חבל נחלתו טז טו
סימן טו
נֹאמר או נֶאמר
בסיום ה'מגיד' יש גירסאות שונות בין הנאמר במשנה לבין גירסאות הראשונים והאחרונים.
משנה ה בפ"י של פסחים (קטז ע"ב) כותבת כך בסיום מצות 'מגיד': "לפיכך אנחנו חייבים להודות להלל לשבח לפאר לרומם להדר לברך לעלה ולקלס למי שעשה לאבותינו ולנו את כל הנסים האלו, הוציאנו מעבדות לחרות מיגון לשמחה ומאבל ליום טוב ומאפלה לאור גדול, ומשעבוד לגאולה, ונאמר לפניו הללויה".
הסיום 'ונאמר לפניו' מתפרש על אמירת ההלל מיד לאחר אמירה זו, והניקוד הוא בחול"ם.
ובמשנה ו: "עד היכן הוא אומר בית שמאי אומרים עד אם הבנים שמחה ובית הלל אומרים עד חלמיש למעינו מים וחותם בגאולה. רבי טרפון אומר אשר גאלנו וגאל את אבותינו ממצרים ולא היה חותם רבי עקיבא אומר כן ה' אלהינו ואלהי אבותינו יגיענו למועדים ולרגלים אחרים הבאים לקראתינו לשלום שמחים בבנין עירך וששים בעבודתך ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל".
ונוסח הרמב"ם (הלכות חמץ ומצה נוסח ההגדה) המקביל למשנה הוא: "לפיכך אנו חייבים להודות להלל לשבח לפאר לרומם לגדל ולהדר ולנצח למי שעשה לנו ולאבותינו את כל הנסים האלו והוציאנו מעבדות לחירות ומשעבוד לגאולה ומיגון לשמחה ומאבל ליום טוב ומאפלה לאור גדול, ונאמר לפניו הללויה".
"הללויה הללו עבדי ה' הללו את שם ה', יהי שם ה' מבורך וכו' עד חלמיש למעינו מים. ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר גאלנו וגאל את אבותינו ממצרים והגיענו ללילה הזה לאכול בו מצה ומרורים כן ה' אלהינו ואלהי אבותינו יגיענו למועדים ולרגלים אחרים הבאים לקראתנו לשלום שמחים בבנין עירך וששים בעבודתך ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים שיגיע דמם על קיר מזבחך לרצון ונודה לך שיר חדש על גאולתנו ועל פדות נפשנו, ברוך אתה ה' גאל ישראל".
הנוסח ברמב"ם שווה בחלק שלפני ההלל למשנה, ושונה בתוספת 'ונודה לך שיר חדש'1.
תוספות (פסחים קטז ע"ב) כותבים כך: "ה"ג ונאמר לפניו שירה חדשה וכן נודה לך שיר חדש על גאולתנו – דהכי תניא במכילתא כל השירות לשון נקבה חוץ משירה דלעתיד דלשון זכר כלומר שהנקבה יש לה צער לידה אף כל הנסים יש אחריהם צער חוץ מלעתיד שאין אחריה צער וכן יסד הפייט בזולת אי פתרוס שירות אלה לשון נקבה מיוסדים כי תשועתם כיולדה וגו' תוקף שיר אחרון כזכרים לא יולדים שירו לה' שיר חדש כו' וגרסינן שם מן הזבחים ומן הפסחים שחגיגת ארבעה עשר נאכלת קודם לפסח לפי שהפסח נאכל על השובע".
נראה שתוס' באו להדגיש שבחלק הראשון שלפני הלל אומרים 'שירה' ובחלק השני אומרים 'שיר' בגלל החילוק בין שיר לשירה. אולם גם לפי תוס' ה'נאמר' הוא בחול"ם ומתייחס לפרקי הלל הנאמרים מיד לאחר אמירה זו. כאשר לפני החתימה אומרים שנשיר שיר ולא רק שירה.
וכן בקצרה במרדכי (פסחים סדר של פסח [המתחיל ברמז תריא]): "ונאמר לפניו שירה חדשה ה"ג אבל לא גרסי' שיר חדש לשון זכר לפי שכל השירות שעברו לשון נקבה לפי שאחר הנס [היתה] צרה מתחדשת להבא וכן יסד הפייט בקרובץ [*אי פתרוס] שירות אלה לשון נקבה מיוסדים כי תשועתם כיולדה לבוא צרות ומפסדים [כו']".
