חבל נחלתו יד ל

סימן ל בדקה פעם אחת בכל שבעה נקיים

שאלה

אשה עמדה לפני טבילה ואמרה לבלנית שהיא שכחה לבדוק בכל שבעה נקיים פרט לפעם אחת ביום הראשון. האם מותר לתת לה לטבול ולהיות עם בעלה, או שצריכה לספור מחדש?

תשובה

א. מהיכרותי את המצב, נראה לי שהודעה לאשה כי היא צריכה לספור מחדש, יכולה לגרום לבעיות שלום בית חמורות מאד, וספק גדול אם בעלה לא יבוא עליה כשהיא נדה. ואמנם אשה זו פושעת במקצת, אולם קשה לדונה לכף חובה כאשר איננו יודעים את העומס המוטל עליה, חלקן יומן נחלק בין ילדים לפרנסה לסידור וכלכלת הבית וטיפול בבעלה; ומכובד הנטל והעייפות אין לה זמן לחשוב על עצמה ועל הצורך בבדיקות כל יום ויום.

ולכן יש להתיחס לכל המקרה כדיעבד שבדיעבד ולא להקשות עליה אלא לדון עפ"י שורת הדין.

ב. פסק השולחן ערוך (יו"ד סי' קצו ס"ד): "בכל יום מז' ימי הספירה צריכה להיות בודקת לכתחלה פעמים בכל יום, אחת שחרית ואחת סמוך לבין השמשות (טור בשם סה"ת וע"פ); ואם לא בדקה בכל השבעה אלא פעם אחת, לא שנא בדקה ביום ראשון של השבעה או ביום השביעי או באחד מהאמצעים, מאחר שבדקה ביום שקודם השביעי ומצאה טהורה, עלו לה. אבל אם לא בדקה בכל הז', וביום השמיני בדקה ומצאה טהורה, אין לה אלא יום ח' בלבד ומשלמת עליו. וי"א שצריך שתבדוק ביום ראשון מהשבעה וביום השביעי, ואין להקל... ".

היינו שתי דעות בראשונים: דעה אחת שבדיעבד די בבדיקה אחת בשבעה נקיים אפילו ביום הראשון כדי להתיר לה לטבול ביציאת היום השביעי והיא דעת הרמב"ם, הראב"ד, הסמ"ק, הרשב"א, הרא"ש והטור והדעה השניה שכיון שלא בדקה ראשון ושביעי והמרחק בין הבדיקות יותר מחמישה ימים הספירה אינה עולה לה וצריכה לספור מחדש והיא דעת הסמ"ג ורמב"ן ורבינו שמחה כמובא בב"י. וסיים הבית יוסף: "וכיון דכל הני רבוותא מספקא להו אין להקל בדבר שהוא ספק איסור כרת". וזה מבאר את דעתו שסיים בשו"ע 'ואין להקל'.

ג. בכללי הפוסקים ידוע שבכאשר השו"ע פסק בלשון סתומה וכוללת ובלשון י"א – הלכה כסתם.

ולהלן כמה מלשונות הפוסקים בכך:

בשו"ת עזרת כהן (הקדמה ותוכן העניינים): "המחבר בשו"ע... שכותב בשתי דעות הראשונה העיקרית בסתם והשניה בשם וי"א".

ועוד בשו"ת עזרת כהן (סי' קט): "שע"פ רוב כשיש שם דיעות שונות בפסק כותב (=השו"ע) דעה אחת בסתם ואח"כ כותב וי"א, ובאופן זה כתבו בכללי הפוסקים שהדעה הראשונה היא העקרית, וראוי לסמוך עליה, יותר מדעת הי"א".

וכן בשו"ת הר צבי (אה"ע סי' רה): "ובכללי הפוסקים [איתא] דבכה"ג דדעה ראשונה הוא בלשון סתם והשניה בלשון וי"א, העיקר כדעה ראשונה".

