חבל נחלתו ו כח

<< · חבל נחלתו · ו · כח · >>

סימן כח

הנאה מצדקה

שאלה

אדם נדר לצדקה סכום כסף מסויים האם מותר לו להעביר את הכסף למוסד מוכר ע"י מס הכנסה כדי שיקבל זיכוי מס של שליש מהסכום? מה דינו של אותו זיכוי, האם צריך גם אותו לתת לצדקה או שיכול ליטלו לעצמו או להפריש ממנו מעשר כספים וכד'?

תשובה

א. מוצנעים בשאלה כמה אפשרויות וצדדים.

ראשית מצד איסורי הנאה, אין צדקה בגדר איסור הנאה, וע"כ אם לא נדר לתת למוסד מסויים מותר לו לתת לאיזה נזקק שמצא לנכון או למוסד ראוי. וטובת ההנאה שלו, כלומר הוא יגדיר למי יתן אעפ"י שיש לו הנאה במה שהמוסד וכד' יודע שהוא הנותן. כמו"כ אם התכוין לתת צדקה למוסד מסויים אשר על התרומות הניתנות לו ישנו זיכוי מס — ודאי הוא רשאי, כיון שכך הגדיר זאת מראש. השאלה עולה במקום שנדר בצורה סתומה ממון לצדקה ועתה הוא מעוניין לתת למוסד אשר יכול לתת לו על כך זיכוי מס.

ב. ולכאורה, כיון שהעני או המוסד מקבל את מלוא הסכום שנידר מה הפגם שהנותן מקבל החזר מס. והנה אם היה מדובר בסתם נתינה לצדקה ללא נדר מוקדם פשוט שמותר לתת ע"מ לקבל החזר מס, משום שבצדקה העיקר במה שהמקבל קיבל וכאן הוא קיבל את מלוא הסכום.

וסימן לכך באמור בר"ה (ד ע"א ובפסחים ח ע"א). שהאומר סלע זו לצדקה ע"מ שיחיה בני הר"ז צדיק גמור. ואע"פ שהתנה ורוצה רווח נוסף למצותו אין זה פוגם את עצם המצוה.

אלא שבשאלה שלפנינו ישנו נדר קודם והשאלה היא האם הוא יוצא ידי נדרו או בכך שהוא מקבל החזר מס נמצא שלא נתן את מלוא הסכום שנדר.

ג. הבית יוסף (יו"ד סי' רנח אות יא) הביא: "כתב רבינו ירוחם (שם קסז ע"א) יש אומרים דמתנה על מנת להחזיר שמה מתנה, לפיכך אם נשבע ליתן כך לצדקה יכול ליתנה על מנת להחזיר ואינו נ"ל, שכבר זכו בה עניים כמו שכתבתי למעלה (שם קסו ע"א) עכ"ל".

וכתב על כך הש"ך (יו"ד סי' רנח ס"ק כה) לאחר שהביא רבינו ירוחם: "ונראה דה"ה אמר ליתן בלא שבועה אינו יכול ליתנו על מנת להחזיר מהאי טעמא, ודוקא לצדקה או לעני אבל נשבע ליתן לחבירו שאינו עני יכול ליתן על מנת להחזיר ויצא ידי שבועה כדלעיל ס"ס רל"ח".

רבינו ירוחם מבאר שאי אפשר לשלם צדקה במתנה ע"מ להחזיר. ולכאורה מכאן ראיה שאין אדם יכול לתת לצדקה ולקבל זאת בחזרה. אולם המדייק בדבריו יראה שהוא פוסל את האפשרות לא בגלל שאין בה קיום הנדר, אלא משום שהעניים כבר זכו בכך, והדבר מודגש בדברי הש"ך שאם נשבע לתת למי שאינו עני ושוב נתן לו במעמ"ל יצא י"ח.

ד. ונראה עוד שאם הנותן את הצדקה נותן ברצונו ויודע שהוא מקבל שי מהמוסד לנדבן, אין בכך משום אי קיום נדרו שכן הוא עשה את שלו והעני או גבאי הצדקה נתן לו ברצון עצמו, ודינו שווה לאם קבלו מאדם שלישי. ונראה שה"ה לזיכוי במס הכנסה, את הממון על תרומתו נותן מוסד שלישי ולכן הוא קיים את מלוא נדרו והזיכוי אינו מעניין הנדר לצדקה.

וילמד ממקרהו של שמעון בן שטח וינאי המלך: "שלש מאות נזירים עלו בימי שמעון בן שטח, ק"נ מצא להם פתח וק"נ לא מצא להן פתח, סלק לגבי ינאי מלכא אמ' לו שלש מאות נזירים עלו ובען תשע מאה קורבנין, הב להון את פלגא ואנה פלגא, יהב להון יניי פלגא. אמר ליה למה אפליתה בי, אמר ליה חס ושלום לא אפליתי בך אלא את יהבת מן דידך ואנא מדידי דכת' כי בצל החכמה בצל הכסף (קהלת ז יב)" (בראשית רבה פר' צא).

ועוד, הזיכוי ממס הכנסה אינו קבלת ממון לידיו אלא מפחיתים לו מחובו לרשות המסים את סכום הזיכוי, נמצא שאין בידיו כסף ממשי אלא מפחיתים מן המס שהוא חייב ויגבו ממנו פחות, או שיחזירו לו אם שילם יותר מכפי שהוא חייב.

מסקנה

הנודר לתת סכום מסויים לצדקה מותר לו לתת למוסד אשר יש על התרומות שלו זיכוי למס הכנסה.

הערות שוליים עריכה