חבל נחלתו טו ו
סימן ו
עלינו לשבח בסיום התפילה
שאלה
ממתי נקבעה תפילה זו בסיום התפילות ומה עניינה?
א. מקור התפילה
בתשובות הגאונים (שערי תשובה, סי' מג תשו' רב האי גאון) כתוב: "יהושע תקן
עלינו לשבח ולאו הוא מתקנת רבנן אלא יהושע תקנו כשנכנסו ישראל לארץ
שיאמרו זה התיקון להבדיל בין משפחות האדמה וגויי הארצות ושכבר קבלו
עליהם אלוה ועל כך תקן לפני מלך מ"ה הקדוש ברוך הוא שמשתחוים מה שלא
היו משתחוים בח"ל"...
ויש שהעירו שבסוף החלק הראשון של 'עלינו לשבח' ישנם משפטים שמקבילות
להם אף בס' יהושע. שכן אנו אומרים בסופו: "ככתוב בתורתו: וידעת היום והשבות
אל לבבך, כי ה' הוא הא-לקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד". ומקורו
מדברים (ד, לט): "וידעת היום והשבת אל לבבך כי ה' הוא הא-להים בשמים
ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד".
וביהושע (ב, יא) בדברי רחב למרגלי יהושע היא אומרת: "ונשמע וימס לבבנו ולא
קמה עוד רוח באיש מפניכם כי ה' אלהיכם הוא אלהים בשמים ממעל ועל הארץ
מתחת".
וכן בפירושי סידור התפילה לרוקח ([קלב] מלכיות עמ' תרנו): "עלינו לשבח לאדון
הכל כל איש הירא את דבר השם ישים אל לבו תבונת השכל, וישים לבו בבשרו
ויכוין מאד מאד כשיאמר עלינו לשבח, כי שיר השירים הוא, ויהושע איש האלהים
יסדו כשנכנס לארץ הקדושה, וראה כי חוקות הגוים הבל הם ואלילים תהו בלא
יוכלו להציל עובדיהם, התחיל [עמ' תרנז] לפרוש כפיו השמימה וכרע על ברכיו
באימה, ואמ' בקול רם בניגון המשמח הלב לכוין עלינו לשבח. ומפני ענותו
הגדולה אשר היה בו, כאשר למד ממשה ענו מכל האדם אשר יסד מ'זמור ש'יר
ליום ה'שבת משה, אך "ליום" מפסיק פן יבינו מי עשאו, כך היה יהושע ענו, ויסד
עלינו לשבח בשמו הושע למפרע, ע'לינו לשבח, ש'לא שם, ו'אנו כורעים, ה'וא
אלהינו. ויסד קנ"ב תיבות מן עלינו עד לעולמי עד תמלוך בכבוד כמנין ב"ן נו"ן,
וחסר ו' בנו"ן כי ב"ן נ"ן יסד התיבות, על שם למ"ם נ"ן למד רבו התורה, מ' יום
הלוחות הראשונות ובמ' יום הלוחות האחרונות נ"ן ומסרם לנו"ן שנים, כך משרתו
יהושע לא ימיש מתוך האהל, ומסר לו נ' שערי בינה חסר א', והיה עומד לפניו
כמלאכי השרת שאין להם קפצים כמו ן', על כן יתכוין האדם בכל מאודו לשורר
לבוראו בזה השיר מפואר ומהודר ומעוטר ומקודש ומרומם".
ובספר סדר היום לר"מ בן מכיר (ראש ישיבת עין זיתים וחברו של המהרי"ט) כתב:
"ויאמר עלינו לשבח וצריך לאומרו מעומד (עלינו בגי' ומעומד) וצריך לאומרו
בכוונה גדולה ויש בו כמה סודות ורמזים וכוחו גדול ויש מדקדקין שאומרים אותו
בכל יום ז' פעמים בין ביום בין בלילה, ז"פ ביושר וז"פ למפרע פעם ישר ופעם
מפרע שמתחילין (עוד אין מתחת הארץ ועל). ויהושע תיקן זה השבח הגדול
כשכבש את יריחו ואמרו שבעה פעמים ישר והפוך ובו הפיל ז' חומות שהיו ליריחו
והוא מסוגל לכל דבר וענין מצרה וצוקה שלא תבוא ולא תהיה לומר אותו ישר
והפוך"...
