חבל נחלתו טו נד
סימן נד
קיר למניעת היזק ראיה בין שתי חצרות שאינן שוות בגובהן
שאלה
לראובן חצר גובלת בשמעון. חצרו של ראובן גבוהה מחצרו של שמעון בערך
במטר אחד. איך הם משתתפים בבניית קיר ביניהם למניעת היזק ראיה?
ראובן בונה בית בן קומה אחת. ושמעון בונה בית בן שתי קומות, האם מוטלת
חובת הגבהה על מי מהם?
תשובה
א. זו לשון הסוגיא בב"ב (ו ע"ב):
"איתמר: שתי חצרות זו למעלה מזו – אמר רב הונא: תחתון בונה מכנגדו ועולה,
ועליון בונה מכנגדו ועולה; ורב חסדא אמר: עליון מסייע מלמטה ובונה. תניא
כוותיה דרב חסדא: שתי חצרות זו למעלה מזו, לא יאמר העליון הריני בונה מכנגדי
ועולה, אלא מסייע מלמטה ובונה, ואם היתה חצרו למעלה מגגו של חבירו – אינו
זקוק לו".
מפרש רש"י:
"זו למעלה מזו – קרקעית האחד גבוה מחבירתה".
"זה בונה מכנגדו ועולה – התחתון בונה משלו מלמטה עד שמגיע לגובה קרקעיתו
של חבירו ואחר כך מתחיל זה לסייעו ונותן חלקו מכנגדו ומעלה ולא יהא עליון
נפסד בשפלות קרקעיתו של תחתון".
עולה מלשון רש"י שפרש את שיטת רב הונא, אבל לשיטת רב חסדא (שהלכה
כמותו) העליון צריך לסייע מלמטה מקרקעיתו של תחתון, ושניהם בונים את מלוא
גובה הקיר, כלומר ארבע אמות מקרקעו של עליון.
בתוספות (ו ע"ב ד"ה שתי חצרות) שאלו מדוע התחתון בונה עד גובה ארבע אמות
מחצר העליון הרי אם הגובה כבר ארבע אמות מחצר התחתון הוא אינו מזיק
לעליון, והביאו מר"ת תירוץ של אוקימתא. וסיימו: "ור"י מפרש דהתחתון מזיק
לעליון כי קאי עליון כדאמרי' לעיל כי קאימנא חזו לי ולכך צריך לסייע עד ד' אמות
בחצר העליון". היינו כאשר העליון עומד בקצה חצרו הסמוכה לתחתון הלה רואה
אותו ואם כן גם התחתון מזיק לעליון בקיר נמוך מארבע אמות מחצר העליון, ולכן
מוטל עליו להשתתף אף ביותר מארבע אמות מגובה חצרו. וכ"כ הרא"ש (ב"ב פ"א
סי' יז).
ב. הרמב"ן (ב"ב ו ע"ב) כתב שהתחתון מסייע עד גובה ארבע אמות מחצרו שלו,
ולא עד גובה ארבע אמות מחצר העליון. וז"ל: "שתי חצרות זו למעלה מזו. פי' בין
שגבוהות זו מזו אמה ושתים ושלש עד ארבע אמות הדין שוה, דרב הונא סבר
תחתון בונה מכנגדו ועולה, ואם גבוהה זו מזו שלש אמות בונה התחתון שלש אמות
בגויל ו' טפחים, ונותן מקרקעו שלשה ומשל חבירו שלשה, ועליון בונה מכנגדו
בסיועו של תחתון באמה אחת, והשאר ודאי משל עצמו, נמצא שבנה התחתון ג'
אמות וחצי אמה והעליון ג' אמות וחצי אמה, וכן אם גבוהה שתי אמות התחתון
בונה ב' אמות לבדו, ומסייע בבנין שתים מלמעלה, נמצא שבנה התחתון שלש
אמות והעליון שלש, ורב חסדא אמר עליון מסייע מלמטה ועולה, שאי אפשר לו
לבנות כותלו בלא יסוד, לפיכך צריך לסייע ביסודו מלמטה ואין התחתון מפסיד
בשפלותו כלום, שאין בדין שיפסיד בשביל שאינו מזיקו כל כך, לפיכך אם גבוהה
שלש אמות בונין מלמטה בשוה עד אמה למעלה, נמצא שבנה התחתון שתי אמות
כדינו והעליון עד שיסתלק שלא יזיקנו כדינו, לפיכך אם היתה זו למעלה מזו ד'
אמות לדברי הכל אין התחתון זקוק לו ומיהו אם רצה העליון להכניס לתוך שלו
ולבנות כדי שלא יסייע מלמטה בונה בתוך שלו גויל גזית כדין".
