חבל נחלתו טו כא
סימן כא
הדליק פחות מן הראוי ונזדמנו לו נרות נוספים
א. חובת הנרות בנר חנוכה היא נר איש וביתו, כל נר נוסף הוא רק בגדר הידור
מצוה כאמור שהמהדרין מדליקים נר לכל אחד ואחד והמהדרין מן המהדרין
מוסיף והולך. ולכן לפי ההבנה הפשוטה והרגילה מי שהדליק פחות מהידור היום
כגון שהיום יום חמישי והדליק רק נר אחד כיון שלא היו לו נרות נוספים ונזדמנו לו
נרות – לא יברך על החדשים, שהרי אין לברך על הידור מצוה.
והנה בשו"ת הרמב"ם (סי' רכב) מובאת השאלה הבאה: "שאלה ומה יאמר אדוננו
בדבר מי שהדליק נר חנוכה וברך עליו וחזר והדליק (נר) חנוכה אחר או ראהו,
היחזור ויברך על הדלקתו או על ראיתו, וכן פעם אחר פעם, אם לאו?"
השיב הרמב"ם: "התשובה הדבר בזה תלוי בכוונת המברך כמו בשאר הברכות,
אם היתה כוונתו להדליק נרות הרבה זה אחר זה, ברכה אחת לכולם, ואם ברך
והדליק ואחר כך נזדמן לו נר אחר להדליק, יברך ברכות אחרות, וכן אפילו נזדמנו
לו מאה זה אחר זה. וכך הדין בברכת הרואה וכתב משה".
דבריו של הרמב"ם שיש אפשרות שאדם ידליק מאה נרות אינם גוזמא, והם
מתבארים עפ"י פסיקתו בהלכות חנוכה (פ"ד ה"א ו-ב) שהמהדרין מדליקים נר
לכל אחד ואחד מבני הבית, והמהדרין מן המהדרין מדליק כנגד כל נפשות ביתו
ומוסיף והולך בכל יום כאמור (שם הלכה ב): "כיצד הרי שהיו אנשי הבית עשרה,
בלילה הראשון מדליק עשרה נרות ובליל שני עשרים ובליל שלישי שלשים עד
שנמצא מדליק בליל שמיני שמונים נרות".
אמנם הדברים כלל אינם מובנים, בברכות המצוות ובברכות הנהנין מצאנו חזרה
על ברכה במצוה שברכתה זהה ולא התכוין לעשותה בברכה הראשונה. כגון:
שוחט כמה עופות שיכול לברך ברכה אחת ולפטור את כל השחיטות, ויכול לחזור
ולברך אם התכוין רק לאחת ואח"כ נוספו לו עוד עופות לשחוט. וכן בברכת הנהנין
פוטר את כל המובא לפניו שברכתו זהה בברכה אחת אבל אם הביאו לפניו וברך
ואח"כ החליט לאכול מאכל שברכתו זהה חוזר ומברך. אולם במקרה דנן הנר
שנזדמן ומברך עליו בשנית הוא רק הידור מצוה ומדוע מברך עליו? ויותר קשים
דבריו לגבי ברכת הרואה, וכי מי שראה ביום השלישי שהדליקו נר אחד ואח"כ
ראה שהדליקו עוד נר יברך שוב שעשה נסים ואם ברך על הראיה השניה יברך
שוב על השלישית, וכי מה מחבר בין הראיות, ולפי"ז מברך שוב על כל נר שראה?
ב. תשובה זו מובאת בקצרה באבודרהם (חנוכה) וז"ל: "נשאל הר"ם במז"ל מי
שהדליק נר חנוכה ובירך עליו ואחר כך הדליק נרות אחרות אם צריך לחזור ולברך
או לא וכן פעם אחר פעם. והשיב שזה הענין חוזר לכוונת המברך כמו בשאר
ברכות אם כשהדליק נר חנוכה וברך עליו היתה כוונתו להדליק נרות אחרות ברכה
אחת לכלן. ואם בירך והדליק ואחר כך נזדמנו לו נרות להדליק מברך בכל פעם
ופעם". האבודרהם אינו מעיר עליה כלום, ואינו מביא את הסיום לגבי ברכת
הרואה.