ב. סידור עלינו לשבח בתפילת ראש השנה
המקום המוסכם על כל ישראל הוא בתפילת עמידה של ר"ה בתחילת ברכה
רביעית (מלכויות). כך כותב בסדר רב עמרם גאון (סדר ראש השנה): "ובחדש
השביעי באחד לחדש... ושליח צבור כשמגיע כאן אומר עלינו לשבח לאדון הכל.
אבל יחיד במקום שיש שליח צבור אומר, אלהינו ואלהי אבותינו מלוך על כל
העולם כולו בכבודך, עד ומלכותו בכל משלה".
וכן מובא ברי"צ גיאת בתפילות ראש השנה וברמב"ם (סדר תפילות, נוסח הברכות
האמצעיות) בתפילת ראש השנה.
ובמחזור ויטרי (סי' שיז) מביא מתשובת ר' יוסף טוב עלם שאף יחיד אומרו. וז"ל:
"בראש השנה מקום שיש שליח ציבור מתפלל יחיד תשע. ושומע עלינו לשבח
וסדר תקיעתא מפי שליח ציבור. ויוצא ידי חובתו. שכך שנינו כשם ששליח ציבור
חייב. כך כל אחד ואחד חייב. ר"ג אומ' שליח ציבור מוציא אחרי' ידי חובתם. ואף
על גב שר"ג יחיד הלכה כמותו. דאמ' רב הונא אמ' ר' יוחנן הלכה כר"ג: אבל
במקום שאין שליח ציבור חייב לומ' עלינו לשבח בתוך התפילה. שאפי' ר"ג לא
אמ' אלא לאותן העומדים בבית הכנסת ושומעים מפי שליח ציבור. ולאנוסים
שאינם יכולין לבא בבית הכנסת מפני האונס. אבל שאר העם לא פטר".
יש להעיר כי ההצמדה בין שני חלקי 'עלינו לשבח' איננה בראש השנה אלא
מחלקים ביניהם בפתיחה של שליח הציבור 'אוחילה לאל' כך ברמב"ם (סדר
תפילות, נוסח הברכות האמצעיות) וכן וכן בהגהות מימוניות ובאבודרהם,
ואחריהם בכל הספרים.
בספר המנהגות (ר' אשר מלוניל, דף יח ע"א) מבאר שיחיד משמיט את 'אוחילה'
ועובר ל'על כן נקוה'. וכך הוא כותב: "ועתה אפרש קצת תפלת מוסף, יש אומ' כי
יחיד אומ' עלינו לשבח ומסת' הכי משום על כן נקוה לך שמתחבר עם עלינו
לשבח [כי] עם מפני חטאינו אינו מתחבר יפה. ויש אומ' יעלה ויבא במוסף, ואומר
שלשה פסוקים במוסף של תורה ושלשה פסוקים של כתובים ושלשה פסו' של
נביאים"...
ג. עלינו לשבח ביום כיפור
בספר המנהיג (הל' צום כיפור עמ' שנא) מבאר שיש אשר מוסיפים עלינו לשבח
ביום כיפור. ומבאר: "ואומ' תהיל' ומחזירי' ס"ת למקומו, ואומ' קדיש ולא כולו,
ועומדין לתפיל' מוסף, ואומ' אבות וגבורות וקדושת ה', ובכן, ובכן, ובכן עד המלך
הקדוש, אתה בחרתנו, ומפני חטאינו עד כהלכתן, יש אומ' כאן עלינו לשבח, מחול
לעוונותי', ויש אומ' מלוך על כל, והשיאינו כי אתה סולחן".
