חבל נחלתו ט יא
דברי חכמים כדרבונות.
(כ)כדור של בנות –
מה הכדור של בנות מזרקין בו לכאן ולכאן
כך היו הדברות מזרקין בסיני.
במדבר רבה (פט"ו, כב)
סימן יא
משחק בכדור בשבת וביום טוב
שאלה
האם מותר לשחק בכדור בשבת וביו"ט, ואם אסור מה הסיבות לכך?
תשובה
א. נאמר בירושלמי (תענית פ"ד ה"ה): "טור שמעון הוה מפיק תלת מאוון דגרבין דמרקוע לקייטא כל ערובת שובא (=שלש מאות חביות של מיני מרקחת לעניים כל ערב שבת), ולמה חרב: יש אומרים: מפני הזנות: ויש אומרים שהיו משחקין בכדור". ובאיכ"ר (פ"ב): "טור שמעון הוה מפיק תלת מאה גרבין ולמה חרבו אי תימא מן הזונות, והלא לא היתה אלא ריבה אחת והוציאוה משם, א"ר הונא משום שהיו משחקין בכדור בשבת".
לא מפורש מה האיסור עליו עברו בטור שמעון.
ב. כתב במחזור ויטרי (הל' פסח (עמ' -) סימן צד): "ולשחוק בכדור שקורין פלוטא מתיר רבינו מפני שמחת יום טוב". וכן בשו"ת רש"י (רפה, ב).
היינו כיון שיש במשחק בכדור ביו"ט הנאה למְשַׂחֲקִים, מותר לשחק ביו"ט משום שמחת יו"ט ואף להוציא מרשות לרשות משום שמתוך שהותרה הוצאה לצורך אוכל נפש – הותרה אף לשאר צרכי יו"ט. ומתוך הדברים משמע שבשבת לא התירו.
ורבינו ירוחם (תואו"ח נ"ד ח"א) באר: "ור"ת כתב כי אפילו לטייל מותר להוציא, כגון כדור שמשחקין בו וכיוצא בו. וכן אם אדם צריך לילך לב"ה או לטייל אינו יכול להניח קטן יחידי שיכול להוציאו עמו וכן להוליך ספרים לב"ה ולהחזירם". מרבינו ירוחם משמע שחשש האיסור ביו"ט הוא משום הוצאה ביו"ט שהותרה רק לצורך אוכל נפש או לצורך שמחת יו"ט וכל מיני שחוק כלולים בה.
וכ"כ תוס' בביצה (יב ע"א): "וכי פליגי ב"ש וב"ה בדברים שאינן לצורך אוכל נפש ואיכא בהן צורך יו"ט קצת כגון קטן למולו דהמצוה נקראת צורך יום טוב ולולב לצאת בו וס"ת לקרות בו וכן פי' רבינו חננאל. אבל ליתא פירושן דלאו דוקא קטן למולו, דה"ה שלא למולו דשרי גם טיול דהא אשכחן נמי דמשחקין בכדור שקורין פלוט"א בלע"ז ביו"ט ברה"ר אע"ג דליכא אלא טיול".
וכן בסמ"ק בהגהות רבינו פרץ (מצוה קצד הערה כז): "פ"ק דביצה תנן אין מוציאין לא את הלולב ולא ספר תור' ולא את הקטן ביום טוב וב"ה מתירין ופר"ח דר"ל לולב לצאת וספר תורה לקרות וקטן למולו דאיכא צורך היום קצת, דאם לא כן לא הוו שרי ב"ה דאפילו למאן דאמר מתוך צריך צורך קצת אבל ר"ת פי' דלאו דוקא למולו דה"ה נמי בשביל טיול שרי להוציא את הקטן ושרי לשחוק בכדור שקורין פלוט"א בי"ט ברה"ר אף על פי שאינו צורך היום אלא משום שמחת י"ט, ועוד אומר בשם הרב אבי הספר הזה שמותר להביא מחזור מב"ה לבית בי"ט דכיון שלבו דוה עליהם שמא יגנבו צורך יום טוב קצת קרינא ביה".