באורחות חיים (ח"א הלכות חנוכה אות י) כתב לכאורה, שלא יברך, וז"ל: "ומי
שלא הדליק בליל ג' אלא ב' נרות או בליל ד' אלא ג' וכיוצא בזה זה היה מעשה
בלוניל והסכימו שידליק מה שחסר להדליק ואין צריך לברך פעם אחרת כי
הברכה שעשה בתחלה על חיוב כל הנרות עשאה אם כן קמייתא פטר בתרייתא".
אמנם האחרונים דייקו מן המעשה בלוניל שדברי האורחות חיים מתאימים עם
דברי הרמב"ם שאם לא התכוין לנוספים, מברך עליהם כשהגיעו לידיו.
וכן המגן אברהם (ריש סי' תרעו) העיר: "אם שכח והדליק נר א' פחות מן הראוי
ידליק עוד ולא יברך כי הברכה שעשה בתחלה על חיוב כל הנרות עשה [ב"י סי'
תרע"ב א"ח ד"מ] ועמ"ש ססי' תרנ"א".
בסימן תרנא מביא המגן אברהם (ס"ק כה) מעשה ומקשה עליו: "כתוב בא"ח
מעשה בהר"מ שנטל לולב ובירך ואח"כ ראה שלא היה בו ערב' וחזר ונטלו עם
הערבה ובירך על נטילת ערבה ושהחיינו משום ערבה נהי שא"צ ליטול אלא
הערב' בלבד מ"מ מצוה מן המובחר ליטול הד' מינים בבת א' וכ"כ הראב"ד עכ"ל
ב"י. וצ"ע דבסי' תרע"ב כ' בשם א"ח אם לא הדליק בליל ד' אלא ג' נרות יחזור
וידליק א' ולא יברך כי הברכה שעשה בתחלה על חיוב כל הנרות עשהו עכ"ל
וכ"מ סי' ר"ו ס"ה וקע"ז ס"ד דאע"פ שלא היה לפניו בשעת ברכ' כיון שדעתו עליו
ועסי' ר"ט ס"ב בהג"ה ולכן נ"ל דהא"ח וראב"ד לשיטתם אזלי דס"ל דצריך לברך
על כל א' בפ"ע אבל לדידן א"צ לברך אא"כ סח בנתים ולכן השמיטו דין זה בש"ע
וכ"כ הרד"א בשם הרמב"ם שאם בשעה שהדליק נר הראשון היה כוונתו להדליק
אחרות א"צ לברך ואם בירך והדליק ואח"כ נזדמן לו נרות מברך בכל פעם".
עולה מהמג"א שקיבל את דעתו של הרמב"ם שאם לא התכוין לנר הנוסף חוזר
ומברך אולם אם שכח להדליק נר ושוב הדליקו אינו חוזר ומברך כיון שהתכוין עליו
בתחילה.
ג. במחצית השקל (או"ח סי' תרעו) העיר שדברי הרמב"ם סותרים לדברי המג"א:
"אם שכח כו'. ועיין מה שכתבתי סוף סימן תרנ"א. ס"ק כ"ה בשם הר"ד אבודרהם
[עמוד ר] שכתב בשם הרמב"ם [שו"ת פאר הדור סימן קיא] וז"ל, אם בשעה
שהדליק נר ראשון היתה כוונתו להדליק אחרים, אין צריך לברך. ואם בירך
והדליק ואחר כך נזדמנו לו נרות, מברך בכל פעם, עכ"ל. משמע דאם הדליק
תחלה רק נר אחד כי לא היה לו יותר, ולא היה יודע שיביאו לו יותר, ולא נתכוין
בברכתו כי אם על נר אחד, לכן כשמביאים לו אח"כ יותר נרות צריך שוב לברך,
כיון דלא נתכוין לפטרו בברכה ראשונה. אלא שחידוש הוא בעיני, כיון דעיקר
המצוה נר איש וביתו, וא"כ כבר קיים המצוה כשהדליק נר ראשון, למה יברך שוב
על נרות אחרות דליכא בהו כי אם משום מצות מהדרין".
וא"כ מחצית השקל מעלה את השאלה שהעלינו.
