פתיחת התפריט הראשי

<< · חבל נחלתו · ח · יט · >>

סימן יט

מנהג קריאת התורה בארץ ישראל

שאלה

מנהג ארץ ישראל היה להשלים את התורה בשלש שנים או יותר, עד מתי נהג מנהג זה, היכן, האם יש למנהג זה השפעה על הדין בימינו שאנו משלימים את קריאת התורה בציבור כל שנה?

תשובה

א. עדות על המנהג אנו למדים מסוגית הגמרא במגילה (כט ע"ב): "מיתיבי: חל להיות בפרשה הסמוכה לה, בין מלפניה בין מלאחריה – קורין אותה, וכופלין אותה. בשלמא למאן דאמר כי תשא – היינו דמתרמי בההוא זימנא, אלא למאן דאמר צו את קרבני, מי מתרמי בההוא זימנא? – אין, לבני מערבא דמסקי לדאורייתא בתלת שנין".

פרש רש"י:

"חל להיות – ראש חודש אדר בפרשה הסמוכה לפרשת שקלים.

"וכופלין אותה – בשבת שניה, אף על פי שקראוה בראשונה.

"בההוא זימנא – באותו פרק של אדר.

"מי מתרמי – והלא בפרשת פינחס היא, שהיא סמוכה לחודש אב.

"דמסקי אורייתא – מסיימין חמשה חומשין פעם אחת לשלש שנים, ולא בכל שנה כמו שאנו עושין".

עדות נוספת מוזכרת בספר החילוקים* בין בני מזרח ובני ארץ ישראל (סי' מח, מובא אף בסוף יש"ש לב"ק): "אנשי מזרח עושין שמחת תורה בכל שנה, ובני א"י לג' שנים ומחצה".

וכן הרמב"ם הלכות תפילה ונשיאת כפים (פי"ג ה"א) כתב: "המנהג הפשוט בכל ישראל שמשלימין את התורה בשנה אחת, מתחילין בשבת שאחר חג הסוכות וקורין בסדר בראשית, בשניה אלה תולדות, בשלישית ויאמר יי' אל אברם, וקוראין והולכין על הסדר הזה עד שגומרין את התורה בחג הסוכות, ויש מי שמשלים את התורה בשלש שנים ואינו מנהג פשוט*". היינו אף בימי הרמב"ם היו קהילות או גלויות שלמות שנהגו כן.

ב. כתב בשו"ת יהודה יעלה (ח"ב סי' רמו):

"עוד שאל רו"מ ני' באחת על הרשום בסוף ספר בראשית אחר מנין סכום הפסוקים וז"ל וסדריו מ"ג, ובסוף ספר שמות סדריו כ"ט, ובסוף ס' ויקרא סדריו כ"ג, ובסו' ס' במדבר סדריו ל"ב, ובסו' ס' דברים כ"ז, מה טיבן של סדרים הללו וכו', וחד מחבריי' השיב לו כי מספרים הנ"ל בכלל הם קנ"ד נגד בני מערבא דמסיימי תורה בתלת שנין ע"כ לדידהו מחלקים לק"ן סדרים וחדש עיבור עולה קנ"ד, ופרו"מ פקפק שראה במג"א או בס' אחר דאינהו מסיימי לג' שנים וחצי א"כ קע"ה פרשיות בעי' ועל כל אלה חקר לדעת האמת עם מי הוא, והנני לרצונו".

ומשיב הרב יהודה אסאד: "הנה בירושלמי פרק כל כתבי אמר ריב"ל וכו' חד זמן אסתכלית בספרא דאגדת' אשכחית כתיב בה קע"ה פרשיות שכתוב בתורה דבר אמירה צווי כנגד שנותיו של א"א דכתיב לקחת מתנות באדם וכתיב האדם הגדול בענקים וכו' עכ"ל לעניינינו".