אח"כ מביא הרמב"ן את דברי תוס' שהתחתון בונה לפי ארבע אמות מחצר העליון,
וכותב ששיטת רש"י יותר מתאימה לפירושו הראשון. וכרמב"ן כתבו הרמ"ה,
הרשב"א, הריטב"א, הר"ן ועוד ראשונים.
וכן הנימוקי יוסף (בדפי הרי"ף ב"ב ד ע"א) כתב: "[איתמר שתי חצרות זו למעלה
מזו]. פי' שתי חצרות הסמוכות זו לזו וגבוה האח' מחברתה ואפילו ד' אמות או יותר
כיון דכי קאי הוי חזי ליה האי שלמטה חייב לתת חלקו בבנין עד שיסתלק ראייתו
שלא יוכל לראות לעליון כלל וקי"ל כרב חסדא דתניא כוותיה מ"מ מקצע התחתון
מחצר של עליון כדי שיבנה חצי הכותל בחלקו של עליון וכיון שהיה בין שניהם
ומסייע לתחתון בחצי הכותל הנבנה כנגד חצרו של תחתון דאע"פ שהעליון אינו
יכול להשתמש למטה כיון שהוא יסוד לבנין שהוא חייב לעשות כדי שלא יראה
חצר של מטה דין שיסייע בו שאם אין יסוד אין בנין ובין שניהם יבנום עד שיסתלק
ראיית תחתון לגמרי מן העליון ואז יבנה העליון משלו ויעלה עד שיסתלק ראייתו
מן התחתון שלא יזיקנו בראייתו כי התחתון כבר סלק ראייתו מן העליון וא"צ לו
כותל עוד ולמה יפרע בה".
[היד רמ"ה הביא פירוש אחר בסוגיא שהעליון גבוה מן התחתון ד' אמות ופירוש זה
הובא בטור בשם הר"י ברצלוני – ולא התיחסנו לפירוש זה כיון שאין ללמוד ממנו
למקרה דידן.]
ג. הרמב"ם (הל' שכנים פ"ג ה"ז) פסק: "שתי חצרות זו למעלה מזו לא יאמר
העליון הריני בונה מכנגדי ועולה אלא בונים שניהם מלמטה ועולה ובונה העליון
לבדו מכנגדו ומעלה, ואם היתה חצרו למעלה מגגו של חבירו אין העליון זקוק
לתחתון כלל".
לכאורה, מלשון הרמב"ם: "ובונה העליון לבדו מכנגדו ומעלה" משמע שהעליון
בונה את כל הכותל של ארבע אמות בחצרו ללא השתתפות התחתון, וכ"כ הב"י
(חו"מ סי' קס) בביאור דברי הרמב"ם: "נראה שהוא מפרש דברי רב חסדא מסייע
מלמטה כלומר פורע חצי ההוצאה לתחתון ומשם ואילך בונה הוא לבדו והיינו
דקאמר ובונה סתם". וכ"נ מביאור הגר"א (חו"מ סי' קס ס"ק ז): "והתחתון צריך.
דלא כהרמב"ם שכ' דא"צ אבל פשטא דגמ' מ' כפי' הרמב"ם ע"ש".
אמנם המגיד משנה מפרש את הרמב"ם כשיטת הרמב"ן והרשב"א: "רב חסדא
סבר עליון מסייע מלמטה ועולה שאם אין יסוד אין בנין ובונין שתיהן בשיתוף עד
סלוק היזק ראיית התחתון שלא יוכל לראותו אפילו כשהעליון עומד ומכאן ואילך
בונה העליון לבדו עד תשלום ארבע אמות מכנגד חצירו וקי"ל כרב חסדא דתניא
כוותיה". וכן כתב הלחם משנה בשיטת הרמב"ם.
