חבל נחלתו טו לב
סימן לב
מילה שלא בזמנה
שאלה
תינוק לאחר לידתו ולפני מילתו היה מאושפז כחודש ימים מחמת דלקת חמורה.
ההלכה היא שבחולי צריך להמתין שבעה ימים מעת לעת מזמן שנרפא ורק אז
למולו. האם מותר לדחות מילה שלא בזמנה לכמה ימים יותר מאוחר מטעמים
נוספים כגון שיבוא אביו וימול או כדי שתוכל להשתתף כל המשפחה וכד'?
תשובה
א. הרמב"ם (הל' מילה פ"א ה"ט) פסק: "מילה בזמנה דוחה את השבת, ושלא
בזמנה אינה דוחה לא את השבת ולא את יום טוב, ובין בזמנה ובין שלא בזמנה
דוחה את הצרעת, כיצד שאם היתה בהרת בעור הערלה חותכה עם הערלה, אף
על פי שקציצת נגע הצרעת בלא תעשה יבא עשה וידחה את לא תעשה".
למדנו מדבריו שמצות מילה אף שלא בזמנה – ביום השמיני, דוחה קציצת נגע
צרעת והרי היא מצות עשה ומוטלת עליו.
עפי"ז צריך לדון מתי מותר לדחות מילה שלא בזמנה מעבר לשבעת הימים מעת
לעת.
ב. בספר ראה חיים (לגר"ח פלאג'י, יד ע"ב הו"ד בשדי חמד מערכת ז כלל ב
'זריזים מקדימים למצוות') כתב שבמילה שלא בזמנה אמרינן כיון דאידחי אידחי,
שכיון שזמן המצוה ביום השמיני אם אי אפשר למול בזמנו אין לה יום קבוע, ולכן
הטור, לגבי מילה בזמנה, כתב שזריזים מקדימים ולגבי שלא בזמנה כתב רק
שזמנה ביום ולא בלילה ולא הביא דין זריזים. ובעל השדי חמד דחה שהטור לא
הוצרך לכך ולמד שלא בזמנה מבזמנה. ודחה ראיות אחרות שלו והביא מן
האחרונים הנו"ב (דבריו יובאו להלן) והברכ"י שמצות זריזות שייכת גם במילה שלא
בזמנה. וכן מביא מהל' אבלות של מורא"ז מרגליות שאפילו האב אָבֵל אסור
לדחות את ברית המילה לאחר אבלות אע"פ שצריכה להיעשות בשמחה. ומביא
עוד משו"ת תשובה מאהבה (סי' פה) "ומילה שלא בזמנה כל שעתא זימניה". אולם
הביא מס' מעשה אברהם (חיו"ד סי' מח) שאב אָבֵל בשבעת ימי אבלותו רצה
לדחות את המילה, והרב אשכנזי בעל מעשה אברהם הסכים עם האב שכדי
לעשות מצוה כתקנה יש לאחרה ואין בכך הפסד. ובעל השדי חמד חולק עליו
שכל מה שאמרו הפוסקים שעדיף לאחר המצוה כדי לעשותה כתיקנה הוא
כשאינו עושה איסור בעשייתה, אבל במצות מילה יש איסור באיחור עשייתה. עוד
מביא מס' שלמי צבור בקונטרס שלמי יחיד סי' ג' אות ב': "מעשה באחד שהיה לו
למול בן שלא בזמנו ומתה אמו ביום שהבריא והורה הרב מוהרש"י שלא למולו עד
יום ג' לאבלות ותמה עליו הרב ב"ד סי' קכ"ד דהא אבל חייב בכל המצוות ולמה
יאחר המצוה ג' ימים".
ג. ולכאורה רואים במפורש מדעת הרשב"ץ (ח"א סי' כא) שאסר למול מילה שלא
בזמנה ביום חמישי שכן שמא יסתכן בשבת ונצטרך לחלל עליו שבת, והט"ז (יו"ד
סי' רסב ס"ק ג) למד ממנו שאף בששי אין למול מילה שלא בזמנה ומאותו טעם.
וא"כ רואים במפורש שהמצוה יותר קלה ממצוה בזמנה. אולם אעפ"כ אין מכאן
ראיה שניתן לדחות את המצוה בסתמא משום דכיון דאידחי אידחי.
