חבל נחלתו ו ה

<< · חבל נחלתו · ו · ה · >>

סימן ה- זמני זריחה, שקיעה וצאת הכוכבים

שאלהעריכה

זמני זריחה ושקיעה נמדדים לפי עליית עיגול השמש או שקיעתו מקו האופק‏[1]. השאלה היא האם מודדים זאת לפי הגובה האסטרונומי היינו כאילו המקום והאופק במישור אחד בלא התחשבות במצבו הטופוגרפי ביחס לסביבתו של המקום, או שבכל מקום מודדים ביחס למצבו הטופוגרפי האם הוא בהר וסביבתו שפלה או שהוא בבקעה וסביבתו הרים וכד'. אם ההחלטה כצד האחרון צריך להגדיר מה נקרא מקום והלא יש ערים המשתרעות ב"ה על הרים ועמקים כמו ירושלים או חיפה וכד', ואף יש בתים גבוהים מאד אשר מהם הזריחה והשקיעה נראים בזמן שונה מאשר בבתים סביבם. שאלה נוספת היא הבדל לגבי צאת הכוכבים בין מקומות נמוכים לגבוהים.

תשובה

אעריכה

ישנם שני מצבים עיקריים עליהם צריכים לדון: 1) מקום גבוה שכל סביביו נמוכים ממנו בו הזריחה מוקדמת והשקיעה מאוחרת. 2) מקום נמוך מסביביו שבו המזרח והמערב גבוהים ממנו.

המתייחסים לשאלה זו ניסו להביא ראיה מהאמור בשבת (קיח ע"ב): "ואמר רבי יוסי: יהא חלקי ממכניסי שבת בטבריא וממוציאי שבת בצפורי".

השאלה העקרונית היא מה התכוין ר' יוסי, האם כוונתו שבטבריה בגלל שהיא נמוכה והרים סביבותיה מן הדין חייבים להקדים את כניסת שבת וכן בצפורי מן הדין חייבים לאחר את יציאת השבת, או שבטבריה בגלל שהשקיעה נראית מוקדמת הקדימו בכניסת השבת כהידור מצוה וכן בצפורי נראה שעדיין יום ואעפ"כ כבר הגיעה צאת הכוכבים וכדי להדר איחרו את יציאת השבת במקומם. לדרך הראשונה התשובה היא הן לגבי שקיעה והן לגבי צאת הכוכבים שכן השבת נכנסת לפי השקיעה ויוצאת עפ"י צאת הכוכבים.

בעריכה

רש"י כתב: "ממכניסי שבת בטבריא — מפני שהיא עמוקה, ומחשכת מבעוד יום, וסבורין שחשכה, וממוציאי שבת בצפורי — שיושבת בראש ההר, ובעוד כשהחמה שוקעת נראית שם אור גדול, ומאחרין לצאת".

מתבאר מרש"י שהבין זאת כהידור ולא כחיוב מן הדין. בטבריא כיון שהיא עמוקה נראה להם שכבר היתה השקיעה אבל בעצם עדיין יום הוא ולא שקעה חמה, משום שההרים מסתירים את השקיעה האמתית הנמדדת עפ"י ההרים. ובצפורי כיון שהיא גבוהה אע"פ שיצאו הכוכבים עדיין האור הגדול ולכן המתינו כהידור בהוצאת השבת. ונראה שבצפורי לא נראו עדיין הכוכבים בגלל האור הגדול שבמערב ואעפ"כ מעיקר הדין כבר יצאה שבת. אין, לפי רש"י, ראיה שצאת הכוכבים בצפורי זהה לטבריא וכן אין ראיה ששקיעת החמה בטבריא כשקיעת החמה בצפורי.

