חבל נחלתו טז כב
סימן כב
ישיבה בהקפות בשמחת תורה
שאלה
מה ההיתר שלנו לשבת בזמן הקפות של שמחת תורה כאשר ספר התורה נישא ע"י הרוקדים?
תשובה
א. נפסק בשולחן ערוך (יו"ד סי' רפב ס"ב): "הרואה ס"ת כשהוא מהלך, חייב לעמוד לפניו, ויהיו הכל עומדים עד שיעמוד זה שמוליכו ויגיענו למקומו, או עד שיתכסה מעיניהם".
ורמ"א הגיה: "אבל לפני חומשים שלנו אין צריכים לעמוד (ב"י בשם הרמב"ם). ויש מחמירים (רשב"א סי' קמ"ד). השומע קול הנושא ספר תורה אף על פי שאינו רואה אותו, חייב לעמוד (ב"י בשם הרב רבינו מנוח)".
דין העמידה לפני ס"ת נלמד בק"ו בקידושין (לג ע"ב) מדין תלמיד חכם שאם בפניו עומדים ק"ו מפני התורה. וכתבו האחרונים שאין דין ס"ת חמור מת"ח.
ולכן פסק הרמ"א (יו"ד סי' רמב סי"ח): "וכן כשהרב עומד למעלה בבית, והתלמיד על הקרקע, א"צ לעמוד לפניו. אפי' כשהס"ת על הבימה, אין צבור שבבהכ"נ צריכים לעמוד, דהספר ברשות אחרת (ב"י בשם תשובת הרשב"א).
ב. העלה את השאלה של עמידה בהקפות כבר בערוך השולחן (יו"ד סי' רפב ס"ה) וז"ל: "ויש לי מקום ספק בשמחת תורה בעת ההקפות שנוטלים כל הס"ת מההיכל ואין מחזירין אותם עד אחר גמר כל ההקפות ורק מתחלפין מיד ליד ולכאורה אסור לישב עד שמחזירין אותן להיכל ולא נהגו כן וגם טירחא גדולה היא שלפעמים שוהין כשני שעות, ונלע"ד דבעת שמסבבין עם הס"ת סביב הבימה מחוייבים לעמוד דזהו כמו שהס"ת עוברת אבל בין סיבוב לסיבוב כשמחזיקין הס"ת בידיהם א"צ לעמוד דאז הוה כס"ת על מקומה דכשהיא על מקומה במנוחה וודאי שא"צ לעמוד מפניה".
וא"כ מה שמצא ערוה"ש היתר הוא לישיבה בין ההקפות אך לא יותר מכך.
בשו"ת יחוה דעת (ח"ו סי' מב) העלה את השאלה, הביא את ערוה"ש ולא הוסיף על דבריו וכך הסיק: "ולענין הלכה נראה שחולים וזקנים או הסובלים מחולשת רגליהם, יכולים לסמוך על דברי הערוך השלחן, שיעמדו רק בעת ההקפות, ובין הקפה להקפה רשאים לישב. אבל הבריאים ישארו עומדים על עמדם עד שיחזירו את ספרי התורה להיכל".
ג. בשו"ת בצל החכמה (ח"ה סי' קלט, ו) לומד מכאן: "להמבואר בשמחת תורה שעושין שבע הקפות לבימה וכל הקפה הוא ענין בפני עצמו. וכאשר נעמדים בסוף כל הקפה הוא לאות כי כבר נגמרה אותה הקפה. נמצא בסוף הקפה ראשונה וכן בסוף כל הקפה כאשר המחזיק את הס"ת נעמד לשם כך, מותר לצבור הנמצאים שם לשבת. וממילא כאשר יתחילו אח"כ להקיף פעם נוספת אין כבר חובה על הצבור לחזור ולעמוד, כשם שאין חובה על התלמיד לחזור ולעמוד מפני רבו בכה"ג כמבואר ברמ"א שהזכרתי לעיל (אות ב') וכאשר כתבתי לעיל (אות ד')".
"ואם כי כמדומה שנוהגין לעמוד מפני ס"ת כמה פעמים ביום כל פעם שרואהו, היי"ט לפי שגם לגבי רבו דעת הרבה פוסקים שחייב לעמוד מפניו כל פעם שרואהו ואפי' מאה פעמים ביום כלעיל (אות ג'), וגם לדעת הרמ"א אם כי אין חיוב אין גם איסור בדבר, וממילא שכן הוא גם בנוגע לעמידה מפני ס"ת. ומ"מ מעיקר הדין לפי פסקו של הרמ"א הנ"ל (אות ב') אין חובה לעמוד מסוף הקפה הראשונה ואילך כלעיל (אות ו') לכן כאשר מתעייפים מן הריקוד שפיר מתיישבים כעיקר הדין. והנח להם לישראל אעפ"י שאינם נביאים בני נביאים הם".
