חבל נחלתו יא מו
סימן מו תפילה על חולה שימות
שאלה
האם ובאיזה מצב מותר להתפלל על חולה שימות?
תשובה
נאמר בנדרים (מ ע"א): "...וכל שאין מבקר את החולה – מבקש עליו רחמים שימות, שימות ס"ד? אלא, כל שאין מבקר חולה – אין מבקש עליו רחמים לא שיחיה ולא שימות".
ומבאר הר"ן: "אין מבקש עליו רחמים לא שיחיה ולא שימות – נראה בעיני דה"ק פעמים שצריך לבקש רחמים על החולה שימות כגון שמצטער החולה בחליו הרבה ואי אפשר לו שיחיה כדאמרינן בפרק הנושא (כתובות קד) דכיון דחזאי אמתיה דרבי דעל כמה זימנין לבית הכסא ואנח תפילין וקא מצטער אמרה יהי רצון שיכופו העליונים את התחתונים כלומר דלימות רבי, ומש"ה קאמר דהמבקר חולה מועילו בתפלתו אפי' לחיות מפני שהיא תפלה יותר מועלת ומי שאינו מבקרו אין צריך לומר שאינו מועילו לחיות אלא אפי' היכא דאיכא ליה הנאה במיתה אפי' אותה זוטרתי אינו מהנהו".
עולה שבחולה סופני שכל חיי השעה שלו הם בצער וכאב רב מותר להתפלל עליו שימות.
וכ"כ בערוך השולחן (יו"ד סי' שלה ס"ג): "דלפעמים יש לבקש רחמים שימות כגון שיש לו יסורים הרבה בחליו ואי אפשר לו שיחיה כמעשה דרבי פ' הנושא [ר"ן שם]".
העיר על כך בשו"ת ציץ אליעזר (ח"ה, רמת רחל סי' ה): "דברים אלה של הר"ן והיוצא מהן להלכה, לא הובאו לא בטור ונושאי כליו ולא בשו"ע ונושאי כליו [מלבד זאת שראיתי שנזכר בתפא"י על המשניות פ"ח דיומא מ"ז בבועז שם] וכפי הנראה דחוהו מהלכה מכיון שזה פירוש מחודש ויוצאת ממנו גם הלכה מחודשת, והוא דבר שלא פירשוהו אף אחד מן הראשונים בלעדו בסוגית הגמ' בנדרים שם. כן עיין במהרש"א נדרים שם שמקשה גם על עצם פירושו של הר"ן בדברי הגמ' דאין נראה כן ע"ש".
וממשיך שם בצי"א ומקשה מהמקרה על אמתיה דרבי, שכן חכמים לא עשו כרצונה ולא פסקו מתפילה וא"כ מנלן להסתמך דוקא על אמתא דרבי. ומביא שבשאילתות (סי' צג) חסרון בדבריו ובשאילת שלום על השאילתות רצה לפרשו כדברי הר"ן. ומביא מפי' העמק שאלה שרצה לפרש בר"ה (יז ע"א) כר"ן. ודוחה את ראייתו.
ומביא תשובת הגר"ח פלאג'י בספר חקקי לב (ח"א יו"ד סי' נ) שמסיק שהחולה עצמו מותר לו לבקש על עצמו שימות, אבל קרוביו לא יתפללו עליו שימות אפילו הם צדיקים שמא מתכוונים אף להנאתם. והרחוקים שאינם מכירים אותו מותרים לבקש על מיתתו.
ודן האם ניתן ללמוד מאמתיה דרבי הן מחמת צדקתה והן מחמת שחכמים לא עשו כמותה והמשיכו בתפילתם על רבי.
ומסיק בצי"א: "עכ"פ בנוגע לעניננו ע"ד האמור בערוה"ש, מצאנו ראינו שגם הבעל חקקי לב שנדמה שהוא היחידי שדרך להתיר ע"ד הר"ן, לא התיר בכל זאת להתפלל שימות כי אם לאחרים שאין להם שום קורבה ושום טירדא וטירחא מסביב לחולה, ואחרי מילוי כל התנאים שפורטו לעיל, אבל לא התיר לא לבעל ולא לבנים ולא לקרובים ולא לכל אלה שיש להם איזה הטרדה מסביב למחלתו של החולה, ולכל אלה יש להם לכל היותר להיות בשב ואל תעשה, לא להתפלל לא לצד זה ולא לצד זה וד' הטוב בעיניו יעשה, ומוסף על זה יש לפענ"ד מקום עיון ככל אשר הערנו לעיל גם בעצם יסוד היתר כזה גם לאחרים, אשר כאמור לא מצינו שמוזכר להלכה מיסוד זה לא בטור ולא בשו"ע ונושאי כליהם".
בשו"ת ציץ אליעזר (ח"ט סי' מז) חריף יותר בדבריו שלא מצאנו מקור לכך פרט לדברי הר"ן ולא התקבלו דבריו בראשונים ואחרונים, ולכן מן הראוי שלא לנהוג כן. והחולה עצמו כיון שהוא בשעת צערו אין לשמוע לו.