ומבאר המהרש"א (חידושי הלכות פסחים קטז ע"ב): "בד"ה ה"ג ונאמר לפניו שירה חדשה וכן ונודה לך שיר חדש על כו' עכ"ל כן היה בנוסחתם וכ"ה במרדכי ע"ש ושירה חדשה על גאולת מצרים אבל בנוסחא שלפנינו אינו אלא ונודה לך שיר חדש על גאולה עתידה כו' וק"ל".
ובטור (או"ח סוף סי' תעג) כתב: "ונודה לך שיר חדש ואין לומר שירה חדשה שהוא אומר על גאולה של עתיד והיא נאמרה בלשון זכר כדאיתא במדרש".
המגן אברהם (סי' תעג ס"ק כז) פסק: "...צ"ל ונאמר לפניו שירה חדשה הללויה דקאי על גאולת מצרים שעברה, וגם י"א דהלל אמרו משה וישראל כדאיתא פי' ע"פ (ב"ח רש"ל של"ה)".
ובאר במחצית השקל: "צריך לומר ונאמר כו'. דאי הוי קאי על גאולה העתידה, היה ראוי לומר ונאמר בחולם על גבי הנו"ן, דהוא לשון עתיד, וגם היה ראוי לומר שיר חדש דהוא לשון זכר, על פי המדרש [שמות רבה פרשה כג, יא] דגאולות הראשונות היו דומין לנקבה שיולדת בצער ואחר הלידה שהיא בהרוחה עוד חוזרת לצער עיבור ולידה, כן גאולות הראשונות אחרי הגאולה היה שוב צער גלות אחר, לכן שירות שעברו היו בלשון נקבה, מה שאין כן גאולה העתידה במהרה בימינו שאין אחריו גלות, דומה לזכר שאינו מוליד, לכן ראוי לומר שיר חדש לשון זכר".
במחצית השקל לא כתב איך צריך לומר את ה'נאמר'.
"וגם יש אומרים דהלל כו'. ר"ל, דלא כשל"ה שכתב שאין לומר תיבת הללויה, דשירה חדשה קאי על שירת הים דהיינו אז ישיר כו', והללויה מיותרת, ולזה כתב מ"א דיש לאומרו, והללויה ר"ל שאמרו על הים גם הלל, דהא יש אומרים כן שאמרוהו אז, וסבירא לן כהאי תנא".
אולם בשולחן ערוך הרב (או"ח סי' תעג סמ"ו) באר יותר: "ונאמר לפניו שירה חדשה הללויה צריך לומר הנו"ן של ונאמר בסגו"ל ויהיה פירושו שכבר אמרו לפניו משה וישראל בצאתם ממצרים שירה חדשה דהיינו שירת הים וגם יש אומרים שמשה וישראל אמרו את ההלל אבל לא יאמר הנו"ן בחולם יהיה פירושו על גאולה העתידה אם כן היה צריך לומר ונֹאמר לפניו שיר חדש בלשון זכר שכך אמרו במדרש כל השירות נקראת שירה לשון נקבה כי תשועתם כיולדת שהמליטה זכר ונפטרה מצער הלידה ואח"כ חוזרת ויולדת בצער כך כל הגאולות היו אחריהן גליות וצרות אבל גאולה אחרונה לא תהיה אחריה צרה כלל לכך נאמר שירו לה' שיר חדש לשון זכר ולפיכך צריך לומר בברכת אשר גאלנו ונודה לך שיר חדש ולא יאמר שירה חדשה".
לפי דברי שו"ע הרב האמירה: 'ונאמר לפניו שירה חדשה' הנו"ן בסגול וא"כ אין היא מכוונת על אמירתנו את פרקי ההלל, אלא מצוינת על העבר. והחתימה על העתיד שיר חדש.
וסיכם המשנה ברורה (סי' תעג ס"ק עא): "וקורא כל ההגדה – ואין לומר בהסיבה רק באימה ויראה [של"ה]. כשיאמר ונאמר לפניו שירה צ"ל ונאמר בניקוד סגול ונאמר שהוא לשון עבר דקאי על גאולת מצרים [אחרונים]".