וכן נזכרה אמירת עלינו לשבח במוסף של יו"כ במחזור ויטרי (סי' שנד) ובמנהג
מרשילייאה (עמ' 134). וכן ברוקח (סי' ריח) אולם רק עד 'ואין עוד' (ללא על כן
נקוה) וכ"מ בכלבו (סי' ע).
וברמב"ם (סדר תפילות, נוסח הברכות האמצעיות) נוסח תפילת יו"כ הוא כמוסף
של רגלים ללא הוספת 'סדר העבודה' וללא עלינו.
ד. סידור עלינו לשבח בסיום התפילות
בגאונים, ברי"ף, ברמב"ם אין זכר לעלינו לשבח בסוף התפילות היומיות וכן
באבודרהם!
המקור הקדום ביותר שמצאתי לסידור עלינו לשבח בסופי תפילות בחול הוא
בסידור רש"י (סי' תיט): "אבל עתה נהגו לומר קדיש ולאחר כל התפילה אומר
בלחש עלינו לשבח וכו', ועל כן נקוה לך וכו' ושוהין שעה אחת אחר התפילה,
ונפטרין לבתיהם לשלום".
וכן במחזור ויטרי (סי' קצג): "ויאמרו עלינו לשבח: על כן נקוה לך: ונפטרין
לבתיהם לשלום".
בספר תשב"ץ קטן (סי' רנג המלקט את מנהגי מהר"ם מרוטנברג): "ובכל פעם
לאחר שהתפלל שמונה עשרה ברכות של ערבית יושב מעט קודם שמתפלל עלינו
לשבח. וכשהוא מתפלל עלינו לשבח ומגיע לוגורלנו ככל המונם מפסיק מעט ואז
אומר ואנו כורעים ומשתחוים כדי שלא יהא נראה דקאי על הראשונים. ואינו אומר
אבל אנו כורעים לפי שיהושע יסד עלינו לשבח והוא רמוז ביה למפרע "הוא"
אלהינו "ואנו" כורעים "שלא" שם "עלינו" לשבח הרי רמוז בו הוש"ע. ואומר ומושב
יקרו לפי שכך הוא בספר היכלות והאומר בענין אחר טועה. ואומר אין עוד לפי
שכך הוא בפסוק".
וכן מנהג מרשלייאה (תפילה לימות החול עמוד 100): "והעם עונין כדרכם וזה
קדיש אנו קורין קדיש שלם. ויושב החזן ואומ' 'שיר מזמור' ואחר כך עומד ואו'
קדיש ו'יהא שלמא' וכל העם עונין כדרכן ואומרי' 'עלינו לשבח' והולכין לבתיהם".
וכן במנהג מרשלייאה (תפלת שבת עמוד 105): "ויושבים והוא והם אומרים בקול
רם פרק 'במה מדליקין' ואפ' הוא שבת ויום טוב חוץ מליל יום הכפורים כשחל
בשבת וחוץ משבת שאחר יום טוב. ואחר כך עומד ואו' קדיש קצר ומפני ששנה
דברי רבותי' ז"ל אומ' במקום 'תתקבל' 'על ישראל ועל רבנן' וכו', ו'יהא שלמא'
ואומ' 'עלינו לשבח' והולכין לבתיהם ואוכלין".
וכן באורחות חיים (ח"א דין התחנות והמזמורים שאומרים אחר י"ח, אות ח): "ואחר
כל התפלה מהתפלות כשיצא מב"הכ או אפי' התפלל ביחיד אומר עלינו לשבח
וכתוב בפר"א שבח גדול יש בעלינו לשבח ע"כ צריך לאומרו מעומד. ותמצא עלינו
עולה בגימ' כמו ומעו"מד וע"כ נהגו בהרבה מקומות לאמרו מעומד. וכן דרך נוטלי
רשות מרבן וכ"כ במס' סופרים. וכתב הר"י מקור' ז"ל ושמעתי שיהושע תקנו
בשעה שכבש הארץ וחתם בו שם קטנותו למפרע. ע' עלינו לשבח. ש' שלא שם
חלקנו. ו' ואנו כורעים. ה' הוא אלהינו. והאומר אבל אנחנו טועה. אמת מלכנו
כדאמרינן גבי ה' אלהיכם אמת. ככתוב וידעת היום. ואין לומר ככתוב בתורתך
שכל הענין מדבר בנסתר והמקר' לנוכח. והאומר בתורתו יפה כיון". וכן בכלבו
(סי' טז).
