חבל נחלתו יג יט
סימן יט
ראית נר חנוכה וגדרה
א. בתלמוד מימרת אמוראים שבחנוכה אף הרואה צריך לברך. נאמר בשבת (כג ע"א): "אמר רב חייא בר אשי אמר רב: המדליק נר של חנוכה צריך לברך. ורב ירמיה אמר: הרואה נר של חנוכה צריך לברך. אמר רב יהודה: יום ראשון – הרואה מברך שתים, ומדליק מברך שלש. מכאן ואילך – מדליק מברך שתים, ורואה מברך אחת. מאי ממעט? ממעט זמן. ונימעוט נס! – נס כל יומי איתיה". וכן בסוכה (מו ע"א).
ובמסכת סופרים (פ"כ ה"ד): "כיצד מברכין, ביום הראשון המדליק מברך שלש, והרואה שתים. המדליק אומר, ברוך אתה י"י אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וציונו להדליק נר של חנוכה, ומתנה ואומר, הנירות האילו אנו מדליקין על הישועות ועל הניסים ועל הנפלאות, אשר עשית לאבותינו על ידי כהניך הקדושים, וכל שמונת ימי חנוכה הנירות האילו קודש, ואין לנו רשות להשתמש בהן אלא לראותן בלבד, כדי להודות שמך על נפלאותיך ועל ניסיך ועל ישועתיך; ואומר, ברוך אתה שהחיינו; ואומר, ברוך אתה שעשה נסים. אילו למדליק, אבל לרואה, אינו אומר ביום ראשון אלא שתים, שהחיינו ושעשה. מיכאן ואילך, המדליק מברך להדליק, ומתנה; והרואה אומר, שעשה נסים".
ב. בארו תוספות (סוכה מו ע"א ד"ה הרואה): "בשאר מצות כגון אלולב וסוכה לא תקינו לברך לרואה אלא גבי נר חנוכה משום חביבות הנס וגם משום שיש כמה בני אדם שאין להם בתים ואין בידם לקיים המצוה, וטעם ראשון ניחא דלא תיקשי ליה מזוזה. ועוד יש לפרש דאין שייך לתקן לרואה ברכה שאין העושה מברך". וכן האגודה (סוכה פ"ד) הביא דבריהם.
תוס' נותן שני טעמים לתקנת הברכה לרואה, האחת משום חביבות הנס, והשני משום שהדלקת נר חנוכה דוקא למי שיש לו בית, ולמי שאין להם בית תקנו ברכת הראיה. בטעמו השני יש כבר נקיטת עמדה להלכה מי מכלל הרואים מברך. וכדברי תוס' כתב אף תוספות הרא"ש (סוכה מו ע"א).
ג. כל המבאר מה חובתו של הרואה לעומת המדליק צריך להתייחס למימרא (שבת כג ע"א): "אמר רב ששת: אכסנאי חייב בנר חנוכה. אמר רבי זירא: מריש כי הוינא בי רב משתתפנא בפריטי בהדי אושפיזא. בתר דנסיבי איתתא אמינא: השתא ודאי לא צריכנא, דקא מדליקי עלי בגו ביתאי". האם לפי ר' ירמיה, שדיבר על חובת הברכה של הרואה, הכוונה לגבי רואה שאין מדליקים עליו בביתו (וכן משמע בתוס' שהובא לעיל) ורק אז מברך על ראיה או שאפילו מדליקים עליו בביתו מברך על ראיה משום שיש חובה נוספת של ראיית הנרות, וכן למי שמשתתף בפרוטה ואינו עומד שם בשעת הדלקה.
ד. הגאונים (שאילתות דרב אחאי, וישלח, שאילתא כו; הלכות קצובות הלכות חנוכה; סדר רב עמרם גאון, סדר חנוכה), הרי"ף (שבת י ע"א), הרא"ש (שבת פ"ב סי' ח) הביאו את המימרא ללא שינוי מלשונה בגמרא ולא נתבררו גדרי חובת הרואה.
