חבל נחלתו ז כו
סימן כו
דיני יחוד בטרמפים
שאלה
מה הם דיני היחוד בטרמפים?
תשובה
א. איסור יחוד הוא איסור מהתורה ואינו סייג לקריבה לעריות וכד'. כתב הטור (אה"ע סי' כב): "אסור מן התורה לאיש שיתייחד עם הערוה בין ילדה בין זקנה, וחכמים גזרו על כל יחוד אפילו של פנויה וכותית ובלבד שתהא מבת ג' שנים ומעלה חוץ מן האב שמותר להתיחד עם בתו והאם עם בנה והבעל עם אשתו נדה". כאמור המקור לאיסור מן התורה וחכמים בארו מהו גדר יחוד ומתי אין זה יחוד, לפי המתייחדים ולפי המקום ולפי הזמן. והאריך ובאר את הנושא וגדריו בקונטרס ארוך בשו"ת ציץ אליעזר (ח"ו סי' מ).
ב. פסק השו"ע (אה"ע סי' כב ס"ה): "לא תתייחד אשה אחת, אפילו עם אנשים הרבה, עד שתהיה אשתו של אחד מהם שם. וכן לא יתייחד איש אחד, אפילו עם נשים הרבה".
והרמ"א השיג: "וי"א דאשה אחת מתייחדת עם שני אנשים כשרים, אם הוא בעיר (טור בשם הרא"ש). וסתם אנשים, כשרים הם (ר"ן פ"י יוחסין). אבל אם הם פרוצים, אפילו עם עשרה אסור. וכל זה בעיר, אבל בשדה, או בלילה אפילו בעיר, בעינן שלשה (ב"י בשם הראב"ד), אפילו בכשרים (גם זה טור בשם הרא"ש). ויש מתירין איש אחד עם נשים הרבה, אם אין עסקו עם הנשים (טור בשם רש"י)".
למדנו שלפסיקת השו"ע אם אשה אחת מתייחדת עם כמה גברים עוברים באיסור יחוד. והרמ"א התיר בשני גברים כשרים בעיר, ובשדה או בעיר בלילה התיר לאשה אחת להתייחד רק עם שלשה שהם כשרים. וכן נחלקו האם לאיש אחד מותר להתייחד עם כמה נשים לשו"ע אסור ולרמ"א אם אין עסקו עם הנשים מותר.
בחלקת מחוקק (ס"ק ז) הסתפק האם כוונת השו"ע כשכתב שלאחת אסור הוא שבשתים מותר, ולכן שתי נשים עם שני אנשים מותר, או שדוקא שלש עם שלשה.
ג. עפ"י האמור אם נחשיב מכונית כמצב של יחוד כמעט בכל מצב תאסר העלאת טרמפיסטים שאינם ממין הנהג.
היינו, אם הנהג איש והוא היחיד ברכב, אסור ליטול ברכבו אשה אחת ולגבי שתי נשים מותר אך עפ"י הרמ"א. ואם ברכב שני אנשים אם הם מוכרים לטרמפיסטית ככשרים מותרת לעלות ואם הם אינם מוכָּרים אסורה וה"ה בלילה אסורה, אלא אם כן שלשה המוכרים לה מותרת.
וכן אם ברכב נהגת בלבד, אינה יכולה ליטול טרמפיסטים, אא"כ הם מוכָּרים לה ככשרים, מותרת ליטול ביום שנים בב"א או בלילה שלשה.
ד. הפוסקים נטו להקל ולא להגדיר את הנסיעה בטרמפים כמצב יחוד עפ"י האמור בשו"ע בסעיף ט: "בית שפתחו פתוח לרשות הרבים, אין חשש להתייחד שם עם ערוה". היינו לרוב המכוניות חלונות, וכן דלתות המכונית אינן נעולות וע"כ במקום שעוברות מכוניות ויש עוברים ושבים על פני מכונית זו אין זה נחשב כמקום יחוד אלא כבית הפתוח לרה"ר.
כתב בשו"ת מנחת שלמה (ח"א סי' צא אות כא): "אך יש לדון דאפשר שגם בכה"ג דאין בעלה בעיר מ"מ אפשר דיש לסמוך בכגון דא על החלונות שיש במכונית דחשוב כפתוח לרה"ר ואפילו בלילה ובמקום דלא שכיחי אינשי מ"מ אין לחשוש שיעצור את המכונית לעשות איסור דמסתמא הוא חושש ודאי ממכוניות אחרות אשר כרגיל הן מצויות בכל הכבישים והם הרי יכולים לראותם. ואם משום החשש דשמא יפתנה ויעביר את המכונית למקום אחר הרי בכגון דא ליכא כלל איסור יחוד וכמו שמעיקר הדין מותרים איש ואשה לעמוד זמן רב על יד חלון הפתוח לרה"ר אע"ג שהבית לגמרי סגור ויכול לדבר עם האשה כל מה שירצה וגם יכול לפתותה לעבור למקום סתר שהוא ממש באותו בית, והיינו משום דאזלינן בתר השתא דליכא חששא וה"נ גם כאן וצ"ע, ונא לעיין בזה".
עולה מדברי הגרשז"א שהחשש העיקרי הוא פיתוי ודוקא במקום זה ולכן כיון שלרכב חלונות הרי הוא נחשב כפתוח לרה"ר אף בלילה.