פירוש זה, (שעל פניו הוא נראה כפירוש היחיד ברש"י) אינו מסייע לאמור בתשובת הרי"מ שלזינגר אשר הובאה ב"ישורון" ("איזהו בין השמשות" ברלין תרפ"ב/ג) ועיקרי דבריו הובאו בספר זמני ההלכה למעשה בקונטרס "זמני היום בהרים ובעמקים" של הרב ידידי' מנת, ואותו אימץ הרב מנת כנכון. הרי"מ שלזינגר טוען שאין הבדל בצאת הכוכבים בכל אותו מקום ועומק וגובה אינם משפיעים. אלא בכל אותו מקום זמן צאת הכוכבים זהה. אלו דברי הרי"מ שלזינגר כמובא בספר זמני ההלכה למעשה: "החוש מעיד לכל מי שרוצה לפתוח עיניו ולראות כי בכל א"י בין במקומות הגבוהים בין במקומות השפלים שבה שוה כמעט הזמן שבין שקיעה"ח ובין צאה"כ". אבל נראה שלפי רש"י אין להוכיח לכאן או לכאן. מפני שטבריא וצפורי מרוחקות זו מזו ולכן צאת הכוכבים הוא בזמן שונה.

געריכה

כשיטת רש"י כתבו עוד ראשונים, כך כתב בסדר רב עמרם גאון (סדר שבתות ד"ה ובלילי שבתות): "ובלילי שבתות מקדימין ומתפללין, שכך אמרו, עיולי יומא כמה דאפשר מקדמינן ליה, אפוקי יומא כמה דאפשר מאחרינן ליה, כי היכי דלא להוי עלן כי טונא ואמר ר' יוסי יהי חלקי ממכניסי שבת בטבריה וממוציאי שבת בצפורי, וכך עושין וכך מנהג". וכ"כ בספר העתים (סי' קלז).

וכן במנורת המאור (פ"ח, כבוד שבתות וימים טובים): "הא כיצד, בכל מקום שנאמר בו שבות, מלמד שמוסיפין מחול על קדש. כדגרסינן בפרק כל כתבי הקדש, אמ' ר' יוסי, יהא חלקי עם מוציאי שבת בצפורי ועם מכניסי שבת בטבריה. פי' טבריה היתה בבקעה, ולא היתה נראית להם השמש כמו חצי שעה קודם שקיעתה, ולפיכך אנו שובתין מבעוד יום. וצפורי היתה בראש ההר, והיתה השמש נראית להם אפי' בנקודת שקיעתה, והיו מאחרין במוצאי שבת ומוסיפין מחול על קדש".

ונראה כן אף מהאבודרהם (סדר מוצאי שבת ד"ה מה שמאחרין): "מה שמאחרין התפלה כדי להוסיף מחול על הקדש דאמר ר' יוסי יהי חלקי עם מוציאי שבת בצפורי שהיתה יושבת בהר והיה נראה להם יום גדול עד צאת הכוכבים ולכך היו מאחרין במוצאי שבת. ומ"מ זמן יציאת השבת להיות מותר במלאכה הוא ג' חלקי מיל אחר שקיעת החמה למי שהוא אנוס ויכול להתפלל מפלג המנחה ולמעלה ולהבדיל מיד אבל לא יברך על הנר אבל במלאכה אסור עד הלילה".

מכל הראשונים שהובאו נראה שהתוספת לפני שבת ואחריה בטבריא ובצפורי היו מצד הידור. ומטבריא ניתן ללמוד שהשקיעה נמדדת לפי המקום כולו וע"כ נראה שלפי ההר שממערבה נמדדת השקיעה ולא עפ"י העיר על שפת הכנרת.

דעריכה

וכן נראה מהמהרי"ל המובא בשו"ת יוסף אומץ (סי' עו ד"ה ג'): "כתוב במנהגי מהרי"ל דף פ"ב ע"ב דפוס קרימונה וז"ל אם שהה עם החזרה סמוך לצאת הככבים מ"מ היה מתפלל תפלת המנחה ומייתי ראיה מפרק כל כתבי א"ר יוסי יהא חלקי עם מכניסי שבת בטבריא ר"ל מתוך שישבו בין ההרים ומחשכי להו מבעוד יום וממוציאי שבת בצפורי ר"ל שישבו בראש ההרים אלמא בני טבריא אם גם החשיך להם בין ההרים מ"מ אחורי ההרים עוד היום גדול ועדיין לא עבר שעת המנחה ואמר שקבלה היה בידו מרבו המובהק מהר"ש עכ"ל. ולמהות הענין אין צריך ראיה מהגמרא דהחוש יעיד על זה ולענין דינא לסמוך על זה לעשות מעשה אין ראיה. אמנם שמעתי כי מעין דוגמא היה עושה מעשה הרב הגדול עיר וקדיש מהר"ר יוסף קוב"ו ז"ל לענין תפלת השחר".

