חבל נחלתו ט א
סימן א
מקום הנחת תפילין של ראש
כיון שראיתי שרבים השוגים בכך ומניחים תפילין של ראש שלא במקומם, וראיתי בתי כנסיות שרוב המתפללים (ל"ע) אינם מניחים כראוי, חשבתי שראוי לשנות פרק זה. ונביא את המקורות מהש"ס וראשונים.
א. נאמר בקידושין (לו ע"א): "ואביי מאי טעמא לא אמר כרבא? אמר לך: תפילין גופייהו מהכא גמר לה, מה להלן מקום שעושים קרחה בגובהה של ראש, אף כאן מקום הנחה בגובה הראש".
וכן במנחות (לז ע"ב): "גובה שבראש מנלן? דת"ר: בין עיניך - זו גובה שבראש; אתה אומר: זו גובה שבראש, או אינו אלא בין עיניך ממש? נאמר כאן בין עיניך ונאמר להלן (דברים יד) לא תשימו קרחה בין עיניכם למת, מה להלן בגובה שבראש מקום שעושה קרחה, אף כאן בגובה של ראש מקום שעושה קרחה; ר' יהודה אומר: אינו צריך, אמרה תורה: הנח תפילין ביד הנח תפילין בראש, מה להלן במקום הראוי ליטמא בנגע אחד, אף כאן במקום הראוי ליטמא בנגע אחד, לאפוקי בין עיניך דאיכא בשר ושער, דאיכא שער לבן ואיכא נמי שער צהוב".
לשתי השיטות מקום התפילין במקום שיער בלבד. ת"ק לומד זאת מקרחה ור"י מנגעים.
בתוספות (קידושין לו ע"א ד"ה תפילין) שאל: "וקשה להר"ם אמאי אין מניחין תפילין בכל הראש כי היכי דקאמר קרחה בכל הראש, ושמא להכי מהני האי בין עיניכם דהוה מצי למכתב בראשיכם ואע"ג דגבי קרחה כתיב בין עיניכם ואפ"ה קרחה בכל הראש וי"ל דליגמר ג"ש נכתב".
ב. וכן שנינו במשנה במסכת מגילה (כד ע"ב): "נתנה על מצחו או על פס ידו - הרי זו דרך המינות".
ופרש רש"י:
"נתנה על מצחו - של ראש, ושל יד על פס ידו".
"הרי זו דרך המינות – שמבזין מדרש חכמים והולכין אחר המשמע, כמשמען בין עיניך ממש, ועל ידך ממש, ורבותינו דרשו במנחות (לז, ב) בגזירה שוה בין עיניך – זה קדקד, מקום שמוחו של תינוק רופס, ועל ידך - גובה היד, קיבורת בראש הזרוע, שתהא שימה כנגד הלב".
ומבית מדרשו של רש"י, במחזור ויטרי (סי' תקיג) כתב: "ותפילין של ראש בגובה הראש. מקום שמוחו של תינוק רופס ונראה דמתחילת השער הסמוך למצח עד סוף מקום שמוחו של תינוק רופס הוי מקום תפילין. ויש שם מקום להניח שני תפילין והוי מקום שעושה קרחה וראוי לטמא בנגע אחד והוי שפיר בגובה של ראש. והקשר יהדק בראש למעלה בעורף ולא במפרקת כדי שיהו ישר' למעלה. ורחב הבתים לכתחילה שתי אצבעות. כדאית' בשימושא רבה".
וכן בספר התרומה (הל' תפילין סי' ריג) כתב כמחזור ויטרי: "ותפילין של ראש בגובה של ראש מקום שמוחו של תינוק רופס. ונראה דמתחילת השיער הסמוך למצח עד סוף מקום שמוחו של תינוק רופס הוי מקום לתפילין ויש מקום הראוי להניח שם שני תפילין דהיינו במקום שעושה קרחה וראוי לטמא בנגע אחד והוי שפיר בגובה של ראש. והקשר יהדק בראש למעלה בעורף ולא למטה במפרקת. ויש להוכיח שרוחב הבתים שתי אצבעות כמו שפירשתי למעלה. וכן איתא בשימושא רבה מייתי אעא טבא (=עצה טובה) תרי אצבעי על תרי אצבעי".
