חבל נחלתו טז כ
סימן כ
שיעור מינימלי של אכילה בסוכה בלילה ראשון
שאלה
מצאתי כתוב בבן איש חי (שנה א' פר' האזינו ס"ו): "בליל ראשון ובליל שני דיתבי בחוצה לארץ, צריך לכוון באכילתו בכזית ראשון שהוא חיוב דאוריתא, כמו כזית מצה בליל פסח. וטוב שיפרש דבר זה בפיו כשאומר "לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתה" קודם אכילה, וצריך לאכול יותר מכביצה פת לכולי עלמא".
ומשפט זה (המודגש) צל"ע, וכי אינו יכול לקבוע סעודה על בשר ודגים וכל מטעמים ולאכול רק כזית פת שחייב מן התורה, ובכלל צריך עיון כמה הכמות המזערית של פת בסעודה המחייבת ברכת המזון?
תשובה
א. השולחן ערוך (או"ח סי' תרלט ס"ג) פסק: "אכילה בסוכה בליל יום טוב הראשון, חובה; אפי' אכל כזית פת יצא י"ח; מכאן ואילך רשות; רצה לאכול סעודה, סועד בסוכה; רצה אינו אוכל כל ז' אלא פירות וקליות חוץ לסוכה אוכל כדין אכילת מצה בפסח".
וכתב על כך המשנה ברורה (ס"ק כב): "יצא י"ח – דאע"ג דבשאר הימים שיעור אכילה חוץ לסוכה בכביצה אבל ליל ראשון שהוא חובה טפי אפילו לא בעי למיכל אלא כזית אסור לאכול חוצה לה הלכך יוצא בה נמי ידי סוכה וצריך לברך לישב בסוכה ע"ז והיינו כשאין לו יותר אבל אם יש לו בודאי מן הנכון שיאכל יותר מכביצה לצאת גם דעת הסוברים דלצאת ידי מ"ע בעינן שיאכל שיעור המחייב לאכול בסוכה כל שבעה דהיינו יותר מכביצה. כתבו האחרונים דבעינן שלא ישהא באכילתו הכזית יותר מכדי אכילת פרס".
ובשער הציון (אות מז) כתב שמקור דבריו בר"ן.
ב. ואלו דברי הר"ן על הרי"ף (סוכה יב ע"ב): "לפיכך נראה דמה שחדש הכתוב בלילי יו"ט הראשון של פסח מדכתב בערב תאכלו מצות היינו לחייבו בדין מצה ראויה דאילו מדין יו"ט יוצא בכל שהוא פת אפי' במצה עשירה וביו"ט הראשון של סוכות גמרינן נמי דמיחייב לאכול שיעור שהוא חייב לאכול בסוכה דאילו מדין יו"ט סגי ליה לאכול כביצה עראי חוץ לסוכה וגמרינן מחג המצות דמיחייב לאכול שיעור המחויב לאכול בסוכה ולפיכך נראה שהוא חייב לאכול יותר מכביצה אלא שי"א כך דכיון דגמרינן מחג המצות לגמרי גמרינן מיניה מה התם בכזית אף הכא בכזית ואע"ג דבשאר ימות החג כזית עראי הוא ורשאי לאכלו חוץ לסוכה אפ"ה בלילה הראשון כיון שהכתוב קבעו חובה לאכלו בסוכה עשאו אכילת קבע"...
למדנו מדברי הר"ן שתי שיטות (יש שיטה שלישית לגבי גשמים בלילה הראשון ולא נעסוק בה) על הנלמד מלילה ראשון של פסח, שיטה אחת שכשם שבפסח צריך לאכול דוקא מצה ראויה ולא מצה עשירה שאינו יוצא בה בלילה הראשון, כך בסוכות צריך בלילה הראשון לאכול מה שנאסר בשאר ימים לאכול מחוץ לסוכה היינו שיעור יותר מביצה. ושיטה שניה שלמדנו שיעור שחייב לאוכלו בלילה הראשון בסוכה משיעור מצה בלילה הראשון וכשם שזה בכזית אף זה בכזית.
