חבל נחלתו יג יד
סימן יד
יום טוב שחל במוצאי שבת
אוסף הלכות למעבר בין שבת ליו"ט
כיון שהשכחה מצויה, חשוב לחזור על הלכות המעבר בין שבת ליו"ט ולכן נזכיר רק מדברי הפוסקים האחרונים ולא את כל סדר לימוד ההלכה.
א. סעודה שלישית
פסק בשולחן ערוך (או"ח סי' רמט ס"ב): "אסור לקבוע בערב שבת סעודה ומשתה שאינו רגיל בימי החול, ואפילו היא סעודת אירוסין, מפני כבוד השבת, שיכנס לשבת כשהוא תאב לאכול; וכל היום בכלל האיסור. הגה: ...אבל מצוה להמנע מלקבוע סעודה שנהוג בה בחול, מט' שעות ולמעלה".
וא"כ גם סעודה שלישית בכלל זה כדי להכנס ליו"ט תאב. וכך פסק המשנה ברורה (ס"ק טז, יז):
"מלקבוע סעודה – ואם התחיל אינו מפסיק".
"מט' שעות ולמעלה – היינו שעות זמניות והוא רביעית היום עד הלילה ומ"מ נראה דבימות החורף בזמן שהימים קצרים מאד מצוה להמנע מלקבוע סעודה הרגילה אפילו קודם ט' שעות כל שהוא משער בנפשו שעי"ז לא יהיה תאב לאכול בלילה".
וכ"פ בשולחן ערוך הרב (או"ח סי' תקכט ס"ב): "וכן מצוה להמנע מלקבוע סעודה בערב יום טוב משעה עשירית ולמעלה כדי שיאכל סעודת יום טוב לתיאבון שזהו מכלל הכבוד ואם ערב יום טוב הוא שבת שצריך לאכול סעודה שלישית יאכלנה קודם שעה עשירית".
ב. מנחה בשבת
כיון שמקדימים סעודה שלישית מן הראוי להקדים לה תפילת מנחה. כאמור בשולחן ערוך (או"ח סי' רלב ס"ב).
ולפני דברי השו"ע והרמ"א נביא את ביאור המשנה ברורה (סימן רלב ס"ק ה): "ויש שם בגמרא שני תירוצים ולתרוייהו איירי המשנה במנחה גדולה תירוץ קמא דכונת המשנה שאסרה סמוך למנחה גדולה איירי דוקא בסעודה גדולה [הא סעודה קטנה מותר להתחיל עד זמן סמוך למנחה קטנה. ויש שמקילין עוד לתירוץ זה דאפילו סמוך למנחה קטנה ג"כ מותר להתחיל סעודה קטנה] ותירוץ בתרא דכונת המשנה לאסור אפילו סעודה קטנה סמוך למנחה גדולה ונחלקו הפוסקים בזה הרי"ף והרמב"ם פסקו כתירוצא בתרא וזהו שסתם המחבר כמותם והרמ"א בריש דבריו פסק כתירוצא קמא".
וכך פסק השו"ע: "...ולא לאכול אפי' סעודה קטנה סמוך למנחה גדולה; ואם התחיל באחת מכל אלו, אינו מפסיק אף על פי שהתחיל באיסור; והוא שיהא שהות ביום להתפלל אחר שיגמור סעודתו או מלאכתו, אבל אם אין שהות להתפלל אח"כ, צריך להפסיק מיד... והתחלת אכילה משיטול ידיו".
"הגה: וי"ח וסבירא להו דסעודה קטנה מותר, ואינו אסור רק בסעודת נשואין או מילה (טור בשם ר"ת); וי"א דאפילו סעודה גדולה סמוך למ"ג שרי (בעל המאור והג"מ פ"ק דשבת); וי"א דסעודה קטנה אפי' סמוך למנחה קטנה שרי (טור בשם ר"י); ונהגו להקל כשתי הסברות, דהיינו בסעודה גדולה סמוך למנחה גדולה, ובסעודה קטנה סמוך למנחה קטנה; ואפשר הטעם משום דעכשיו קורין לבית הכנסת, לא חיישינן דלמא יפשע ולא יתפלל (אגודה פ"ק דשבת), (וע"ל סי' פ"ט); מיהו בסעודה גדולה יש להחמיר אפילו סמוך למנחה גדולה, ואפילו אם התחיל קודם לכן, כשמגיע מנחה קטנה והשעה עוברת, צריך לקום ולהתפלל (טור וב"י בשם הפוסקים)".