ג. וכך באר בהלכות קטנות לרא"ש (הל' תפילין סי' יט): "אמר מר בין עיניך זה קדקד מה"מ דת"ר בין עיניך בגובה של ראש או אינו אלא בין עיניך ממש. נאמר כאן בין עיניך ונאמר להלן לא תשימון קרחה בין עיניכם מה להלן בגובה של ראש במקום שעושה קרחה אף כאן בגובה של ראש. רבי יהודה אומר א"צ אמרה תורה הנח תפלין ביד והנח תפילין בראש מה להלן במקום הראוי ליטמא בנגע אחד אף כאן. לאפוקי בין עיניך דאיכא בשר ושער לבן ואיכא נמי שער צהוב והא דאמר לעיל במקום שמוחו של תינוק רופס לאו דוקא קאמר שיניח במקום המוח ולא יותר אלא מקום הנחת תפילין מתחיל ממקום שמתחיל השער דהיינו ממקום שעושה קרחה ומיטמא בנגע אחד ועד מקום שמוחו של תינוק רופס נמשך מקום הנחתן. והיינו דקאמר (בעירובין דף צה ב) מקום יש בראש להניח ב' תפילין והא דאמר לעיל מקום שמוחו של תינוק רופס ה"ק עד מקום שמוחו כו' כן מוכח בירושלמי פרק המוצא תפילין דקאמר התם על מקום הנחת תפילין שיערו לומר עד מקום שגבהו של הראש (מחזיק וכמה) הוא מחזיק (מעתה) שתים. אמר ר' זריקא אסבראי רב המנונא עד מקום שמוחו של תינוק רופס משמע שמתחיל בהתחלת השער הסמוך למצח ומחזיק עד גובה של ראש".
ד. הרמב"ם פסק בקצרה (הל' תפילין ומזוזה וספר תורה פ"ד ה"א): "היכן מניחין תפילין של ראש מניחין אותן על הקדקד שהוא סוף השיער שכנגד הפנים והוא המקום שמוחו של תינוק רופס בו, וצריך לכוין אותם באמצע כדי שיהיו בין העינים, ויהיה הקשר בגובה העורף שהוא סוף הגולגולת".
ובאר הבית יוסף (או"ח סי' כז אות ט): "ומקום תפילין של ראש מהתחלת עיקרי השער במצחו וכו'. בסוף פרק הקומץ (לז.) בין עיניך זה קדקוד היכא אמרי דבי רבי ינאי מקום שמוחו של תינוק רופס ובתר הכי (שם ע"ב) בעינן גובה שבראש מנא לן דת"ר בין עיניך בגובה של ראש אתה אומר בגובה של ראש או אינו אלא בין עיניך ממש נאמר כאן בין עיניכם ונאמר להלן בין עיניכם למת מה להלן בגובה של ראש מקום שעושה קרחה אף כאן בגובה של ראש מקום שעושה קרחה, וכתב הרא"ש (הל' תפילין סי' יט) על זה: והא דאמרינן לעיל במקום שמוחו של תינוק רופס לאו דוקא קאמר שיניח במקום המוח ולא יותר אלא מקום הנחת תפילין ממקום שמתחיל השער דהיינו מקום שעושה קרחה ועד מקום שמוחו של תינוק רופס נמשך מקום הנחתן והיינו דאמרינן (עירובין צה:) מקום יש בראש להניח בו שתי תפילין והא דקאמר לעיל מקום שמוחו של תינוק רופס הכי קאמר עד מקום שמוחו וכו' וכן מוכח בירושלמי דהמוצא תפילין (ה"א) וכן כתב המרדכי (הל' תפילין יג ע"ג) וכן כתוב בספר התרומה (סי' ריג). אבל הרמב"ם (תפילין פ"ד ה"א) כתב מניחין אותן על הקדקוד שהוא סוף השער שכנגד הפנים והוא המקום שמוחו של תינוק רופס בו. ונראה שהוא סובר שבמקום עיקרי השער רופס מוחו של תינוק והא דאמרו מקום יש בראש להניח שתי תפילין אפשר דלא זה על זה קאמר אלא סמוכים זה אצל זה ברוחב הראש שכנגד בין העינים, אי נמי זה על זה ומקום הנחת שתי תפילין מוח התינוק רופס וזה נראה יותר כי היכי דלא נשוייה חולק בהדי הרא"ש וספר התרומה בענין דינא".