ומוסיף: "וחוץ מהנימוקים הגלוים והנסתרים שרמזתי עליהם בספרי שם, גם מהמציאות החיה אנו רואים לא פעם בעליל שחולה כזה רגע בתקוף עליו היסורים ל"ע מחלה נפשו למות, וכעבור זמן מה והיסורים מרפים ממנו במקצת מתהפך כחומר חותם ומביע רצון לחיים, מהרהר בתשובה וכדומה ועונה אמן לקראת מברכיו לרפואה שלימה, וא"כ איך נוכל לשים בנפשנו להתפלל עליו שימות, וגם יתכן שבאותו רגע שנתפלל על כך הוא בעצמו רצונו בחיים ואז ניתקל כבר באיסור. וע"כ מספיק להיות רק שב ואל תעשה מעשיית תועליות סגוליות להארכת חיים כאלה וכדמצינו בילקו"ש פ' עקב רמז תתע"א שמסופר: מעשה באשה אחת שהזקינה הרבה ובאת לפני רבי יוסי בן חלפתא אמרה ליה רבי הזקנתי יותר מדאי, ומעכשיו חיים של ניוול הם, שאיני טועמת לא מאכל ולא משקה ואני מבקשת להפטר מן העולם, א"ל מה מצוה את למודה לעשות בכל יום, א"ל למודה אני אפילו יש לי דבר חביב אני מנחת אותו ומשכמת לבית הכנסת בכל יום, א"ל מנעי עצמך מבית הכנסת שלשה ימים זה אחר זה, הלכה ועשתה כן וביום השלישי חלתה ומתה, לכך אמר שלמה אשרי אדם שומע לי וגו' מה כתיב אחריו כי מוצאי מצא חיים עיי"ש. ועיין עוד ביו"ד סי' של"ט סעי' א' ע"ש, והחולה בעצמו שאני. ואין אדם נתפס בשעת צערו ועל כן זועק מרה לד' ושואל נפשו למות ואילמלא נגדו לחנניא מישאל ועזריה וגו'. ובמדרש תלפיות ענף בית הכנסת התקשה למצוא ישוב גם על זאת איך שר"י בן חלפתא יעץ לה לקרב עי"ז מיתתה עיי"ש". ומוסיף הגרא"י ולדנברג שודאי מחללים על חולה כזה את השבת. ומסקנתו העיקרית לאיסור תפילה על חולה שימות (וכ"כ בראש חי"ט סי' י).
בשו"ת אגרות משה (חו"מ ח"ב סי' עד אות ד) כותב שליחידי סגולה כאמתיה דרבי ור"ח בן דוסא – "שתפלתן מקובלת יעשו כפסק הר"ן שאם אין תפלתו מקובלת ידוע להו שא"א לו שוב לחיות שאז צריכין אלו אינשי להתפלל כשיש להחולה יסורין למיתה כדכתב הר"ן שפעמים צריך להתפלל שימות כשהוא טוב להחולה והוא רק בכהאי גוונא שלא נתקבלו תפלות דרבנן שלאנשי דורותינו לא שייך זה אפילו לגדולי תורה אלא אולי ליחידים שלא ידוע לנו מהם. ואם ישנם יש להם לעשות כפסק הר"ן שהוא כרב דימי דפסק שיש לפעמים להתפלל שימות כעובדא דאמתיה דרבי. אבל הוא רק בתפלה ולא לקצר ימים במעשה שזה אסור אפילו כשהוא טובתו של הנרצח, וחייב מיתת סייף כרוצח משנאה וכעס לכוונת רציחה לרעה".
עולה מדברי הגרמ"פ שמתיר להתפלל רק למי שהוא במדרגה גבוהה שיכול לחוש בתפילתו על החולה שיחיה שאין תפילתו מקובלת, ואז רשאי להתפלל עליו שימות. אבל סתם מחמת צער החולה או משמשיו אין מתיר זאת.
בשו"ת מנחת שלמה (ח"א סי' צא) מבליע בתוך דבריו כדברי הר"ן שהובאו לעיל: "ועוד יותר מזה נלענ"ד שאפילו אם החולה מצטער הרבה באופן כזה שמצד ההלכה מצוה לבקש עליו שימות, וכמו"ש הר"ן בנדרים דף מ' ע"א והובא גם בפוסקים, מ"מ גם באותה שעה שמבקש ומתפלל לד' שהחולה ימות ג"כ חייב הוא להתעסק בהצלתו ולחלל עליו את השבת אפילו כמה פעמים. ולעומת זה עשיר מופלג שהוא רגיל בחיי עושר וכל רכושו הולך ח"ו ונשרף והוא עומד ורואה איך שהאש אוכלת ושורפת לנגד עיניו כל רכושו והוא ישאר עני המחזר על הפתחים, אפי"ה גם רק לכבות אסור אע"ג דכבוי בשבת הו"ל מלאכה שאינה צריכה לגופה ואיסורו רק מדבריהם. [וישמרנו ה' ברוב רחמיו מנסיון כזה]". מתבאר מדבריו שתאורטית הציב מקרה שמתפללים על חולה שימות אולם לא שקל זאת כאן מבחינה מעשית, ולכן קשה להביא ראיה מכאן על דעתו למעשה.
