חבל נחלתו יג לג
סימן לג
הפרשה בתערובת חיוב ופטור
שאלה עריכה
לאדם התערבו ששה ראשי שומים שלמים (לא מפורקים לשיניים) שהופרשו מהם תרו"מ, עם שבעה ראשי שום שלא הופרשו מהם תרו"מ. איך עליו לתקן את התערובת שיוכל לאכול מכולם?
תשובה עריכה
א. המשנה בחלה (פ"ג מ"ט) אומרת: "כיוצא בו זיתי מסיק שנתערבו עם זיתי ניקוף ענבי בציר עם ענבי עוללות אם יש לו פרנסה ממקום אחר מוציא לפי חשבון, ואם לאו מוציא תרומה ותרומת מעשר לכל והשאר מעשר ומעשר שני לפי חשבון".
פירוש המשנה: אם לפניו תערובת חיוב (=זיתי מסיק, ענבי בציר) ופטור (זיתי ניקוף, ענבי עוללות) ואינו יכול להפריש ממקום אחר מוציא תרומה ותרומת מעשר לכל, והשאר מעשר לפי חשבון.
השאלה העולה היא כשמפריש מיניה וביה: הרי אין בילה ביבש ואם מדובר על הפרשה בזיתים וענבים אולי הפריש מן הפטור על החיוב. ואמנם הר"ש בפירושו למשנה התקשה בשאלה זו ותרץ: "וא"ת הא אמר שמואל בפ"ק דר"ה דלכל אין בילה חוץ מיין ושמן ודוחק הוא להעמידה כמאן דאמר התם יש בילה. ויש לומר דתחלה דורך הענבים וכותש הזתים ועושה מן הענבים יין ומן הזתים שמן ואח"כ מפריש". וכ"כ בתפא"י (אות לג). ולפי"ז מפריש תרומה גדולה ותרומת מעשר על הכל כאשר נותן לכהן תרומת מעשר ותרומה גדולה על הכל המכילה בתוכה חלק פטור עליו הוא זכאי לקבל תשלום מהכהן וחלק חייב שהוא מתנה לכהן. אולם לגבי שאלה דילן נראה שלמ"ד אין בילה יהא צריך להפריש מכל ראש שום.
ב. הרמב"ם (הל' תרומות פ"ב הי"ג) פסק: "נתערב דבר שחייב בתרומה בדבר שאינו חייב, כגון זיתי ניקוף שנתערבו בזיתי מסיק וענבי עוללות בענבי בציר אם יש לו פירות אחרות מוציא על החייב לפי חשבון, ואם אין לו אלא אלו מפריש תרומה ותרומת מעשר על הכל וכאילו הכל חייב בתרומה, ומפריש מעשר ראשון ושני לפי חשבון דבר החייב".
הרדב"ז והכס"מ על אתר לא בארו כלל לגבי שאלת בילה במצב כזה.
השו"ע (יו"ד סי' שלא סי"ח) הביא את ההלכה ברמב"ם כלשונה, והש"ך (ס"ק כח) העיר: "אם יש לו כו' מוציא מהם לפי חשבון כו' – לא יפריש מן העירוב מיניה וביה שמא יפריש מן הפטור על החיוב". ולפי דבריו הדין כדברי הר"ש וצריך להפריש מכל פרי מספק.
ג. בשו"ת מהרי"ט (ח"א סי' יח) נשאל: "ועל אותם הרימונ' שמקצת' לקטן הישראל ומקצתם לקטן הגוי דסביר' ליה למר שיפריש תרומה ותרומ' מעשר על הכל ומעשר שני לפי חשבון וכמו שכתב הרמב"ם פ"ב מן ההלכו' והיא משנה פ"ג דחלה זיתי מסיק שנתערבו עם זיתי ניקוף ענבי בציר עם ענבי עוללות אם יש לו פרנסה ממקום אחר וכו' ואם לאו מוציא תרומ' ותרומת מעשר על הכל ומעשר שני לפי חשבון".