ד. הטור (חו"מ סי' קס) כתב כך: "שתי חצרות שקרקעית האחת גבוה מחבירו
צריך העליון לסייע לתחתון לבנות למטה והתחתון צריך ג"כ לסייע לעליון עד
שיהא גבוה ד' אמות מקרקעית העליון ולמעלה כדפרשי' טעמא גבי גג הנמוך
מקרקעית החצר לפיכך יקציעו העפר מקרקעית של העליונה שיעור עובי חצי
הכותל ובונין הכותל על קרקעית שניהם עד שיהא גבוה ד' אמות מקרקעית
העליונה ולמעלה. וה"ר יונה כתב ודאי התחתון צריך לסייע לעליון מקרקעיתו
ולמעלה ומיהו אין לו שיעור אלא הכל לפי אורך החצר שאם חצרו של עליון גבוה
הרבה או שחצרו של תחתון אינו רחב לעמוד בו ולהביט בה מרחוק אפשר
שבמחיצה מועטת יסתלק היזק ראיה שלו ומ"מ בונה למעלה עד שיראו בני אדם
שאינו מזיק עוד בראייתו ע"כ: וגם בכאן כתב ה"ר יהודה ברצלוני שאם התחתון
נמוך מהעליון ד' אמות א"צ לעשות כלום אלא העליון יעשה כל הד' אמות ואם אינו
נמוך ממנו ד' מה שחסר מן הד' יעשוהו בין שניהן ועליו ישלים העליון לבדו
להשלימו ד' מקרקעית חצרו ולמעלה וא"א הרא"ש ז"ל כתב כסברא ראשונה".
עולה מדבריו שפירושו הראשון כתוס' ולו הסכים אביו – הרא"ש, פירושו השני של
רבינו יונה מסכים עם פי' הרמב"ן וכן הר"י ברצלוני מסביר את הסוגיא בצורה
שונה אולם מסכים עם רבינו יונה.
ה. הב"ח (חו"מ סי' קס, ג) סובר שצריך לפסוק כשיטת רבינו יונה שהיא חומרא
לתובע וקולא לנתבע (נלע"ד שלא התכוין כשיטת הרמב"ם לפי הב"י והב"ח).
אולם השולחן ערוך (חו"מ סי' קס ס"ג) פסק כשיטת ר"י: "שתי חצרות שקרקעית
האחד גבוה מחבירו, צריך העליון לסייע לתחתון לבנות למטה, והתחתון צריך
לסייע לעליון עד שיהיה גבוה ד' אמות מקרקע העליון ולמעלה. לפיכך יקציעו
העפר מקרקע של עליונה שיעור עובי חצי הכותל, ובונין הכותל על קרקע שניהם
עד שיהא גבוה ד' אמות מקרקע העליונה ולמעלה".
וכן בביאור הגר"א (ס"ק ט) כתב שהשו"ע פסק: "כס' הראשונה בס"א שכן הוא
דעת הרא"ש כאן ועיין בטור".
ו. וכן בערוך השולחן (חו"מ סי' קס ס"ג) באר: "שתי חצירות שקרקעית האחת
גבוה מחבירתה צריך העליון לסייע לתחתון לבנות למטה והתחתון צריך לסייע
להעליון עד שיהיה גבוה ד' אמות מקרקע העליון ולמעלה דכיון דשניהם מזיקים
זא"ז צריכים לעשות כל המחיצה הצריכה לזה ולזה בשותפות ולהרמב"ם א"צ
התחתון ליתן רק עד גובה ד' אמות מקרקעו אך גובה הכותל עד החצר העליון
א"צ להיות רק חצי עובי שלמעלה מזה, דהחצי עובי השני משלים קרקע החצר
הגבוה לפיכך יקציעו העפר מקרקע של עליונה שיעור עובי חצי הכותל ובונין
הכותל על קרקע שניהם עד שיהא גבוה ד' אמות מקרקע העליונה ולמעלה ולכן
צריכין להתחיל להעמיד הכותל מקרקע התחתונה דאם נתחיל מהעליונה יהיה כל
עובי הכותל על מקום העליון וזה לא יתכן דעל שני החצירות צריכה הכותל לעמוד
ולכן מחוייב גם העליון לסייע לתחתון דאל"כ יאמר לו התחתון נעמידה על שלך
לגמרי ואם חצר אחד גבוה הרבה מחבירו או שהחצר התחתון אינו רחב שיוכלו
להביט בו מרחוק ואפשר שבמחיצה מועטת יסתלק היזק ראיה שלו סגי במחיצה
שיראה לבני אדם שאינו מזיק עוד בראיתו וכן הדין בגג וחצר [ט"ז] דלא כיש מי
שחולק בזה".