מבואר מדברי הב"י שמבין שישנה מחלוקת בין הרמב"ם ליתר הראשונים, לפי שאר הראשונים מקום הנחת תפילין של ראש מתחילת עיקרי השערות עד המקום האחורי שמוחו של תינוק רופס שהוא אחור ממרכז הראש. מהרמב"ם משמע שמקום שמוחו של תינוק רופס הוא בקדמת הראש וא"כ אין מקום להנחת התפילין זה אחר זה אלא את שניהם זה בצד זה או זה על זה. לפי שתי הדעות אסור שהתפילין יבלטו מעבר לשורשי השערות.
ה. בחידושי הריטב"א (יומא עא ע"ב) דן בעניין מקום הנחת תפילין לכהנים במקדש: "ומגבעת של כהן הדיוט היה מכסה כל הראש לבד מקום תפילין אחד סמוך למצח ולכך קרויה מגבעת שמכסה כל הראש, וזה שאמרנו שהציץ במקום השער אע"פ שהכתוב אומר והיה על מצח אהרן לא קשיא דקרא ה"ק שיהא למעלה מן המצח, אי נמי דאע"ג דבלשון חכמים קורין מצח למקום הפדחת שעל גביני העינים כדתנן בפ' המפלת (כ"ג ב') המצח והגבינים והעינים, לשון תורה לחוד ולתחלת הראש קורא הכתוב מצח, ואונקלס שתרגם בין עינוהי זהו מקום השער שאמר הכתוב גבי תפילין וגבי קרחה, וה"ר אלחנן ז"ל הביא ראיה שהציץ נתון במקום שער שאמרנו ממה שאמרו במעשה של ינאי המלך הקים להם בציץ שבין עיניו משמע שהוא מונח על הראש כתפילין, אבל קשה לר"י ז"ל אמאי לא מייתי בפ"ב דזבחים ההיא דמקום יש בראש להניח שני תפילין כשאומר שם מקום היה בין ציץ למצנפת שבו מניח תפילין וכי היכי דמייתי לה בפרק המוצא תפילין ובפרק כל הצלמים כיון שהציץ על הראש, ותירץ ה"ר אלחנן ז"ל דכיון שלא הזכיר שם בהדיא שהציץ מונח על הראש לא חשש התלמוד לומר כן".
מבואר מדבריו שתפילין מקומם רק במקום שיער ולכן הוקשה לו מקום הציץ.
ו. וכך כתב בדרשות מהר"ח אור זרוע (סי' לא): "וצריך לידע היאך יניח תפילין, שאם לא יניח כהילכת' לא דיי שלא קיים המצוה אלא שבירך ברכה לבטלה, ואמר שעדיין סכנה להם. ודין הנחת תפילין, מקום שהשיער רגיל לגדל משום שעושה קרחה, לאפוקי ממצח. ואם שם למעלה הרבה אין קפידה, והספר קורא אותו מקום שמוח התינוק רופף ושיערו חכמים באדם גדול שיעור הנחת [שני] תפילין. ומקום הנחת קשר, אמ' הר"ח בשם אור זרוע למעלה מעורף ובס"ה כת' למעלה מן המפרקת".
ז. פסק השולחן ערוך (או"ח סי' כז ס"ט) בקיצור: "מקום הנחת תפלה של ראש מהתחלת עיקרי השער ממצחו עד סוף המקום שמוחו של תינוק רופס". ונראה שסבר כראשונים ולא כרמב"ם.