הרמב"ם (הל' מגילה וחנוכה פ"ג ה"ד) כתב: "וכל הרואה אותה ולא בירך מברך שתים, שעשה נסים לאבותינו ושהחיינו, ובשאר הלילות המדליק מברך שתים והרואה מברך אחת שאין מברכין שהחיינו אלא בלילה הראשון". הרמב"ם הוסיף לגבי הרואה 'ולא בירך' ומשמע שאין ברכה כפולה על ההדלקה ועל הראיה ואם ברך 'שעשה נסים' ו'שהחיינו' פעם אחת אינו חוזר ומברך אותן.
אולם משו"ת הרמב"ם (סי' רכב) עולות כמה הלכות מעניינות. וז"ל:
"שאלה ומה יאמר אדוננו בדבר מי שהדליק נר חנוכה וברך עליו וחזר והדליק (נר) חנוכה אחר או ראהו, היחזור ויברך על הדלקתו או על ראיתו, וכן פעם אחר פעם, אם לאו?"
"התשובה הדבר בזה תלוי בכוונת המברך כמו בשאר הברכות, אם היתה כוונתו להדליק נרות הרבה זה אחר זה, ברכה אחת לכולם, ואם ברך והדליק ואחר כך נזדמן לו נר אחר להדליק, יברך ברכות אחרות וכן אפילו נזדמנו לו מאה זה אחר זה. וכך הדין בברכת הרואה וכתב משה".
השאלה היתה על מי שחוזר ומדליק נר חנוכה כמה פעמים באותו יום בחנוכה ולא מבואר מדוע שידליק כה הרבה פעמים ומשמע שהדבר מותר ויש בכך מצוה שאף מברכים עליה! כמו"כ מההשוואה לרואה שג"כ לפי הרמב"ם יכול לחזור ולברך על כל ראיה משמע שאין המדובר במדליק עבור עצמו ועבור אחרים שהרי לגבי רואה אין זה שייך. ומשמע מתשובת הרמב"ם שכמו ציצית, שחיטה וכד' על כל הדלקה והדלקה שלא התכוין אליה בברכתו הראשונה חוזר ומברך. ושיטה כזו לא מצאנו באף ראשון לגבי הבנת מצות נר חנוכה. וכן לגבי הרואה נר חנוכה לא מצאנו מי שאומר שחוזר ומברך כמה פעמים על הראיה. ומפסיקתו בהלכות משמע שהראיה וברכותיה היא השלמה של מעשה המצוה אם לא ברך עליו ולכן דבריו בתשובה צ"ע.
ה. רש"י (שבת כג ע"א) באר את חובת הרואה: "העובר בשוק ורואה באחד החצרות דולק, ומצאתי בשם רבינו יצחק בן יהודה, שאמר משם רבינו יעקב: דלא הוזקקה ברכה זו אלא למי שלא הדליק בביתו עדיין, או ליושב בספינה".
מפירושו הראשון עולה שהרואה יכול לברך כמה פעמים ללא קשר לחובת הדלקה, והראיה היא רשות ולא חובה, אבל נראה ש'שהחיינו' מברך רק פעם אחת – ביום הראשון. וברכת הרואה היא תוספת ומעין הידור ופרסום הנס ואינו חייב או מצווה לראות ולברך.
ואין לדמות שיטה זו לדברי הרמב"ם בתשובתו, שכן לפי הרמב"ם אף על הדלקה חוזר ומברך וזו לא שמענו כלל.
ו. לפי הפירוש השני של רבותיו של רש"י נראה שהיא חובה חליפית ומשלימה למי כלל לא ידליק או למי שעדיין לא הדליק וכיון שהמצוה באה לידו – מברך, ואם ידליק אח"כ בביתו נראה שאינו מברך שוב ברכות אלה ורק יברך על ההדלקה עצמה. ולפי"ז ברכות הרואה הן דרך נוספת שנתנו חז"ל לצאת י"ח מצות נר חנוכה ועושה בתחילה את הקודם ואח"כ משלים את חיובו במידת האפשר.