ומוסיף (אות ז): "עוד הרהרתי לומר דדוקא במוליך ס"ת להגיעו לאיזה מקום מיוחד בשביל איזה צורך צריכין לעמוד מפניו כל זמן שזה מוליכו עד שיגיעו למקומו. אבל במוליך את הס"ת ואין בדעתו להוליכו לאיזה מקום יעד, אלא מסתובב עמו סחור סחור ואינו מתרחק ממקום הסיבוב כלל, נחשב כל שטח הסיבוב כמקומו, ונמצא הו"ל כעומד במקומו שאין צריכין לעמוד מפניו. – ומתורצת גם בזה מנהגם של אלה המתיישבים אחר שהתעייפו מהריקודים בעת ההקפות בשמח"ת".
"בספר שלחן הטהור להגה"ק מהרי"א מקומארנא זצ"ל לשו"ע או"ח (סי' קמח – קמט סעי' ב') כתב, ובש"ת בעת הקפות נהגו לישב ואין נכון "כל כך" עכ"ל. הרי שאינו פוסל את המנהג בהחלט, אלא שאינו נכון "כל כך", על כן כתבתי את הנלענ"ד ללמד קצת זכות על הנוהגים כן".
ומוסיף שבהחזרת ס"ת להיכל צריכים לעמוד, וכן ששולחנות אפילו גבוהים עשרה טפחים ורחבים יותר מארבעה טפחים אינם יוצרים מאחריהם רשות אחרת.
וכך הוא מסיק: "העולה להלכה: א) אין להחמיר בעמידה מפני ס"ת יותר מאשר בעמידה מפני רבו מובהק (אות א'). – ב) מעיקר הדין אינו חייב לעמוד מפני ס"ת אלא שחרית וערבית (אות ב')... ו) אפשר שאם המוליך את הס"ת מסתובב עמו סחור סחור ואינו מתרחק ממקומו. הו"ל כס"ת עומד, ומותר לצבור לשבת (אות ז'). – ז) כשמחזירין הס"ת לארוה"ק אחר ההקפות, חייבים לעמוד (אות ח'). – ח) שלחן שאין לו מחיצות, אעפ"י שהמפה שעליו משולשלת לצדדיו, אינו מחלק רשות לענין שיהא מותר לישב בעברו זה של השלחן כשמוליכין ס"ת בעברו השני (אות י"א)".
ד. בשו"ת תשובות והנהגות (כרך ב סי' שיט) הביא דברי ערוה"ש, ומקשה על דבריו: "ואני לא מצאתי מנא לן ד"ז, ואף שחייבין לעמוד לכבד הס"ת כשעובר דרכו עד שנח, היינו כשהולך, אבל כשמסבב וחוזר פעם אחר פעם וכבר כיבד ועמד אינו מוכח שחייב לחזור ולעמוד כל הזמן שהולך כיון שאינו עומד לנוח רק לחזור, לא מצינו חיוב עמידה בלי שיעור כל הזמן. ודי בפעם ראשונה כשסובב וחוזר למקומו, וכעין זה צ"ב גם ברבו מובהק שעומד עד שמגיע למקומו אם חייב כשמסבב והולך או לא. (אמנם רבינו החזו"א זצ"ל לא רצה לשבת כשמקיפים בס"ת, וכשהיה עייף ישב עם ס"ת דוקא ואפשר דהוא מחסידותו ולא מדינא)".
"ולמעשה כשהס"ת עומד בין הקפה להקפה וכדומה, נראה פשוט להקל, אבל בחלש ומיקל גם כשמסתובבים בהקפות אחרי שעמד, נראה שיש לו על מה לסמוך, וגם אי נימא שחייבין לכבד כל הזמן, מ"מ יש לומר שמצות כיבוד כפי כחו ולא יותר, ויש להקל באדם חלש ועמד כפי כחו עד שנחלש דאין צריך יותר לעמוד, ויצא בזה כבר מצות כיבוד ס"ת".
ומוסיף בסוגריים: "ויש מקילין במקום שרוקדים סביב הס"ת, דמחיצת אנשים הוי מחיצה כמבואר בעירובין דף מ"ד, ואף שאין עושין מחיצה להתיר לדעת כמבואר בעירובין דף מ"ד, ע"ש, הכא כשרוקדים אין המטרה לעשות מחיצה שפיר מועיל למחיצה וכמ"ש".
ה. וכן בחשוקי חמד (סוכה מה ע"א) עסק בכך ולא מצא היתר מעבר לדברי ערוה"ש.