באר הט"ז (ס"ק י): "מהתחלת עיקרי השער. - פי' דבין עיניך לאו ממש הוא אלא גמרינן בג"ש מבין עיניך דכתיב במת מה להלן מקום שעושה קרחה אף כאן מתחיל מקום תפילין ממקום שיש שייכות קרחה: ורבים נכשלים באיסור זה וטועים לומר שהקצה העליון מתחיל ממקום השער ועיקר התפילין מונחים על המצח ועוברים על איסור דאורייתא דכל התפילין צריכים להיות מונחים במקום שיש קרחה דהיינו שיהי' קצה התחתון בעיקרי השער".
וכן במשנה ברורה (סי' כז ס"ק לג) באר: "עיקרי השער - פירוש דבין עיניך לאו ממש הוא דגמרינן גזירה שוה מלא תשימו קרחה בין עיניכם האמור אצל מת מה להלן מקום שעושה קרחה והוא בראש אף כאן מתחיל מקום תפילין ממקום שיש שייכות קרחה דהיינו ממקום התחלת צמיחת השערות שבראש ורבים נכשלים באיסור זה וטועים לומר שהקצה העליון מתחיל ממקום השיער ועיקר התפילין מונח על המצח ועוברים על איסור דאורייתא דכל התפילין צריכין להיות מונחין במקום שיש קרחה דהיינו שיהיה אפילו קצה התחתון של התיתורא מונח על מקום התחלת עיקרי השער אבל אין להשגיח למי שיש לו שערות ארוכות ששוכבים עד חצי המצח להניח שם התפילין כי התחלת מקום התפילין צריך להיות מהתחלת עיקרי השער שבפדחת ולמעלה ויותר טוב להניח קצת למעלה משיעור זה דהא מקום יש בראש להניח שתי תפילין כדי שלא ישמט למטה על המצח. וכל המניחן על המצח הוא מנהג קראים ולא עשה המצוה וכל בעל נפש יזהיר לחביריו וילמדם שלא יכשלו בזה כדי שלא יהיו ח"ו בכלל פושעי ישראל בגופן דזהו קרקפתא דלא מנח תפילין וגם הברכה הוי לבטלה דתפילין שמונחין שלא במקומן הוי כמונחין בכיסן. ואם נשמטו ממקומן צריך להחזירן תיכף ולענין ברכה עיין לעיל בסימן כ"ה סי"ב".
ח. וכך כתב השל"ה (מסכת חולין פרק נר מצוה אות' לד-לה):
"לד. וגרסינן בפרק הקומץ (מנחות לה ב) אמר רב יהודה קשר תפילין צריך שיהא למעלה שיהיו ישראל למעלה, וצריך להיות כלפי פנים שיהיו ישראל לפנים, עד כאן. ופירש רש"י (שם ד"ה למעלה) שיהיה הקשר למעלה בעורף כנגד הפנים ולא כל כך למטה כנגד הגרון, עד כאן. ואם לא יהיו רצועות המקיפים הראש מונחים בראש מהודקין וחזקים, אז לא יהיה הקשר מאחוריו מונח במקומו הראוי כנזכר, רק יהיה נמשך פעמים בראשו ופעמים למטה בצואר. ועוד, מתוך שתהיה הרצועה המקפת הראש רפויה תתהפכה כמו רגע והוא עון גדול, כדאיתא פרק ואלו מגלחין (מועד קטן כה א) רב הונא אתהפכית ליה רצועה דתפילין ויתיב עליה ארבעים תעניות. וכתב הרא"ש בהלכות תפילין (סימן י"ב) וזה לשונו, תשובת הגאון, מאן דאפיך רצועה מחוייב לישב בתענית, כי פושע הוא וצריך תענית וכו', על כן יזהר כל אדם בזה, כי שגגת תלמוד עולה זדון (אבות פ"ד מי"ג).