הריטב"א (שבת כג ע"א) מביא את ההתלבטות לפי פירוש רבותיו של רש"י כחיוב מחליף: "הרואה נר חנוכה צריך לברך. יפה פרש"י ז"ל בשם רבותיו שלא הוזקקה זו אלא למי שלא בירך עדיין. אבל דעתו להדליק הוא עצמו בתוך ביתו ורואה נר אחר, יש אומרים שמברך על הראייה וחוזר ומברך בשעה שמדליק, ויש אומרים דכיון שדעתו להדליק בביתו אינו צריך עכשו לברך על ראייתו, ואין בזה משום אין מעבירין על המצות כיון דעל ידי הדלקה עדיף טפי, ונהגו להדליק בבתי כנסיות כדי לעשות פרסומי ניסא במקום הרבים".
ולפי דבריו אם ברור לו שלא ידליק בביתו – יברך בראית הנרות. אולם אם עתיד להדליק בביתו, חלקו בכך חכמי דורו אם יברך על הראיה ואח"כ ישלים בהדלקה בביתו או שימתין להדלקתו בביתו. ורואים שהבנתם בחיוב ברכת הרואה היא כחיוב מחליף המשלים לחיוב העיקרי של הדלקת הנר. ולפי"ז מי שמברכים עליו ומוציאים אותו י"ח המצוה נראה שאינו מברך על הראיה.
הריבב"ן (בשיטת הקדמונים, שבת כג ע"א) אינו מכריע במחלוקת אותה מביא הריטב"א: "הרואה. נר חנוכה כגון שלא הדליקה בביתו עדיין. נראה לי מי שבירך שעשה נסים בשעת ראיה אינו מברך בשעה שמדליקה. ואם דעתו להדליקה הוא בביתו ורוצה לברך שעשה נסים לא יברך בשעה שרואה נר אחרת". וכן הב"ח (סי' תרעו ס"ק ב) כתב שלשיטת רבותיו של רש"י אין להחמיץ המצוה ויברך עתה על הראיה וישלים אח"כ בהדלקה.
ז. המאירי (שבת כג ע"א) חולק על שיטת הריטב"א:
"...רואה זה שאנו מחייבים לברך אם בירך כבר בביתו אין ספק שאינו חייב לברך, אבל אם לא בירך עדיין בביתו אם אינו עתיד לברך כגון בן בבית אביו או אורח בבית אושפיזו מברך (=על הראיה), ואם עתיד לברך עדיין אינו צריך לברך בראייתו עכשיו. ומ"מ מי שלא בירך ואינו עתיד לברך אלא שמדליקין עליו בתוך ביתו יש פוטרין אותו מלברך ולא יראה לי כן".
לפי המאירי ברכה זו נתקנה כמובן למי שלא יכול להדליק, אולם נתקנה אף למי שמוציאים אותו י"ח אבל אינו מברך בפועל ואינו שומע ברכתה מאחר. ולפי"ד ברכת הראיה באה לשתף בברכה את מי שאינו מברך בפועל אף שיוצא י"ח מצות הדלקת נר חנוכה.
רבינו ירוחם (תואו"ח נ"ט ח"א) מביא את שיטת המאירי כאחת הדרכים לדין רואה נ"ח, וז"ל:
"הרואה נר חנוכה פי' כגון שלא הדליק שהיה מהלך בספינה והיו קרובין לעיר וראה נר חנוכה שמדליקין בעיר אם הוא ליל ראשון של חנוכה מברך ב' שעשה נסים ושהחיינו ומשעבר ליל א' מברך א' והיא שעשה נסים כך פשוט בשבת. יש מהגדולים שכתבו שאם הדליקו עליו בביתו אין צריך לברך כשרואה נר חבירו ויש מהן שכתבו שאפי' הדליקו עליו בביתו שצריך לברך כשרואה ומכל מקום אם הדליק הוא בעצמו בביתו אין צריך לברך כשרואה נר חבירו, ולפי זו הסברא האחרונה אכסנאי שנשתתף בפרוטות צריך לצאת ולראות כדי שיברך".