ועוד שרוב האחרונים לא הסכימו לשי' הרשב"ץ, ופסק המשנה ברורה (סי' שלא
ס"ק לג): "תינוק שהיה חולה ונתרפא אוסר התשב"ץ למולו ביום ה' דשמא יצטרכו
לחלל שבת עליו ביום ג' למילתו. אבל הש"ך ביו"ד סוף סימן רס"ו והמ"א מתירין
וכן הסכים הא"ר להתיר ואין מחמיצין את המצוה".
וא"כ הדרא שאלתנו למקומה האם מותר יהא מסיבות כלשהן לדחות את המילה
כשהיא אינה בזמנה.
ד. בשו"ת מהר"ש אבוהב – דבר שמואל – דן לגבי "מילה שלא בזמנה אם יוכל
לעכב אותה מספר ימים להפקת רצון הקרובים להנאתם ולטובתם".
ומשיב: "גם בעיני יפלא טוב טעם ודעת ילמדנו, על מה לסמוך היתר עיכוב מצות
המילה אפילו שלא בזמנה ימים מספר להפקת רצון האב להנאתו או לכבודו
בשברים ומחשבות של מה לך ומה בכך כפי השאלה שנדרשתי בה מאת
מעכ"ת... ועיקרא דהאי מלתא תליא בהאי דתנינא במכילתא אקרא דושמרתם את
המצות משם רב יאשיה מכאן שאין מחמיצין את המצות ומצוה שבא לידך עשה
אותה מיד. ומי זה יערב את לבו לעבור על הכלל המסור לנו כנזכר ומה גם במצוה
חמורה שבחמורות שלא נתלה לו למשה רבינו עליה אפילו שעה אחת מפני
שנתעסק במלון תחילה, וחס ליה לזרעא דאברהם אבינו ע"ה לעכב מצות בנו
שלא לצורך, ולחיי שעה לא חייש פן יקראנו אסון ח"ו ונמצא נקבר ערום בלא
אותה מצוה, וקולר האשם תלוי ויפול על צארי אביו". היינו שני טעמים עומדים
ביסוד תשובתו: ראשית מטעם שאין מחמיצין את המצוות ואין לאחר את המצוות.
וטעם שני שמא ח"ו ימות הבן ויקבר בלא מצוה זו.
ומוסיף הדבר שמואל ששיטת הרמב"ם היא שמילה שלא בזמנה דוחה אפילו יו"ט
שני של גלויות ואם מותר לדחות מילה שלא בזמנה לצרכים פרטיים, הרי יש בכך
קושיה על הרמב"ם וסיוע לשיטת הרא"ש שאין למול מילה שלא בזמנה ביו"ט
שש"ג. ומביא מדברי הראנ"ח (ח"ב סי' לט) שפקפק בדינו של הרשב"ץ שלא למול
מילה שלא בזמנה ביום חמישי משום סכנה של פיקו"נ בשבת ג' למילתו. שמצות
מילה היא מצוה רבה והתינוק ראוי למול ולפי הראב"ד יש כאן עבירת כרת על
השהיית מילתו. ומביא הדבר שמואל ראיה מדברי הרא"ש והטור שלא להשהות
פדיון מעבר ליום ל"א ללידתו. אע"פ שאין זמן קבוע למצוה מהתורה אלא לא
פחות מל' יום. וכש"כ במצות מילה.
ה. בשו"ת נודע ביהודה (מהדו"ת, יו"ד סי' קסו) ענה לרב ששאל על מקרה של
מילה דחויה שהאב רצה לדחות מילת בנו עוד כמה ימים כדי שיעשו סעודת מצוה
בערב פסח ויוכלו הבכורות לסמוך עליה ולא לצום. והשיב הנו"ב: "ידע כי דבר זה
הוא מעשה מגונה מאד להשהות המצוה ואפילו ביום המילה עצמו שכל היום כשר
ואפ"ה זריזין מקדימין למצוה ק"ו שלא לדחות מיום ליום אף שכבר נדחית מזמנה
מ"מ שוב כל יומא זמנה הוא. יפה אסרת למול מילה שלא בזמנה בע"פ אף אם
כבר לא מלוהו והגיע ע"פ אסרתי שלא למולו מטעם שראיתי שזה עצת חטאים
של הבכורים דלא מעלי ואמרתי שיש לגזור מטעם פעם אחרת שמא ישהה, ועוד
מהי תיתי להתיר לכתחלה ולהשהות מילה שלא בזמנה למול בע"ש שיש לחוש
שיבוא לידי ח"ש, ואף שאם אירע שלא היה אפשר למולו עד יום ה' או יום וי"ו
בשבת מותר ועיין בש"ך סוף הל' מילה אבל להתיר לכתחלה לעכב עד יום ה' או
ע"ש אסור ועיין במ"א סימן של"א ס"ק ט' מ"ש בשם הכה"ג... ומלבד הטעם
שכתבתי לעיל שעובר על זריזין מקדימין יש ג"כ חשש אולי ח"ו ימות הילד ונדחית
המצוה לגמרי. ולכן יזהר שם תיכף כבוא תשובתי זו לידו למול התינוק בלי שום
דחוי כלל".