ג. הרמב"ם (הל' שופר וסוכה ולולב פ"ו ה"ז) פסק: "אכילה בלילי יום טוב הראשון בסוכה חובה, אפילו אכל כזית פת יצא ידי חובתו, מכאן ואילך רשות, רצה לאכול סעודה סועד בסוכה, רצה אינו אוכל כל שבעה אלא פירות או קליות חוץ לסוכה אוכל כדין אכילת מצה בפסח".
ונראה שלמד כשיטה השניה בר"ן, וכן מהטור משמע שלא כר"ן. וכן משמע מהשו"ע שהלכה כשיטה המחייבת אכילת כזית ולכן המשנ"ב כתב ש'נכון שיאכל יותר מכביצה' כהדרכה טובה ולא כדין הכרחי. לעומת זאת, כפי שהובא לעיל ה'בן איש חי' כתב שצריך לאכול כביצה פת ומשמע שאם אכל כזית פת והשלים בדברים הבאים בתוך הסעודה אינו יוצא י"ח לשיטת הר"ן.
וכיון שהר"ן למד ממה שמחייב סוכה בשאר ימים צריך לעיין האם אכילת כביצה אוכלין שחלקם פת וחלקם דברים הבאים בסעודה ללפת את הפת מחייבים בסוכה או לאו.
ד. פסק שולחן ערוך (או"ח סי' קעז ס"א): "דברים הבאים בתוך הסעודה, אם הם דברים הבאים מחמת הסעודה דהיינו דברים שדרך לקבוע סעודה עליהם ללפת בהם את הפת, כגון: בשר, ודגים, וביצים, וירקות, וגבינה, ודייסא ומיני מלוחים, אפי' אוכלם בלא פת אין טעונין ברכה לפניהם, דברכת המוציא פוטרתן; ולא לאחריהם, דברכת המזון פוטרתן".
ובאר המגן אברהם (סי קעז ס"ק א): "בלא פת אין טעונין – דהן טפלים לפת וכמ"ש סי' רי"ב ולכן נ"ל דאם אין חפץ לאכול פת ואוכל מעט פת ומברך עליו המוצי' אין פוטר המאכלים דהא לא קי"ל כר"ח דאמר פת פוטר כל מיני מאכל אלא דוקא בקובע סעודתו על הפת אמרי' דכל המאכלים מחמת הפת הן באים, אבל כשאין חפץ לאכול פת אינו פוטר, וכ"ש אם אוכל פחות מכזית כנ"ל ואפשר לו' כיון דדרך לקבוע סעודה עליהם הפת פוטרתן, וצ"ע לכן לא יברך עליהם ולא על הפת אם לא בשבת וי"ט".
עולה מדבריו שבשבת ויו"ט מסכים שפת פוטרת אפילו היא מעטה מאד ביחס לשאר האוכלין בסעודה, ובשאר הימים הסתפק בכך. וא"כ מכאן ראיה ברורה שבלילה ראשון די בפת כזית ושאר הביצה ויותר יכול להשלים בתבשילים ונחשבת סעודת קבע בסוכה.
ה. מסביר הפרי מגדים (אשל אברהם סי' קעז ס"ק א): "בלא. עיין מ"א. הנה האדון ז"ל צידד באוכל פת ארעאי ועיקר סעודתו מבשר ודגים וכדומה אי פת פוטרתן מברכה ראשונה. ומקום הספק דלא קיימא לן כרבי חייא ברכות מ"א ב' דפת אין פוטר כל מיני מאכל (פירות וכדומה), אף על גב דיין פוטר כל מיני משקה כבסימן קע"ד סעיף ב', ועל כרחך בשר ודגים וכדומה הטעם דאגב פת באין אף על גב דאין מלפת, הפת עיקר והם טפלים, וכנראה מתוספות שם ברכות מ"א ב' ד"ה הלכתא כיון דמשום פת הם באים הפת פוטרתן, משמע הא פת טפל לגבייהו לא. או י"ל דיין פוטר כל משקין אף על גב דלא שתה תחלה כי אם פחות מרביעית משמע (בלבוש סימן קע"ד סעיף ד', "קבע" אפשר לאו דוקא). והטעם, או דפרי הגפן למאן דאמר מעין שלש דין תורה הוה קל וחומר לפניו, לו יהיה סמך ודרבנן, מכל מקום ברכה חשובה היא ומוציא כולן, כל שכן פת דוודאי ברכת המזון דין תורה וקל וחומר לפניו דברכה חשובה היא (עיין לבוש סימן קע"ד סעיף ו' ומ"א סימן קע"ב ס"ק ג'). וגם המוציא ברכה חשובה מכל הברכות, וכדבעינן למימר לקמן אי"ה בסימן רי"א [אשל אברהם, כללי סדר המעלות] בזה. ואם נאמר יין חשוב מאוד עד שקבעו ברכה לעצמו וכל המשקין טפילין לו בערך, הוא הדין פת חשוב מכל מיני מזון והם טפילים לו בערך, מה שאין כן פירות לאו בערך הם דלאו זייני, ומשום הכי פת אפשר פוטר בכל שהוא להנך בשר ודגים הואיל וכל מיני זייני טפילים אצלו כמו ביין, וכאמור. ומה שכתב יברך עליהם ולא על הפת חוץ שבת שמחויב לאכול פת כבסימן קפ"ח סעיף ו' שבהכרח מברך על הפת לאכול כזית פת אז לא יברך עליהם (טעות סופר "לא"). ולומר שיכוין שלא לצאת בברכת המוציא לאלו, צ"ע"...