מכל הראשונים הללו עולה כי האיסור במשחק בכדור בי"ט הוא הוצאה שהותרה אף לצורך משחק ביו"ט, אבל בשבת היא אסורה.
ג. אבל הרוקח כתב בהלכות שבת (סי' נה): "ויקהל משה אמר הקב"ה למשה עשו קהלה גדולה ודרוש להם ברבים הלכות שבת שילמדו ממך דורות הבאים להקיל קהלות בכל שבת ושבת לדרוש לישראל איסור והיתר. וכן דוד היה מקהיל קהלות בשבתות בִּשַּׂרְתִּי צֶדֶק בקהל רב והיינו דוד דגלי באסמכתא (נ"ל דצ"ל מסכתא – עירובין נג ע"א) כתיב וה' עמו ואין להניח הדרשה עבור הסעודה השלישית כדאמר בפ' השולח גט. ובמדרש משלי בפסוק אשת חיל מי ימצא אמר ר' חמי בר חנינא מפני מה נתחייבו שני בניו של ר' מאיר שמתו שניהם ביחד בשבת במנחה מפני שהיו רגילים להניח בה"מ במנחה ואוכלים. בפר' בתרא דתענית בירושלמי טור דשמעון למה חרב מפני שהיו משחקים בכדור ובטלין מן התורה".
עולה מן הרוקח שטור שמעון חרב בגלל ביטול התורה, שהיו עסוקים במשחק ולא למדו תורה בשבת. וקצת משמע שבשאר ימי השבוע שהיו עסוקים במלאכתם לא נענשו על ביטול תורה אבל בשבת שבמקום לבוא ולשמוע דרשה, וללמוד תורה שיחקו בכדור – על כך נענשו.
ובשבולי הלקט (ענין שבת סי' קכא) כתב: "מצאתי בשם הר"ר אליעזר מטול זצ"ל. דאסור לשחוק בשבת בתם וחסר הוא שחוק שקורין אוג"א מת"א ויש קורין אותו תם כס מהא דאמרינן בפ' ב' דביצה דר' חייא ור' שמעון ב"ר קפדי אהדדי. וכן מצאתי כתוב: אין ר' מתיר לשחוק באגוזים בשבת [ויו"ט] משום אולודי קלא ועוד שמשתבר. ואינו נראה לי דבמס' עירובין בסופו מוכיח דאינו אסור לשחוק כי אם משום אשוויי גומות דאמר התם נשים משחקות באגוזים אסור וכן בתפוחים. ופי' רבינו שלמה זצ"ל לגלגלן דרך דף ומכות זו בזו. ואמרינן: לאו משום אולודי קלא? ומשני לאו משום אשווי גומות. וכן פי' רבינו גרשום זצ"ל: משחקות – מגלגלות. ושמעינן מינה היכי דליכא למיחש משום אשווי גומות מותר. ומיהו יש למצוא צד איסור בדבר דדמי למקח וממכר שפעמים שמלוה זה לזה ולמחר פורע לו מעות. ויש שאוסרין משום אולודי קלא שאוסר כל משמיעי קול אפי' אינם כקולו של שיר כדאיתא בירושלמי. אמרינן בסנהדרין פרק ארבע מיתות בסופו: שאלו את ר' אליעזר: הכדור והאמום ומשקולת קטנה, ופירש רבינו שלמה זצ"ל כדור פילוטא מחופה עור ומליאה מתוכה שיער של איל בדוחק. ופליגי לענין טבילה דרבנן סברי מה שבתוכו חוצץ ור' אליעזר סבר אין מה שבתוכו חוצץ דכוליה חד כלי הוא. נראה להוכיח מכאן דתורת כלי עליו דעד כאן לא פליגי אלא לענין טבילה אבל כולי מודי דשם כלי עליו. ומורי ר' יהודה אחי שני נר"ו פי' דדוקא אותו כדור שנחלקו בו ר' אליעזר וחכמים הנראה חלל שלא חשיב כלי אבל אלו הכדורים שלנו אפי' כלי לא חשיבי, ומחשבת השחוק שחישב לשחק בו לא משוי ליה כלי מ"מ בין שיש תורת כלי עליו בין שאין תורת כלי עליו נראה שאסור לשחק בו ולטלטלו בשבת ויום טוב שהרי אין צריך בטילטולן ואפי' לכסות בו פי צליחותו אינו ראוי דהא ממאיס על ידי ששוחקים בו ומטניף בטיט ועפר וכן כדור של עץ אסור לטלטלה ולשחק בה. ומצינו במדרש איכה טור שמעון הוי מפיק תלת מאה גרבין דמרקוע בכל ערובת שבא לאילין קייטיא ולמה חרב אין תימר משום זנות והלא ריבה אחת היתה שם והוציאוה משם ולמה חרב אמר רב הונא על ידי שהיו משחקים בכדור בשבת".
