חבל נחלתו ו ד
סימן ד- ברכת הגומל על שני נסים
שאלה עריכה
אדם שעברו עליו שתי הצלות בנס, כגון: שחלה ונתרפא וניצל בתאונת דרכים ממוות, האם צריך לברך פעמיים הגומל או רק פעם אחת.
תשובה
א עריכה
בפשטות לא רק על ארבעה אלו הנזכרים בתהילים צריך להודות ולהביא קרבן, ולכן אף ברכת הודאה מברכים על כל מיני הצלות ולאו דוקא אותם הנזכרים בתהילים קז, וארבעה שצריכים להודות הוא מפני שהם בבחינת חיוב אע"פ שהם מהרגלו של עולם, שהולכים בים ובמדבר וחולים ומתרפאים ויש היושבים בבית האסורים, אבל על נסי הצלה אחרים לפי הצלתו יברך.
כדברי הב"י בשם הריב"ש (או"ח סי' ריט): "כתב ה"ר דוד אבודרהם (שם) בשם ה"ר גרשום ב"ר שלמה שהנעשה לו נס אינו מברך הגומל וזה לשון ארחות חיים (שם) ההולך תחת קיר נטוי ועל הגשר שמזכירין לו עונותיו יברך הגומל אחר שעבר י"ל כיון דדבר קצר הוא לעבור מהרה אינו נחשב לסכנה כל כך עכ"ל. וכתב עוד יש אומרים שארבעה בלבד צריכין להודות אבל אחרים שבירכו הויא ברכה לבטלה וכן פסק ה"ר שם טוב פלכו בשם התוספות דאלו הארבעה דוקא והוא הדין בכל מקום שמזכיר התלמוד מספר עכ"ל: אבל הריב"ש כתב בתשובה (סי' שלז) שאלת הא דאמרינן בפרק הרואה ארבעה צריכים להודות מי נימא הני דוקא וא"כ אפילו נפל עליו כותל או ניצל מדריסת שור ונגיחותיו וכיוצא בנסים כאלו אינו חייב לברך או נימא דכל שכן הוא? תשובה נראה שצריך לברך שהרי הולכי מדברות שצריכים להודות זהו מפני סכנת אריה וגנבים המצויים בדרכים וא"כ כשעמד עליו אריה לטרפו אפילו בעיר אם גנבים באו לו אם שודדי לילה וניצל מהם וכיוצא בנסים אלו כל שכן שצריך להודות ולא הוזכרו הארבעה בכתוב אלא מפני שהם מצויים תמיד בדרך מנהגו של עולם ברוב האנשים וכל שכן הנעשה לו נס וניצול ממיתה עצמה שהרי קבעו עליו ברכה אחרת לברך כשיעבור עוד במקום ההוא ברוך שעשה לי נס במקום הזה, וכל שכן שמיד שניצל צריך הוא להודות כדרך הארבעה שצריכים להודות ולא שיפטר מברכת ההודאה בברכת שעשה לי נס שחייבוהו לברך כשישוב לעבור במקום ההוא ואולי לא יעבור שם לעולם ולא יברך אותה ברכה אלא ודאי נראה שברכת ההודאה מברך אותה מכל מקום עכ"ל".
ב עריכה
כתב הבאר היטב בראש סימן ריט בשם כמה אחרונים שאפילו ארע בו כל ארבעה שצריכים להודות אינו מברך אלא פעם אחת.
וצריך לומר בסברתם (לא ראיתים בפנים) שאף לגבי קרבן תודה, שהוא המקור לקביעת הברכה אין חיוב מפורש דוקא באותם הארבעה שצריכים להודות, והקרבן הוא לפי תודת הלב, וכיון שהוא מעוניין לצרף את תודותיו על קרבן אחד שוב אין חיוב להביא כמה קרבנות. וה"ה לגבי ברכת הגומל. וניתן להוסיף שבברכה כפולה יש מעין ברכה לבטלה, כדוגמת מי שמברך ברכה על שחיטה ושוחט בהמה ומיד אחריה עוף. ואע"פ שניצל בשתי הצלות שונות בכ"ז נראה כמברך ברכה שאינה צריכה כיון שיכול להודות עליהם בברכה אחת.