ובסעיף ג כתב השו"ע: "והא דאסור לאכול סעודה קטנה, היינו כשקובע לסעודה; אבל לטעום, דהיינו אכילת פירות, מותר. והוא הדין לאכול פת כביצה כדרך שאדם אוכל, בלא קבע, מותר".
ג. אין שבת מכינה ליום טוב
אסור להכין משבת ליו"ט, ואף הכנה שנעשתה בהיתר אין להתיר להנות ממנה ביו"ט.
) ועפי"ז פסק במשנה ברורה (סי' שיח ס"ק ה): "אם היה במו"ש יום טוב אפילו בישל בהיתר כגון שבישל בשבת לחולה מ"מ אסור לבריא גם ביום טוב ראשון דאין שבת מכין ליו"ט".
) ולגבי 'מים שלנו' לאפית מצות לליל הסדר פסק השולחן ערוך (או"ח סי' תנה ס"א): "כשחל פסח באחד בשבת, יש לשאוב המים אור י"ג, דהיינו בליל ה' (מרדכי ספ"ק דפסחים)".
ובאר במשנה ברורה (סי' תנה ס"ק טו): "דהיינו בליל ה' – דבע"ש בין השמשות אין יכולין לשאוב דאין שבת מכין ליו"ט וביה"ש ספק שבת הוא ומבעוד יום סמוך לבין השמשות ג"כ אין נכון שמא יאחר ויעשה זה ביה"ש [וה"ה אף האופין בליל יום טוב שני אסורין לשאוב בין השמשות של יום טוב ראשון דאין יום טוב מכין לחבירו וצריכין לשאוב אור לי"ד]".
) וכן בהלכה הידועה לגבי ביצה שנולדה ביו"ט פסק השו"ע (או"ח סי' תקיג ס"ה): "וכן בשבת וי"ט הסמוכים זה לזה, נולדה בזה אסורה בזה. הגה: ואם יום טוב ביום א' ב' ונולדה בשבת שלפניהם, מותר ביום ב' של גליות (מהרי"ל)".
ובמשנה ברורה (ס"ק טו-טז): "הסמוכים זה לזה – בין שהוא יום טוב אחר שבת או שבת אחר יום טוב".
"אסורה בזה – עד הערב שע"י לידה זו נעשית הביצה מוכנת לאכילה ואם נתירה נמצא שאחד הכין לחבירו ואנן קי"ל דאין שבת מכין ליו"ט ואין יום טוב מכין לשבת".
) וגבי עגל ואפרוח שנולדו בשבת פסק השולחן ערוך (או"ח סי' תצח ס"ה): "עגל שנולד בי"ט... ואם היו שבת וי"ט סמוכים זה לזה, נולד בזה מותר בזה".
ובסימן תקיג (ס"ח) לגבי אפרוח פסק: "אפרוח שנולד בי"ט, אסור. ואם נולד בשבת, אסור בי"ט שלאחריו".
ובאר המשנה ברורה (סי' תקיג ס"ק לג): "אסור ביום טוב שלאחריו – י"א דהוא מן התורה לפי שע"י לידה זו הוכן לאכילה וכיון שבשבת א"א לשחטו ולאכלו נמצא שהוכן בשבת לאכלו ביום טוב שלאחריו וכבר נתבאר דאין שבת מכינה ליו"ט. וי"א דהוא רק מדרבנן לפי שבשבת גופא הוא מוקצה ואין יכול לאכול ולטלטלם באותו יום כלל ואם נתירו ביום טוב נמצא ששבת הכין ליו"ט".
וכן לגבי גוי שהביא דורון לישראל בשבת פסק בשולחן ערוך (או"ח סי' תקטו ס"א): "אינו יהודי שהביא דורון לישראל בי"ט, אם יש ממינו במחובר או שמחוסר צידה, אסור אף למי שלא הובא בשבילו לאכלו בו ביום... אבל בשני ימים של ר"ה או בי"ט הסמוך לשבת, בין מלפניו בין מלאחריו, אם הובא בראשון צריך להמתין עד מוצאי יום טוב ושבת בכדי שיעשו, ושיעור כדי שיעשו היינו כדי שילך האינו יהודי למקום שליקט ויגמור המלאכה ויחזור לכאן; ואם נסתפק לו מהיכן הביאן, שיעורן כדי שיבואו מחוץ לתחום".