ועוד נמשך מזה עבירה אחרת, כי בהיות הרצועות המקיפין את הראש רפויות, אז הקציצה של תפילין היא יורדת ממקום גבוה של הראש למקום נמוך למטה במצחו בין עינים, וזה אינו נכון, כי עיקר המצוה היא שהקציצה תהיה מונחת במקום שער (וסימנך, 'וסביביו נשערה מאד' (תהלים נ, ג) שצריך להיות סביבות התפילין השערות ולא על מצחו (טושו"ע או"ח סי' כ"ז ס"ט ובנו"כ שם), ובזה יהיה בגובהו של ראש. ובהדיא אמרו רבותינו ז"ל פרק הקומץ (מנחות לז ב), 'בין עיניך' (דברים ו, ח) בגובה של ראש, אתה אומר בגובה של ראש או אינו אלא בין עיניך ממש, נאמר כאן וכו' עד. אף כאן בגובהו של ראש מקום שעושה קרחה. ופירש נימוקי יוסף (על הרי"ף בהל' תפילין דף ט סוע"א) מקום שעושה קרחה [יש בו] שער הרבה, עד כאן".
"לה. למדנו מכאן, שעיקר הנחת תפילין של ראש הוא שתהיה הקציצה כולה מונחת במקום השיער, ומי שאינו נזהר בזה לא זו [בלבד] שאינו יוצא ידי חובת מצות תפילין, אף זו שעבירה היא בידו כי זה הוא דרך מינות, כמו שאמרו חכמי משנה פרק שלישי דמגילה (כד, ב), והביאו הרמב"ם ז"ל בספר אהבה הלכות תפילין פ"ד (ה"ג), המניח תפילין על מצחו הרי זה דרך מינות כו'. פירש רש"י (במגילה שם ד"ה הרי זו דרך) שאינו מאמין בקבלה אלא אומר 'בין עיניך' בין העינים ממש, ו'על ידך', על ידך ממש, וחכמים למדו (במנחות שם) מגזירה שוה שנאמר כאן (דברים ו, ח) 'בין עיניך', ונאמר להלן (שם יד, א) 'ולא תשימו קרחה בין עיניכם', מה להלן בגובה הראש מקום שעושה קרחה אף כאן במקום שמוחו של תינוק רופס כו'. על כן יזהר אדם ברצועה שבין הקציצה ובין הקשר, שתהיה קצרה מעט יותר ממדת הראש, כדי שיהיו הרצועות המקיפין הראש מהודקין בחוזק סביב הראש, ואז אינו בא לידי עבירה כנזכר וטוב לו, עכ"ל".
ט. וכך כתב בערוך השולחן (או"ח סי' כז ס"כ): "ומקום הנחת תפילין של ראש מהתחלת עיקרי השיער שעל המצח עד סוף המקום שמוחו של תנוק רופס כלומר שהוא רך כשהוא בן שנה [רש"י מנחות ל"ז.] והא דכתיב [דברים ו, ח] בין עיניך למדנו מקרחה דכתיב [דברים יד, א] ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת וקרחה לא שייך בין העינים ממש שהרי אין שם שיער כלל אלא הוא מקום עיקרי השיער והכונה שיונח על המוח כנגד בין העינים ויש להזהיר לההמון על ככה כאשר ראינו בעינינו שרבים נושאים השל ראש חציו על המצח ואוי לאותו בושה כי לא קיימו מצות תפילין מימיהם ומברכים לבטלה ועונשם גדול והסיבה לזה בתפילין הגדולים ורפיון הקשרים וגם רבים טועים לאמר שבמקום שכלות הנחת השיער שם הוא מקום התפילין ואינו כן רק במקום צמיחת עיקרי השיער וראיתי כמה מיראי אלהים שהולכים ומעיינים בכמה בני אדם אם מונח עליהם השל ראש כראוי ואם אינו כראוי מתקנים להיות כראוי ואשרי חלקם ושכרם גדול מאד".