וכן באורחות חיים (ח"א פירוש משנת במה מדליקין): "ואחר יאמר א"ר אלעזר א"ר
חנינא תלמידי חכמים וקדיש על ישראל עלינו לשבח ונפטרין מבית הכנסת
והולכין לבתיהן לשלום".
הטור (או"ח סי' קלג) אף הוא פוסק: "ואומר עלינו לשבח וכשיגיע אל ככל המונם
יפסיק מעט קודם שיאמר ואנו כורעים ומשתחוים כדי שלא יהא נראה כאילו חוזר
למעלה וי"א וכסא כבודו בשמים ממעל ואין לומר כן אלא ומושב יקרו וכן הוא
הנוסח בס' היכלות ונפטרין לבתיהן לשלום ובספרד נוהגין בכל יום אחר קדיש
לומר מזמור הטה ה' אזנך ענני וקדיש אחריו ואח"כ עלינו לשבח ובכל זמן וזמן
משנין המזמור לפי ענינו כגון ברכי נפשי בר"ח"...
ואף כאן יש להעיר לפחות מר' מאיר אבן גבאי שהיה בתקופת גירוש ספרד משמע
מספרו 'תולעת יעקב' שבסוף התפילות היו אומרים רק את החלק הראשון של
עלינו לשבח ולא את שני החלקים.
וכן משמע מספר המחכים שכתב: "עלינו לשבח בב' רב' בפרקי דר' אליעזר שבח
גדול יש בעלינו לשבח לכך צריך לאומרו מעומד. ושמעתי כי יהושע יסדו בכיבוש
יריחו וחתם בו שם קטנותו למפרע, עי"ן דעלינו לשבח. שי"ן משלא עשנו, ו"ו
מואנחנו כורעים, ה' מהוא אלהינו, והאומר אבל אנו כורעים טועה, ואמת הכריעה
אינה יפה אך בהפסקה די לו כדכת' כי כל אלהי העמים אלילים וי"י שמים עשה.
הוא אלהינו כדכתיב אנכי י"י אלהיך, ואין אחר כדכתי' לא יהיה לך אלהים אחרים
על פני, אמת מלכינו כדאמרינ' גבי אני י"י אלהיכם אמת, ככתוב וידעת היום ואין
אומר ככתוב בתורתך שכל המלה בלשון נסתר מדברת והמקרא מדבר הטעם
(בנכון) בנוכח, והאומר בתורתו יפה כיון. וי"א הוא אלהי' ואין עוד ולא הפסידו
משום דהאי קרא דמייתי הכי משתעי אמר בשמים אמ' המ' אין עוד באוירים, משה
העיד בשלשתן כי הי' בכול', יתרו לא העיד כי אם מן הארץ לפי שלא היה בשמים
שנא' כי עתה ידעתי כי גדול י"י מכל אלהים רחב(ה) העידה בשמים ובארץ שעל
ידי שם עלתה לשמים שנא' כי י"י אלהיכם בשמים ממעל ועל הארץ מתחת. תמה
תפלת השחר".
ואף הוא אינו מזכיר ואינו מפרש את 'ועל כן נקוה'2.
וכך פסק הרמ"א (או"ח סי' קלב ס"ב): "ואומרים אחר סיום התפלה: עלינו לשבח,
מעומד; (כל בו) ויזהר לאומרו בכוונה, וכשמגיע אל אל לא יושיע, יפסיק מעט
קודם שיאמר: ואנחנו כורעים וכו' (טור)".