שבולי הלקט דן בתחילה מצד אשוויי גומות ומצד השמעת קול ומצד שדומה למקח וממכר. ואח"כ דן האם הכדור נחשב לכלי ומסיק שאינו כלי ולכן אוסר למסקנה לשחק בו בשבת.
ד. הבית יוסף (או"ח סי' שח) הביא: "כתב באגור (סי' תקכא) בשם שבלי הלקט (סי' קכא) שאסור לשחוק בשבת ויום טוב בכדורים שאינם ראויים לצור על פי צלוחית דממאסי שמטנפי על ידי טיט ועפר וכן כדור של עץ אסור לטלטלו ולצחוק בו אבל התוספות בפרק קמא דביצה (יב. ד"ה ה"ג). כתבו פירוש דלאו דוקא קטן למולו דהוא הדין שלא למולו דשרי גם טיול דהא אשכחן דמשחקין בכדור שקורין פילוט"א ביום טוב ברשות הרבים אף על גב (אלמא) דליכא אלא טיול עד כאן משמע שמותר לטלטל הכדור ביום טוב והוא הדין בשבת דבדברים אלו יום טוב ושבת שוים הם. ומיהו בירושלמי בפרק בתרא דתעניות (ה"ה) מצאתי טור שמעון למה חרב יש אומרים מפני הזנות ויש אומרים שהיו משחקין בכדור".
ומסיק שהוא כלי ולכן מצד זה אין חשש לטלטלו בשבת ויו"ט אלא שאין ראוי מצד האמור בירושלמי.
וכן בסימן תקיח הביא הב"י את דברי ר"ת שמותר לשחק בכדור ביו"ט משום שמחת יו"ט.
ובשולחן ערוך (או"ח סי' שח סמ"ה) פסק: "אסור לשחוק בשבת ויו"ט בכדור". והרמ"א הגיה: "ויש מתירין, ונהגו להקל (תוס' פ"ק דביצה)". וכן הביא הרמ"א לענין יו"ט (סי' תקיח ס"א): "מותר לשחוק בכדור, אפילו ברשות הרבים, אע"ג שאינו אלא טיול בעלמא (תוס' ורבי ירוחם)".
וכן הביאו את צדדי ההיתר והאיסור: אליה רבה (סי' שח ס"ק פז), שו"ע הגר"ז (או"ח סי' שח ספ"ג) ובערוך השולחן (או"ח סי' שח ס"ע) ונטו להחמיר.
ה. המהרש"ל, קרובו של הרמ"א, העיר במסכת ביצה (פ"א סי' לד): "ודבר תימה להתיר בי"ט לשחק בכדור, דאין בו צורך היום כלל, אלא שחוק של ילדים, שלא הגיעו לכלל חיוב, הנח*. אבל גדולים, נראה מנהג רע בעיני, כי זה אינו טיול, אלא שיחת ילדים, וקלות ראש. ואף שרבינו ירוחם (נ"ד ח"א) כתב כדברים האלו משום ר"ת לא ניחא לי, כי אפשר שהוא לא בא אלא ליישב המנהג שנהגו כן. ואי איישר חילי אבטלנה, שהרי הרא"ש (סימן י"ח) שהעתיק דברי ר"ת לא הזכיר דבר זה, ואף בטור לא הביאו. ומענין הכדור בשבת כתבתי בפ' כירה סי' ל"ו*. ואין דומה זה להוצאת קטן, מאחר שאביו משמח בו, וגיגועו על בנו, ג"כ שמחת י"ט היא, שלא יהא עצב על בנו".