ח. המרדכי (שבת רמז רסז) הבין פירוש רבותיו של רש"י בצורה אחרת: "פירש"י שמצא בשם רבינו יצחק בר' יהודה שאמר בשם רבי יעקב בר' יקר דלא הוזקקה ברכה זו אלא למי שלא הדליק בביתו עדיין ושאין דעתו להדליק בעצמו כגון אכסנאי שלא שמע הברכה. לקמן [דף כג] מסיק קא מדליקי עלאי בגו ביתאי ומכל מקום צריך לראות כדאמר בסמוך הרואה יומא קמא מברך ב' ומכאן ואילך א'. וכן אומר ר"י שנהגו בני אדם שהיו הולכין בגייר"ש ליריד ולא היה דר יהודי באותה עיר ומדליקין בבית הנכרי".
לפי דברי המרדכי זו אינה רק דרך נוספת לצאת י"ח, אלא ישנה חובה נוספת בנר חנוכה לראותם וחובה זו מולידה את החיוב לברך בראייתם ואף להדליק אם אין לו דרך אחרת לקיים מצות ראייתם. מי שמדליק וגם רואה יצא י"ח, אולם מי שהדליק ולא ראה אפילו יצא י"ח הדלקה בביתו בהדלקת אשתו צריך לראות ולברך. והנ"מ לפי ר"י שההולכים ליריד יוצאים י"ח הדלקה בביתם, ובאכסניא ביריד מדליקים אבל מברכים עליו רק את חובת ברכות הרואה ביום הראשון שתים שעשה נסים ושהחיינו וביום השני שעשה נסים. ובניגוד להסבר לעיל בדברי רבותיו של רש"י שזו חובה חליפית ומשלימה את החיוב העיקרי, הרי המרדכי מחדש שהיא חובה נוספת.
וכך מביא בחידושי הר"ן (שבת כג ע"א): "הרואה נר של חנוכה צריך לברך. כתב רש"י ז"ל מצאתי בשם רבינו יצחק בן יהודה שאמר בשם רבי יעקב ז"ל דלא הוזקקה ברכה זו אלא למי שלא הדליק בביתו עדיין או למי שהוא בספינה ע"כ, ועוד כתב הרא"ה ז"ל שאם הי' שם בשעת ההדלקה ששמע מפי המברך כשרואה צריך לברך שהרי לא יצא ידי ברכה". ונראה שהבנת הרא"ה היא כמרדכי שיש חובת ראיה בנר חנוכה כחובה נוספת שאין יוצאים בה י"ח אם אין רואים.
וכן בפסקי ר' מנדל קלויזנר (שיטת הקדמונים, שבת כג ע"א) כתב: "מדלקי עלי בגו ביתאי. מ"מ צריך לראות, כדאמרינן הרואה צריך לברך. מרדכי".
עפ"י דברי המרדכי מי שמדליקים עליו בביתו ולא יראה נר חנוכה של אחרים ויכול להדליק בעצמו במקומו – חייב להדליק נר חנוכה אולם יברך עליו רק שתי ברכות (בלילה הראשון) שהרי בברכת המצוה כבר יוצא בנר של ביתו.
המאירי (שבת כג ע"א) חולק בפירוש על שיטה זו וז"ל: "מי שהיה בכפר שאינו מדליק ואינו רואה כגון כפר של גוים יש מחייבים אותו להדליק שלא נפטר מהדלקה אחר שאינו רואה במקומו שום הדלקה ואף גדולי הדורות שלפנינו החמירו על עצמם בזו ואין הדברים נראים". נראה שכוונתו לומר שאין חיוב להדליק ולברך אבל אינו מכריע שאסור לו להדליק ולברך מדין מהדרין מן המהדרין וכד' (עי' ט"ז סי' תרעז ס"ק א).