ובאליה רבה (סי' קעז ס"ק א) כתב: "דוקא בקובע סעודתו על הפת אמרינן דכל המאכלין מחמת הפת הן באין, אבל כשאין חפץ לאכול פת ואוכל מעט פת ומברך [ה]מוציא מסתפק במג"א [סק"א] אי הפת פוטרתן, וכל שכן אם אוכל פחות מכזית עיין שם. ולענ"ד משמע בברכות דף מ"א [ע"ב] דאין חילוק דאם לא כן הוי ליה לרב (ספר') [פפא] לחלק מיניה וביה, וי"ל וצ"ע".
היינו א"ר מביא את ספקו של המג"א, ונוטה לומר שאין הבדל אלא אפילו אוכל מעט פת נחשב כקובע סעודתו על הפת ואי"צ ברכה על דברים הבאים מחמת הסעודה. בשו"ע הרב (סי' קעז ס"ק א) הביא את ספקו של המג"א בלא להכריע, וכן הבאר היטב.
ו. השערי תשובה (סימן קעז ס"ק א) הביא את הספק של המג"א וכתב: "ועיין באבן העוזר סי' קע"ד שהכריע דהפת פוטר כיון דרוב פעמים הפת עיקר ולא פליגי ע"ש... ובמדינתינו דאיכא עניים שאוכלים פת שחרית ומלפתין אותו עם צנון ובצלים וקשואים חיים נראה שאם אוכלן תחלה ללפתן אף אם אח"כ אוכל אותם בלא פת א"צ לברך כמו בשאר פירות וכמבואר בס"ק שאח"ז".
ועוד יותר תקיף בדבריו ערוך השולחן (או"ח סי' קעז ס"א) שכתב: "הפת פוטר כל מיני מאכלים הבאים בתוך הסעודה השייכים להסעודה והיינו דברים שדרך לקבוע סעודה עליהן ללפת בהן את הפת כמו בשר ודגים ביצים ירקות חמאה גבינה חלב ודייסא וכל מיני תבשילין שהן לשם אכילה ושביעה וכן כל מיני מלוחים ואפילו אוכלן בלא פת אין טעונין ברכה לפניהם דברכת המוציא פטרתן ולא לאחריהם דברהמ"ז פוטרתן דאותם שהאדם אוכל עם הפת עצמו אין אנו צריכין לטעם דברכת המוציא פטרתן שהרי פטורים מטעם עיקר וטפל אלא טעם דברכת המוציא לאותם שנאכלים בלא פת [כ"מ מתוס' מ"א: ד"ה הלכתא ע"ש ודו"ק] ונמצא ששני פטורים יש האחד מה שהפת פוטר והיינו המאכלים שאוכלים פת עמהם והפטור הוא משום עיקר וטפל והשני מה שברכת המוציא פוטרת והיינו כל שבאים לשם אכילה ושביעה ברוב תבשילין שלנו שהן עיקר הסעודה".