בהמשך התשובה מתקשה הר"י אסאד בפער בין קנ"ד סדרים הרשומים בסוף התורה, לבין קע"ה סדרים הרשומים במדרש שהביא וכן במסכת סופרים (פט"ז). ותמה: "ולשני המספרים הנ"ל קשה להבין דברי חז"ל הנ"ל שהלממ"ס קבעה מנין הסדרים בתורה קנ"ד או קע"ה לרמז על המנהג אינו פשוט* גם בא"י אלא בארץ תימן לבד דמנהג הפשוט בכל ישראל להשלים התורה בשנה אחת".

"ובאמת לפי לשון הירושלמי והילקוט ומס' סופרים בתחילת המאמר הנ"ל קע"ה פרשיות בתורה שכתוב דבור ודבור אמירה וציווי וכו' מבואר היטיב מהות וטיבן של סדרים אלו, היינו אותן פרשיות שכתוב בהם ויברך ד' וכו' דבר אל ב"י וכו' או צו את ב"י וכו' הם קע"ה כנגד שנותיו של א"א, וא"כ ודאי טעות הוא בחומשים מספר סדריו גם בפרט גם בכלל קנ"ד הנ"ל אבל סוף לשון המס' סופרים הנ"ל הלכך קבעו קע"ה סדרים בכל שבת ושבת עולת תמיד בהדי' רומז על המנהג אינו פשוט הנ"ל. וצ"ל לפי שהלממ"ס קבע קע"ה סדרים וידבר ד' נגד שנותיו של א"א, הלכך דייקא נהגו וקבעו במערבא ג"כ להשלים התורה ולחלקה כ"כ שבתות ג' שנים וע"כ הגירסא קבעו ולא קבע דמשמעו אהלממ"ס כנ"ל, היינו, כנגד מאה שבעים וחמש פעמים שכתוב דיבור אל בנ"י קבעו את מאה חמישים וארבעה הסדרים בתורה וקראו בהן בזא"ז. וממשיך בשו"ת יהודה יעלה:

אמנם עדיין אין אתנו יודע מה המה הסדרים הרשומים בנביאים וכתובים בסוף כל ספר ביהושע וסדריו י"ד וכן שופטים י"ד, שמואל סדריו ל"ד, מלכים סדריו ל"ה, תהלי' י"ט משלי ח' איוב ח' ובאלו ליכא למימר שכתוב בהם דיבור וציווי כ"כ פעמים, ואיני יודע כעת מה טיבן וכוונת אלו הסדרים ומספרם עד יאיר ד' עינינו, יעי' הקדמת מנחת שי על כתובים ועי' נחלת אריאל פי"ז מסכ' סופרים ועי' רמב"ם רה"ל חנוכה פרק כ"ג ועי' ברא"ש וטור וב"י וב"ח סימן ער"ה, וירושלמי ומפרש ק"ע ס"פ בני העיר, ועפ"י סוד יש לנו קצת טעם, וא"א להעלות עה"כ".

ג. עדות לסדר המיוחד של בני א"י נמצא במשנה במגילה ובתירוצי האמוראים בסוגיא.

במשנה במגילה (כט ע"א) נאמר: "ראש חדש אדר שחל להיות בשבת – קורין בפרשת שקלים, חל להיות בתוך השבת – מקדימין לשעבר, ומפסיקין לשבת אחרת, בשניה זכור, בשלישית פרה אדומה, ברביעית החדש הזה לכם, בחמישית חוזרין לכסדרן. לכל מפסיקין, בראשי חדשים, בחנוכה, ובפורים, בתעניות, ובמעמדות, וביום הכיפורים".

והסוגיא במגילה (ל ע"ב) דנה: "בחמישית חוזרין לכסדרן וכו'. לסדר מאי? רבי אמי אמר: לסדר פרשיות הוא חוזר, רבי ירמיה אמר: לסדר הפטרות הוא חוזר".

ופרש רש"י:

"לסדר פרשיות – שבשבתות הללו הפסיקו סדר פרשיות, דלא קראו אלא ארבע פרשיות הללו".