ט. הב"ח (או"ח סי' תרעו ס"ק ג) פסק כשיטת המרדכי: "ומ"ש ואין מדליקין עליו וכו'. כתב הסמ"ג (הל' חנוכה רנ ע"ד) דר"ל דאינו נשוי שתדליק אשתו עליו בביתו דאילו היה נשוי אף על פי שהולך בדרך אינו צריך לברך על הראייה כיון דאשתו מדלקת עליו, ותימה דמה שמדליקין עליו בביתו אינו בא אלא לפטור אותו מחיוב המוטל על ממונו להדליק נרות לפרסם הנס ברבים אבל ההודאה על הנס וברכת שהחיינו הוא בחיוב על גופו ומזה לא נפטר כשמדליקין עליו אם לא שעמד שם בשעת ברכה וענה אמן וכך מבואר ממה שכתב המרדכי בשם רש"י דבסמוך שלא בא למעט אלא למי שכבר הדליק בביתו או עתיד להדליק בעצמו בביתו באותו לילה אבל מלבד זה חייב לברך על הראייה אף על פי שמדליקין עליו בביתו והכי משמע מלשון הרא"ש (סי' ח) והסמ"ק (סי' רפ עמ' רעח) והאגודה (סי' לז) שכתבו בסתם דהמהלך בספינה ורואה נרות שהדליקו בעיר והוא אינו מדליק מברך על הראייה אלמא דכיון שהוא עצמו אינו מדליק אף על פי שאשתו מדלקת עליו בביתו צריך לברך על הראייה והא דנקטו ספינה משום דבלא ספינה יכול להדליק באושפיזו מקום שלן שם והכי משמע ממה שכתבו הרי"ף (י א) והרמב"ם (פ"ג ה"ד) בסתם לברך על הראייה שוב ראיתי שה"ר ירוחם (נ"ט ח"א סא ב) כתב וז"ל יש מהגדולים שכתבו שאם הדליקו עליו בביתו א"צ לברך כשרואה נר חבירו ויש מהן שכתבו שאפילו הדליקו עליו בביתו שצריך לברך כשרואה ומכל מקום אם הדליק הוא בעצמו בביתו אין צריך לברך כשרואה נר חבירו ולפי זו הסברא האחרונה אכסנאי שנשתתף בפרוטה צריך לצאת ולראות כדי שיברך עכ"ל ונראה דהיינו דוקא כשלא שמע הברכה מבעל הבית כשהדליק דאי שמע הברכה וענה אמן ה"ל כאילו בירך הוא עצמו דשומע כעונה וסברא זו האחרונה היא עיקר והכי נקטינן דלא כמו שכתוב בשלחן ערוך (ס"ג) כלשון רבינו".
י. על הבנת המרדכי הקשה הרשב"א (שבת כג ע"א): "הרואה מברך שתים. מסתברא בשלא הדליק ולא הדליקו עליו בתוך ביתו ואינו עתיד להדליק הלילה, הא לאו הכי אין צריך לברך דלא מצינו יוצא מן המצוה וחוזר ומברך על הראיה, ויש מרבוותא ז"ל דפירשו דאע"פ שמדליקין עליו בתוך ביתו צריך לברך על הראיה, ואין להם על מה שיסמוכו". וממש כלשונו כתב הר"ן (על רי"ף, שבת י ע"א).