ובאר המשנה ברורה (ס"ק יח): "בכדי שיעשו – שאם לא ימתין ויאכל מיד הרי נהנה ממלאכת יום טוב דאם לא היה מביא לו ביום טוב לא היה יכול ליהנות מהן בהיתר אא"כ היה מביא לו במו"ש וכן ביום טוב שחל להיות אחר השבת כדי שלא יהנה ממלאכת שבת".
) וכן לגבי הנחת עשבים לשבועות כתב הרמ"א (או"ח סי' תצד סעיף ג): "ונוהגין לשטוח עשבים בשבועות בב"ה והבתים, זכר לשמחת מתן תורה".
והעיר המשנה ברורה (ס"ק ט): "אכן אם חל שבועות ביום א' אין לשוטחן בשבת כיון שכונתו לצורך יום טוב ואין שבת מכין ליו"ט אלא ישטחם ביום טוב גופא או בע"ש".
ד. הבדלה לפני הכנות ביום טוב
כניסת החג אחר צאת הכוכבים מחייבת הבדלה שמסודרת בתוך התפילה. כך פסק השולחן ערוך או"ח (סי' תצא ס"ב): "יום טוב שחל להיות במוצאי שבת אומר באתה בחרתנו, ותודיענו".
אולם נשים שאינן מבדילות בבית הכנסת צריכות לעשות כדברי המגן אברהם (סי' רצט ס"ק יג): ""ובי"ט שחל במ"ש אומר המבדיל בין קודש לקודש (מהרי"ו ה' פסח)". היינו כל ההכנות לצורך יו"ט צריכות להיעשות לאחר הבדלה. וכ"פ המשנה ברורה (ס"ק לו): "בלא ברכה וכו' – וביו"ט שחל במו"ש ורוצה לעשות מלאכת אוכל נפש ולא הבדיל עדיין בתפלה אומר ברוך המבדיל בין קודש לקודש בלא שם מלכות ומותר במלאכה, אבל לענין טעימה אסור אפילו הבדיל בתפלה שאמר ותודיענו עד שיקדש כדין".
ונראה לומר שכל ההכנות כגון: שטיפת כלים, חימום או בישול, עריכת השולחן צריכות להיעשות אחר הבדלה. ואפילו פעולות שמצד עצמן היו מותרות בשבת, כיון שאסורות מצד הכנה ליו"ט בשבת ראוי לעשותן ביו"ט אחר הבדלה. וכן הדלקת נר של יו"ט צריך לעשות אחר הבדלה.
ה. הדלקת נרות
בספרי (ח"י סי' טז) הרחבתי בענין זמן הדלקת נרות ביו"ט. ביו"ט שחל במוצ"ש חייבים להדליק רק אחר צאה"כ. והדלקת הנר נעשית בהעברה מנר אחר רק אחר הברכה (ולנוהגות שהחיינו אף אחר ברכה זו עי' בספרי במקום שציינתי) כמו כל מצוה, ולא כפי שעושות הנשים בשבת ע"י הדלקה ואח"כ ברכה.
כך פסק במשנה ברורה (סי' רסג ס"ק כז): "אחר ההדלקה – ס"ל דאם תברך הוי כאלו קבלה לשבת בפירוש ושוב אסורה להדליק וא"כ ביום טוב דלא שייך זה לכ"ע תברך ואח"כ תדליק ודעת המ"א דלא פלוג אבל הרבה אחרונים ס"ל כמ"ש מתחלה".
ו. יקנה"ז
בליל יו"ט מסדר את הקידוש של יו"ט הנכנס וההבדלה של שבת שיצאה על אותה כוס יין. ונתנו לכך סימן (שו"ע או"ח סי' תעג ס"א): "ואם חל במוצאי שבת אומר יקנה"ז", היינו כך סדר הברכות הוא: יין, קידוש, נר, הבדלה, זמן.
ובמשנה ברורה (סי' תעג ס"ק ג): "אומר יקנה"ז – דהיינו בתחלה ברכת היין וקידוש ונר דהיינו ברכת בורא מאורי האש והבדלה וזמן. ואין מברכין על הבשמים בכל מוצ"ש ליו"ט. ואומרים הבדלה זו מיושב כמו הקידוש".