והט"ז (או"ח סי' תקיח ס"ק ב) הביא את הסתייגותו של הרש"ל: "כתב רש"ל דבר תימה הוא להתיר שא"צ ביום טוב כלל אלא שחוק של ילדים אבל לגדולים נראה בעיני מנהג רע הוא, ואף שכ"כ בשם ר"ת לא ניחא לי כי אפשר שלא בא אלא ליישב מה שנהגו כן. ואם איישר חיילי אבטליני' שהרא"ש לא העתיק זה".
ובערוך השולחן (או"ח סי' תקיח ס"ח) כתב: "וכתב רבינו הרמ"א דמותר לשחוק בכדור אפילו ברשות הרבים אע"ג שאינו אלא טיול בעלמא עכ"ל ויש מתרעמים על זה שאין זה שמחה וטיול רק לקטנים ולא לגדולים [שם ומג"א סק"ד בשם יש"ש] ובאמת אין זה תרעומות דכיון דחביב עליו לפי דעתו השפלה איך נמנע ממנו".
וכ"כ בשו"ת האלף לך שלמה (או"ח סי' שלט): "כתב הרמ"א בסי' תקי"ח סעיף א' בהג"ה ומותר לשחוק בכדור ותמה הטו"ז בשם הרש"ל דאטו ראוי להתיר דבר כזה מה שהוא שחוק לתנוקת ובאמת אין זה תימה דגדולה מזו מצינו גבי שבת מי שיש לו תענוג משמיעת דברים בטלים וכו' מותר לו לשמוע וכן בחורים המתענגים בקפיצתם מותר בשבת הרי דדבר התלוי בעונג תלוי בדעת האדם במה הוא נהנה כן ה"נ בזה כיון דבעינן רק צורך קצת אף זה הוי בכלל צורך וז"פ".
ונראה מכלל דברי הפוסקים שמן הראוי לגדולים שלא לשחק בכדור בשבת, וביו"ט יש להקל יותר לשחק אם הם נהנים מכך משום שמחת יו"ט*.
נראה לי להוסיף כמה מילים לגבי דורנו. טור שמעון חרב לא בגלל ילד ששיחק בכדור אפילו בשבת ונראה שלא על משחק של גדול זה או אחר, ואף פסיקת השו"ע אינה על סוג כדור מסויים עם האיסורים הנלוים לו. כל אלה איסורים פרטיים שבכל ציבור ישנן בעיות מסוג זה. טור שמעון חרב בגלל שהמשחק בכדור הפך לנורמה חברתית. הציבור התעסק בכך וממילא הגיעו לכלל איסורים ולביטול תורת הציבור – זה מה שגילו חז"ל לגבי טור שמעון שזו סיבת חורבנו עם כל עושרו ומידת החסד שנתגלתה שם. וזה ראוי לכל ציבור לשים אל לבו שהמשחק לא יהפוך לעיסוק עיקרי ומושך בחיינו, לא בשבתות ובימים טובים ואף בחול הוא צריך להיות במידה הנכונה. להלן מספר תשובות המדגימות את הבעייתיות במשחק בכדור ואת היחס הנכון.