ה. סיבת אמירת עלינו
המאירי (ברכות לב ע"ב) מזכיר את הטעם לומר עלינו וממנו עולה שלא היה עדיין
בגדר חובה אלא אפשרות וז"ל: "המתפלל כשם שהוא צריך לשהות מעט קודם
תפלה כך הוא צריך לשהות מעט אחר תפלה שלא יהא כפורק משאוי מעליו
והולך לו והוא שאמרו קודם תפלה מנין דכתיב אשרי יושבי ביתך ואח"כ יהללוך
סלה לאחר תפלה דכתיב אך צדיקים יודו לשמך ואח"כ ישבו ישרים את פניך
ומכאן תקנו לומר פסוק של אשרי קודם תהלה לדוד ללמדנו שמאותו פסוק יצא
לנו לשהות מעט קודם תפלה וכן לטעם שאחר תפלה תקנו קריאת שיר מזמור או
עלינו לשבח".
וכ"נ מלשון סידור רש"י (סי' תיט): "אבל עתה נהגו לומר קדיש ולאחר כל התפילה
אומר בלחש עלינו לשבח וכו', ועל כן נקוה לך וכו' ושוהין שעה אחת אחר
התפילה, ונפטרין לבתיהם לשלום".
בשבולי הלקט (סדר תענית סי' רסז) כותב שאין אומרים עלינו לשבח בתשעה
באב, וז"ל: "ואין אומרין תתקבל לא בקדיש דערבית ולא בקדיש של שחרית לפי
שנאמר גם כי אזעק ואשוע סתם תפלתי ואין אומרין עלינו לשבח לפי שנאמר גם
כי תרבו תפלה אינני שומע".
וכן מביא הב"ח (או"ח סי' קלב): "כתב מה"ר יעקב פולק ז"ל על שם הרב מה"ר
מנחם מלונדר"ש דמהא דאיתא בירושלמי דפרק תפלת השחר (ה"ו) שצריך
לשהות אחר תפילת יוצר כדי הילוך ארבע אמות קודם תפילת מוסף לפיכך נראה
שתקנו לומר תהלה בנתיים ליחידים ואגב היחידים תיקנו לומר אף בציבור אף על
פי דיש שהות הרבה בקריאת התורה ובשאר דברים ומה שנהגו לומר קודם
(תפילה) [תהלה לדוד] אשרי יושבי זהו מפני שהוא לשון המתנה דהיו שוהין שעה
אחת קודם תפילה ולאחר תפילה היו שוהין גם כן שעה אחת כדכתיב ישבו ישרים
את פניך לפיכך נראה שתקנו לומר עלינו לשבח ואני רגיל לומר אחר התפילה
מיושב ישבו ישרים דומיא דאשרי יושבי עכ"ל. ולאחר תפילת ערבית ישהה מעט
קודם עלינו לשבח תשב"ץ (קטן סי' רנג) עכ"ל (מהרש"ל בחדושיו לטור)".
ובסימן קלג באר הב"ח את טעם אמירתו בסיום התפילה: "ואומר עלינו לשבח וכו'.
הטעם הוא לתקוע בלבבינו קודם שנפטרים לבתיהם יחוד מלכות שמים ושיחזק
בלבבינו אמונה זו שיעביר הגילולים מן הארץ והאלילים כרות יכרתון לתקן עולם
במלכות שדי כי אז גם כי יש לכל אחד מישראל משא ומתן עם הגוים עובדי
עבודה זרה וגילוליהם ומצליחים לא נפנה לבבינו אל האלילים ולא יעלה במחשבה
חס ושלום שום הרהור עבירה".
וכן בשו"ת הרדב"ז מכתב יד (ח"ח סי' לג) נשאל:
"איך ינהוג בענין עלינו לשבח בתפלת מנחה, לפי שראית כמה בני אדם אין
אומרים אותו, ואומרים כיון שאין בה קריאת שמע שהוא היחוד, שאין לומר [בה]
עלינו לשבח שנתקן בסוד היחוד".