ובשו"ת יחווה דעת (ח"ה סי' ג) הוסיף: "ומבואר בשו"ת בית יעקב (סימן קלא) שגם התיתורא כולה צריכה להיות מונחת על הראש. וכתב האליה רבה (סימן כז סק"י) שכן דעת הט"ז גם כן. וכן כתב הפרי מגדים (במשבצות זהב סוף סימן כז) שגם התיתורא כולה תהיה במקום שיער, ולא רק הקציצה (הבית של התפילין שבו הפרשיות). ובספר חיי אדם (כלל יד סימן י') כתב גם כן שאפילו מקצת מן התפילין מונחים על מצחו, לא יצא ידי חובת המצוה, שדרך הקראים היא. וכן כתב בספר שבילי דוד (סימן כז סק"ד). והגאון בעל נחל אשכול על ספר האשכול חלק ב' (עמוד צב) האריך למעניתו לאשר ולקיים דברי החיי אדם הנ"ל, שאין לומר בזה רובו ככולו, אלא צריך שהכל יהיה על שיער הראש. ע"ש. וכן פסק הגאון מהר"ח מצאנז בשו"ת דברי חיים חלק ב' (סימן ו') שאפילו רוב התפילין מונח על השיער, ומיעוטו על המצח, לא יצא ידי חובה. שגם התיתורא כולה צריכה להיות במקום שיער, וכמו שכתב בשו"ת בית יעקב (סימן קלא). ע"כ. וכן העלה הגאון רבי שמעון גרינפלד בשו"ת מהרש"ג חלק א' (סימן ז'). ואמנם בשו"ת תפארת זיו (סימן א' והלאה) כתב שגם בדין זה נקטינן שרובו ככולו. עש"ב. אולם העיקר כדברי האחרונים הנ"ל. וכן מסיק הגאון מבוטשאטש באשל אברהם (סימן כז). וכן כתב בשו"ת אבן שתיה (סימן יב). ע"ש. וראה עוד בשו"ת חתם סופר (חלק אורח חיים סימן קמ), ובשו"ת בנין ציון (סימן קפ). ע"ש. ולכן הרואה שתפילין של חבירו אינם מונחים כולם על שערות הראש, חייב להוכיחו וללמדו מקום הנחתן. ולצערינו הן רבים עתה עמי הארץ שנכשלים בזה מחוסר ידיעה, ואינם מקפידים שיהיו כל התפילין מונחים על השיער, ויש להעיר למוסר אזנם, וללמדם ארחות יושר. וכן כתב בספר חסד לאלפים (סימן כז), כי הן בעון עינינו הרואות שרבים נכשלים ומניחים התפילין על מצחם, ואף על פי שלפעמים מוחים בידם, והוא מניחם למעלה על הראש, לא הועילו בזה, שהם חוזרים ונופלים, וראוי לעמוד בפרץ ולקצר הקשר של התפילין באופן שתמיד יהיו מונחים במקומם. וכן כתב בספר יפה ללב חלק א' (סימן כז סק"א). וראה עוד באורך בספר חבוש פאר (וכעת אמ"א). וגם מי שנשרו שערות ראשו, וכן הקרח, צריכים להקפיד להניח תפילין של ראש במקום שראוי להיות השערות שם. וכן כתב בספר בן איש חי (פרשת חיי שרה אות א'). ועדיף יותר להגביה התפילין למעלה, ממה שיהיו ספק שמא אינם במקום שיער, שמקום יש בראש להניח שני תפילין. וספקא דאורייתא לחומרא".