נלמד ממנו שבמקומו של מהרי"ל שהיה כנראה נמוך מסביבתו היו מתפללים מנחה אף שבחוץ היה חשוך מפני שעדיין לא הגיעה שעת השקיעה הנמדדת לפי 'אחורי ההרים' ולא לפי המקום עצמו. וממנו למד ר' יוסף קובו לגבי הזריחה לחשבה לפי עליתה במישור ולא להתחשב בהרים המסתירים את הזריחה.

והובא בקצרה במג"א (סי' רלג ס"ק ו): "וז"ל ד"מ מהרי"ל היה מתפלל מנחה בשעת הדחק סמוך לצ"ה ואמר אע"פ שנראה בעיר לילה מ"מ עדיין יום הוא כמ"ש ר"י יהא חלקי ממכניסי שבת בטבריא עכ"ל". ומוסיף המג"א: "וזהו דוקא בעיר שבתיה גבוהין או שיושבת בעמק".

וכך הסביר האג"מ (או"ח א' סי' צז) את דברי המהרי"ל: "ולמה שבארתי ניחא דברי מהרי"ל וכפי שבארם המג"א בסי' רל"ג דהוא בעיר שיושבת בעמק דעד סמוך לצאת הכוכבים היה מתפלל בשעת הדחק מנחה אע"פ שנראה בעיר לילה, משום דלדינא עדיין יום הוא כיון דהוא רק מצד הסתרת ההרים אבל הוא רק קודם צה"כ באותה העיר (ולשון לילה שאמר הוא ביה"ש בהכרח דהא הוא קודם צה"כ), אבל אחר צה"כ באותה העיר אף שהוא מצד החשכת ההרים הוא לילה באותה העיר ולכן רק סמוך לצה"כ היה מתפלל בשעה"ד, ושלא בשעה"ד לא סמך ע"ז משום דלכתחילה יש להחמיר משום סיג ומעלה להחשיב כנשקעה. והביא הראיה מטבריא שמלשון יהא חלקי שא"ר יוסי משמע דאינו מדינא וגם לא איסור מדרבנן אלא שהוא למעלה ולסיג שעשו לעצמן שלשון יהא חלקי הוא ממש כלשון תיתי לי שדייקו התוס' מזה ריש בכורות שליכא איסור. וגם ראיה משם להחלוק שבין שקיעה לצה"כ. וגם ראיה שיש להחמיר לכתחילה לסיג ולמעלה ונכונים דבריו מאד. אך נראה דמש"כ המג"א שגם בעיר שבתיה גבוהין אמר מהרי"ל שזהו רק לענין עצם ההיתר להתפלל אז מנחה שהוא עוד מכ"ש וסובר המג"א דשלא בשעה"ד יש להחמיר לכתחלה להחשיב כנשקעה החמה משום טעות בנ"א, אבל מה שלאחר צה"כ הוא לילה לא מסתבר שבשביל הבתים שנעשו בידי אדם יחשב לילה במה שנראו עי"ז הכוכבים. ומה שלא כתב המג"א שיש חלוק לענין זה בין עיר שבתיה גבוהין לעיר שיושבת בעמק הוא משום שלא שכיחי עירות שישתנה צאת הכוכבים בשביל בתיהם".

בשו"ת ישמח לבב (או"ח סי' י) נקט גם הוא כרש"י וכמהרי"ל שיש לאחד בין המקומות הנמוכים והגבוהים: "וטרם אחלה לדבר נבאר תחילה מהות השקיעה הפשוטה הנקראת בפי חז"ל בשם שקיעת החמה, והוא משתשקע עגולת השמש תחת האופק ולא יראה ממנה כלום ליושבי חלד שאז אין זריחתה נכרת גם בראש המקומות הגבוהים, וכל שהאדם יראה לעינים אפי' ניצוץ קטן מהעגולה וכל עוד שזריחתה נכרת אפילו רק בראשי ההרים הוי יום גמור לכ"ע".