המהרי"ט מביא דברי הר"ש עה"מ בחלה שמדובר לאחר הפיכתם לשמן ויין. ובאר את הרמב"ם בדרך אחרת: "ומיהו אעפ"כ מתני' דחלה אינה ענין לנדון שלפנינו דהא תנן פר' ה' דדמאי הלוקח מן העני וכן העני שנתנו לו פרוסות פת או פלחי דבילה מעשר מכל א' וא' ובתמרים ובגרוגרו' בולל ואוכל ונוטל וע"כ לומר לפי שיטת הרמב"ם שיש חילוק בין דבר הדק שדרכו לימדד וכיון שמוציא במדה הרי הוא בלול ומעשר מן החייב שבו על החייב שבו וכר"ש שזורי דאמר יש בילה אבל פרוסות פת או פלחי דבילה שמוציא פרוסה אחת או פלח דבילה אחת למעשר ודאי אסור דשמא זה פטור היה והו"ל מעשר מן הפטור על החיוב וכן הדין בנדון שלפנינו באותם הרימונים שצריך להוציא אחת או שתים לתרומ' שמא אותם הם הפטורים והכי מייתי בירושלמי דר' יוחנן סבר עד כזתים נבללין משמע שאנו מחלקין בין דבר דק לדבר הגשש (=הגס) אף אנו נאמר שיש חילוק בין תאני' לרמוני' ופרוסו' פת וכו'...".
מתבאר מדברי המהרי"ט בפירוש הרמב"ם שמחלק בין פירות קטנים הנמדדים בנפח (=במדה) ובהם יש בילה ובהם יכול לתרום מיניה וביה מאחד על כולם, לבין פירות גסים כגון פלחי דבלה שאין אפשרות להפריש בהם מיניה וביה כיון שאין בהם בילה ובהם צריך להפריש מכל אחד ואחד. ולגבי השאלה שלפנינו נראה שכיון שראשי שום הם גדולים יחסית אין בהם בילה וצריך להפריש מכל ראש שום בנפרד, ולא מאחד על כולם.
ד. ראיה לשיטות אלו מתוספתא דמאי (פ"ה הי"ג) בה שנינו: "ירק של חולין שבשלו בשמן שאינו מתוקן הרי זה אוסר כל שהוא אם יש לו פרנסה ממקום אחר מוציא לפי חשבון ואם לאו דבר הנבלל בולל ונוטל דבר שאינו נבלל נוטל מן הקלח ומן החתיכה ומן הביצה".
ובאר החסדי דוד: "אבל אם אין התבשיל נימוח ויש שם ירק ובשר וביצה, צריך להפריש מכל קלח של ירק א' מק' שבו, וכן מכל חתיכה של בשר, וכן מכל ביצה. וכן עזה"ד אם השמן היה טבול גם לתרומה גדולה צריך להפריש לפי חשבון ג' למאה". וכן נראה לגבי תערובת דידן.
המשנה למלך (הל' מעשר פי"ד ה"ח) הסביר שבין הר"ש לרמב"ם מחלוקת במה יש בילה ובמה אין בילה, לדעתו לפי הר"ש רק ביין ושמן יש בילה, לעומת זאת לפי הרמב"ם כל דבר שנבלל יחד והופך לתערובת אחידה יש בילה, ולמעשה הולך בדרכו של המהרי"ט שבפירות קטנים הנבללים היטב בולל ויכול להפריש בה מחלק אחד על הכל.