ג עריכה
אמנם עדיין יש מקום להסתפק אם הנסים אינם באותו הזמן כגון שנתרפא רק לאחר כמה ימים וכד'. ובמיוחד הדבר קשה לדעת הראשונים הסוברים שאין לברך אלא תוך ג' ימים כדברי הב"י (שם): "ואם איחר מלברך יש לו תשלום לברך כל זמן שירצה (=לשון הטור). זו היא סברת רבינו. אבל בארחות חיים כתוב בשם הרמב"ן דעד שלשה ימים מברכין, ואני מצאתי כתוב דטעמא מדאמרינן בעירובין (סה.) הבא מן הדרך לא יתפלל עד שלשה ימים נראה דעד שלשה ימים קרוי בא מן הדרך, ועוד מצאתי כתוב שהרשב"א קיבל מה"ר יונה דעד חמשה ימים יכול לברך". וא"כ במקרה שיש יותר מג' ימים או חמישה ימים נראה שצריך לברך שתי ברכות.
ומצאתי שכתב בשו"ת שבט הלוי (ח"ד סי' קנב אות ג): "ואשר נסתפק לענין ברכת הגומל אם הבריא עד שהלך ברגליו והלך לבית הכנסת, ולפי דעת הרופאים יכול עוד להמשך המחלה עד שיבריא לגמרי אם צריך להמתין בברכת הגומל או מכיון שמעצם מחלתו יצא והלך ברגליו ומה שנשאר לזמן ארוך זה רק תוצאות המחלה ולכך יברך מיד, וכן מסופק אם נשאר רק רושם מחלה, והעיר מדברי פוסקים אחרונים בזה, עיין בא"ר ריש סי' רי"ט בס' כף החיים שם ובמש"כ בס' שדה חמד מערכת ברכות אות י"ב בשם ס' פתח הדביר.
"ולדידי פשוט דכל שיצא מכלל סכנה של עכשיו וירד מהמטה ויצא לחוץ דהיינו שיצא מעצם הסכנה רק צריך עוד איזה טיפול על הרושם שנשאר בזה ונמשך כידוע לפעמים זמן רב, יברך ברכת הגומל בשם ומלכות דמ"מ עכשיו נעשה לו טובה ונס מן השמים, וכדמות ראי' מהמבואר סי' רי"ט ס"ח והוא מתשובת הרשב"א דאפילו יש לו מיחוש קבוע ובא מזמן לזמן אעפ"כ חייב לברך כל פעם שיצא מכלל סכנה, וזה דבר ידוע דאם יש לו מיחוש קבוע רושם ושורש המחלה בתוכו לעולם קיים אלא דמתחדש מזמן לזמן א"כ לעולם לא נתרפא לגמרי ואעפ"כ חייב לברך כל פעם והה"ד בהנ"ל, ואע"פ שיש לדחות קצת ראי' זו מכ"מ גם מסברא יראה כנ"ל".
ד עריכה
ונראה לענ"ד שכל זה אם באמת נתרפא אולם אם עדיין לא נתרפא ועדיין המחלה מקננת בו אינו יכול לברך, וירד מהמיטה ויצא לחוץ אינו סימן מובהק להתגברות על מחלה. ולכן אם המחלה לא נסתיימה אע"פ שמברך ברכת הגומל על נס אחר שלשעבר שהיה לו וניצל ממנו, בהודאתו שלשעבר אינו יוצא י"ח הודאת על המחלה שעדיין פועלת עליו, ולכן יברך לכשיתרפא לגמרי פעם נוספת. וכן נראה לגבי יולדת שעד שלושים יום אינה מברכת הגומל שכן עד שלושים יום הרי היא בגדר חולה שאין בו סכנה כאמור בשולחן ערוך (או"ח סי' של ס"ד): "כל שלשה ימים הראשונים אפילו אמרה אינה צריכה מחללין עליה את השבת; משלשה ועד ז', אמרה: אינה צריכה, אין מחללין; מכאן ואילך אפילו אמרה: צריכה אני, אין מחללין עליה אלא הרי היא עד שלשים יום כחולה שאין בו סכנה".
ולכן גם לגבי שאלה דידן, אם הצלה אחת היתה לשעבר, והשניה עדיין לא תמה כגון: חולה ועדיין לא נתרפא – מברך על ההצלה לאחר שניצל ועל השניה מברך רק לאחר שנתרפא ולא לאחר שיצא מכלל סכנה או שמתהלך בחוץ.