העריכה

משו"ת הר"י מיגאש (סי' מה) נראה שבטבריא וצפורי נהגו כך מדינא ולא כהידור. ז"ל: "ודקא שאיל מר כמה בין טבריה לצפורי מסתברא לן דמקרבי להדדי ובתוך תחום שבת קיימי. תדע דגרסינן בפרק כל כתבי הקדש א"ר ינאי יהא חלקי עם מכניסי שבת בטבריה ומוציאי שבת בצפורי אא"ב קרובים להדדי נינהו ובתוך תחום שבת קיימי היינו דמשכחת לה דמכניס שבת בטבריה ומוציאה בצפורי אא"א רחוקים מהדדי נינהו היכי משכחת לה דמכניס שבת בטבריה ומוציאה בצפורי וא"ת דלאו אחד גברא קאמר אתרי גברי הוא דקאמר חד הכניס שבת בטבריה וחד הוציאה בצפורי מאי מעליותא איכא והא קא חזינן במאי דקא מרוח האי בהכנסה קא מפסיד בהוצאה ומאי דקא מרוח האי בהוצאה קא מפסיד בהכנסה אלא ודאי אחד גברא הוא דקאמר וש"מ דטבריה וצפורי קרובים להדדי נינהו ובתוך התחום קיימי".

עולה מדברי הר"י מיגש שטבריא וצפורי בתחום אחד‏[2], בטבריא היו מכניסים שבת מוקדם ומוציאים שבת מוקדם, ובצפורי היו מכניסים שבת מאוחר ומוציאים מאוחר. כלומר בשני המקומות הנמצאים בתחום אחד נהגו לגבי שקיעה וצאת הכוכבים (=צאת השבת) לפי מקומם על אף קירבתם. וצריך לומר שלטבריא השקיעה היתה מאחורי ההרים ממערב לה ומיד נכנס בין השמשות ואח"כ מיד צאת הכוכבים (ולא כרי"מ שלזינגר). ואילו לצפורי שהיתה בהר השקיעה היתה מאוחרת יותר ורק לאחריה היה צאת הכוכבים. ועולה שאין מחשיבים את השקיעה לפי המקום כולו או לפי המקום הגבוה בתחומו, אלא מקום המוגבה על סביבותיו שקיעתו מאוחרת וכן צאת הכוכבים ואילו מקום הנמוך מסביביו הנץ שלו מאוחר ושקיעתו מוקדמת ואף צאת הכוכבים שלו מוקדמת.

וכן נראה משו"ת מהר"ח אור זרוע (סי' קפו): "משתשקע החמה הוי בין השמשות. ופר"ת זצ"ל מסוף שקיעה. ונ"ל דכשאין החמה נראית יותר בראשי ההרים הוי סוף שקיעה". כלומר העומדים ממזרח להרים שקיעה אצלם מוקדמת מהעומדים בראש ההר.

וכן נראה משו"ת רדב"ז (ח"א סי' עו): "ואפי' בעירות הסמוכות יש חילוק בזה בין טבריה לציפורי כדאמר ר' יוסי יהא חלקי עם מכניסי שבת בטבריה ועם מוציאי שבת בציפורי אלא מאי אית לך למימר כי השבת ניתן לכל אחד כפי מקומו אשר הוא דר בו".

מתבאר לשיטה זו שאף במקומות סמוכים שהפרשי גובה ביניהם לכל מקום שקיעה משלו וצאת הכוכבים שלא כבסמוך לו, אע"פ שהם סמוכים זל"ז כל אחד נמדד לפי מקומו. ושיטה זו חולקת במפורש על הרי"מ שלזינגר וסוברת שלכל מקום צאת כוכבים משלו.