וכן כתב בשו"ת ציץ אליעזר (ח"ז סי' כח): "ועוד זאת. הש"ך ביו"ד סוף סי' רמ"ב בהנהגת הוראות או"ה מבאר דאע"פ דכשכותב השו"ע סתם וי"א דעתו לפסוק כסתם, זה שהביא מ"מ גם דעת הי"א הוא מפני שמצינו בכמה ארצות ומקומות חלוקים בדינים ונהרא נהרא ופשטיה לכן כתב דברי יחיד כי אולי יש מקום או מדינה שמורים כן שיש להם על מה שיסמכו, וכן אם הוא דבר דרבנן יש לסמוך על היש מי שמתיר בשעת הדחק עיין שם".

וכן בשו"ת משנה הלכות (חי"ז סי' ז): "קי"ל סתם ויש אומרים הלכה כסתם אף בדברי הרמ"א וכמ"ש הש"ך יו"ד סי' רמ"ב בקיצור הנהגת או"ה".

וא"כ בהלכה זו אע"פ שכתב השו"ע שאין להקל, בכ"ז את הדעה הראשונה שמספיק בבדיקה אחת הביא בסתמא וא"כ היא הדעה העיקרית בדין זה.

ד. וראיה ברורה שדעת הב"י שהדעה הראשונה היא העיקרית ניתן ללמוד מדבריו בענין כלה ששומרת ז' נקיים מחמת חשש לדם חימוד ובבדיקותיה. וכתב הבית יוסף (יו"ד סי' קצב): "ומיהו בדיעבד בפעם אחת שבדקה בתוך שבעה סגי דלא עדיפא מרואה ודאית" (ועי' ש"ך ס"ק ב).

ה. וכך כתב בערוך השולחן (יו"ד סי' קצו סעי' כה-כו):

"וכתב רבינו הב"י בסעי' ד' די"א שצריכה לבדוק ביום הראשון מהשבעה וביום השביעי ואין להקל עכ"ל כלומר דפחות משני בדיקות לבד הבדיקה של הפסק טהרה גם בדיעבד אינו מועיל ולאו דווקא ראשון ושביעי אלא שיהיו שני בדיקות. ובאמת הדבר תמוה שהרי הרמב"ם בפ"ו והראב"ד בס' בעלי הנפש והרשב"א בתורת הבית והרא"ש והטור כולם פסקו דדי בבדיקה אחת בתוך הנקיים לבד הבדיקה של הפסק טהרה כרב דס"ל כן בגמ' [ס"ט א] אלא שהסמ"ג חשש שמא הלכה כר' חנינא בגמ' שם דפליג עליה דרב וס"ל דתרתי בעינן ע"ש [וגם הסה"ת וראב"ן ור"ש והגהמ"י מספקא להו ומ"מ אין ספיקן מוציא מידי ודאי של רבותינו דפשיטא להו]".

"ולכן נלע"ד דוודאי חלילה לנו לסור מדברי רבינו הב"י שכתב דאין להקל ואדרבא רוב נשים בודקות בכל יום פעמיים. האמנם בזמננו יש הרבה נשים שמוכות ולוקות בחדרי בטנן במכות ופצעים תוך הרחם באופן שהבדיקה קשתה להן מאד ותולין הבדיקות שאינן טהורות בהמכות והפצעים ובדוחק גדול מוצאות בדיקות נקיות, לכן מורין להן כעיקר הדין שיהיה לה בדיקה טהורה ביום הפסק טהרתה ובדיקה אחת בכל הז' ימים וכן מורין הלכה למעשה אבל בלא שום בדיקה כלל חלילה להקל וכן מבואר מדברי גדולי אחרונים בתשו' [וכן משמע מהס"ט סקי"ח]".

נמצא שערוה"ש התיר לכתחילה להורות לאשה שתפסיק בטהרה ותבדוק בכל שבעה נקיים בדיקה אחת. ועי' בדרכ"ת (סי' קצו ס"ק בדעות כמה אחרונים כערוה"ש).

וא"כ ה"ה לגבי דידן שהוא בדיעבד ושעת הדחק בודאי ניתן להורות לה שתטבול ולא תדחה טבילתה עד שיהיו לה שתי בדיקות לפחות בז' נקיים. אולם נראה שראוי להזהיר אשה זו ולהתרות בה שלהבא לא תשכח בדיקות פעמיים ביום, כדי שלא תגיע לשעת הדחק כזו.

מסקנה

מותר לאשה זו לטבול בסוף שבעה נקיים אע"פ שבדקה רק בדיקה אחת.