והשיב: "איני רואה לבטל ממני עול מלכות שמים אפילו שעה אחת, ושבח נאה
כזה ראוי לאדם לומר אותו כמה פעמים ביום, וכל שכן בתפלת המנחה, ואדרבה
מפני שאין באותה תפלה קריאת שמע, צריך לומר עלינו לשבח שהוא במקום
קריאת שמע, והוא הייחוד הגמור. והרי בתפלת מוסף שאין בה קריאת שמע תקנו
אותו מסדרי התפלות בראש השנה ויום הכפורים, וכן אמרו לי שנמצא בתשובות
הגאונים ז"ל שצריך לאומרו, וכן אני נוהג [כל ימי ועוד אני רגיל] לאומרו בעוד שאני
מעוטף בציצית ותפילין בראשי, לפי שהוא במקום היחוד, ומזה הטעם אני אומרו
אפילו בט' באב, אעפ"י שראיתי מי שכתב שאין לאומרו משום שנאמר גם כי תרבו
תפלה אינני שומע [ישעי' א' ט"ו] וטעם זה חלוש, דכיון דאפילו ריבוי התפלה אינו
שומע, כל שכן תפלה עצמה, ונמצאו ברכות לבטלה ואם כן לא נתפלל, גם כי
נוסח זה אינו תפלה אלא יחודו של בורא עולם".
אמנם מנהג תימן (בלאדי) לאומרו רק בשחרית וערבית.
ו. אמירתו בעתים מיוחדות
בתפילת תשעה באב כתב שבולי הלקט (סדר תענית סי' רסט): "ואומר תהלה
ובא לציון ואתה קדוש ואין אומרים ואני זאת בריתי ובקדיש אין אומרין תתקבל לפי
הטעם שפרשנו וכן מנהג אבותינו בידנו ובמנהגות מגנצה מצאתי יש מן הרבנים
שחולקין בדבר שנוהגין לומר לאחר התהלה בשחרית למנצח ואומר תתקבל
צלותהון. וטעם שלהן שעיקר אבילות ט' באב אינו נוהג אלא בלילה שנאמר קומי
רוני בלילה ולא יותר ולמחר מקצת היום ככולו ואין אומרים עלינו לשבח".
בספר מנהגים דבי מהר"ם (סדר מילה) מבאר: "אין אומרי' עלינו לשבח עד אחר
המילה לפי שיש בו שלא עש(א)נו כגויי וכן גם לפי שיהושוע תקנה שמל את בני
ישראל ועוד שלא ילכו (לעם) העם לדרכם קודם המילה".
וכן בקצרה ספר המנהגים (טירנא, הגהות המנהגים חודש טבת): "ומלין קודם
עלינו לשבח".
וכן בספר המנהגים (קלויזנר, סי' קמט, ב): "ביום המילה אל יאמר אדם עלינו
לשבח עד לאחר המילה שיסיים ש"צ הברכה".
וטעם אמירתו אחר המילה אינו מסיבה מיוחדת, אלא משום שהיו מלים בסוף
התפילה, וא"כ מה שנוהגים בני אשכנז לסיים בימינו ברית מילה אפילו בצהריים
בעלינו אינו שייך ולא ראוי לנהוג כן.
ובמנהגי מהר"ש מנוישטט (סי' צ אות ב) מוסיף: "ואמר מהר"ש ז"ל שאותן מקומות
שברינוס שאין אומרין קדיש יתום בחול, היינו משום שאין אומרין ככתוב בתורתך
אחר עלינו לשבח, ואז לא הוי קדיש על פסוקים".
היינו חלק מעל כן נקוה לא היו אומרים!
