור עם פתח, הא רוח רביעית פרוץ במילואו כרמלית הוה, ואנן בעינן רשות היחיד דווקא כעין מה שכתב הפרי חדש בסימן ע"ט [אות ב] לרא"ש, והבן, וצ"ע".

הפמ"ג מעלה שתי שאלות כיון שבית הכסא בחצר מה יעשו בסוכות שאף הסוכה כנגדו. ועוד שואל מהי הגדרת רשות אחרת האם הגדרתה כרשות היחיד של שבת וא"כ היא צריכה להיות עם ארבע מחיצות.

הגר"א נראה שנוטה לדעת הט"ז והמג"א.

י

המשנה ברורה (ס"ק ה) פסק:

"ודע דדעת המחבר להתיר אפילו במחיצות שאין גבוהות יו"ד כדאיתא בב"י ובזה חולקים עליו כל האחרונים ובגבוהות יו"ד יש מן האחרונים שסוברין כוותיה והרבה מן האחרונים שחולקין גם בזה וטעמם דס"ל דכיון דהמחיצות מיוחדות לקבל צואה כמו צואה דיינינן להו וכגרף של רעי לקמן בסימן פ"ז דאסור אפילו אין בו ריח רע וכן מדברי הגר"א בביאורו משמע ג"כ שדעתו להחמיר בזה וכן בפמ"ג ובדה"ח ושאר הרבה אחרוני זמנינו כולם מחמירין בזה וס"ל דצריך להרחיק מהמחיצות ד"א ולפניו כמלא עיניו אפילו פינו ממנו הצואה ואין בו ריח רע ולכן צריך ליזהר שלא לקרות ולהתפלל ולדבר בד"ת בחצר כנגד בית הכסא כמלא עיניו אף על פי שהוא סגור ואי אפשר לראות הצואה שבו ולכן נכון ליזהר כשעושה סוכה בחצר שיעשה בענין שלא יהיה מכוון מחיצות בה"כ נגד פתח הסוכה כשהיא פתוח דאז יהיה צריך ליזהר בזה בעת שהוא מדבר ד"ת ושאר דברי קדושה וכן אם יש נגד חלון ביתו בית הכסא והחלון פתוח והוא עומד בביתו ופניו כלפי בית הכסא נכון ליזהר מלדבר אז דברי תורה, ומ"מ לעת הדחק יש לסמוך להקל אם אין מגיע לו ריח רע דאיכא ס"ס [היינו הב"י והב"ח בסימן זה דמתירין במחיצות גבוהות עשרה והרא"ש בסימן ע"ט ס"ב דמתיר אפילו בצואה כשהוא ברשות אחרת אף דרואה אותה] ובעוצם עיניו לכו"ע מהני בכה"ג. עוד כתבו האחרונים דמה דאנו מחמירין במחיצות בה"כ לדונם מבחוץ כצואה דוקא במחיצות שאינם נעשים אלא בשביל בית הכסא כגון שעשה בחצר חדר מיוחד לזה אבל אם בנה במחיצה של בית שהסמיכה לאותה מחיצה אף על פי שאותה מחיצה הוא מחיצה של בה"כ ממש אין על אותה מחיצה דין בה"כ לענין זה ומותר לקרות אפילו בסמוך כיון שאין המחיצה מיוחדת לבה"כ לבד".

ועיין בביאור הלכה.

יא

בערוך השולחן (או"ח סי' פג סעי' א-ח) הציע דרך אחרת להתמודד בשאלת ק"ש ותפילה כנגד בית הכסא. וז"ל:

סעיף ב

"ומשמע להדיא בגמרא שם דכנגד בית הכסא אסור מלא עיניו כמו כנגד צואה ומלאחריו ד' אמות ממקום שכלה הריח וכן כתבו האחרונים ולפ"ז לדעה שיתבאר דלא מהני מחיצות לבית הכסא אפילו בחצר גדול ונקי וכשיש בקצה החצר בית הכסא אין לעשות שום ברכה כשפניו נגד הבית הכסא וגם עצימת עינים לא מהני כמ"ש בר"ס ע"ט וכן לילה לא מהני כמ"ש שם. מיהו בעיקר דין מחיצות יש לנו דרך אחרת כמו שיתבאר בס"ד בסעיף ו'".