ובסעיף ב הוסיף:
"ולפ"ז מה שראיתי מי שמסתפק דאם אין חפצו לאכול הרבה פת בסעודה זו ואוכל מעט פת אם פטורים המאכלים מברכה לפי שאין רצונו לאכול פת הרבה [מג"א סק"א] ואין בזה שום ספק דבשלמא אם הפטור היה מחמת הפת בלבד שפיר מספקינן בזה, אבל הפטור הוא מטעם ברכת המוציא ג"כ וכיון שבירך המוציא נפטרו כל המאכלים הבאים מחמת הסעודה אפילו אכל פת רק כזית דפחות מכזית אינו יכול לברך ברהמ"ז והרי גם להמאכלים אנו צריכים לברהמ"ז לפוטרן מברכה אחרונה כמ"ש, וכמה עשירים שמאכלם פת מועט וכי נחלק בינם לבין כל העולם [וסוף דברי המג"א בסק"א המה בלא הבנה והמחה"ש נדחק בכוונתו ע"ש וביד אפרים ולדינא העיקר כמ"ש וכ"כ האבן עוזר עי' שערי תשובה ודו"ק]".
וא"כ מסיק שפת פוטרת אפילו אוכל מעט פת והרבה מאכלים אחרים הן משום עיקר וטפל והן משום ברכת המוציא.
המשנה ברורה (סי' קעז ס"ק ג) הביא את ספקו של המג"א ולא הכריע.
ונראה עפ"י שתי הדעות הן של המג"א והן של אבן העוזר שבלילה הראשון של סוכות שלפי רוב הראשונים אוכל כזית פת אף לפי הר"ן יכול להשלים עד כביצה בשאר מאכלים שהרי דינו כשבת ויו"ט שחייב לאכול כזית פת והוא פוטר את הכל. ולגבי כל החג שאסור לאכול יותר מכביצה מחוץ לסוכה נראה להחמיר לאידך גיסא שאם קובע סעודתו על כזית פת ומביא בשר ותבשילים כיון שלסיעת אבן העוזר וערוה"ש די בהכי כדי לפטור הם נחשבים חלק מהביצה ואי"צ בכביצה פת אלא אף בסעודה המורכבת ממעט פת ושאר תבשילים חייב לאכול בסוכה.
ז. בשו"ת חלקת יעקב (או"ח חיים סימן מט) ענה לרב סרנא ראש ישיבת חברון והשיב: "ולפע"ד נראה ברור, דבפחות מכזית פשיטא דאינו פוטר השאר, כיון דפטור מבהמ"ז בפחות מכזית1, א"כ ממילא כשאכל הפחות מכזית ואין דעתו עוד לאכול יותר, דאדרבה אסור לו מפי הרופאים... אבל סעודה לא מקרי כיון דפחות מכזית לא מקרי אכילה. אכן אף אם נתעקש לומר כיון דמכ"מ מברך המוציא, אם כן המוציא יפטור שארי הדברים, אנו נאמר, דמכל מקום לא עדיף מבא לאחר הסעודה ולאחר ברכת המזון, דצריכה ברכה לפניהם ולאחריהם כנלפע"ד".
ח. וכך ענה בשו"ת אגרות משה (או"ח ח"ד סי' מא) לרב אפרים גרינבלאט בעל שו"ת רבבות אפרים:
"אלא ודאי שמצטרפין כל מה שאוכלין מבשר ודגים וכל דבר לחייבו בבהמ"ז מדאורייתא, אבל עכ"פ הוא דוקא כשאכל פת לא פחות מכזית, שרק על הפת נאמר בקרא ואכלת וברכת, אך שאיכא תנאי להחיוב דלא יהיה רעב אחר שאכל שלקיום תנאי זה סגי בכל מה שאכלו דהא שבעת לא קאי דוקא על הפירות שנאמרים בקרא אבל על שביעה בלא אכילת פת שהוא שיעור לא פחות מכזית לא נאמר העשה דבהמ"ז"...
"עכ"פ לדינא אם אכל אף כסעודת מלכים ולא אכל כזית מפת פטור מבהמ"ז, ואם אכל מיני מזונות כאלו שאיכא עלייהו תוריתא דנהמא חייב בבהמ"ז דהרי הוא קביעות סעודתו על הפת שצריך בסעודה זו, ואם אכל מיני מזונות מדברים שאין עלייהו תוריתא דנהמא צריך לברך על המחיה ואינו פוטר את הפירות ואף לא את הבשר ודגים והמשקין אלא יצטרך לברך עלייהו בורא נפשות. וגם צריך לידע שהזית פת צריך לאכול בכדי אכילת פרס דוקא"...