ד. מתרץ זאת בנשמת אדם (חלק ב-ג, כלל קמח) כך: "וז"ל אבודרהם... ואם בירך
והדליק ואחר כך נזדמנו לו אחרות להדליק מברך בכל פעם ופעם עכ"ל. והיה
פשוט ששאלתם היה ש(אם)[אחד] היה שליח להדליק לאחרים, ואם כן מה ענין
זה לזה, ועוד דאדרבה הראיה היא להיפך דאם נזדמנו לו אחרות צריך לברך ולא
ירדתי לדעת מ"א".
מבחינת הסברא מסכים החיי אדם עם מחצית השקל שאין מברכים על נרות
הידור, ולכן מציע הסבר אחר שהוא שליח להוצאת אחרים. אם לא התכוין אליו
בשעת ברכות ראשונות. נראה שהחיי אדם לא ראה את תשובת הרמב"ם, כיון
שהיה מבחין שתירוצו אינו מתאים לדברי הרמב"ם. הן שקשה לומר שאדם ידליק
בשביל מאה אנשים אחרים וכל פעם יברך, וכל זאת בחצי שעה של הדלקת נרות
חנוכה. וכן שאין הסבר החי"א מתאים לִרְאִיה, הרי אינו רואה בשביל אחרים אלא
רק לעצמו כאשר אינו מדליק ואין מדליקים עליו, וא"כ איך יסביר דברים אלו של
הרמב"ם?
ה. הפרי חדש (או"ח סי' תרעב ס"ב) הביא בקצרה שאלה דומה וענה: "נשאלתי
על מי שהיה עומד בליל שביעי והיה לו להדליק ז', וכסבור שהוא ליל ששי והדליק
ו', ואח"כ נודע לו שהוא ליל שביעי וצריך להדליק נר אחר, אי בעי לברוכי או לא.
והשבתי, דכיון דמצות חנוכה נר לאיש וביתו, ואינך דמדליק הוו משום הידור לא
בעי לברוכי. ועוד שהרי כתב בב"י [עמוד תרכד ד"ה וכתוב] בשם ארחות חיים
[הלכות חנוכה סימן י] מי שלא הדליק בליל שלישי אלא ב' נרות, זה היה מעשה
בלוני"ל והסכימו שידליק מה שחסר להדליק, ואין צריך לברך פעם אחרת".
וכן הברכי יוסף (או"ח סי' תרעא ס"ק ג) כתב: "לא היה לו שמן כי אם לנר אחד
ובירך עליו, ותכף נזדמן לו שמן לנרות השייכות להדור בלילה ההוא. נסתפק מורנו
הרב מהר"א נחום אם יברך פעם אחרת על הנרות שמוסיף, וצידד צדדים לכאן
ולכאן. והעלה מהר"ם מזרחי דלא יברך, והסכים עמו הרב הנז'. פרי הארץ ח"ג כ"י
סי' ח'. ועמ"ש הפר"ח בסי' תרע"ב ומג"א סי' תרנ"א ס"ק כ"ה".
והו"ד אף בשערי תשובה (סי' תרעא ס"ק ב).
אמנם באליה רבה (סי' תרעב ס"ק ז) כתב כמג"א: "משמע דאם אין דעתו לכך
אלא סבר שלא יהיה לו יותר ואחר כך נזדמן לו חוזר ומברך, וכן משמע באבודרהם
[עמוד ר], ועיין סי' תרנ"א [א"ר ס"ק לו]".
והסכים עמו הפרי מגדים (או"ח א"א סי' תרעב ס"ק ג): "כתב הב"י [עמוד תרכד
ד"ה וכתוב בארחות] בשם ארחות חיים [הלכות חנוכה סימן י] מי שבירך והדליק
נר אחד בליל ב', ידליק אח"כ עוד נר ולא יברך, כי הברכה שעשה תחלה היה
דעתו על כולן, וכן כתב הלבוש ז"ל [סעיף ב]. ומשמע דאם לא היה דעתו לכך
ונזדמן אח"כ עוד נר, חוזר ומברך, ועיין אליה רבה [ס"ק] ז', וצ"ע, דמדינא אין מצוה
רק נר אחד, רק הידור כבסימן תרע"א [מ"א ס"ק א]".