וכך כתב בסעיף ו:

"ולענ"ד נראה דדברי רבינו הב"י צודקים דאפילו לפמ"ש התוס' דהיה להם מחיצות מ"מ מוכח להדיא בריש תמיד [כ"ז:] שלא היה להם דלת להפתח דאמרינן שם רב ספרא הוה יתיב בבית הכסא אתא ר' אבא נחר ליה וכו' ופי' רש"י דלא היה להפתח דלת אלא זה היה מנהגו אדם שרוצה ליכנס שם היה נוחר ואם היה שם אדם היה נוחר כנגדו וכו' עכ"ל ופי' זה מוכרח דבית הכסא שהיה בו דלת היה נקרא בית הכסא של כבוד כדתנן במשנה דריש תמיד [א' א'] שכך היה בבית המקדש וז"ל המשנה ומדורה היתה שם ובית הכסא של כבוד וזה היה כבודו מצאו נעול יודע שיש שם אדם פתוח בידוע שאין שם אדם ע"ש. ולכן יש אצלינו שקורין לבית הכסא בית הכבוד מפני שיש שם דלת אבל סתם בית הכסא לא היה בו דלת ולכן שפיר אמרו בגמרא ספ"ג דברכות דאסור לקרות כנגדו כלומר כנגד הפתח (=שאין בו דלת) מפני שבשם הצואה נראית אבל כגון שלנו שפיר הוי מחיצה גמורה".

והוסיף בסעיף ז:

"ועוד יש ראיות ברורות שיש בתי כסאות שאין להם מחיצות כלל דאמרינן שלהי ברכות [ס"ב.] א"ר עקיבא פעם אחת נכנסתי אחר ר' יהושע לבית הכסא ולמדתי ממנו ג' דברים שאין נפנין מזרח ומערב אלא צפון ודרום וכו' ע"ש וזהו ודאי דאם היה יושב ר' יהושע בבית הכסא של מחיצות לא היה יכול לראות דזהו פשיטא שלא היה עמו בהמחיצות ועוד דאלו היה במחיצות גמורות הרי יכול לראות מקום המושב גם כשאינו שם כמו בשלנו דבהכרח לישב רק למקום אחד, אלא ודאי שהיה בלא מחיצות והיה יכול לישב באיזה צד שירצה ועמד ר"ע מאחוריו וראה איך ישב וגם אין לומר שהיו במחיצות בלא פתח דא"כ גם בכה"ג מקום הישיבה ניכרת לאיזה צד ועוד דא"כ היה צריך ר"ע לעמוד נגד פניו וזה פשיטא שלא היה עושה כן אלא ודאי דעמד מאחוריו וגם על זה אמרו לו עד כאן העזת פניך ברבך והשיב דתורה היא וללמוד אני צריך ע"ש".

והמשיך בסעיף ח:

"ואפילו לפי לשון התוס' שהיו שם מחיצות ונאמר דמכל ד' רוחות היו י"ל שהיו מחיצות נמוכות מעט למעלה ממקום המושב ועיקר הענין כן הוא דודאי יש מחיצות להבית הכסא עצמו והיינו מחיצות של מקום המושב שהם כצואה עצמה אבל המחיצות הנבנות סביב מקום המושב דינם כמחיצות הבית לענין כנגדו והדין שנתבאר באומר בית זה לבית הכסא הוה ג"כ לענין פנים הבית ועוד אני שואל דהא בזה מודים החולקים דכשיעשו מחיצה קודם מחיצת הבית הכסא מהני וא"כ גם מחיצות אלו הוי כקודם מחיצת הבית הכסא דעיקר מחיצות בית הכסא הם המחיצות של מקום המושב. ולכן נלע"ד שביכולת לסמוך על דברי רבינו הב"י והפוסקים שהסכימו לדבריו דבית הכסא שסביביו יש מחיצות מד' רוחותיו שיכול לקרא כנגד המחיצות כשאינו מגיע לו הריח רע [ובמה שבארנו נסתלקו כל הראיות של הט"ז והמג"א ע"ש היטב ודו"ק]".

עולה לפי דברי ערוה"ש שאם בית הכסא בתוך חדר בעל ארבע מחיצות (וגג?) המחיצות אינן נחשבות לבית הכסא ומותר להתפלל סמוך להן מבחוץ לכל הדעות.

נראה שבשירותים כימיים יש שני דברים למעליותא: א. המתקן הכימי הוא כלי בפני עצמו הסוגר בתוכו את הצואה (אפילו קיר השירותים משמשים לו) וזה לדברי הט"ז וסיעתו הסוברים שאף הדפנות נאסרות ככלי מלא צואה. ב. הוא מוגף מכל צדדיו אף בתקרה – והיינו לשיטת הב"י והב"ח וכן לדעת ערוך השולחן.

וראיתי שכן הורה הגר"ד ליאור הי"ו בשו"ת דבר חברון (או"ח סי' עז) ובש"כ.

מסקנה

נראה שבשירותים כימיים הקירות אינם מצטרפים להיחשב בית הכסא ולכן אי"צ להרחיק מהם מלוא עיניו אלא הרחקת ארבע אמות ממקום שכלה הריח.