חבל נחלתו טו מ
סימן מ
שאלה על תרו"מ מחמת תקלה
שאלה
אדם מישראל הפריש תרו"מ מטבל. בטעות החזיר את תרומת המעשר לתוך
החולין המופרשים. הפירות הועברו לחנות למכירה. חלקם נמכרו וחלקם עדיין
בחנות. מאלה שנמכרו חלקם כבר נאכלו.
מה ניתן לעשות כדי להציל מאכילת טבלים או מאכילת תרומה, האם יכול
להישאל על ההפרשה הראשונה. מה דין מה שכבר נאכל?
תשובה
א. נראה שאינו יכול להישאל על מה שנמצא ביד אחרים מפני שכוחו להישאל
נובע מבעלותו ויכולתו לפעול בדבר ולכן מעת שהפירות יצאו מרשותו הוא אינו
יכול להישאל עליהם (עי' חבל נחלתו חלק יב סי' מב).
ב. כיון שאינו יכול להישאל על מה שביד אחרים נראה שאינו יכול להישאל כלל
אף על מה שבחנות, כיון שאין שאלה למחצה, ואי אפשר לחלק את דבריו ולומר
שנשאל רק על חלק שהרי הפריש כאחד ולכן בשאלה הוא מבטל את כל פעולת
הפרשתו.
נראה איפוא שאי אפשר לתקן את המעוות ע"י שאלה.
ג. וצריך לבדוק אם ניתן לסמוך על דיני ביטול ברוב, כדברי המשנה בערלה (פ"ב
מ"א): "התרומה ותרומת מעשר של דמאי החלה והבכורים עולים באחד ומאה
ומצטרפין זה עם זה וצריך להרים"...
ד. אלא שבמקרה הנוכחי הרי הניח את תרומת המעשר שהיא עצמה מאית בתוך
החולין המתוקנים והם רק תשעים ותשעה חלקים של היתר לעומת תרומת
המעשר, וא"כ הכל נדמע ודינו כאמור ברמב"ם (הל' תרומות פי"ג ה"ב): "נפלה
סאה תרומה לפחות ממאה נעשה הכל מדומע וימכר הכל לכהנים בדמי תרומה
חוץ מדמי אותה סאה"... ובימינו שכהנים אינם אוכלים תרומה כל התערובת
אסורה!
נראה איפוא, שאם ערב את התערובת בפירות מתוקנים מאותו המין שהיו בחנותו
יש יותר ממאה פירות כדי לבטל את תרומת המעשר שהחזירה לתוך הכרי שתיקנו,
אולם אם לא ערב בפירות אחרים מאותו המין כל מה שבחנות ומה שמכר אסור
משום מדומע.
ה. בשו"ת מנחת שלמה (ח"א סי' ס) הביא שיטת שו"ת שאילת יעבץ (ח"א סי' קלה
לר"י עמדין) שתרומה שחזרה לתוך הכרי אותו תיקנה חזר כל הכרי להיות טבל.
ובשו"ת חת"ס (יו"ד סי' שיט) הסכים עם הרב יעב"ץ. וא"כ לפי שיטת הרב יעב"ץ
מן הראוי להפריש כראוי ולפטור את הכרי מטבלו אפילו על מה שבבתי הקונים
(שלא מן המוקף). ומה שאכלו כבר הקונים התברר לשיטת השאילת יעבץ שאכלו
טבל.
ו. אמנם המנחת שלמה (שם אות ג) מביא שהפוסקים לא הסכימו עם דברי
השאילת יעבץ והקשו על דבריו. וא"כ לפי החולקים עדיין הבעיה עומדת
שהתרומה לא בטלה ברוב כיון שהוא פחות ממאה, והאם ניתן לתקן באיזו דרך
שלא יחשב כמדומע ויאסר הכל.
וצריך לדון מדין ביטול ברוב האם מותר יהא להוסיף עוד כמאית פירות חולין כדי
לבטל את התרומה בחולין.
התרומה בטלה ברוב מן התורה, ועוד שדין תרומה בימינו מדרבנן, וא"כ נשארת
השאלה האם מותר לבטל בידים באיסור דרבנן. ועי' בפוסקים שביטול איסור
בידים הוא במחלוקת ראשונים אם איסורו מן התורה או מדרבנן.
ז. המנחת שלמה בכל הסימן רצה להציע לנמנעים מהפרשת תרו"מ מחמת הפסד
שיבטלו את התרומה ברוב החולין, ובכך לא יפסדו, אף שיש בכך ביטול איסור
בידים.
והביא (שם אות ו) משו"ת אבנ"מ (סי' יח) "דאף להסוברים שאיסור אין מבטלין
הוא רק מדרבנן מ"מ בתרומה כשמערבה ברוב חולין הרי זה חשיב כמפסידה
בידים דעובר על איסור תורה של משמרת תרומותי".
הגרשז"א יוצא כנגד סברא זו וטוען שאין עובר ב'משמרת תרומותי' בביטולה מרוב.
ומביא מדרכי תשובה (יו"ד סי' קא) אשר מביא משו"ת שו"מ (תניינא ח"ב סי' קעד)
שכתב להיפך, שאפילו לסוברים שבשאר איסורים אין מבטלים איסור מן התורה,
אפילו הכי תרומה שאפשר בשאלה קלה יותר ומותרת בביטול ברוב.