ו. בשו"ת רבי עקיבא איגר (מהדו"ת סי' יג) דן "במי שהדליק נר חנוכה בליל ח'
ושכח לברך על הדלקתה ורק קודם שהדליק כולן, נזכר דעדיין לא בירך אם יש לו
לברך או לא". ומסיק שברכת שעשה נסים וכן שהחיינו ביום הראשון יכול לברך
גם לאחר הדלקה. ולגבי ברכת המצוות הביא את המחלוקת בין הפר"ח והא"ר
וסיים: "א"כ בנ"ד בצירוף הני סברות, א', דעת הא"ר דמברך על ההידור, ב', כיון
דמקרי שיהוי מצוה משך הדלקתם י"ל דמקרי עובר לעשייתן. ג', דעת הפוסקים
אם לא בירך עובר לעשייתן מברך אח"כ, מכל זה נראה לסמוך בנ"ד דיברך".
והיינו כשנזכר בזמן שהנרות דולקים את מחצית השעה של זמן מצותם, ולכן חתם:
"אולם אם קודם דהדליק נרות הנוספות כבו הראשונות דבזה ליכא סניף הנ"ל
דמכח שיהוי מצוה מקרי עובר לעשייתן, כיון דכבתה ואזדא מצוותה לגמרי, הדרינן
לפסקא דרבוותא הנ"ל הא"ר והפר"ח אם מברכים על ההידור, וספק ברכות
להקל, כן נראה לענ"ד".
אף בשו"ת כתב סופר (או"ח סי' קלה) התייחס לשאלה שלפנינו והעלה סברא
שאם חיסר מההידור ראוי שיברך כשנזדמן לו להשלים את החסר. והסיק: "אבל
כשלא הדליק תחלה רק א' ואח"כ נזדמן לו שמן כדי להדליק כל המנין יש לעיי' כי
מהאורחות חיים נראה דכה"ג לא יברך ומן רד"א (=ר' דוד אבודרהם) בשם
הרמב"ם משמע שיברך, וכ"ז כשלא ידע שיזדמן לו שמן אח"כ, אבל כשידע
והתכוין מתחלה לנרות שידליק אח"כ א"צ לברך שנית, ויברך מתחלה ולא ימתין
לברך עד שיהי' לו שמן וידליק כולן".
ועי' שו"ת מנחת יצחק (ח"ד סי' קטו) ושו"ת שבט הלוי (ח"ג סי' פד) שהתבססו על
תשובת רעק"א ופסיקתו שלא לברך על נרות ההידור בלבד בגלל מחלוקת
הפוסקים.
ז. בשו"ת מנחת שלמה (תנינא [ב-ג] סי' נח אות ג) יצא לבאר את הדעה המחייבת
ברכה וז"ל: "וכעין זה נראה ליישב דברי הב"י בסי' תרע"ד בשם ארחות חיים
(הובא במג"א ריש סי' תרע"ו) אם שכח והדליק בליל ד' רק ג' נרות יחזור וידליק
הנוסף ולא יברך כי הברכה שעשה בתחילה על חיוב כל הנרות עשהו, וכתב
המג"א סי' תרנ"א ס"ק כ"ה, וכ"כ באליה רבה תרע"ב סק"ז ובשו"ת רעק"א תנינא
סי' י"ג, דמלשון הא"ח משמע דרק מפני שדעתו מתחילה על כל הנרות אבל אם
לא היה דעתו על כך שסבר שלא יהיה לו יותר ואח"כ נזדמנו לו עוד נרות חוזר
ומברך. ובמחצית השקל תרע"ו שם ובפמ"ג שם תמהו בזה דהרי משהדליק נר
האחד כבר קיים המצוה ועכשיו אינו מדליק רק בשביל ההידור ולמה מברך, והן
אמנם אם שכח מתחילה לברך קודם שהדליק ונזכר עוד קודם שגמר להדליק
הכל שפיר מברך רק על ההידור כמש"כ המשנ"ב תרע"ו סק"ד בשם הרעק"א
הנ"ל ועי' רעק"א שם שהברכה חלה על כל המצוה ולא על ההידור בלבד, וכמו
בלולב אם נזכר לפני הנענועים, אבל אם כבר בירך והדליק איך חוזר ומברך לאחר
שעשה כבר את עיקר המצוה ואף אם כבתה אין זקוק לה".