וכן באור זרוע (ח"ב, סי' שפט): "לסדר מאי ר' אמי אמר לסדר פרשיות הוא חוזר כי בשבתות הללו הפסיקו סדר פרשיות השנה ולא קראו אלא פרשיות הללו, ר' ירמיה אמר לסדר הפטרות הוא חוזר שעד הנה הפטירו מעין ארבע פרשיות הללו הפטרות השנויות לעיל בברייתא אבל סדר פרשיות השנה קראו ולא הפסיקו וכתב רבי' יצחק אלפס וקיי"ל כר' ירמיה".

היינו, האמוראים מסתפקים האם היו מפסיקים את קריאת סדר הפרשיות הרגיל וקוראים רק את ארבע הפרשיות של חודש אדר, ואח"כ חוזרים לסדר הרגיל, או שכל שינוי הסדר היה בהפטרות כיון שבארבע פרשיות אלו סיימו את הקריאה. ולמסקנה כל המפרשים פרשו ופסקו שחוזרים לסדר הפטרות.

ההפסקה לסדר פרשיות מתאימה למנהג ארץ ישראל ששם קראו בשבתות אלו רק פרשיות אלו ולא את הסדר המתאים לשבת ולכן ברור שבני בבל פסקו ונהגו לחזור רק לסדר הפטרות ולא לסדר פרשיות. אולם בירושלמי אין שום דיון לאיזה סדר חוזרים ונראה שהיה ברור להם שחוזרים לסדר פרשיות, ורק הבבלי היה צריך לפרש את המשנה לפי שיטתו בקריאת התורה. וכן המשך המשנה לכל מפסיקין הוא במקורו עפ"י שיטת בני א"י שהיו מפסיקים בימים אלו (ר"ח, חנוכה, פורים) כשחלו בשבת ולא היו קוראים בסדר הבא בתור של פרשיות השבוע. ועפי"ז נראה להסביר מדוע יש כותבים שהיו גומרים לשלש וחצי שנים ויש לשלש. כמות הסדרים (קנ"ד) מתאימה לשלש שנים אולם בתוספת ראשי חודשים, חנוכה ומועדים נוספים שחלו בשבת ודחו את סדר הקריאה הרגיל ממילא סיימו את התורה בפועל רק בשלש וחצי שנים.

ד. בטורי אבן (מגילה ל ע"ב) מבאר את סדר הקריאה בא"י לפחות בימים מיוחדים בהן הפרשיות קצרות: "לסדר פרשיות הוא חוזר. ואע"ג שאין בד' פרשיות הללו כדי קריאת שבעה קרואים ובפרשת שקלים וזכור אין בהן אלא כדי קריאת אדם אחד בלבד. מ"מ מדלגין וקורין וחוזרין וקורין אותה פרשה עד שישתלמו לז' קרואים".

וכך כתב ר' צדוק הכהן מלובלין (פרי צדיק דברים פרשת תבוא אות יג): "בגמרא (מגילה ל"א, ב) עזרא תיקן להן לישראל שיהיו קורין קללות שבתורת כהנים קודם עצרת ושבמשנה תורה קודם ראש השנה. והנה מלשון עזרא תיקן להן לישראל לקרות הפרשיות אלו משמע דאפילו לבני מערבא דאמרו (שם כ"ט ב) דמסקי לדאורייתא בתלת שנין גם כן תיקן עזרא לקרות התוכחות אלו קודם עצרת וקודם ראש השנה כמו שקורין הארבע פרשיות ופרשת המועדות". מבואר מדבריו שאף קריאת התוכחות כאשר לא נפלה לפי הסדר גרמה להפסקת הסדר וקריאת התוכחה לפני עצרת ולפני ראש השנה.

ועי' בתשובת רבינו גרשום מאור הגולה (סי' א) אשר מזכיר את הפיטנים הראשונים: יוסי בן יוסי, ינאי, ר"א הקליר שכולם היו בתחילת תקופת הגאונים וכולם חברו פיוטיהם לפי סדרי הפרשיות של ארץ ישראל (ולא של בבל וחו"ל).