ה. וכן כתב בשו"ת ציץ אליעזר (ח"ו סי' מ פט"ו אות' ז-ח): "ועפי"ז נלפענ"ד להלכה דבנסיעה של כגון מירושלים לת"א או לחיפה וכדומה שמצויים עוברים ושבים עם כלי הרכב כמעט בכל כמה רגעים, שמותרת הנסיעה בפשיטות גם ב' אנשים עם אשה אחת, דדין דרך כזאת כדין עיר, והפחד מביאה פתאומית של כלי רכב אשר יסב תשומת לבם על עמידה מוזרה וכדומה הוא עוד יותר גדול מפחד של ביאת עובר ושב רגלי, דעובר ושב רגלי יכול להבחין מביאתו מרחוק ולהיזהר אבל כלי הרכב באים במהירות ובחתף. (וראיתי מ"ש להסתפק בזה בעזר מקודש לכאן ולכאן עיין בדבריו. אבל מהיוצא מהשב יעקב נלפענ"ד בפשיטות כנ"ל).
"ונלפענ"ד ביותר דאפשר להקל בכנ"ל אפילו בנסיעה בלילה כל עוד שהתנועה גדולה כנ"ל, דזה שבלילה כשלעצמה בעינן ג' הרי הוא מחשש שמא ישן א' מהם. ושנית בנסיעה בדרך עדיפא עוד יותר מהיכא שאין קובעים עצמם לשינה, דמי המה השנים הרי הנהג ונוסע נוסף, וא"כ על הנהג הרי בודאי אין החשש לשמא ישן דחיי נפשות תלויים בזה וגם חיי עצמו בודאי יזהר מלישן ועד כדי כך בודאי אין לחוש דיעמיד באמצע הנסיעה את הגה ההנהגה וישן כמובן דהרי יפסיד עי"ז פרנסתו, וגם י"ל דחשש של שינה הוא רק ליושב בטל, ולא במי שעוסק באמצע עבודה פיזית, וא"כ יוצא דכל החשש של שינה שיכול להיות הוא רק על השני דהיינו הנוסע עם האשה, ובכגון זה אפילו אם ישן אין חשש שהנהג יעבור אתה עבירה דמלבד מה שי"ל דיחוש שיפסיד עי"ז פרנסתו בהיות אתו עוד אחד ויחוש לכל רגע לשמא יתעורר וירגיש במעשיו, מלבד זה ברור דשינה כזאת של הנוסע בודאי עפ"י רוב עראית היא ויכולה להמשך כל זמן שהכלי רכב במהלכו אבל באותו רגע שהנהג יעצור הכלי רכב ממהלכו יתעורר עפ"י רוב הנוסע מיד משנתו ולא יספיק הנהג לבצע העבירה".
ו. יש פוסקים בדורנו שחלקו. בשו"ת שבט הלוי (ח"ה סי' רב) כתב שבדורנו יש הרבה פרוצים שאפילו עם עשרה אשה אחת אסורה להתייחד. ואינו מקבל שמכונית תחשב כמקום שאינו ראוי ליחוד כאשר עוברים ושבים נוסעים באותו כביש.
ומוסיף לגבי דרכים בימינו:
"ובגדר דרך נכון מש"כ האחרונים דלאו כל הדרכים שוין, דיש דרכים מעיר לעיר אע"פ שהם חוץ לעיר מכ"מ בזמנינו יש תנועה תמידית ביום (לפי המציאות) ובעניותי בעיירות הגדולות מאד שישנם לפעמים שטחים עצומים שכלה דרך בני אדם אע"פ שעדיין שייך לגבולי העיר מכ"מ אינו מקום ישוב דירות אלא גנות נרחבות וכיו"ב בודאי גם בעיר אסור כמו בדרך, אם לא שהוא בשעה שרגילים אנשים לבא לשם". וע"כ מצריך בדרך או בלילה שלשה ושאינם פרוצים.
ונראה שלגבי נסיעות במקום שאין תנועת רכבים אף הגרשז"א והציץ אליעזר יודו שחוזרים איסורי יחוד רגילים.
ז. לפי המחלוקת שלפנינו, נראה שאע"פ שלכאורה לפנינו היתר לנסוע בטרמפים עפ"י דעת הגרשז"א והגרא"י ולדנברג זצ"ל, ואפילו נהג ונוסעת אחת מותר, בכ"ז מן הראוי לחוש הן למצב בימינו והן לדעת הגר"ש ואזנר. ואם המדובר בנערה או אשה רצוי מאד שלא תסע עם נהג יחיד ביום וכ"ש בלילה, אלא תסענה לפחות שתי נשים יחדיו. וכן מן הראוי שאם המדובר בנהג יחיד תשבנה הבנות מאחור ולא על ידו. כמו"כ עפ"י המצב במדינת ישראל בימינו לפני שעולים על טרמפ מן הראוי לבדוק מי הנהג ומי הנוסעים האחרים ולעתים לא לעלות לרכב מחשש לתוצאות לא טובות.
וכמובן כל זה בכבישים שרכבים עוברים בהם כל הזמן אבל בכבישים שאין בהם כמעט תנועה, מן הראוי לשמור על כל דיני יחוד ולכן אשה אחת לא תיסע אלא עם גברים המוכרים לה ואף אז שנים. וכן מן הראוי שתסענה שתי בנות יחדיו בטרמפים.