מתרץ הגרשז"א: "ונראה דכיון שחכמים תיקנו בשביל פירסום הנס גם לפרסם
ולעשות היכר למספר הימים, ולכן כמו שמברכים גם על מנהג בלבד מפני שרצו
להרחיב את פירסום הנס כנ"ל, וגם מצינו באכסנאי שמדליקין עליו בביתו דמבואר
בתרע"ז ס"ג ברמ"א שרשאי להחמיר ולהדליק בפני עצמו בברכה, והוא משום
פרסום הנס וכמו שביארנו לעיל (בריש הסי' או"ק ג) ה"ה דיכול לברך על הנר
הנוסף כיון דיש לו חשיבות מצד פרסום הנס. וכן מדויק קצת מלשון השו"ע בסי'
תרע"א ס"ב שכתב בזה"ל, כמה נרות מדליק בלילה הראשון מדליק אחד מכאן
ואילך מוסיף והולך אחד בכל לילה. ויש לדייק למה לא זכר את החילוק שבין נר
הראשון שהוא עיקר המצוה לבין הנרות הנוספים בימים האחרים שהוא רק מצד
המהדרין ומדינא יוצא בנר אחד בכל לילה ולילה, וכבר הרגיש בזה הפרמ"ג שם,
ולדברינו יש לומר דהשו"ע בא לרמז שגם המנהג וההידור הוא אצלנו כחובה אשר
גם מברכים עליה, משום פירסומי ניסא".
וכעין דבריו כתב בחידושי שפת אמת (שבת כא ע"ב).
עולה שמחלוקת אחרונים האם דברי הרמב"ם והאורחות חיים התקבלו להלכה
לברך על נרות ההידור, ולמעשה נראה שאין לברך מדין ספק ברכות להקל.
ח. בשו"ת שבט סופר (או"ח סי' ג) דן בדברי אביו הכת"ס ובאר את הרמב"ם
כחי"א. וכן בשו"ת ויען יוסף (או"ח סי' ת) שניהם הביאו את נוסח הרמב"ם
בתשובת פאר הדור (סי' קיא) והנוסח שונה מן הנוסח אותו הביא האבודרהם ומן
הנדפס בהוצאת מקיצי נרדמים, וזה הנוסח (בהדגשת השינויים): "דבר זה תלוי
בכוונת המברך, כמו בשאר ברכות, אם היתה כוונתו להוציא בברכה זו בתים
אחרים, ברכה אחת לכולן, ואם הדליק ואח"כ נזדמנה לו בית אחרת, יברך פעם
אחרת ואפילו מאה פעמים". ונוסף בדבריו בתים אחרים ונשמט מדבריו סיום
התשובה לגבי ראיה שחוזר ומברך.
לפי נוסח זה דברי הרמב"ם פשוטים ומוסכמים על כל הפוסקים, וכוונתו לברכה
בשליחות עבור אחרים שעדיין לא הדליקו ולא כיוון להדלקה עליהם בשעת
ברכתו בהדלקתו האישית.
אולם התימה הגדולה איך נוצרו השינויים הגדולים בין הנוסחאות (במקיצי נרדמים
מביא אף את הנוסח הערבי). המוציא לאור של תשובות פאר הדור במהדורת
מוהר"ק – הרב דוד יוסף – שאף הוא עמד על השינויים במהדורות, לא עמד לברר
מהי התשובה הנכונה של הרמב"ם ורק הביא בשם אביו הגר"ע יוסף זללה"ה
שהכוונה, לפי גירסתו שמזכיר בתים, שמברך לאחרים בשליחות. ולפי נוסח זה,
אין ראיה לגבי ברכה על הידור, וצ"ב האם ללא תשובת הרמב"ם בנוסח שהיה
לפני האבודרהם (ובהוצ' מקיצי נרדמים), שהוא מוקשה מצד קושיות האחרונים
ומצד מה שכתוב על הראיה היו מגיעים לדין ברכה על הידור.