ו. בשו"ת מהריט"ץ החדשות (סי' רב) נשאל: "עיר גדולה של חכמים ושל סופרים שמעולם לא שחקו בכדור לא בשבת ולא ביום טוב. ופעם אחת שבאו גוים בעטו בימי החול, קמו מיד ראשי הקהלה ובטלום. ועתה מחדש קמו עמדו בחורים עמדו לשחוק בשבת וביום טוב. ובשכר, שיש להם גוי מי מפסיד ומי מרויח, ולמחרת השבת פורעים זה את זה. ומעוון השחוק נמשך שהולכים ושוחקים בגילוי הראש כולם, ובאים לידי שבועות לבטלה בחי ה' ובהשם לאלפי אלפים, ולידי כעס, וכמעט נוקבים שם השם. ואחר כלות השחוק אוכלים ושותים במרתף גויים ובאיסטיריאה (=בית מרזח) וקונים פירות וכוסלואיי (=מאכלים מלוחים הבאים כליווי למשקה חריף) על מנת לפורעם למחרת השבת, והכל נאכל בלי רחיצת ידים ובלא ברכה, וכאלו העבירות נמשכים מהעון הנז'. ויהי כי נשמע לרבני העיר הזקנים מחו בידם ונדרש לרבים איסור הדבר במקום שלא הונהג כן מעולם למנוע העון מיד הבחורים. ולא יכלו לתקן, כי הרבנים בחורים חותרים אחר ההוללות, כי מצאו בהגהות רמ"א (או"ח סי' שח סעיף מה) ויש מתירים, וכן בלבושין (הלבוש שם) עתה ילמדנו רבינו מה דינו של עון זה להניחו או לעוקרו?"*
בתשובה הראשונה מביא את האיסורים הכלולים במשחק בכדור ואת והאיסורים שהמשחק גורם להם כגון מקח וממכר בשבת, ביטול נט"י, משחק בקוביא וכד' וחותם: "אם כן בנדון דידן דאיכא כל הני עבירות דאמרן, ודאי דיש לכל חכמי הדור לקנא קנאת ה' לכתוב נגד עושי רשעה ונגד המורים להקל ונותנים יד לפושעים. ולא אכשור דרי, מקלקלתא ילפי מתקנתא לא ילפי. ואנכי חזון הרביתי על [זה], וקנאתי בהוללים וג"כ הוכחתים ברבים. ועם שהרבנים הזקנים הכריזו בק"ק שלא ישחקו עוד ולא יעשו עבירות הנז', ושיבואו לקבל תשובה, הם מנעום מבא וחזקו ידי מרעים לבלתי סור איש מרעתו כבירמיה סי' כ"ג [יד], ואל אלקים נשאתי עיני ואדע כי כל הרואים את דברי יקומו לעזרת ה' ותורתו ולקדוש ישראל ולפני ה' לרצון".
אף המהרי"ט צהלון פתח בקללת אותם המורים להתיר. ומראה כי מי שרצה להתיר לא למד נכון את העניין ממקורותיו. ומוסיף: "ואי לדידי צייתי הרועים יגרשום מן העיר, כי חס ושלום גורמים חורבן לעיר, כי ההיא דירושלמי דמייתי טור שמעון. והרואה מדברי הירושלמי יראה שלא כתב שנחרבה מפני שמשחקים בכדור בשבת, אלא סתם קאמר מפני שהיו משחקים בכדור, ואפשר דאפילו בחול, כיון שהיו עושים מעשה זה בקבע, וקובעים את חביריהם ממון שלא כדין, ובודאי שהמעשה הזה רע ומר ממשחק בקוביא. נמצא שלכך נחרבה לפי שכולם היו עושים מעשה רע כזה. הגם שבמדרש רבה כתוב שם שהיו משחקים בכדור בשבת, אמנם בירושלמי לא הוזכר בשבת, ואפשר שחולק וסובר אפי' בחול. ואפשר דאע"ג דלא פירש בשבת לא פליג על המדרש, והדבר שקול. ובודאי דבשבת כולי עלמא מודו דאסור משום כמה עבירות הנמשכות, וגדולה שבכולם ביטול בית המדרש. צא ולמד מה תיקן עזרא הסופר לקרוא בתורה במנחה בשבת מפני יושבי קרנות (ב"ק פב, א). וגם התירו חז"ל איסור טילטול לפנות אוצר ארבע או חמשה קופות בשבת משום ביטול בית המדרש (משנה ריש פרק יח דשבת). ואם התירו את האיסור משום ביטול בית המדרש, מינה נלמוד קל וחומר לעושי איסור ועבירות, וביטול בית המדרש, וביטול תפלת מנחה, וכמה מיני עבירות כולי עלמא מודו דאסור. וזהו אפילו בלא סופר ובלא כתב ומכתב. ומכל שכן בסופר וכתב ומכתב שעבירה גדולה היא בידם, וראוי לנדותם ולהחרימם [למען] ישובו מדרכם הרעה. ומה גם כי שמעו כרוז הרבנים הזקנים אשר מימי עולם נהגו איסור, והם הקשו עורפם ושמעו עצת הבחורים, גדול עונם מנשוא, וישובו אל ה' וירחמם ואל אלקינו כי ירבה לסלוח ויכפר בעדם".