ה. נראה שאע"פ שבשו"ת יהודה יעלה מוסר שבתימן נהגו עדיין לסיים את התורה כל ג' שנים, הנה בימינו לא מצאנו שום מקום או יוצאי איזו קהילה שנהגו כך. ואף בזמן הרמב"ם מנהג זה לא היה נפוץ. ואף בקהילות שמנהגיהן נלמדו מבני א"י לא נהגו כן (כגון בצרפת). וכנראה שמנהג הגאונים פשט בכל העם ובכל הגלויות.

כיון ששיטת גאוני בבל ודרכם התקבלה לגמרי בכל העולם, פשט המנהג לקרוא את התורה כל שנה כאשר בא"י מסיימים את פרשיות התורה בשמיני עצרת, ובחו"ל בשמחת תורה החל בתשיעי של סוכות. ולכן למעשה אין השפעה על מעשינו לשיטת בני א"י, והאחרונים השתמשו בהבאת מנהג זה כדי להראות שהתעכבות מהסדר כגון אם אירע פסול בס"ת או שהגיעו קהילות לתפילת שבת משותפת ולחלקן יחזרו על אותה פרשה פעמיים. עי' בשו"ת גינת ורדים (או"ח כלל א סי' מט), ובשו"ת פרח שושן (או"ח כלל ב סי' ג) ובשו"ת שו"ת בצל החכמה (ח"א סי' ג).

ו. ומצאתי בשו"ת משפטי עוזיאל (כרך ג או"ח סי' נח) שכתב: "אסיפא דמגילתא כתב מעכ"ת לתרץ שנוי מנהגם של בני מערבא ממה שהיו נוהגים קודם לכן דהוו מסקי לדאורייתא בתלת שנין ועתה נוהגים בכך ארץ ישראל לסיים התורה בכל שנה ושנה. ומעכ"ת נתן טעם לזה על פי דברי הזוהר דיש חמשים פרשיות בתורה ומאז התגלה הזוהר שנו בני מערבא את מנהגם. ולע"ד נראה ששנוי מנהג זה נעשה מאליו מזמן שבטלה הנשיאות בארץ ישראל ונתדלדל בה הישוב הקודם ועלו אליה מחו"ל ואלה העולים המשיכו את מנהגם, וכאשר נעשו המה רוב בנינו ורוב מנינו של הישוב חזרו גם בני מערבא וקבלו סיום פרשיותיה בכל שנה ושנה. ועוד נראה לע"ד לומר שגם בני מערבא היו נוהגים להשלים התורה פעם לשנה שהרי הלכה פסוקה היא זו: לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הצבור וריב"ל שהוא מאמוראי ארץ ישראל צוה את בניו: אשלימו פרשיותייכו עם הצבור (ברכות ח'). ובודאי שהלכה פסוקה זו היא גם לבני מערבא, אלא שבקריאת התורה בצבור חלקו את קריאת התורה לשלש שנים או שלש שנים ומחצה. ולבסוף כאשר עלו המונים מהגולה והשלימו פרשיותיהם בכל שנה נמשכו גם בני מערבא אחריהם".

ויש להעיר שמהרמב"ם לא משמע כן. שכן באותו פרק שכתב על חילופי המנהגים בין לסיים בשנה אחת לבין לסיים בג' שנים (הל' תפילה ונ"כ פי"ג הכ"ה) כתב: "אע"פ שאדם שומע כל התורה כולה בכל שבת בצבור חייב לקרות לעצמו בכל שבוע ושבוע סדר של אותה שבת שנים מקרא ואחד תרגום, ופסוק שאין בו תרגום קוראהו שלש פעמים עד שישלים פרשיותיו עם הצבור". ומשמע שלכל מקום לפי מנהגו בקריאת התורה בשבת, בא"י לג' שנים ובשאר מקומות בשנה אחת.