חבל נחלתו יג מא
סימן מא
מתי ידוע בוודאות שקיים מצות פריה ורביה .
שאלה עריכה
מתי יודע אדם בוודאות שקיים מצות פו"ר או שהדבר מתברר רק לאחר כמה דורות?
תשובה עריכה
א. פסק השו"ע (אה"ע סי' א ס"ה): "כיון שיש לאדם זכר ונקבה, קיים מצות פריה ורביה, והוא שלא יהיה הבן סריס או הנקבה איילונית".
ולפי"ז מי שהוליד בן ובת לכאורה יודע שקיים את המצוה.
אמנם כתב הטור (אה"ע סי' א): "היו לו בנים ומתו לא קיים פריה ורביה אבל אם מתו והניחו בנים כיון שיש לו לבן בן או בת או בן או בת לבת קיים פ"ו, אבל מת א' מהם בלא בנים ויש לשני בן ובת לא קיים".
וכתב על כך הבית יוסף (אה"ע סי' א, ו): "היו לו בנים ומתו לא קיים פריה ורביה אבל אם מתו והניחו בנים וכו'. שם (סב.) איתמר היו לו בנים ומתו, רב הונא אמר קיים פריה ורביה, רבי יוחנן אמר לא קיים. ואיתותב רב הונא מדתניא בני בנים הרי הם כבנים מת אחד מהם או שנמצא סריס לא קיים פריה ורביה ואמרינן תו התם בני בנים הרי הם כבנים סבר אביי למימר ברא לברא וברתא לברתא כל שכן ברא לברתא אבל ברתא לברא לא אמר ליה לשבת יצרה בעינן והא איכא. דכולי עלמא מיהת תרי מחד לא. ומפשט דברי רבינו נראה שאם הבן ובת מתו והניח כל אחד מהם בן קיים המצוה כיון דמכח זכר ונקבה קא אתו. ונראה דהוא הדין אם הניח כל אחד מהם בת. אבל הרמב"ם בפט"ו (ה"ה) כתב במה דברים אמורים כשהיו בני הבנים זכר ונקבה והיו באים מזכר ונקבה אף על פי שהזכר בן בתו והנקבה בת בנו הואיל ומשני בניו הם באים הרי קיים מצות פריה ורביה. ובתרומת הדשן סימן רס"ב כתב לפרש דברי התלמוד והתוספות ע"פ דעת הרמב"ם".
ולפי"ז אם הנכדים הם זכר ונקבה מכח שני בנים לא קיים מצות פו"ר לכו"ע, ואם הנכדים באים מכח בן ובת אבל הם רק בנים או רק בנות בכך נחלקו הטור והרמב"ם לפי הרמב"ם לא קיים מצות פו"ר ולפי הטור קיים.
הב"ח (ס"ק ה) העיר בתחילה ששיטת רוב הראשונים כטור ולא כרמב"ם, אולם בסוף כותב שאף הטור הסכים לשיטת הרמב"ם וכן פסק השו"ע. ואף הד"מ כתב שניתן לדייק בדברי הטור כרמב"ם.
והד"מ (הקצר סי' א ס"ק ד) העיר על דברי הב"י: "ונראה לי דאף אם שני בנים או בנות הבאים מזכר ונקבה פוטרים הואיל ואתו מכח מי שפטרו מפריה ורביה מכל מקום זכר ונקבה שבאו מב' בנים או בנות אין פוטרים ופשוט הוא דאם לא כן לעולם יפטרו ב' בנים או בנות דאי אפשר שלא יצא מהן זכר ונקבה לעתיד".
היינו, הוא מעיר שבן ובת הבאים מכוח שני בנים או שתי בנות ודאי אינם פוטרים אותו במצוה זו שאל"כ כ"א יצא י"ח מצוה זו בדורות יותר מאוחרים.
ב. ונראה שאף אם בדור הראשון היו בן ובת אבל בדור השני (=נכדים) מת הבן או הבת ולכן רק מצד אחד נשארו צאצאים, הרי האב שהולידם לא קיים מצות פו"ר. עולה שקיום מצות פו"ר, מתבררת רק אחרי שנים מרובות מאד אם אמנם אותו איש קיימה. מכאן נראה עד כמה חשוב להקים משפחות גדולות ומרובות בילדים. ומי שמוליד רק בן ובת מצותו תלויה עוד שנים ארוכות האם זכה לקיים מצוה זו או שבעתיד יתברר שלא זכה ח"ו.
וכך נאמר בבבא בתרא (צא ע"א): "אמר רבה בר רב הונא אמר רב: אבצן זה בעז. מאי קמ"ל? כי אידך דרבה בר רב הונא, דאמר רבה בר רב הונא אמר רב: מאה ועשרים משתאות עשה בעז לבניו, שנאמר (שופטים יב) ויהי לו שלשים בנים ושלשים בנות שלח החוצה ושלשים בנות הביא לבניו מן החוץ וישפט את ישראל שבע שנים, ובכל אחת ואחת עשה שני משתאות, אחד בבית אביו ואחד בבית חמיו, ובכולן לא זימן את מנוח, אמר: כודנא עקרה במאי פרעא לי. תאנא: וכולן מתו בחייו. והיינו דאמרי אינשי: בחייך דילדת שיתין, שיתין למה ליך? איכפל ואוליד חד דמשיתין זריז".
למדנו מן המימרא בשם רב שבועז זכה להשאיר זרע רק בבנו שהוליד בזקנותו – בעובד, ואף ממנו בלבד לא קיים מצות פו"ר (אא"כ נותר לו זרע משאר בניו ובנותיו שמתו).
ג. מתוך דברים אלה יש להתבונן עד כמה מצוה זו אינה תלויה באדם ותלויה בחסדי שמים. לעתים יש לו רק בנים או רק בנות ואז אינו זוכה לקיים מצוה זו ויודע זאת בחייו. כמו"כ, אף אם אדם מישראל הוליד בן ובת, רק הדורות הבאים מבררים אם אמנם יצא י"ח המצוה. ואילו ח"ו ימות הבן או הבת ולא הותיר זרע לא קיים מצוה זו, אף אם בני בניו מזה שנשאר הם שבט שלם. וכן אם ח"ו מת כל זרעו אף האב לא קיים מצות פו"ר!
בדורנו ב"ה אנו יושבים בשלוה בארצנו, ודור הולך ודור בא, כסדרו של עולם – אדם שהוליד בנים ובנות מרובים קרוב לודאי שקיים פו"ר, אולם מששת מליוני עם ישראל שנהרגו בשואה, רבים הם שנהרגו הם וזרעם, ואף ממשפחות גדולות ביותר לא נשאר אף יחיד כזכר לאותה משפחה, וא"כ רבים הם שלא זכו לקיים מצות פו"ר לא הם ולא הורי הוריהם וכו'. כיון שכאשר נשמדה כל אותה משפחה התברר למפרע שאף הוריה והורי הוריה לא זכו לקיים מצוה זו, שהרי כל זרעם נכחד בשואה.