ביאור השיטות השונות נמצא בשל"ה. כתב השל"ה (מסכת פסחים פרק נר מצוה ובקצרה בביאורו בגדי ישע על המרדכי):
"מט. וזה – לשוני בליקוטי עמק ברכה שלי, סימן ג': בהגדה, בנוסח 'לפיכך אנחנו חייבים' וכו', מסיים בנוסחאות שלנו 'ונאמר לפניו הללויה'. וכן היא הגירסא בהדיא במשנה בפרק ערבי פסחים (פסחים קטז ב). אכן בהגהות מרדכי (דיני הסדר בקצרה, סוף פסחים) כתב על משנה זו וזה לשונו: הכי גרסינן, 'ונאמר לפניו שירה חדשה'. וכן כתבו התוספות שם (פסחים שם, ד"ה ונאמר) דהכי גרסינן, כמו שאעתיקם לקמן בסמוך. וכן כתב מהרש"ל בתשובותיו (סי' פ"ח) בסדר הפסח שלו2. נמצינו למדים, דנוסחאות סדורים שלנו שכתוב בהן 'ונאמר לפניו הללויה', וכן הוא כתוב בהרבה פוסקים, היא נוסחא חסרה מהספר, אלא הנוסחא האמיתית היא 'ונאמר לפניו שירה חדשה'.
"ואל תטעה לומר במה שכתבו התוספות (בפסחים שם) וזה לשונם, הכי גרסינן, ונאמר לפניו שיר חדש וכן ונודה לך שיר חדש על גאולתנו, דהכי תניא במכילתין (מכילתא דרבי ישמעאל מסכתא דשירתא פ"א), כל השירות לשון נקבה חוץ משירה דלעתיד דלשון זכר וכו' (לפי שגאולה זו אין צער אחריה). שהם דעת שלישי, דהיינו שהם מסכימים להוסיף שתי תיבות הללו, אבל לא כנוסח שכתבו הגהות מרדכי. דהיינו דהגהות מרדכי כתבו לומר 'ונאמר לפניו שירה חדשה' בלשון נקבה, והתוספות כתבו הנוסח לאומרן בלשון זכר דהיינו 'שיר חדש', דזה אינו, אלא טעות סופר הוא בדברי תוספות, וכך צריך לומר: הכי גרסינן, ונאמר לפניו שירה חדשה. וכן הגיה מהרש"ל בחכמת שלמה".
"וכך הם ביאור דברי תוספות (דהכי) [דהכא], והכי גרסינן 'ונאמר לפניו שירה חדשה'. וכן לקמן גבי 'ונודה לך על גאולתנו', גרסינן 'ונודה לך שיר חדש על גאולתנו'. רצה לומר, דהכא ולקמן גרסינן עוד שתי תיבות. אבל אין כוונת התוספות במה שכתבו 'וכן ונודה לך' כו', שיהא עניינם שוה ממש אות באות. אלא כוונתם על תוספת שתי תיבות בכלל, בכאן ולקמן, דהיינו בכאן 'שירה חדשה' ולקמן 'שיר חדש'. ומה שכתבו דהכי תניא במכילתין כו', אינו קאי אריש דבריהם לחוד במה שכתבו 'הכי גרסינן ונאמר לפניו שירה חדשה' וכמו שהגיה מהרש"ל, אלא קאי אכל הנזכר בדבריהם עד פה, שהראו בדבריהם שיש לחלק בין גאולה לגאולה בענין השיר, לפעמים בלשון זכר ולפעמים בלשון נקבה, ועל זה סיימי ואמרי, דהכי תניא כל השירות לשון נקבה וכו', וקל להבין".
"נ. ויש הכרח לזה, כשמוסיפין שתי תיבות הללו ב'ונאמר לפניו' כגירסת התוספות והגהות מרדכי דלעיל, שעל כל פנים צריך לאומרם בלשון נקבה 'שירה חדשה'. דהא טעמם דגרסי הכי, משום דנוסחא של 'ונאמר לפניו הללויה' הכתובה במשנה ובסדורים, אינה מקושרת עם מה שלמעלה הימנה, שהרי פתח במה שעבר, כמו שהתחיל ואמר לפיכך אנחנו כו' למי שעשה נסים לאבותינו הוציאנו מעבדות לחרות, עד... ומשעבוד לגאולה, וזה כולו מדבר במה שעבר, וסיים 'ונאמר לפניו הללויה' המדבר בעתיד. על כן הם גורסין 'ונאמר3 לפניו שירה חדשה' שאז קאי הכל אשעבר. וכך הם המשך הדברים, שעשה נסים לאבותינו כו', הוציאנו כו', ונאמר לפניו שירה חדשה. רצה לומר, שאז נאמר לפניו שירה חדשה, דהיינו שירת הים 'אז ישיר משה' וגו' (שמות טו, א), והיא נאמרת בלשון נקבה כמו שכתוב (שם) 'את השירה הזאת'. ולפי זה צריך לקרות 'ונֶאמר', ולא 'ונֹאמר', וכן מצאתי מנוקד בספר המרדכי של מהר"ר יצחק צלאל ז"ל, בסגול תחת ה'נון' ולא בחולם, כי אם היא בחולם אז היא משתמש בלשון עתיד, מה שאין כן כשהוא בסגול שאז הוא לשון עבר, רצה לומר, שכבר נאמר לפניו שירה חדשה, וזהו שירת הים".