ח. וכך מסיים שם הגרשז"א את הסימן לאחר שמוכיח שאופן הפרשת התרומה
שהציע אמנם יתיר את השיריים מחד והיא תתבטל ברוב מאידך מיד עם
הפרשתה, ובזה"ז לא קיימת חובת הרמה: "אך מה שצדדנו להתיר בזה"ז לעשות
כן גם לכתחלה דבר זה לא ברור הוא אצלי, משום דאפשר שכל מין תחבולה
להתיר איסור חשיב כמבטל איסור לכתחלה".
ט. ונראה לענ"ד שכיון שמדובר בתערובת האסורה מדרבנן, שהרי מן התורה בטל
ברוב, וכיון שחלק ממנה נמכר ונאכל, וספק אם התרומה היא שנלקחה ונאכלה,
ניתן להוסיף על הנותר בחנות חולין מתוקנים בשיעור של יותר מאחד ממאה
ולבטל את התרומה שערבו בהם בשוגג. עפ"י הרמב"ם בהל' תרומות פי"ד הל'
ח-ט.
ז"ל הרמב"ם בהלכה ט:
"נפלה אחת מחמשים ואבדה אחת מן הכל שמא אחת מן החולין היא שאבדה או
האחת שנפלה היא שאבדה הרי אלו אסורות עד שירבה עליהן חולין ממקום אחר
ויוסיף עליהן חמשים תאנים ואחת יותר על הכל, ואם נפלה אחת של תרומה לתוך
חמשים ואחת ואבדה אחת מן הכל הותר השאר לזרים".
ובאר במרכבת המשנה (חעלמא): "ושיעור דברי רבנו דבנפל אחת לתשעים ותשע
הכל מדומע ובנפל לחמשים ונאבד אחת צריך רוב אבל בנפלה לתוך נ"א וכ"ש
לתוך צ"ט (וא"צ לומר תוך מאה) ונאבד אחת הותר לזרים וצריך להרים משום גזל
השבט וזה ברור".
ועי"ש בנוה"כ של הרמב"ם שלר' יוחנן בירושלמי בספק מדומע – וכאן הוא רק
ספק מדומע שכן חלק נמכר ונאכל – מרבה עליהם היתר ומותר.
וכ"פ בדרך אמונה:
"(סה) נפלה אחת לחמשים כצ"ל. וכ"ה בדפו"י".
"(סו) ואבדה אחת מן הכל. אפי' אחר שנודע כבר האיסור ונאסרו כולן".
"(סז) עד שירבה עליהן. ומותר להרבות לכתחלה עד מאה כדי לבטלן דכיון
שכבר יש שם חמשים ואינו אלא ספק הקילו חכמים והתירו להרבות אבל כ"ז שלא
הרבה אסורות, אבל אם הי' שם פחות מחמשים אסור להרבות".
י. לכן למעשה נראה לי שיעשה כך. ייקח כמות גדולה של פירות טבל זהים
לפירות אליהם חזרו התרו"מ, ויפריש מהן תרומת מעשר גם על הכמות שהעמיד
למכירה בחנות – זאת כדי לחוש לדעת השאילת יעבץ והחת"ס שתרומה שחזרה
לכרי חזרה להיות טבל. ועפ"י דעה זאת הותרו בכך כל הפירות שעדיין לא נמכרו
בחנות.
ואת פירות החולין אחר שנתקנו יוסיף לכמות בחנות ובכך יבטל את ספק המדומע
ברוב אף לפי הדעות החולקות על השאילת יעבץ והחתם סופר.
יא. לעיל במשנה מערלה הבאנו שבתערובת תרומה שבטלה ברוב צריך להרים
ככמות שהתבטלה ולתת לכהנים. ומה שצרים להרים הוא מפני גזל השבט.
ובימינו שאין לכהנים מה לעשות עם התרומה נראה שלא צריך להרים כפי שפסק
הרמב"ם (הל' מאכלות אסורות פט"ו הט"ו): "ולמה צריך להרים התרומה ולא ירים
ערלה וכלאי הכרם, שהתרומה ממון כהנים, לפיכך כל תרומה שאין הכהנים
מקפידין עליה, כגון תרומת הכליסין והחרובין ושעורין שבאדום אינו צריך להרים".
בימינו פרט לשמן שריפה (תרומה שנטמאת) אין הכהנים מקפידים על תרומה,
מפני שאינם אוכלים אותה או משתמשים בה. וכ"כ במנחת שלמה שהובא לעיל
(אות א).
ומצאתי בס' כבוד יום טוב (הל' מעשר פ"ט ה"ה): "ושם בפ' הלוקח הקשו התוס'
לדעת ר' אליעזר דאמר ותרקב למה לי להרים כיון דאסור לאכלו וכמ"ש במתני'
דהכא ותירץ דלא פלוג רבנן ותמיהא לי מלתא דבירושלמי דערלה כשאמרו מפני
גזל השבט אמרו שם ותנינן כל תרומה מקפידין עליה הכהנים אין צריך להרים וי"ל
וצ"ע".