הרשב"א מייצג שיטה נוספת בהבנת חיוב הרואה (וניתן להבינה בתוך שיטת רבותיו של רש"י כריטב"א). חיובו הוא רק מעין תשלומין לחובת ההדלקה וכיון שהוא מחוסר ברכת להדליק אין הרואה מברך, אא"כ אינו נפטר מהחיוב בדרך אחרת, אבל אם מדליקים עליו בביתו או שהשתתף בפרוטה שוב יצא י"ח ואינו מברך על הראיה. ואפילו עדיין לא קיים את המצוה אם עתיד להדליק ורואה אינו מברך, ורק למי שאינו עתיד לצאת י"ח בהדלקה תקנו תשלומין מעין אלו. הוא יוצא בחריפות נגד שיטת המרדכי וסובר שיש רק חובה אחת ואין שום מצוה בראיה למי שיוצא בהדלקה אף ע"י אחרים ולכן אינו מברך עליה.
וכן כתב תוספות רי"ד (שבת כג ע"א): "הרואה נר חנוכה צריך לברך. נראה לי לומר דהאי דמחייבין לרואה לברך כגון שאין בדעתו להדליק באותו הלילה כגון שהיה עובר בספינה והי' יודע שלא יגיע הלילה לביתו או שהיה הולך מעיר לעיר ולא היה יכול להגיע לעירו ולא לן באותה העיר התם מיחייב לברך מפני שראה אבל אם הוא עומד בעירו שעתיד להדליק וראה כשהדליק חבירו קודם ממנו אינו חייב לברך על אותה הראייה כיון שהוא עתיד להדליק". וכ"פ האגודה (שבת פ"ב), ר' יחזקיהו ממגדיבורג (שיטת הקדמונים, שבת כג ע"א), וכן בשבולי הלקט (ענין חנוכה סי' קפה) הביא שכן שיטת הרי"ד, וכ"פ הטור (או"ח סי' תרעו), והאבודרהם (חנוכה).
יא. השולחן ערוך (או"ח סי' תרעו ס"ג) פסק כשיטת הרשב"א: "מי שלא הדליק ואינו עתיד להדליק באותו הלילה, וגם אין מדליקין עליו בתוך ביתו, כשרואה נר חנוכה מברך: שעשה נסים, ובליל ראשון מברך גם: שהחיינו, ואם אח"כ בליל ב' או ג' בא להדליק אינו חוזר ומברך: שהחיינו". והרמ"א לא חלק עליו.
אמנם בסי' תרעז (ס"ג) פסק השו"ע: "יש אומרים שאע"פ שמדליקין עליו בתוך ביתו, אם הוא במקום שאין בו ישראל מדליק בברכות. הגה: כי חייב לראות הנרות (מרדכי), וכן נוהגין; ואפי' אם הוא אצל יהודים ורואה הנרות, אם רוצה להחמיר על עצמו ולהדליק בפני עצמו, מדליק ומברך עליהם, וכן נוהגין (ת"ה ומהרי"ל בתשובת מהרי"ל סי' קמ"ה)".
מבואר שהרמ"א הסביר את הי"א של השו"ע בסימן תרעז משום שיטת המרדכי שישנה מצוה לראות את הנרות, אמנם מן הט"ז עולה שיכול להדליק מדין מהדרין מן המהדרין ולא מצד חובת הראיה. ובביאור הגר"א בסי' תרעז כתב שסעיף זה הוא עפ"י המרדכי וחולק על פסיקת השו"ע בסי' תרעו, וכנראה מטעם זה הביאו השו"ע בשם 'יש אומרים'.
ומעניין שהרמ"א בתשובה פסק כשיטת הרשב"א והסמ"ג ודייק כן בטור, ובכ"ז היטה את דברי השו"ע לשיטת המרדכי. וז"ל בשו"ת הרמ"א (סי' צט): "בענין אשר שאלת אדם שמדליקין עליו בביתו אם חייב לראות נרות חנוכה אף שאינו מברך עליהם, והארכת בחלקי הסותר בין דעת מעלתו ובין דעת מקצת חכמי פוזנא החולקים עליך, ובקשת ממני לחוות לך דעתי בזו ולהכריע בין ההרים. והנה לדעתי האמת עם מעלתו בדעת הטור, והענין מוכרח מלשונו וסידורו, כי בסי' תרע"ו כתב אבל בענין אחר א"צ לברך ובסי' תרע"ז כתב ואם מדליקין עליו בביתו א"צ יותר. ומדלא קאמר אין צריך להדליק וקאמר א"צ יותר משמע דאפילו בראייה אינו חייב, דא"צ שום דבר מאחר שמדליקין עליו בביתו. והא דקאמר בסי' תרע"ו א"צ היינו משום דהתם לענין ברכה קאמר, אבל בסי' תרע"ז דמיירי לענין חיוב הדלקה קאמר דא"צ יותר שהוא לשון כולל ההדלקה והראיה".