ז. אף הראי"ה קוק זצ"ל מתייחס בשו"ת אורח משפט (או"ח סי' קנב) לתוצאות הנלוות למשחקי הכדור. הוא כתב תשובה זו למערכת עיתון 'דאר היום' כדי לתקן טעויותיו של מי שכתב להראות שידיעת המקורות מביאה להתיר דברים שנהגו בהם איסור מאי-ידיעת המקורות. והביא כדוגמא את המשחק בכדור. וז"ל:
"והנה הכותב הזה, התחיל להראות בקיאות נגד האיסור של כדור הרגל, שנתפרסם מכל גדולי הרבנים, מפני שיש במשחק זה, כפי מה שהוא נהוג היום, ענינים של חילול שבת, ושל חילול יום טוב, במדה מרובה, שהם מלוים את השחוק הזה, כידוע, לכל, וראוי לכל מי שנזקק להוראה לדעת שלא רק את הדין ככתבו צריך המורה לדעת, אלא גם את הנדון של העובדא כמו שהוא בחיים, ומאחר שיחד עם כדור הרגל באים כל מיני חילולי שבת, וגם חילולי יום טוב, יפה עשו הרבנים שהם לוחמים בכל כחם להודיע את איסורו".
ומבאר בהמשך: "ומובן מאליו מתוך ידיעת המקור הקרוב לכל הפחות, שהם דברי הדרכי משה, שהם תמיד נחשבים למקור למה שכתב הרמ"א בהג"ה, שמה שכתב הרמ"א בהגה על דברי המחבר האוסר, ויש מתירין ונהגו להקל, שכונתו היא רק באופן שאין בו משום סרך של איסור הוצאה בשבת, והוא הדין ביו"ט, שאין שום יסוד לאלה שנהגו להתיר רק באופן שלא יביא עמו שחוק זה שום איסור מהאיסורים הנוהגים ביום טוב, אבל בשחוק הכדור שנהוג עכשיו, שיש בו קשר עם איסורים חמורים שעושים לא רק את השבת כי אם גם את היום טוב, שהוצאה ומלאכת אוכל נפש מותרים בו, עושה אותו כחול ממש בחילולים גמורים, כמו חפירות ונסיעות וכתיבות ומקח וממכר ועוד כמה איסורים שנוהגים גם ביו"ט, שכל אלה האיסורים ועכ"פ איזה מהם נגררים עמו, הכל יודעים, שלא עלה על דעת שום אדם להתיר זה אפילו ביום טוב. והראשונים לא דברו כלל על שחוק כדור מרוחב ופומבי כזה, הגורר עמו דברים רבים שמפסידים לגמרי את קדושת השבת והיום טוב ואת מנוחתו השלמה והמקודשת בישראל מעולם. ובאמת צדקו דברי המהרש"ל ביש"ש, שכתב על דברי המתירין ביום טוב אפילו במקום שאיננו גורר אחריו איסורים אחרים, כמו שחוק הכדור המצומצם שהיה בימיהם, שלא התירו המתירים ביו"ט כי אם לילדים ולא לעשותו מנהג ביו"ט לגדולים להפקיע עי"ז קדושת יו"ט והרגשתו הרוחנית העליונה. איך שיהיה על שחוק כדור הרגל שבזמנינו על פי תנאיו, לא עלה על דעת שום אחד מהפוסקים להתירו חס ושלום לא בשבת וגם לא ביום טוב, וכל המפריז בזה להתיר, הרי הוא מכשיל את הרבים, וגורם להרבות חילול שבת ויו"ט בישראל. ורחמנא ליצלן מהאי דעתא".