וכן הביא בס' אוצר הברית (ח"ג עמ' רל) שאין לעכב מילה שלא בזמנה ולדחותה.
וע"ע שו"ת דברי מלכיאל (ח"ד סי' פו) שמנע מילה בזמנה בימי אידיהם מפני
שהעם דחו מילות לימי אידיהם.
ו. בשו"ת שבט הלוי (ח"ה סי' קמז, ו) נשאל: "מילה שלא בזמנה האם יש חיוב
למולו תיכף באותו יום שנתרפא או מותר לאחרה עד למחר אם יש איזה צורך כיון
שכבר עבר זמנה, ואם יש חיוב דזריזין לעשותה בבוקר דוקא".
והשיב: "לא ידעתי שום מקום ספק בזה ובין אם נאמר לענין שלא בזמנה דבכל
שעה ושעה ורגע ממש עוברים כדעת הסובר כן, בין אם רק בכל יום מכ"מ זריזין
מקדימין למצות איכא בזה לכו"ע, וכאשר מפורש יוצא מדברי נוב"ת יו"ד סי' קס"ו
אשר הביא הפ"ת יו"ד סי' רס"ב ס"ק ב', ופשיטא שאין חוששין לסברת האומר
דיש כאן גדר כיון דנדחה נדחה".
ז. המשנ"ב שהזכרנו לעיל כתב שאין מחמיצין את המצוות ולא הזכיר את הטעם
של זריזים, ונלע"ד שני טעמים לכך: א. זריזות היא מידת חסידות ומי שאינו מזדרז
אינו בגדר רשע. ב. אמנם הנו"ב הזכיר דין זריזים אולם לאו כו"ע ס"ל הכי שיש
חיוב זריזות ביום שניתן למולו למול מיד בדקות הראשונות.
בדרך אמונה (ביאור ההלכה, הל' ביכורים פי"א ה"ד) כתב: "ובעיקר ד' הדבר
אברהם שמעתי מאאמו"ר זללה"ה בשם החזו"א זצ"ל שלא הסכים לזה ואמר שגם
שלא בזמנה אין עובר כל רגע אלא כל יום שכל המצות מצותן כל היום, ועי' חזו"א
סוף נגעים ועמש"כ עוד בענין הנ"ל בבה"ל לקמן הי"ט".
ובשו"ת משנה הלכות (חט"ז סי' פא) הגדיל עוד יותר וכתב: "אבל קטן שנתברר
יום שמיני שלו אלא שא"א למולו אין לדברים שיעור עד שיבריא, וגם אח"כ אינו
עובר בכל יום בעשה שוב א"כ כה"ג ס"ל להתשב"ץ דאין למול ביום ה' ולהט"ז גם
ביום ו' שמא יבא לידי חילול שבת ח"ו ויליף מדין מפליגין דאסור לאחר ג' ימים
והכ"נ לענין מילה שלא בזמנה כיון דליכא מצוה חיובית דוקא היום הגם שמקיים
מצוה מ"מ אינו דוחה".
ח. נראה לומר שאמנם חומרא מסוימת יש במילה שלא בזמנה ויש לקיימה כמה
שיותר סמוך לזמן שמותר למול ולא לדחותה מטעמים שאינם מסתברים ואולי
בגלל צד כרת שיש במצוה זו. ועם זאת יש לעתים שהפוסקים כתבו לאפשר
לדחותה כדי לקיימה בהידור או בשלמות.