עולה לגבי השאלה הראשונה לעיל, שהתחתון בונה כותל עם העליון על השטח
של שניהם עד גובה ארבע אמות מחצר העליון כדי ששניהם לא יזיקו זה לזה
בראייתם.
ז. לגבי השאלה השניה, כתב הטור (חו"מ סי' קס): "גג הסמוך לחצר חבירו בעל
הגג מזיק לבעל החצר ואין בעל החצר מזיק לבעל הגג, לפיכך בעל הגג צריך
לעשות ביניהם מחיצה גבוה ד' אמות לסלקו היזקו ואין בעל החצר מסייעו אלא
כפי שיגיע חלקו למחיצת י"ט כדי שיהיה נתפש כגנב".
וא"כ, לגבי שאלה דידן, עולה שבעל הבית בן שתי קומות מסתכל לחצרו של בעל
הבית בעל קומה אחת דרך חלונותיו ומזיק לו בראייתו, ולכן מוטל עליו בלבד
לבנות עד גובה החלונות של הקומה השניה קיר – כדי שלא יזיק בהבטתו לתוך
חצרו של חברו. ואם משתמש בגג וממנו מביט על חבירו צריך להגביה את הקיר
ביניהם עד שלא יזיק בראייתו לחבירו, או לבנות קיר נוסף בן ארבע אמות בשפת
הגג המשקיף על חצר חבירו.
ח. ונראה שאם בעל הקומה אחת מוחל על היזק הראיה המחילה מועילה ובעל
שני הקומות אינו צריך להגביה את הכותל עד גובה החלונות או הגג.
אבל צריך לעיין, האם מחילה עתה של בעל הקומה אחת על היזק ראיה לא
תפעל לרעתו, שכן אם בעוד כמה שנים יפריע לו היזק הראיה, או שישכיר או
ימכור את דירתו למי שמפריע לו היזק הראיה יוכל בעל שתי הקומות לטעון:
'מחלת לי כשבנינו את הבתים ולא תבעת שאגביה את הכותל המפריד בינינו'.
וא"כ מחילתו עתה יכולה לגרום לו נזק עתידי.
פסק בשולחן ערוך (חו"מ סי' קנד ס"ז): "הרי שפתח חלון לחצר חבירו ומחל לו
בעל החצר, או שגלה דעתו שהניחו כגון שבא וסייע עמו, או שידע הניזק ולא
ערער, הרי זה החזיק בחלון, ואינו יכול אחר כך לחזור ולערער עליו לסתום".
היינו לפי השו"ע נראה שבמחילה עתה יפסיד את האפשרות לכוף את חבירו
לבנות קיר.
והרמ"א הסכים והגיה: "כן ראוי להורות מאחר שכבר החזיק זה בחלון, אף על פי
שרבים חולקים וסבירא להו דאין חזקה מהני בהיזק ראיה. ואפי' למ"ד יש לו
חזקה, היינו לגופו של חלון דלא יוכל בעל החצר לסתמו או למחות בו, אבל הוא
אסור לעמוד בחלון ולראות בחצר חבירו, כדי שלא יזיקנו בראייתו, ובזה איסורא
קא עביד ולא מהני ליה חזקה, וזה יוכל בעל החצר למחות בו (ב"י בשם
הרשב"א). אבל כל זמן שאין לו חזקה יוכל לערער עליו וצריך לסותמו, אף ע"פ
שעכשיו א"צ לבנות בצדו. ואי בעינן חזקה ג' שנים, יש בו מחלוקת, וכמו שנתבאר
לעיל סימן קנ"ג לענין זיזין ושאר דברים כיוצא בו (וע"ל סימן קנ"ה סעיף ל"ה)".