ועריכה

בשו"ת אגרות משה (או"ח א סי' צז) דן בסוגיין וכתב: "ולכן הנכון לע"ד דמדינא אינו כלום מה שבשביל שההר מסתיר השמש להחשיבה כנשקעה למקום הזה כמפורש ברש"י, אבל זהו רק לענין השקיעה שזה תלוי במה שנכנסת בעובי הרקיע עיין בפסחים דף צ"ד ובתוס' שבת דף ל"ה וזבחים דף נ"ו ולא לענין צאת הכוכבים דזה תלוי בראיית כוכבים וכיון דנראין באותו המקום ג' כוכבים בינונים הוי לילה אף שהוא מצד החשכה שבא בכאן מההר. ולכן לדינא היה צריך להיות בטבריא הכנסת שבת כמו בציפורי (=אם הן סמוכות זל"ז כשיטת הר"י מיגש) והוצאת שבת לענין השקיעה ג"כ כציפורי, אבל לענין צאת הכוכבים היה קודם תיכף כשנראו ג' כוכבים בינונים בטבריא אף שלא נראו עדיין בציפורי תרווייהו לקולא. אך הוא דוקא כשלא נמשך זמן השקיעה בציפורי יותר מראיית ג' כוכבים בינונים בטבריא, דאם היה נמשך יותר לא היה אפשר להחשיב לילה כיון דיום ממש הוא שעדיין לא נשקעה החמה אבל כיון שהשקיעה בציפורי היתה קודם ראיית הכוכבים בטבריא נחשב לילה בטבריא בראיית הכוכבים שם אף שהוא רק זמן קצר אחר חשיבות השקיעה לדינא שהוא אחר השקיעה דציפורי".

וכן מסיק: "ולכן להלכה מדינא תלוי הכנסת השבת אף במקומות הנמוכים כמו על ההרים ולהוצאת שבת תלוי בצאת הכוכבים כפי המקום אף שהוא מצד הנמיכות. ולמעשה יש להחמיר לסיג במקומות הנמוכים כפי שקיעתם אף שהוא בשביל ההרים כדהחמירו בטבריא, ולמעלה יתירה יש להחמיר גם ביציאה על צה"כ שבמקום ההרים כיון שהמקומות סמוכים אף שהוא סיג לסיג כמו שא"ר יוסי וכן ראוי לבעלי תורה להתנהג".

היינו מסקנת האג"מ לדינא שהשקיעה נמדדת לפי כל המקום ותחומו וכנראה לפי האתר הגבוה ביותר ולא לפי גובה המקום הפרטי. ואילו צאת הכוכבים הוא לפי המקום הפרטי ואם במקום מסויים בגלל שהוא מוצל ע"י ההרים שסביבו צאת הכוכבים מוקדמת מסביביו שם יצאת השבת מהתורה לפני כולם.

ואולי המחלוקת שבין הרי"מ שלזינגר לבין האג"מ היא תאורטית בלבד. ושקיעה מאוחרת מביאה בהכרח לראיית כוכבים מאוחרת, ומבחינה מעשית הזמן שבין שקיעה לבין צה"כ שווה בכל א"י ואין משמעות לגובה ולעומק.

זעריכה

בקונטרס "זמני היום בהרים ובעמקים" מביא שבירושלים לא נהגו להתחשב בהר הזיתים לגבי תפילה בהנץ ואע"פ שהוא "מאחר" את הנץ שבפועל אולם נהגו בהנץ לפי הרי מואב במזרח ולא נהגו לחשב את הזריחה במישור. ולגבי שקיעה נהגו לפי הראיה מראשי ההרים.

ונראה לדינא לגבי כניסת שבת ויציאתה צריכים להחמיר כשיטת רש"י ולא כר"י מיגש ולכן השקיעה נמדדת לפי המקום הגבוה בתוך אותה עיר וממילא גם צאת הכוכבים יתאחר בהתאם, ולנהוג לפי דברי האג"מ שכל מקום ומקום מוציא את השבת לפי ראיית הכוכבים. והנ"מ תהיה לגבי תחילת בין השמשות לעניין מלאכות שבת ולענין מילה לנולד בין השמשות. ומקומות הנמוכים מסביבתם יצטרכו לחשב הנץ ושקיעה דמיוניים לפי המישור ועפ"י גובהם (אע"פ שזמנים אלו אין להם מקור בש"ס).

הערות שולייםעריכה

  1. ^ לא נתחשב כאן בדעות הסוברות שיש להקדים את הזריחה בכמה דקות וכד' וכפי שמביא בשו"ת רב פעלים (ח"ב או"ח סי' ג)
  2. ^ אע"פ שלפנינו אינו כן אין לכך משמעות בהתייחסויות ההלכתיות לגופן של דעות