ובשו"ת שבט הלוי חלק י סימן רצב הסיק: "ולדחות לגמרי דברי הר"ן אין בכחנו, אבל הא ודאי משמע דאין דבר זה נמסר לכל אדם דמי יודע בכו"כ מקרים אם באמת כבר הזמן שלא להתפלל, ולהכי לא מביאים זה הפוסקים בפירוש, וכך שמעתי". ונראה שאף הוא בדעת הגרמ"פ שאין זה מסור לכ"א להחליט על תפילה על חולה שימות אלא במקרים מיוחדים וע"י אנשים מיוחדים כדוגמת רחב"ד ודומיו.
בשו"ת שבט הלוי (ח"י סי' כו) נשאל:
"המזכיר בברכת רפאנו שמות חולי ישראל ויש כמה חולים ששוכבים על ערש דוי כבר כמה שנים בלי שינוי במצבם כלל, האם מותר לו להפסיק מלהתפלל עליהם עוד כיון שאין רואים שום שינוי".
והשיב: "אם יש אפילו תקוה כל דהו בודאי מצוה להתפלל עליהם, אבל אם לכל הדעות אפסה כל תקוה, נהי דכ' הר"ן בנדרים מ' ע"א דמותר אפילו להתפלל על חולה מסוכן ומצטער הרבה שימות, מכ"מ אין דבר זה ניתן רשות ביד כל אדם וגם הפוסקים לא הביאו דבר זה בפסקיהם, וגם יתכן שהחולים ששאל עליהם כבודו נהי דלא מתרפאים מכל מקום לא מצטערים יותר באריכות מחלתם, מכ"מ כיון שאין אחוז תקוה לפי ראות עיני בשר ודם, רק יתכן בדרך נס, יתכן דנהי דלהתפלל שימותו קשה להורות, אבל להפסיק כמו שהציע כב' יתכן דמותר, ועדין צ"ע".
ורואים שדעת בעל שבט הלוי היא כצי"א והגרמ"פ שאין להתפלל על חולה שימות, ורק גדולי גדולים כרחב"ד אולי רשאים לעשות כן.
לעומתם בשו"ת משנה הלכות (ח"י סי' רב) דעתו שמצוה להתפלל על חולה מסוכן המצטער שימות. ומביא מהר"ן ומוסיף: "ועיין גמ' ב"מ פ"ד ע"א רבי יוחנן הוה קא אזיל ובכי על ר"ל עד דשף דעתיה מיניה בעי רבנן רחמי עליה ונח נפשיה ע"ש, וגדולה תפלה שמחיה את בעליה ואת כל העולם כולו".
ומכאן שלדעתו מותר להתפלל על חולה שמצבו מסוכן וסובל מאד שימות כפי שהתפללו על ר' יוחנן.
ובמדרש תהלים (בובר, מזמור קכו) מסופר המקרה בחוני המעגל ונאמר שם כך: "אמר להו אנא חוני המעגל ולא הימנו ליה, אזל לבי מדרשא שמעינהו לרבנן דקא אמרי נהירנא לן שמעתתא כי הנך שני דחוני המעגל, דכי הוה עולה לבי מדרשא כל קושיא דהוו להו לרבנן הוה מפרק להו, אמר להו, אנא הוא, ולא הימנוהו, ולא נהגו ביה יקרא כדבעי ליה, [חלש דעתיה], בעי רחמי ונח נפשיה, [אמר רבא] והיינו דאמרי אינשי או חבריא כחברי דאיוב, או מיתותא". וכן בתענית (כג ע"א) נאמר: "חלש דעתיה, בעי רחמי ומית". היינו לחולה מותר להתפלל על עצמו.
ונראה לומר שבכל מקרה מותר לבקש לאחרים על חולה כזה רחמים – שירחמו עליו משמים, וה' יעשה הטוב לאותו אדם לחיים או למות. כדברי יואב בן צרויה במלחמת בני עמון (שמואל ב' י, יב) "חזק ונתחזק בעד עמנו ובעד ערי אלהינו וה' יעשה הטוב בעיניו". ופירש רד"ק: "אנחנו נתחזק בכל כחינו למלחמה וה' יעשה הטוב בעיניו כי לה' התשועה". ואף כאן בתפילה על חולה מן הראוי להתפלל שהקב"ה יעשה הטוב בעיניו עבור אותו חולה.
מסקנה
נראה מרוב גדולי ישראל בדורנו שלא נתנו את היכולת להתפלל על החולה שימות לכל אדם אלא רק לגדולי גדולים שתפילתם נענית ויודעים עפ"י תפילתם שכן הראוי לאותו חולה. אבל לרוב האדם שאיננו במדרגה זו מן הראוי להתפלל שה' יעשה הטוב בעיניו לטוב או למוטב, ולחולה עצמו מותר להתפלל על עצמו שימות.