"ולדינא נראה לע"ד דאם אוכל כזית פת בכדי אכילת פרס הוא עיקר הסעודה, בהכרח שזה עושה חיוב בהמ"ז גם מדאורייתא והשביעה הוא רק תנאי להחיוב, שלכן נעשין בהכרח טפלה להסעודה שהעיקר הוא הפת ופוטר כל דברים הבאים להשביע כמיני דייסא וכן בשר ודגים וכל מיני קדרה שרגילין לבא בסעודה, דהא כן נפסק בסימן קע"ז סעיף א' כתוס' דף מ"א ע"ב ד"ה הלכתא, ואין חלוק בכוונתו דאף דאין הלכה כר' חייא בפת על הדברים שבאים בלא סעודה הלכה כמותו בבאין מחמת הסעודה דפת פוטרתן דגם ר"פ סובר כמותו בסעודה. אבל כשאכל פחות מכזית אין זה נחשב סעודה כלל וכיון שאין הלכה כר' חייא בפת צריך לברך על כל דבר ברכתו השייך לו, ולכן אסור ליכנס לספק ויחליט תחלה אם יאכל כזית פת או לא כדי שידע אם צריך לברך על המינים שיאכל או שנפטרו בברכת הפת. וגם בשביל הברכה דעל נטילת ידים צריך להחליט דעל פחות מכזית אף שצריך ליטול ידיו כדאיתא בלב"ש ובמחצה"ש ובפמ"ג בסימן קנ"ח אליבא דהמג"א סק"ד אבל לא יברך, ועל כזית אף שהמחבר בסעיף ב' שם כתב בשם יש מי שאומר דג"כ יטול ולא יברך, הכריע הגר"א שם בסק"ז דשיעור נט"י הוא על כזית פת, דמשמע שסובר שצריך גם לברך, על כן ודאי טוב לכתחלה שיאכל כביצה אבל אם אינו רוצה אלא לאכול כזית פת נמי צריך לברך ענט"י".
וא"כ דעת האג"מ כחלקת יעקב שאם אוכל פחות מכזית פת אין שאר המזונות כלולים בסעודה. אולם משמע מדבריהם שאם אכל כזית פת גם שאר מיני המאכלים כלולים בסעודה, ונראה שכן יאמרו אף לגבי אכילה מחוץ לסוכה, ובשר ודגים מותר לאכול יותר מביצה מחוץ לסוכה דוקא אם באים לבדם אבל אם באים עם כזית פת נראה שאסור לאוכלם מחוץ לסוכה.
ט. בחשוקי חמד (ברכות מא ע"ב) דן בשאלה דומה ומזכיר את האג"מ ומוסיף: "גיסי הגר"ח קנייבסקי שליט"א אמר לי שצריך עדיין ראיה שפחות מכזית פת לא פוטר פירות, ואעפ"י שכתוב במשנ"ב (קעז סק"ג): 'וכל שכן כשאכל פת רק פחות מכזית'. שהרי כתוב בברכות מא ע"ב 'פת פוטרן' ולא כתוב 'כזית'. ואם נחליט שאינו פוטר, גם בנדוננו לא יפטור כי באותו זמן שהחליט לא לאכול יותר פת שוב אין הוא עיקר הפוטר טפל".
י. בספר מקראי קודש על סוכות לרב משה הררי שליט"א כתב (פ"ט סל"ב): "יש מהאשכנזים הסוברים שהאוכל יותר מ'כזית' לחם ועמו תבשיל או שאר תוספות אחרות, וקובע סעודתו עליהם, חייב לאוכלם בסוכה, ואף מברך על כך את ברכת לישב בסוכה. ואילו הספרדים ושאר האשכנזים אינם מחייבים לאכול בסוכה במקרה זה ולדעתם כל עוד שלא אכל לחם בשיעור החיוב (=ביצה) אינו מתחייב בסוכה כלל".