וא"כ כיון שבמחילה מפסיד לעצמו ולאחרים אם ישכיר את הבניין וכד', נראה
שיעשו אחת משתי האפשרויות:
או שבעל הבית עם שתי הקומות יבנה עתה את הקיר המפריד בין החצרות מגובה
ד' אמות עד לגובה החלונות של הקומה השניה על חשבונו בלבד. וכך הוא ימנע
לגמרי היזק ראיה.
או שיעשו הסכם ביניהם שכרגע בעל הקומה אחת אינו תובע ממנו לבנות את
ההגבהה למניעת היזק ראיה, אולם אין זו מחילה קבועה אלא רק ויתור זמני, ומעת
שבעל הקומה אחת יתבע את בניית הקיר תוך מספר חודשים מסויים מוטל על
בעל החלונות לכיוון חבירו להגביה את הקיר ביניהם.
פסק ההלכה לימינו
כל הדיון עד עתה הוא עפ"י המציאות בזמן הש"ס, בימינו המציאות שונה, וממילא
הפסיקה להלכה.
בספרי חלק ג (סי' נ) דנתי בנושא היזק ראיה בין שכנים בימינו. והראיתי שכל
נושא היזק ראיה כגורם לכוף לבנית קיר בין חצרות אינו שייך בימינו מפני שאין
החצר משמשת לדברים שבצנעא ואין כל תשמישנו בחצר (כדברי רש"י ריש ב"ב)
אלא כל תשמישנו לדברים שבצנעא ולשימוש הוא בבית והחצר למשחק ילדים
ולגינות נוי. ולכן אין אדם יכול לכוף את שכנו לבנות קיר ביניהם. ואם חלונותיו של
פלוני כנגד חצרו של אלמוני או שחצרותיהם גובלים זה בזה ואחד מקפיד כלפי
חבירו – עליו מוטל לבנות ואינו יכול לומר לחבירו השתתף עמי. הנושא מוסבר שם
היטב, וא"כ למעשה לימינו אין משמעות הלכתית לדיון לעיל.
אמנם בתחומין (כרך יט עמ' 55) נדפס פסק דינו של הרב גדעון פרל על חובת
הרשויות למנוע היזק ראיה, ופסק שהבונה חלונות למול בית חבירו חייב לסתום,
וכן בתחומין (כרך כג עמ' 439) מאמר הרב מרדכי רלב"ג על נזקי שכנים.
ובשניהם מצדדים הרבנים ובית דינם שיש היזק ראיה בעיקר במצבים שהתחדשו
שפלוני פתח חלונות לתוך בית חבירו, אולם אין בכך לשלול את המצב שהיום
בחצרות אין היזק ראיה.
וכך כתב החזו"א (או"ח סי' סה, נב): "ונראה דהטעם משום שחצרות שלנו אינם
לדירה כחצירות שלהם ולא הוו שלנו (=החצרות) רק רחבות".
דברים אלו הביא הרב זילברשטיין בספרו 'טעמו וראו' (הל' שכנים סי' נז) כראיה
שאין בטענת היזק ראיה בחצרות כדי לכוף לבנות קיר בין שכנים. ואמנם הביא
שם משם חותנו הגרי"ש אלישיב שסבר שכל מה שניתן לעשות דינא דגמרא
עבדינן ולכן צריך לכוף ולבנות קיר בין שכנים למניעת היזק ראיה במקום
שמקפידים על כך.
אולם טעם הגרי"ש אלישיב אינו מובן לי, ואם המציאות השתנתה עבדינן דינא
דגמרא בלא התבוננות בהשתנות המצב?!
ולכן הדרן לדעתנו לעיל שבדורנו סתם שכנים שאחד מהם רוצה שחברו לא
יתבונן לחצרו אינו יכול לכופו להשתתף עמו בבנית כותל למניעת היזק ראיה.