כתב בשו"ת חלקת יעקב (יו"ד סי' קמג, ה) בעניין דחיית מילה כדי שאפשר יהיה
לקיים מצות מציצה בפה: "אכן יש לומר – כיון דדעת המג"א לדחות מצות מילה
מפני מקרא מגילה שהיא דרק דרבנן וכנ"ל, אף שהבאתי לעיל דעת הרדב"ז ח"א
סי' רנ"א שמבואר להיפך דמגילה אינה דוחה למצות מילה, מבואר בפירוש בשם
וז"ל: וכן הדין אם אין שהות ביום לקרות המגילה ולמול, ברית מילה קודם שזו
מצותה ביום השמיני מן התורה ומקרא מגילה דרבנן – ומבואר להדי' דמצותה ביום
השמיני מה"ת, דמשמע במילה שלא בזמנה אף על גב דמחויב בכל יומא לימול,
אפה"כ מקרא מגילה קודמת משום שזה מצוה עוברת ואף שהיא רק דרבנן. ואף
על גב די"ל דדוקא מקרא מגילה משום פרסומי ניסא דעדיף – אפשר לומר
דלגדור הפירצה הנעשית שלא בהסכמת הרבנים והגדולים לעשות המציצה בפה,
ולפרסם דדינא הכי לעשות המציצה רק בפה גם כן בגדר זה כמו פרסומי ניסא.
וראה זה מצאתי בנובי"ת יו"ד סי' קס"ו באחד שרצה לדחות מילה שלא בזמנה על
ערב פסח בכדי שיאספו הבכורים לאכול בע"פ בסעודת בר"מ, וכתב הנוב"י בשם
להשואל יפה אסרת משום דכל יומא זמנא הוא, ומסיים אף אם כבר לא מלוהו
והגיע ער"פ, אמרתי שלא למולו, מטעם שראיתי שזה עצת חטאים של הבכורים
דלא מעלי, ואמרתי שיש לגזור מטעם פעם אחר שמא ישהה וכו' עי"ש. ועי' בסי'
רס"ו סע' ח' דמילה שלא בזמנה אינו דוחה יום טוב שני, ובש"ך שם דעתו
כהרמב"ם, ובנוב"י או"ח סימן ל' וחת"ס יו"ד סי' ר"נ הכריעו כהמחבר והרא"ש
דשוע"ת עדיף ולא לדחות יום טוב שני, הרי דדחינן מצות מילה משום דרבנן
דיוט"ש – ואם כן הכ"נ בני"ד, להעמיד הדת על תלה ולפרסם שמצות מציצה
דוקא בפה, י"ל דמותר לדחות המילה לאיזה ימים בכדי שיבא התינוק לביתו
ולקיים שם מצות מציצה כהלכתה שיש בזה לכמה דעות דררא דאוריי', ובכל אופן
מצוה דרבנן – ועל פי הקבלה גם סודות נסתרים, והשי"ת יצילנו משגיאות".
וא"כ החלקת יעקב התיר דחיית מילה שלא בזמנה לשם מצות מציצה בפה.
ט. ונראה שה"ה אם האב אינו יכול למולו ויוכל רק בעוד מספר ימים (כגון שצריך
לחזור מחו"ל וכד'). במילה בזמנה בי"ד מלים אותו אף ללא אב. וכן מסופר על
החפץ חיים שקרא לרב העיירה ראדין ללכת עמו למול את בנו של פלוני שאינו
נמצא בעיר ואשתו ילדה והגיע היום השמיני והאב לא חזר. אולם במילה שלא
בזמנה נלענ"ד שימתינו לאב, אם רוצה ויכול להגיע, אף אם ידחו מילתו בכמה
ימים שכן זו מצותו של האב, ואין להוציא את המצוה מידיו.
י. לגבי תינוק המאושפז בבית חולים צריך לעיין מתי מתחילים שבעת הימים
שמונים לפני המילה בתינוק חולה.
וראיתי באוצר הברית (ח"ג עמ' קלז) שהביאו מחלוקת לגבי תינוק שמקבל טיפול
אנטיביוטי (כמו במצב הנוכחי), האם יש למנות מסיום קבלת האנטיביוטיקה (שו"ת
משנה הלכות ח"ב סי' קסט), או כבר מעת הבראתו ואז אע"פ שממשיכים לתת
את הטיפול האנטיביוטי כטיפול מונע יש לחשב את הימים מעת הבראתו (הגרש"ז
אוירבך הו"ד בנשמת אברהם ח"ד יו"ד סי' רסב ס"ק א והסכים עמו בשו"ת צי"א
חכ"א סי' סד).
ובכל מקרה צריך להתייעץ על כך עם הרופאים.