והביא כמקור לדבריו את דברי המגן אברהם (סי' קסח ס"ק יג) שכתב לגבי פת הבאה בכיסנין: "נ"ל דאם הוא קבע סעודתו עליו אף על פי שאכל עמו בשר ודברים אחרים ואלו אכלו לבדו לא היה שבע ממנו אפ"ה מברך המוציא וג' ברכות וכ"מ הל' בגמ' כל שאחרים קובעין עליו וכ"מ קצת בתוס' שכתבו גבי לחמניות אם קבע עלייהו כמו בפורים עכ"ל, ובסמ"ק כתוב בליל פורים ובליל ברית מילה, ומסתמא בפורים אין קובעין לבדם ואם אכלו לבדו בעינן שיאכלו כל כך שאחרים רגילים לשבוע ממנו לבדו דאם נשער שיעור שאוכלים עם ד"א נתת דבריך לשיעורין ועפ"ח דערובין דאפשר לשער וצ"ע, ואם הוא שבע ממנו וגם אחרים רגילין לשבוע ממנו כשמלפתין עמו דבר אפילו אכלו לבדו מברך המוציא כיון ששבע ממנו כנ"ל".
וא"כ המג"א סובר שאף שברכת פת הבאה בכיסנין בכמות כזו בתחילה מזונות ואח"כ על המחיה, כיון שקבע סעודתו עליו והוסיף עליו בשר ודברים נוספים – ברכתו בתחילה המוציא ולבסוף ברכת המזון. והמחלוקת היא בין המסכימים לדעתו לאותם שאינם מסכימים לדעתו כפי שהביא מהאחרונים שם. והשליך הרב הררי ממחלוקת זו לגבי אכילה חוץ לסוכה של פת כזית ואכילת תבשילים עמו. ואיני בטוח שניתן להשוות זאת שהרי המג"א עצמו הסתפק האם אכילת מעט פת עם דברים הבאים מחמת הפת בסעודה נחשבים בתוך ברכת המוציא או מצריכים ברכה לעצמם.
יא. לאחר חיפוש מצאתי בקובץ 'המתיבתא' של מתיבתא תורה ודעת (ברוקלין, תשס"ד) שדן בשאלה דידן הרב שלמה גרוס הכהן דומ"צ בעלזא מח"ס משנת שלמה וז"ל השייך לעניננו:
"עוד נראה דהא דאמר הגמרא דאכילת שיעור ביצה הויא אכילת עראי הוא כשאוכל פת לבדו או מיני תרגימא לבדם לדחות תאוותו עד שיאכל אח"כ, אבל אם אוכל סעודה הרגילה היינו פת עם מיני לפתן כדרכם של בני אדם איש איש לפי מקומו ושעתו, אז אפילו אוכל רק כזית פת נחשב אכילתו אכילת קבע ובעי סוכה ואפילו לשיטת הרא"ש ודעימיה דס"ל דמיני לפתן כגון בשר ביצים גבינה ודגים אינם מחוייבים בסוכה מצד עצמם, מ"מ אכילתם עם הפת מחשיב הסעודה לקבע ומחוייב בסוכה מדין תשבו כעין תדורו דהויא סעודה חשובה דאינו רגיל לאכל חוץ מביתו".
"ולפי מה שכתבתי לעיל אות ה' דאפילו למ"ד דבלילה הראשון צריכין לאכול יותר מביצה אין שיעור האכילה דיותר מכזית עד יותר מכביצה שיעור בכמות האכילה, אלא הוא שיעור באיכות האכילה דהיינו לעשות אכילתו לאכילת קבע, א"כ נראה דאם הוא אוכל כזית פת בלילה הראשון יחד עם סעודה גמורה בסוכה דזה נחשב לקבע כמו שכתבתי לעיל אות ט' יצא ידי מצות אכילת סוכה דלילה ראשון אף לדידיה וכל מחלוקת הראשונים הוא במי שאינו רוצה לאכל סעודה גמורה בלילה הראשון בסוכה ורוצה רק לאכל כזית פת בסוכה על זה יש אומרים דיצא ידי יו"ט ולא יצא ידי סוכה אלא א"כ יאכל יותר מכביצה ורוב ראשונים ס"ל דבזה יצא גם ידי סוכה".
מסקנה
נראה לענ"ד שבלילה ראשון אם אכל כזית פת והשלים סעודתו בשאר תבשילים יצא י"ח אף לפי הר"ן ואי"צ לאכול דוקא פת כביצה. וכן בשאר ימות הסוכות אם אוכל כזית פת והשלים עם שאר תבשילים חייב בסוכה.