מרן הראי"ה קוק זצ"ל פירסם ספר 'חבש פאר' לחבב את קיום מצות תפילין במקומן. את הספר פירסם בתחילה בעילום שם, ורק לאחר שהתפרסם בתחילה בתור רבם של יפו והמושבות ובהמשך כמרא דא"י התפרסם שהוא בעל הספר. וכך כתב בספר חבש פאר (פרק טז):
"מאמר כליל תפארת לבאר שהתפלין צריכים שיהיו כולן במקומן שנתנו להם מן התורה עפ"י דחז"ל ואם יצאו מקצתן חוץ למקומן, בטלה המצוה. לאפוקי ממי שרצה לערער בדבר זה לי איזה שנים שהדפסתי את המאמר "חבש פאר" בעה"י להעיר לב להזהר בתפלין של ראש שרבים מניחים אותה שלא במקומה, ויש מהם שרובה חוץ למקומה או כולה, והרבה מאד שעכ"פ מעוטה חוץ למקומה, וכתבתי להעיר על זה לב חכמי התורה יראי ד' להשגיח ולפקח, ובע"ה הועילו הדברים בכמה מקומות לשוב לבצרון בזה. והנה עתה יצא ספר חדש "תפארת זיו" במחאה לומר שאפילו אם מקצת התפלין יוצאים חוץ למקומן, ג"כ מקיים המצוה כהלכתה, עכ"פ בדיעבד, ויען שראיתי לראיותיו אין בהם ממש כלל, במחכ"ת וגם התבוננתי שאצל כל גדולי ישראל מעולם, היה פשוט שבמקצת היוצא חוץ למקומן, המצוה בטלה, ושזהו דבר ברור באין שום ספק כלל. ודברי הספר הנ"ל אינם נהירים כלל וחלילה לסמוך עליו להרפות ידים במקום בטול מ"ע מה"ת, ע"כ אמרתי להציע הדברים קדם רבותינו גדולי התורה שי', וריש מילין אומר לרשום מילין דרבנן המבואר מדבריהם דפשוט דבמקצת חוץ למקומן המצוה בטלה, ואח"כ אבוא במשא ומתן של הלכה בע"ה. א) הגר"א ז"ל הזהיר במעשה רב שתהי' התפלין של ראש גבוהה יותר לצד הראש כדי שלא תרד למטה, נראה דחשש להרחיק ממכשול. ב) כן בספר שלחן שלמה כתב ג"כ הרחקה זו כדי שלא יבא למקצת חוץ למקומה. ג) הגאון בעל של"ה האריך במסכת חולין שלו וז"ל "כי עיקר המצוה היא שהקציצה תהיה מונחת במקום שער וסימנך "וסביביו נשערה מאד" שצריך להיות סביבות התפלין - השערות וכו' שתהי' הקציצה כולה מונחת במקום השער ומי שאינו נזהר בזה, לא זו שאינו יוצא ידי חובת מצות תפלין, אף זו, לעבירה היא בידו כי זה הוא דרך מינות . ד) הט"ז שכתב (בסימן כ"ז סק"י), וז"ל "ורבים נכשלים באיסור זה וטועים לומר שהקצה העליון מתחיל ממקום השער ועיקר התפלין מונחים על המצח ועוברים על איסור דאורייתא. דכל התפלין צריכים להיות מונחים במקום שיש קרחה דהיינו שיהיה קצה התחתון בעיקרי השער" עכ"ל. פשיטא ליה דאי לא הוי קצה התחתון במקום השער, הוי איסור דאורייתא, דעל מה שכתב קודם זה "ועוברים על איסור דאורייתא" קאי, ומש"כ המחבר (ת"ז) דהט"ז דקאמר "כל התפלין" כוונתו רובו, אין לדבריו שחר, וכמו כן מה שאמר דאין כוונתו כ"א להדור מצוה, אין לו טעם שהרי הוא ז"ל נותן טעם על מה שאמר ועוברים על איסור דאורייתא. ה) הגאון בעל בית יעקב (הובא בבאה"ט ובשע"ת) שחשב שכוונת הט"ז שרק הקציצה צריכה להתחיל מעקרי השער, וע"ז השיג שגם התיתורא צריכה להיות בעקרי השער, ומדמשיג על הט"ז שכתב דאם