ומובא בס' 'איש על העדה (ברוננער, עמ' לג) שהסטייפלר והחזו"א וכן הגרי"ש אלישיב לא היו יושבים בהקפות אא"כ נטלו ספר תורה בידם.
ו. בחוב' 'מוריה' (אלול תשס"ב גליון י-יב) הובא במאמר שכתב הגרשז"א (אסופת הלכות והליכות לחודש תשרי עמ' קיט) כך:
"כז. רבים נהגו לישב בשעת הצורך בזמן ריקודי ההקפות בשמחת תורה אע"פ שספרי התורה אינם במקומם ויש ללמד זכות על כך אולם בשעת ההקפה הראשונה בכל אחת משבע ההקפות שהיא עיקר המנהג יש לעמוד".
והוסיף שם בהערה מח: "חדא דכיון שהמנהג לרקד עם הס"ת חשיב כל ביהכ"נ מקומן של הספרים באותה שעה וכמונח במקום אחד דמי, וה"ה בחכם שהכל חייבים לעמוד בפניו כמ"ש ביו"ד סי' רמ"ב סט"ז אם מרקד סביב החדר חשיב כל החדר כמקומו וא"צ לעמוד בכל פעם שעובר לפניו ועוד דנהי דספסל או שולחן שגבהן י' טפחים לא חשיבי כמחיצה, ואף אם הוא אחוריהם אינו רשאי לישב בפני ס"ת כיון דסו"ס עדיין רואה הוא את הספר, מ"מ בנד"ד י"ל דהאנשים הסובבים ורוקדים בביהכ"נ כיון שמסתירים בגופם את הס"ת חשיבי כמחיצה בין היושבים להס"ת".
והוסיף שם בהערה: "ופעם הוסיף בענין זה באמרו אלו פנים יהיו לדבר אם כל זקני הת"ת יצאו מבהכ"נ מפני הקושי לעמוד, ורק הצעירים ישארו לרקוד ולכן יש לחתור למצוא היתר לכך מפני כבוד התורה".
ז. כתב בכתב-עת 'אורייתא' (כרך יב עמ' קמג) – הרב שריה דבליצקי: "לסיכום לכל הנ"ל מי שרוצה לשבת בשעת ההקפות מותר לו לשבת בשעה שהס"ת עומדים על עמדם דהיינו לאחר כל סיום הקפה שעומדים עם הס"ת ע"י ארון הקודש והקהל שרים ורוקדים סביבם. ונראה דה"ה כפי מה שנהוג בכמה מקומות שאלו שכובדו בהקפה מסויימת עומדים לאחר שהקיפו פעם או פעמיים עם הס"ת ליד הבימה והקהל שרים ורוקדים סביבם, אבל אם עומדים עם הס"ת באמצע עיגול ההקפה מחמת שראשי המקיפים בהקפה זאת גמרו כבר ועומדים עם הס"ת שלהם ליד ארון הקדש בזה נראה שאין לעומדים באמצע העיגול דין עומדים על עמדם וצ"ע בזה.
"ואם רוצים לשבת בשעה שהספרים מהלכים מותר לשבת רק ברשות אחרת דהיינו על מרפסת סמוכה או בתוך פתח של חדר סמוך או על הבימה ועל הדוכן. אך אם רוצים לשבת אז בתוך ביהכנ"ס גופא אפי' רחוק ד' אמות מהספרים אין להקל, והמקילים בזה אין לגעור בהם רק יש ללמדם שבכל משך ההקפה הראשונה עד גמירא יעמדו ואח"כ יכולים להקל על סמך מה שהעליתי".
מסקנות:
א. ערוה"ש התיר לשבת בין הקפה להקפה. וכמותו סבר בשו"ת יחוה דעת רק לגבי חלשים וחולים, אולם שאר העם צריכים לעמוד מהתחלה עד הסוף.
ב. בעל שו"ת בצל החכמה סובר שהעמידה כל ההקפות היא חומרא שלא ניתן ללמדה מת"ח, וע"כ מסוף הקפה ראשונה כשישבו יכולים להמשיך ולשבת, וכן חוכך לומר שבזמן ההקפות נחשב שהספר במקומו ולכן מותרים לשבת. וכמותו סבר בשו"ת תשובות והנהגות.
ג. הגרשז"א רצה לומר שהמעגל החיצוני מסביב לספרי התורה מהווה מחיצה ולכן יכולים לשבת מעבר למעגל החיצוני.
ד. הרב שריה דבליצקי הסכים עם ערוה"ש והתיר לשבת ברשות אחרת כגון חדר אחר או במה גבוהה, והתיר למקילים לשבת אחר ההקפה הראשונה.