ח. על עצם המשחק בכדור לבריאות הגוף משיב בשו"ת משנה הלכות (חי"ב סי' תעב): "ובדבר שאלתו מה איסור יש בבחורים ההולכים לשחוק כדור או כיו"ב רק לשם משחקים.
"אהובי ידידי, הנה בעצם ההלכה לשחוק בכדור לכאורה ליכא בזה איסור ואדרבה הרי נחלקו לענין לשחוק בכדור בשבת ויו"ט, עיין תוס' פ"ק דביצה ובטוש"ע או"ח סי' ש"ח סמ"ה אסור לשחוק בשבת ויו"ט בכדור הג"ה ויש מתירין ועיין אחרונים וממילא דבחול מותר, ומיהו כבר הארכתי בזה מש"כ מהר"ם כפתי הובא בתשו' הרדב"ז וכל זה להמון עם. אבל לבני תורה מלבד שיש בזה משום ביטול תורה יש עוד בזה מש"כ החינוך ז"ל כי האדם נפעל לפי פעולותיו, והקב"ה צוה לנו שנפנה לו כל מחשבותינו וכל מעשינו הכל יהיו משועבדים לעבודתו ית"ש, וזולת זה הכל הוא פסול. וכבר כתב הראב"ד בעל הקבלה ז"ל כי בעוה"ז ליכא רשות, אלא או שהוא מצוה לעשותה ואז בעשותה מקיים מצוה, ואם לאו הוא עבירה. וז"ל הרמב"ם (שו"ת מקיצי נרדמים ח"ב סי' רכ"ד) מה שאמרה תורה ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש, שהכוונה בנו שנהי' גוי קדוש ולא יהיו בנו מעשה ולא דיבור אלא בשלימות או במה שמביא אל השלימות ולא שנעורר הכחות המונעים מכל טוב ולא שנפקיר עצמנו בהוללות ושחוק, וכבר בארנו זה במורה נבוכים (פ"ח) מה שיש בו מספיק, וכו' ע"ש.
"הנה מבואר דבכלל גוי קדוש היא שלא תהי' בנו מעשה או דיבור אלא בשלימות או מה שמביא לשלימות האדם לעבודת הבורא. ואסור לעורר כחות האדם לדברים אחרים המונעים מכל טוב וכ"ש שלא נפקיר עצמנו להוללות. ולכן אם השחוק שבחורים הולכים לשחוק מביא לידי שלימות האדם, הרי הוא מצוה ומותר לשחוק כדור*, ואם לאו הרי זה אסור והוא בכלל מש"כ התורה ממלכת כהנים וגוי קדוש, וכן כל כיו"ב. ונראה דזה נמי הוא בכלל מש"כ הרמב"ן ז"ל עה"ת בפ' קדושים שקדושים תהיו היא מ"ע, והיא ע"ד כוונת הרמב"ם שכ' ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש, אלא שנראה שהרמב"ן ז"ל הוציא כן מקרא דקדושים תהיו והרמב"ם ז"ל סמכה על ואתם תהיו ממלכת כהנים וגוי קדוש וק"ל".
מסקנה
משחק בכדור לגדולים בימות החול ראוי שיהיה אך לחיזוק הגוף לשם עבודת ה'. ובשבתות וימים טובים ודאי מן הראוי שגדולים לא ישחקו. וקטנים ג"כ מן הראוי להביאם למעט במשחק בכדור בשבתות וימים טובים, אפילו שבמקום עירובי חצרות. כמו"כ עיקר ההתנגדות למשחק בכדור הוא דוקא ליצירת פרהסיא ונורמה חברתית כפי שהיה בטור שמעון דבר המביא לביטול תורת הציבור ולהחרבת העיר.