לא התחיל מעיקרי השער הוי איסור דאורייתא - ש"מ דס"ל דאם התיתורא יוצאת במקצתה חוץ למקומה הוי המצוה בטלה מן התורה. ו) הגאון בעל שע"ת וכמ"כ הגאונים א"ר וכה"ג שישבו בסתם דברי הט"ז דגם כוונתו על התיתורא, הרי ס"ל ולא עלה על דעתם לומר שאין עיכוב בדבר, אלא דקדקו בדבר הרבה. ז) הגאון רש"ז ז"ל בש"ע שלו כתב ג"כ שצריך שכל התפלין תהיה במקום שעושה קרחה. דהיינו שקצה התחתון של התיתורא יהי' במקום השער עכ"ד. ח) הגאון בעל חיי אדם כתב וז"ל "ומקום הנחת ש"ר מתחילת עיקרי השער במצחו ולמעלה, וצריך שיהיה כל הבית מונח במקום שער, ואם מונח אפילו מקצתו על המצח במקום שכלו השערות הוא מדרך הקראים", ע"כ. ט) החסיד בעל "יסוד ושורש העבודה" - אע"פ שדבריו ז"ל במילי דחסידותא, מיהו מוכח ג"כ מדבריו שהיה פשוט לכל שעיקר המצוה תלויה בזה שתהיה דוקא כולה במקומה ובמקצת היוצא פסול המצוה, שכתב וז"ל "ויזהר כל אדם כו' למעלה מעיקרי השער, אף שדין זה מפורש כו' מ"מ לא מנעתי כו' וכמעט חצי הקציצה מונח על מצחן ר"ל, לכן באתי כמזכיר כו' כי כ"ז הוא הלכה למשה מסיני" ע"כ, ועיין מש"כ הפר"ח בספר מים חיים הביאו הגרע"א ז"ל בתוספותיו (על המשניות ברכות אות לו) דהא ד"אין למדין הלכה מהמדרש הוא היכא דאתפריש בש"ס ולא איתפריש הלכתא כמי. אבל במה דלא איתפריש בש"ס למדין", והכא נמי שלא מצינו כלל בד' הפוסקים הפוך מזה, מסייע לנו ג"כ דברי בעלי ספרי יראה, במה שכתבו שהוא מעיקרי הדין ועכ"פ ראיה על פשיטות הדבר בעיני כל, הוי. י) הגאון בעל קצור שו"ע כתב וז"ל "ואם מונח אפילו מקצתה על המצח כו' לא עשה המצוה וברך לבטלה", ע"כ. והנה ודאי עוד יותר מהנה ימצא המבקש בדברי חכמי הדורות ז"ל, ע"כ הבא לחלוק על כל גדולי ישראל צריך להביא לדבריו ראיות ברורות וגם זה אין כדאי, שהרי על הספרים שנתפשטו בכל ישראל אין לחלוק (כד' הרמ"א בחו"מ סימן כה) ומכש"כ שאין ראיותיו ראיות כלל, ויסוד דבריו בנה על דקדוקים קלושים שאינם ראוים כמעט לשום עליהם לב, ומ"מ אעבור עליהם בקצרה, כי אין תועלת להאריך בדברים שאין בהם עיקר".
מסקנה
הארכתי להביא מכל גדולי הפוסקים שמוטל עלינו מאד להתחזק במצוה זו, ועל כל רב ותלמיד חכם להדריך ולהזהיר במקומו ובתחומי השפעתו, כדי להתחזק במצוה רופפת שבידינו. ונראה לי שכמה סיבות בימינו להנחה שלא במקומן:
א. אי ידיעה.
ב. מי שרוצה לכסות את ראשו בטלית וכדי שכל ראשו יהיה מכוסה הוא דוחף את התפילין קדימה והן בולטות מעל אפו כמצחיית כובע.
ג. יש חובשים כיפה מעל מקום שמוחו של תינוק רופס וממילא כאשר הם מניחים תפילין של ראש הם דוחפים אותם קדימה, ואז במקום שהתפילין יהיו במקומם והכיפה תוזז לאחור הם מניחים תפילין שלא במקומם.
ד. יש חסידים החובשים כובע בזמן הנחת תפילין וממילא אין מקום בראש לשניהם והם דוחפים את התפילין קדימה. וכל אחד צריך לבדוק את עצמו שיניח תפילין במקומן.