חבל נחלתו יד ט

<< · חבל נחלתו · יד · ט · >>

סימן ט אלו ברכות מותר לאונן לברך?

שאלה

אלו ברכות מותר לאונן לברך ומדוע?

תשובה

א. נאמר במועד קטן (כג ע"ב): "מי שמתו מוטל לפניו... ואין מברך, ואין מזמן, ואין מברכין עליו, ואין מזמנין עליו, ופטור מקריאת שמע, ומן התפלה, ומן התפילין, ומכל מצות האמורות בתורה".

וכ"פ בשולחן ערוך (יו"ד סי' שמא ס"א): "מי שמת לו מת שהוא חייב להתאבל עליו, קודם קבורה... ואינו מברך ברכת המוציא ולא ברכת המזון, ואין מברכים עליו ולא מזמנין עליו, אפילו אם אוכל עם אחרים שמברכים, לא יענה אחריהם אמן. ופטור מכל מצות האמורות בתורה, ואפילו אם אינו צריך לעסוק בצרכי המת, כגון שיש לו אחרים שעוסקים בשבילו. וי"א שאפילו אם ירצה להחמיר על עצמו לברך או לענות אמן אחר המברכין, אינו רשאי (ועיין בא"ח סי' ע"א)"...

ב. אולם נאמר בברכות (נט ע"ב): "מת אביו והוא יורשו, בתחלה אומר ברוך דיין האמת ולבסוף הוא אומר ברוך הטוב והמטיב! – התם נמי, דאיכא אחי דקא ירתי בהדיה".

וכן פסק השולחן ערוך (או"ח סי' רכג ס"ב): "מת אביו, מברך: דיין האמת; היה לו ממון שירשו, אם אין לו אחים מברך גם כן: שהחיינו; ואם יש לו אחים, במקום שהחיינו מברך: הטוב והמטיב. הגה: שאין מברכין הטוב והמטיב אא"כ יש לו שותפות באותה טובה (טור)".

מבאר המשנה ברורה (סי' רכג ס"ק ט, י): "ג"כ שהחיינו – היינו מתחלה דיין האמת כנ"ל באות ו' ואח"כ שהחיינו על הנכסים שנשארו לו מאתו [רמב"ם] ואף דיותר היה מתרצה שלא ימות אביו ולא יירשנו מ"מ יכול לברך שהחיינו דאין ברכה זו תלויה בשמחה אלא בדבר שמגיע לו תועלת ממנו ואף על פי שמתערב עמה צער ואנחה [ת' הרשב"א סי' רמ"ה]".

"במקום שהחיינו – ר"ל ששוב לא יברך שהחיינו כיון שיש בזה טובה גם לאחיו ויוכל לברך ברכת טוב ומטיב. א"ל שמתה אשתו והניחה ממון מברך דיין האמת על מיתתה ושהחיינו על ירושתה".

ומשמע שמברך בשעת שמיעה כמבואר בסי' רכב והרי בשעת שמיעה הוא אונן.

ג. חפשתי רבות ולא מצאתי כמעט שעסקו בשאלה זו. ומצאתי בגשר החיים שכתב לגבי ברכת דיין האמת שרק היא 'חובת השעה וצידוק הדין'. אולם אין בכך כדי להצדיק ברכת שהחיינו והטוב והמטיב.

ומצאתי שעמד על כך בגשר החיים (ח"א פי"ח סי' ב ס"ג) ומבאר: "דוקא כשאין עליו אז דין אנינות כגון ששמע שמועה ואינו במקום המת שאין לו במה להשתדל בקבורתו ולא חל עליו דין אונן, דאם היה במקום המת הלא אונן אינו רשאי לברך כל שום ברכה (זולת דיין האמת). ואע"ג שלא העירו ע"ז מפרשי השו"ע וכל בסתמא משמע שכן הוא כל זמן שמברך דיין האמת... תו התבוננתי בלשון רבותינו ז"ל הרי"ף והרמב"ם (ברכות פ"י ז') והרא"ש והטור והלבוש (שם רכ"ג) שכתבו 'אמרו לו מת אביו' וברור לענ"ד שלפיכך כתבו 'אמרו לו' לדייק שזהו דוקא כשאיננו במקום המת". ובהמשך הוסיף שנוהגים שאומר קדיש באנינות ולכן מצטרף אז למניין לאמירתו.

וכן אונן אינו מברך על ברקים ורעמים וכד' בעת אנינותו כן עולה מחוברת 'אליבא דהלכתא' מס' של חברת אהבת שלום.