"נא. אך יש לדקדק, לפי התוספות והמרדכי דלעיל, שהן גורסין 'ונאמר לפניו שירה חדשה', אם כן מה חבור יש לזה תיבת 'הללויה' הבא אחריו במשנה. ואין לומר דהתוספות והמרדכי מוחקין תיבת 'הללויה' מהמשנה, דהא סתמו דבריהם, ולא כתבו אלא תיבות החסרים, דהיינו 'שירה חדשה', ולא כתבו שלא גרסינן תיבת 'הללויה'. ועוד, דעל כרחך אי אפשר לומר דלא גרסינן 'הללויה', דאם כן אהיכא קאי התנא אחר כך במשנה הסמוכה לזו (פסחים קטז ב) – עד היכן הוא אומר, בית שמאי אומרים עד אם הבנים שמחה, ובית הלל אומרים עד למעינו מים, הלל מאן דכר שמיה אי לא גרסינן 'הללויה'. ונראה לע"ד, דסבירא להו התוספות והמרדכי דלעיל, דתיבת 'הללויה' הנזכר במשנה, אינו מהמשך נוסח האמירה שיאמר כך, אלא הוא סימנא מילתא בעלמא, שהתנא מסמן תיבת 'הללויה' שהיא התחלת ההלל, לרמוז שאחר שסיים 'ונאמר לפניו שירה חדשה', יתחיל ויאמר 'הלל', וזהו שאמר 'הללויה'".
"נב. והדבר הזה שדברתי, שתיבת 'הללויה' אינה מנוסח האמירה רק סימנא בעלמא, מוכח מדברי תוספות והמרדכי דלעיל, שכתבו וזה לשונם, הכי גרסינן 'ונאמר לפניו שירה חדשה', ותו לא, ולמה לא כתבו, הכי גרסינן 'ונאמר לפניו שירה חדשה הללויה', אלא שמע מינה כדפירשתי, שתיבת 'הללויה' אינה מנוסח האמירה".
"אכן דעת מהרש"ל אינו כן. שכתב בתשובותיו (סי' פ"ח) וזה לשונו: ואחר הגדה קודם שיתחיל הלל יאמר 'ונאמר לפניו שירה חדשה הללויה', כאשר פסק המרדכי, והוא מגירסת התוספות, עכ"ל. ולפי דבריו קשה ליישב. וצריכין לפרש אליביה, ש'נאמר לפניו' כבר 'שירה חדשה', דהיינו 'שירת הים', וגם 'נאמר לפניו' כבר 'הללויה'. ועל דרך שאמרו רבותינו ז"ל (מגילה יד א) 'הללו עבדי ה (תהלים קיג, א), ולא עבדי פרעה. אבל לא יתיישב לפי זה מה שכתוב אחר כך במשנה שהבאתיה לעיל 'עד היכן הוא אומר' כו', דהא לפי זה לא הוזכר כלום מענין אמירת הלל. וצריך לומר דתיבת 'הללויה' הנזכרת בדברי רש"ל, אינו אלא העתקת לשון המשנה, ולא שדעת רש"ל היא לומר תיבת 'הללויה', ודוק. נדחקתי כדי ליישב הכל על נכון, לפי גירסת התוספות והמרדכי ורש"ל, אף שהוא בפירוש דחוק קצת".
עולה מדבריו:
א. שגורסים ונאמר לפניו שירה חדשה הללויה.
ב. קוראים ונֶאֱמר והכוונה על גאולת מצרים.
ג. הסיום 'הללויה' מתבאר לשיטת תוספות כמעין תזכורת לתחילת הפרק ואינו קשור לשלפניו.
עולות כמה שיטות בענין האמירה לפני הלל.
א. שיטת המשנה וכן הרמב"ם והתימנים: ונאמר לפניו הללויה.
ב. שיטת תוס' ומרדכי: ונֶאֱמר לפניו שירה חדשה. הללויה. (וכ"כ המג"א ושו"ע הרב והמשנ"ב).
ג. שיטת המהרש"ל שגורס: ונֶאֱמר לפני שירה חדשה הללויה, והכוונה נאמרה לפניו שירה חדשה – על הים סוף ונאמר לשעבר פרק התהלים על גאולתנו ועל פדות נפשנו.