"גם אני רואה דבריך בדעת המרדכי שכתב דמ"מ צריך לראות, שכוונתו דחייב ג"כ לברך, מדקאמר וכן אומר ר"י שנהגו בני אדם וכו' עד ומדליקין בבית הכותי עכ"ל. ובודאי אותן בני אדם היו מברכין אהדלקה, דאל"כ היה לרש"י ולכל הפוסקים שכתבו דין רש"י לאשמועינן רבותא טפי, דאפילו מדליק א"צ לברך כשמדליקין עליו בתוך ביתו ואינו מדליק אלא משום הראיה. אלא ודאי דלכ"ע המדליק חייב לברך דלא גרע מן המהדרין, דאע"ג דפטורים מ"מ אם מדליק מברכין, וכ"כ מהרא"י בת"ה סי' ק"א. ואפילו לדברי ב"י שכתב אדברי מהרא"י דאין דבריו נראין לו היינו דוקא במקום שפטור לגמרי ומדליק, אבל במקום שמדליק משום שחייב לראות לדעת המרדכי פשיטא שמברך דלא גרע ממהדרין. א"כ ש"מ דהמרדכי חייב לראות ולברך קאמר, ולכן קאמר וכן אמר ר"י וכו'. ומה שכתבת שדקדקו חכמי פוזנא מדברי ב"י לסתור דבריך אין אני רואה בזו ממש לסתור דברים פשוטים מדוקדקים כאילו, כי ב"י לא דקדק בחילוק זה לחלק בין ברכה לראייה ולא עלה על לבו לכן לא שת לבו גם לזאת. ויפה תירצת הדקדוקים ההם בכתבך, גם כי ראיותך נכונים לדעתי עם הראיות הנ"ל. ואין לי פנאי להאריך רק חיים ושלום תאריך כחשקי. נאום משה איסרלש מקראקא".
יב. המגן אברהם (סי' תרעו ס"ק א) פסק כשיטת הרשב"א, ובאר את התוס' בסוכה שאין חובה נוספת של ראיה: "ורש"ל פסק דאע"פ שהדליקו עליו צריך לברך אבל המשתתף בפריטי ושומע ברכה מבע"ה א"צ לברך (ב"ח וכ"מ ברא"ש) ומ"מ נ"ל דספק ברכות להקל וכ"מ בתוס' (סוכה דף מ"ו) שהקשו למה תקנו בחנוכה ברכה לרואה (ולמה לא תירצו דשאני נ"ח דאיכא מצוה בראיה) משא"כ בלולב וסוכ' דאין מצוה בראייתן אלא בישיבתן בה". ומדבריו עולה שיש רק חובה אחת של הדלקה ואין חובת ראיה.
החתם סופר (שבת כג ע"א) באר את תוס' בדרך שונה בהתאם לשיטת המרדכי: "והנה פליגי פוסקים ברואה נר חנוכה אי מוטל על הגוף לראות נ"ח בזמנו ולברך או אינה מוטלת על הגוף אלא אי רואה מברך על הנס אבל אין חיוב על הגוף עמג"א רסי' תרמ"ג ותלי' בשני תי' תוס' סוכה מ"ו ע"א דלתי' קמא החיוב על הגוף מה שלא נמצא כן בשום מצוה שבתורה ורק הכא משום חבוב הנס הטילו מצוה חדשה על הגוף לראות. ומג"א לא הבין כן בתוס' והנלע"ד כתבתי".