ה. סברא מיוחדת ומחודשת מעלה הגרשז"א בספרו מעדני ארץ על תרומות. הוא סובר שיש לקבל את דברי הרמב"ם כפשוטם שבתערובת חיוב ופטור יפריש מאחד על הכל. וז"ל: "ולכן נלענ"ד חידוש גדול שמפשטות המשנה משמע דלא מיירי כלל בשמן יין (ראה ירושלמי מעשרות פ"ה ה"א) לכן מפרש רבנו המשנה כפשטה וסובר דכיון שאם אין אנו יודעים איזה הוא טבל ואיזהו חולין הרי אמרינן דמפני הספק חל חיוב הפרשה על כל זית וזית ולכן נעשה כאילו כל הזיתים כולם הושוו בכל עניניהם, וכיון דאיסור טבל שעל הזיתים שוה לכל זית זית לכן שפיר תורמין מן האחד על השני ואין מתחשבין כלל עם זה שלאמתו של דבר אינן שוין והם רק תערובת של טבל וחולין".
באותו כיוון הלך בשו"ת אבן ישראל לגרי"י פישר (ח"ז סי' לח) שכיון שכל איסורו משום שטבל הוא דבר שיש לו מתירין ומדאורייתא רוב מבטל את המיעוט לכן יש לומר שבדרבנן ביבש יש בילה "ומותר להפריש מיניה וביה, ממ"נ אי רובא טבל הרי הולכין אחר הרוב והוה כולו טבל, דאמרינן דמה שנטל לעשר מן הרוב נטל, ואי הטבל הוא המיעוט הרי מדאורייתא אין כאן איסור כלל, ומצד איסורא דרבנן אמרינן יש בילה ושפיר מעשר"...
ולבעלי דרך זו, בשאלה שלפנינו אין צריך להפריש מכל ראש שום בפני עצמו, אלא מפריש מאחד על כולם.
ו. כתב בדרך אמונה (הל' תרומות פ"ב הי"ג ס"ק קכח) בביאור דברי הרמב"ם: "מפריש תרומה כו'. היינו דאז אין לו עצה כ"א להפריש מיני' ובי' לפי כולו והנה קי"ל אין בילה אלא ליין ושמן בלבד כמש"כ רבנו לקמן פי"ג ה"ד [היינו שבדבר לח אמרי' שאם נתערב בו דבר יש בכל משהו שבו גם מהתערובות לפי חשבון לפי שמתערב יפה] אבל בדבר יבש שנתערב חיישי' שמא לוקח מא' מהן ולא מהשני וא"כ בדבר יבש לא יועיל אפי' יפריש מיני' ובי' לפי כולו וצ"ל דגם כאן יעשה מכל הזיתים שמן ומהענבים יין ואז יוכל להפריש מיני' ובי' לפי חשבון של הכל ותלינן דבודאי יש כאן לפי החשבון מהטבל א"נ איירי שכל הענבים של מין א' הם מסומנים וניכרים אלא ששכח איזהו של הבציר ואיזהו של העוללות ושפיר מצי להפריש מכל מין ואפי' אם העוללות רוב ואם באמת הם מעורבים והם פירות יבשים ואין לו פרנסה ממקום אחר אין לו תקנה עד שיעשר מכל פרי ופרי ואם נתערב הכל כגון שעשה עיסה מהכל ויש שם תערובות חיוב ופטור אין לו תקנה עד שיטול עבור המעשרות יותר משיעור הפטור שאז בודאי פוגע בטבל ועושה אותו תרו"מ בכל מקום שהוא ונותן הכל לכהן והכהן יתן לו דמי השאר".
ובציון הלכה כתב: "וכ"ד הרשב"א בברכות ותוס' ר"י החסיד ופסקי רי"ד וריא"ז ורשב"ץ שם".
מסקנה עריכה
נראה שלכתחילה בראשי שומים בכמות כזו קטנה יטול מכל ראש שום יותר מאחד ממאה לתרומה גדולה ותרומת מעשר, ורק אם הפרי קטן כזיתים וענבים או שלא ניתן להפריש מכל פרי ופרי (כמו בשאלה בשו"ת אבן ישראל שהיתה על כל הבוטנים שמעורבים מגדולי הארץ וחו"ל), אז יש להפריש מכלל התערובת כאילו היתה כולה טבלים.