ולפי דברי הרב טוקצ'ינסקי נראה שאין אף ברכה שאונן מברך באנינותו פרט ל'דיין האמת' ואפילו ברכת ש'יצר אתכם בדין' שאומרים כשנכנס לבית הקברות כתבו הפוסקים שלא יברך.

ד. אולם בתשובות הרדב"ז (מכתב יד – או"ח, יו"ד, חלק ח, סי' קעד) ענה לשאלה: "על מי שנולד לו בן ומתה אשתו, וביום השני לאבלות היה יום המילה ואמר אבי הבן שהחיינו, והיה שם אחד החכמים ואמר שאין לאבל לברך שהחיינו". ובתוך דבריו עונה הרדב"ז: "וזה החכם שהפריז על המדה לומר שלא יברך שהחיינו צריך להביא ראיה לדבריו, ואם לא יביא אין שומעין לו – דהא אמרינן [ברכות נ"ט ע"ב] מת אביו אומר שהחיינו, וטעמא משום הירושה, אף הכא נמי משום חדוש הבן אומר שהחיינו, וליכא לפרושי דהתם איירי קודם שנקבר דהוי אונן, דכל שכן הוא, ותו דהא קיל"ן יום שמועה כיום קבורה ואם שמע שמת אביו מברך שהחיינו"...

וא"כ דעת הרדב"ז שמברך שהחיינו כשהוא אונן.

והביא תשובה זו בשו"ת יביע אומר (ח"ט יו"ד סי' מ) והראה שאחרונים אחרים סמכו על הרדב"ז בנושא זה. ועולה כי לפי הרדב"ז, שלא כגשר החיים, אונן מברך אף שהחיינו באנינות (אם כי שהחיינו הוא רשות ודיין האמת חובה – עי' משנ"ב סי' רכג ס"ק ו).

ה. דיון נוסף יש באחרונים לגבי ברכת 'להכניסו' של אב אונן.

הט"ז (יו"ד סי' שמא ס"ק ו) כתב ביחס לברית מילה אצל אונן: "אח"כ מצאתי בשם רמ"א בכתב יד שיש לקבור קודם דאל"כ הוי אונן וא"א לו לברך להכניסו בברית דאונן פטור מכל המצות ונראה שיש לחוש לזה אם אפשר לקברו קודם שיוצאין מבית הכנסת בשחרית דאין דוחין זריזות המצוה, אבל אם א"א יברך הסנדק וימול אותו בשחרית דהא איתא בסימן ש"ס מת ומילה מילה קודמת".

ובשו"ת ציץ אליעזר (ח"ח סי' לב) נו"נ עם ת"ח שהשיב על דבריו:

"(א) דברי כת"ר מוסבים על הדברים הנאמרים בספרי בסי' י"ח בדין מילה – לאונן. ובדבריו בא כאילו לחלוק ע"ד הרמ"א בתשובה שמובא בט"ז בסי' שמ"א סק"ו, וכן גם על דברי הט"ז שם, וכותב: לע"ד לגבי אונן אם מוהל אחר מל את הבן שפיר יכול לברך האונן ברכת להכניסו מפני שאין זו ברכת המצוה אלא ברכת השבח כדמביא ר"ת בתוס' פסחים ד' ז' ד"ה בלעבר – מובא גם ברא"ש סופראד"מ – וכן מביא הכ"מ בפ"ג מה' מילה ה"א, והצונו לא מעכב, ולמה יהא אונן אסור בברכת השבח שאינה מצוה מיוחדה לא מה"ת ולא מדבריהם עכ"ד".

ומשיב הגרי"א ולדנברג: "ולפענ"ד אין בדבריו די השב כלל, (במדה שנוכל אפילו לבוא ולחלוק מדעתנו על אבירי פוסקים אלה) ראשית מי אומר לנו שאונן אינו פטור אפילו מברכת השבח, הרי פטרוהו מכל המצות החיוביות הן דאורייתא והן דרבנן, וברכת שבח זאת של להכניסו הרי תקנתא ומצוה דרבנן היא שנתקנה על אבי הבן כמבואר בשבת ד' קל"ז ע"ב"...

וממשיך ומוכיח מאופיה של ברכת 'להכניסו' ומסכם: "על כן צדק הרמ"א וצדק גם הט"ז במה דס"ל שאונן לא יוכל לברך ברכת להכניסו. והרש"ל דס"ל כנראה שכן יוכל לברך בא עלה מטעמא אחרינא כמבואר בדברי תשובתו שם בסי' ע', ויעוין גם מ"ש בזה בהגהות יד שאול על יו"ד לסי' שמ"א עיין שם ואכמ"ל".

מסקנה

אונן מברך 'ברוך דיין האמת', אולם על ברכת שהחיינו או הטוב והמטיב נפלה מחלוקת בין האחרונים.