הברכי יוסף (או"ח סי' תרעו ס"ק ג) פסק כמג"א שאין לברך על הראיה אם מדליקים עליו בביתו: "הב"ח והפר"ח ואליהו רבה (אות ד) פסקו דאף אם מדליקין בתוך ביתו יברך על הראיה. ולי ההדיוט נראה דכיון דהסמ"ג (סוף הל' חנוכה) והרשב"א (חי' שבת כג א ד"ה הרואה) והר"ן (י א ד"ה אמר) וסיעתם פסקו כסברת מרן, הכי נקיטינן, דספק ברכות להקל, ומה גם דהרשב"א כתב בחי' דסברת רבוואתא דפליגי אין להם על מה שיסמוכו. וק"ק על ארחות חיים (אות ט) והביאו השה"ג סביב המרדכי (שבת פ"ב, דף עא ע"א אות ב) שכתב דדעת הרשב"א כהעיטור, דאף שמדליקין בביתו צריך לברך, דהרי הרשב"א בחידושיו ובתשובה הביאה הכנה"ג, כתב דאם הדליקו בביתו א"צ לברך. ובספר אליה רבה כתב דהרב שיירי פסק כש"ע. והרואה יראה דבשיירי הביא שתי סברות מרי"ו, וכתב דמרן פסק כראשונה וב"ח פסק כאחרונה, ולא הכריע".
וכן המשנה ברורה (סי' תרעז ס"ק יד) פסק שיש לנהוג כאמור בסי' תרעו: "כי חייב לראות – זה סותר לסימן תרע"ו ס"ג דסובר שם דכשמדליקין בביתו א"צ לברך על הראיה ודין דכאן הוא מן המרדכי ושם סתם המחבר כשארי פוסקים שחולקין עליו ולכן לדינא אין לנהוג כן להדליק בברכה אא"כ שיאמר שאינו רוצה לצאת בהדלקת אשתו וכמ"ש רמ"א אח"ז ועיין לקמיה".
סיכום
לפי כולם מי שאינו מדליק ואין מדליקים עליו ואינו יוצא י"ח בדרך אחרת ורואה נרות חנוכה מברך ברכות הרואה.
שיטת הרמב"ם בתשובתו שמברך כמה פעמים הן על הדלקת הנר והן על ראייתו.
שיטת רש"י בפירושו הראשון שעל ראיה מברך לפי כמות ראיותיו ובלי קשר לכך האם יצא י"ח מצות הדלקת הנר והסיבה היא פרסומי ניסא.
שיטת רבותיו של רש"י לפי הריטב"א שחיוב ברכת הרואה הוא למי שעדיין לא הדליק ומביא מחלוקת אם עתיד להדליק ורואה מקודם האם יברך על הראיה.
שיטת המאירי שאף מי שמדליקים עליו אם לא יברך על הדלקה חייב בברכת הרואה אבל אינו חייב להדליק כדי שיקיים מצות ראיה.
שיטת המרדכי בהבנת רבותיו של רש"י וכ"כ הרא"ה שיש במצות הדלקת נ"ח שני חיובים הדלקה וראיה, ולכן אף מי שהדליקו עליו ולא ראה מברך על הראיה פעם אחת כשרואה, ומחוייב אף להדליק על מנת שיראה.
שיטת הרשב"א והר"ן שמי שיצא י"ח הדלקה בעתיד או שמוציאים אותו בביתו או בהשתתפות בפרוטה אינו מברך על הראיה.
ולמעשה ראוי לנהוג כרשב"א, ומי שרוצה לברך יתכוין שלא לצאת בהדלקת אשתו ולברך את כל הברכות כראוי. ורק מי שלא ידליק ולא מדליקים עליו ואינו משתתף יברך על הראיה.