החפץ חיים כתב בביאור הלכה (סי' תכו ד"ה ומברך מעומד) בענין קידוש לבנה:
"וכלל הברכה להש"י לבדו ולזולתו ח"ו אין לברך ולהתפלל רק ע"י הלבנה נראה
גבורותיו וזהו להקביל פני אביהם די [פמ"ג] ושמעתי מאחד דברי טעם במה שנהגו
בכמה מקומות אחר קידוש לבנה לומר עלינו לשבח היינו שלא יטעו ח"ו במה
שאנו יוצאין נגד הלבנה ושמחין נגדה שיש שום חשש רעיון שאנו נותנין כבוד
ללבנה לכך אנו אומרין עלינו לשבח ומסיימין כי ה' הוא האלהים בשמים ממעל
וגו' אין עוד ומה שאנו יוצאין הוא רק כדי לראות גבורות של הקדוש ברוך הוא
שהוא מאיר ברצונו לכל באי עולם וכענין שנאמר שאו מרום עיניכם וראו מי ברא
אלה"...
וכן כתבו באחרונים שנהגו לאומרו בעת ברכת החמה אחת לכ"ח שנים וכנראה
מאותו טעם.
ז. יריקה בעלינו לשבח
בספר מהרי"ל (מנהגים, הלכות תפילה) נוסף בסוגריים: "[כשהיה אומר בעלינו
לשבח להבל וריק היה מקיא – פעם אחת כמו שנוהגין העולם -]". היינו היה יורק
כפי היחס לע"ז וכן היה נהוג כאשר עוברים ליד כנסיות.
אמנם הביא באנ' אוצר ישראל3: "תפילת עלינו גרמה ליהודים צרות רבות כי קנאו
בה הנוצרים קנאה גדולה ליש"ו, באמרם כי הפסוק כי הם משתחוים להבל וריק
הכונה על יש"ו. והמשומד פסח פיטר בשנת 1399 העיד כי מילת 'וריק' בגימטריא
יש"ו4, ומאז החלו רדיפות בשביל תפילת עלינו... ובפרט חרה אפם על היהודים
אשר ירקקו על הארץ בעת שאומרים כי הם משתחוים להבל וריק, אשר לדעת
אייזנמענגער כוונו לבזות בזה את אמונת הנוצרים... ומפני זה נגזר על היהודים שלא
לומר עלינו לשבח, ואח"כ גזרו על הפסוק כי הם משתחוים וכו'. והשל"ה ציוה
שלא לרוק בעלינו כדי שלא ליתן פתחון פה למלשינים. הפרופיסור קיפקע הגיש
בקשה לְהַרָשוּת על תפילת עלינו לאסור אמירתו ליהודי קעניגסבערג בשנת 1777
אך מנדלסון השיב על הבקשה בהתנצלות".
ואף בימינו יש שנהגו לירוק בעלינו לשבח.
ח. דעות החוקרים
שילובו של עלינו לשבח בתפילה כמובא להלן אינו ברור. כבר הגאונים מביאים
את הנוסח (לפחות של חלקו הראשון) ומביאים את שילובו בתפילת ר"ה.
באנ' אוצר ישראל (ע' עלינו לשבח) מביא מכמה חוקרים שמייחסים את תיקון
עלינו לשבח לאנשי כנה"ג (ר' מנשה בן ישראל), או אף בזמן הבית (מנדלסון).
ואף שמקורו כמבואר הוא קדום ביותר ומשותף לכל קהילות ישראל, הנה הנהגתו
בכל תפילה יצאה מתקופת רש"י בערך ומשם עברה לכל קהילות ישראל, ונלענ"ד
עפ"י מקור הפצתו שהוא יצא מארץ ישראל שכידוע השפיעה על צרפת ואשכנז
יותר מאשר בבל ולכן התפוצות שהיו קשורות לבבל כמו ספרד וצפון אפריקה לא
הנהיגו זאת בסיום התפילה. ובהתגבר השפעת המרכז בצרפת ואשכנז התפשטה
הנהגה זו בכל קהילות ישראל.
ומקורות נוספים בקשר לעלינו לשבח יעויין בקונטרס 'עלינו לשבח'.