חבל נחלתו ט הקדמה

תשיבנו אל החבל ואל הנחלה

בסוף מגילת קהלת (יב, ט-יא) למדנו:
ויתר שהיה קהלת חכם - עוד למד דעת את העם, ואזן וחקר, תקן משלים הרבה.
בקש קהלת למצא דברי חפץ וכתוב ישר - דברי אמת.
דברי חכמים כדרבנות וכמשמרות נטועים, בעלי אספות נתנו מרֹעה אחד.
קהלת רצה להעניק מחכמתו ועשה אוזניים לתורה כדי שיוכלו כל ישראל ללמוד תורה. ורצה ללמד את העם דברי חכמים, כפירוש רש"י (שם יא):
דברי חכמים - שעשו סייג לתורה בגזירות להרחיק את האדם מן העבירה -
כגון: אכילת קדשים עד השחר, והם אמרו: עד חצות. וקריאת שמע דערבית כמו כן.
כדרבנות - מה דרבן זה מכוון את הפרה לתלמיה, כך דבריהם מכוונים את האדם לדרכי חיים.
וכמשמרות נטועים - מה מסמר זה קבוע, אף דבריהם קבועים.
ומה נטיעה פרה ורבה - אף דבריהם פרים ורבים למצוא בהם טעם.
בעלי אסופות - מסמרים שיש להם גולגולת אסופה וגסה - גרו"סה בלע"ז - כן פירשו דונש בן לברט.
נתנו מרועה אחד - כל דבריהם דברי אלהים חיים. הוא אמרן - ורועה אחד נתנן: משה מפי הגבורה.


אלא שדברים אלו צריכים הרבה ספרים לכותבם, וע"כ מיד אח"כ אמר שלמה:
ויֹתֵר מהמה - בני הִזָהֵר: עשות ספרים הרבה אין קץ, ולהג הרבה יגעת בשר.
ומפרש רש"י שם - שמִן הראוי שיִכָתְבוּ כל דברי חכמים על ספר - אלא שאין קץ לספרים, ואעפ"כ עשה מה שבידך בכתיבתם.
ככתוב בפסוק הבא:
סוף דבר - הכל נשמע! את האלקים ירא, ואת מצוותיו שמור - כי זה כל האדם.
ומפרש רש"י:
סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא - מה שתוכל עשה ולבך לשמים.
ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם - כי לדבר הזה נברא כל האדם.
ועי' בהקדמות היש"ש ליבמות ולשאר המסכתות. ובשו"ת חוות יאיר (סי' קצב אות סא).


בדרך זו הלכתי, כדברי ר' צדוק הכהן מלובלין (מחשבות חרוץ אות טו):
ואף על פי שכבר יש ספרים הרבה בעולם ועשות ספרים אין קץ,
מכל מקום כל תלמיד ותיק יש לו דבר חידוש השייך לחלקו שלא יוכל אדם אחר ליגע בו,
והוא החדש שלמעלה מהשמש, שעל ידי זה גורם גם כן החידושין תחת השמש -
מה שמחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית,
ובאורייתא ברא עלמא, ותחילת הבריאה היה בתורה שבכתב,
והחידוש בכל יום תמיד הוא על ידי תורה שבעל פה -
בחידושין דאורייתא המתחדשים בכל יום תמיד על ידי חכמי ישראל,
ואין לך יום שלא יתחדש בו איזה חידוש בתורה על ידי איזה תלמיד ותיק שבדור,
ואותו חידוש שהוא חיי עולם צריך שישאר קבוע וקיים בפועל בעולם הזה.
וכן היא בהרא"ש (בהלכות קטנות ריש הלכות ספר תורה) ובטור שולחן ערוך יורה דעה (סימן ע"ר) דהאידנא עיקר מצוה בכתיבת תורה שבעל פה.
הנה כי כן עמלתי ונסיתי להתעמק בשאלות שהופנו אלי ובשאלות שעלו ממאורעות הימים.
שאלות שונות מכל צדדי החיים, שאלות של ציבור ויחידים,
שאלות שמצאתי בהן דבר חידוש, לציבור ולעתים שאלות חדשות עבורי בלבד.
עמלתי בהן רבות, וכדברי הלבוש (יו"ד סי' רמו):
ואמר (רמב"ם הלכות תלמוד תורה ג על פי רבי אחא קהלת רבה פרשה ב רמז ט) אף חכמתי עמדה לי - חכמה שלמדתי באף עמדה לי, כלומר נתקיימה בי. (ו'באף' כאן אינו בכעס אלא בעמל גדול).
וכדברי המהרש"א (חי' אגדות בבא בתרא י ע"ב):
שהיו אומרים אשרי שבא לכאן ותלמודו בידו כו'. יש לפרש כי עיקר הלימוד ושנעשה בו רושם - הוא הלימוד הבא מכתיבת יד אשר על כן נקראו החכמים 'סופרים'.
מודה אני לרבש"ע ששמני מיושבי בית המדרש.
תודות רבות לרבותי, לחברי וללומדים עמי, ולכל המסייעים.
תודות רבות להורי שחינכוני לעסוק בתורה, שיזכו לנחת רוח מכל צאצאיהם, ויזכו לבריאות טובה ולחילוץ עצמות (מעולה שבברכות – יבמות קב ע"ב), דשנים ורעננים יהיו.
ותודות וברכות לאשתי וילדי שנושאים עמי בעול התורה והמשפחה. ונזכה שנהיה אנחנו וצאצאינו וצאצאי צאצאינו לומדי תורת ה' לשמה.
והריני תפילה: "תתננו לשם ולתהלה, תשיבנו אל החבל ואל הנחלה, תרוממנו למעלה למעלה, תקבצנו לבית התפילה". (מתוך הושענות לבני אשכנז להושענא רבה).
ונזכה כולנו כל עם ישראל לשוב לכל רוחב נחלתנו – בתורה ובארץ.
שומריה, מרחשון תש"ע יעקב אפשטיין