חבל נחלתו ה כא
<poem> איסור כהן בעל מום בגרושה א. קראתי שכהן אשר רצה לשאת גרושה הציע לרה"ר הראשל"צ הרה"ג בצמ"ח עוזיאל זצ"ל שיקטע אצבעו ויהפך לבעל מום ובכך יתירו לשאת גרושה. סופר שם, שהרב עוזיאל לא דחאו על פניו אלא אמר שיעיין בכך. ולענ"ד אין לדבר שום היתר, וכנראה שנתחלפו למְספר ההלכות השונות ונתלה באילן גדול. וראיתי שכבר קדמוני בכך גדולינו, ובכ"ז כדי שלא להוציא לעז על אותו צדיק ולא לתלות בו בוקי סריקי, צריך לברר את האיסור היטב. ב. אלו פסוקים מפורשים בפר' אמור (ויקרא כא, כא-כג): "כל איש אשר בו מום מזרע אהרן הכהן לא יגש להקריב את אשי ה'... לחם אלקיו מקדשי הקדשים ומן הקדשים יאכל"... משמע שקדושתו עליו וע"כ אוכל בקדשים ורק לעבוד בעבודות כהונה במקדש אסור. במסכת תענית (כז ע"א) לומדת הגמרא שכהן בעל מום כשר לברכת כהנים (עי"ש בפי' הר"ח). וכתבו תוס' (שם ד"ה אי): "אי מה מְשַׁרֵת בעל מום לא, אף מברך בעל מום לא – פי' כיון דילפינן ג"ש ממשרת נימא כמו משרת דמשרת בעל מום לא (=שבעל מום אסור בעבודה) אף מברך וכו' ומשני הא איתקש לנזיר וכו'. מכאן נראה דבעל מום מברך ברכת כהנים מדקא חזינן דהש"ס רוצה ללמוד מברך ממשרת ולבעל מום ודחינן ליה, אם כן נראה דלענין נשיאת כפים כהן בעל מום נושא כפיו. ומכאן יש להוכיח דכהן שהמיר דתו נושא כפיו וכשר לישא כפיו ולקרות בתורה כמו שלא המיר, וראיה מהא דכהנים ששימשו בבית חוניו לא ישמשו במקדש אבל נוטלים חלק עם אחיהם כמו בעלי מומין מדקאמר שהם כבעלי מומין משמע דכל עבודה שבעל מום ראוי לעשות יעשו וכהן בעל מום נושא כפיו". ובמס' מנחות כתבו תוס' (קט ע"א ד"ה לא ישמשו): "בספר הזהיר כתוב כהן שהמיר דתו לא ישא את כפיו ולא יקרא ראשון דכתיב וקדשתו והוא אחליה לקדושתיה ועבדו ליה רבנן מעלה מפני דרכי שלום, והאי כיון דאידחי אידחי, כדתנן הכהנים ששמשו בבית חוניו לא ישמשו במקדש שבירושלים. ורש"י פירש דכשר וזה לשונו: הרי אלו כבעלי מומין כו' מהכא נפקא לן דכהן שהמיר דתו וחזר בתשובה כשר לדוכן שהרי לא מצינו כהן בעל מום שיהא פסול לדוכן אלא אם היה לו מום בידיו כדאמרינן במגילה (דף כד:) מפני שהעם מסתכלין בו, ותו הא דקתני לא ישמשו במקדש בירושלים ולהכי איצטריך בירושלים, לאשמועינן דבנוב וגבעון היו מותרין לשמש כל שכן בזמן הזה שאין שירות ואין מקדש דודאי כשר לדוכן ולקרות בתורה תחילה, ותו אמרינן (תענית דף כז.) אי מה משרת בעל מום לא אף מברך בעל מום לא ת"ל לעמוד לשרת לעמידה הקשתיו ולא לדבר אחר עד כאן לשונו". וכן כתב בשו"ת רש"י (סי' קע). וכן הביא בשם רש"י ברא"ש (מגילה פ"ג סי' יט). וכן כתבו עוד ראשונים. ג. בספר החינוך (פר' אמור מצ' רסט) הביא מן הספרא: "ועוד אמרו קדושים יהיו על כרחם, והיו קדש לרבות בעלי מומין". הא קמן שלפי הספרא וכן סבר בעל ספר החינוך חלה על כהן בעל מום מצות 'וקדשתו' ככל כהן. וממילא כל חובות ואסורי כהונה עליו, פרט לזה שאסור לעבוד במקדש בעבודות של קרבן ושרות. וחולק בקדשים כאמור בתוספתא זבחים (פי"א ה"ו): "האיש חולק אף על פי בעל מום אין הקטן חולק אף על פי תמים". וכן בקידושין (נג ע"א): "איש – איש חולק אפי' בעל מום, ואין הקטן חולק ואפי' תם". ואמנם המנחת חינוך (שם) העיר: "והר"מ פ"ד מכלי מקדש ה"א מביא דמצות עשה לקדשו, ומביא רק הקרא כי את לחם וגו', נראה דבעל מום אינו בכלל זה, וצ"ע כיון דמבואר בספרא מריבוי דגם בעלי מומין בכלל". אמנם אף הרמב"ם הזכיר ספרא זה בסה"מ (מ"ע לב) וע"כ נראה שאף הרמב"ם סמך עמש"כ בסה"מ. ואחר שכן תמיהה על דברי ערוך השולחן (או"ח סי' קכח סע"ב) שכתב: "וגם יש להסתפק אם מותר להשתמש בכהן בעל מום כיון דלא חזי לעבודה ולא קרינן ביה כי את לחם אלהיך הוא מקריב וכן נראה עיקר". ואחר שהספרא והראשונים כותבים שיש כלפיו מצות 'וקדשתו' ממילא אסור להשתמש בו. ד. וכמובן שחלים עליו אסורי חילול כהונתו ואסור בגרושה ובזונה. כך כתב בשו"ת מלמד להועיל (ח"ג סי' ח): "והנה השואל סבר למצוא צד היתר מפני שהכהן בעל מום וזה טעות דאין חילוק בין בעל מום לאינו בעל מום לענין נשים אסורות כדאיתא בהדיא בת"כ פ' אמור כמה פעמים, ורק בחלל יש היתר מפני שאינו כהן כלל כדאיתא באה"ע סי' ז' סעיף כ'". והאריך בכך בשו"ת משנה הלכות (ח"ג סי' כא): "..אמנם לפי שראיתי בספר אבני חפץ בדרך העברתי דברים שאפשר להכשל בהם וכדי להפריש מאיסורא שאני. וז"ל בסימן ע"א כתב לאמר שיצא לעיין מידי עסקו בפ' אמור הא דאמרו בגיטין נ"ט ע"ב וקידשתו לכל דבר שבקדושה לפתוח ראשון ולברך ראשון וכו' אם החיוב הזה שייך גם בכהן בעל מום שפסל לעבודה או דילמא ל"ש רק בכהן תם וכתב לפום ריהטא באנו בזה למחלוקת חלקת מחוקק ובית שמואל באה"ע רס"י ה' אם כהן בעל מום מותר בנשים פסולות לכהונה דדעת החלקת מחוקק שכהן בע"מ מותר בגרושה וחללה כיון שאין עליו שום קדושת כהן ומה"ט רשאי ג"כ לטמא למתים ולישא כפיו והוי זר בעלמא עיי"ש, אמנם בית שמואל חולק עליו וס"ל דכהן בע"מ אסור בגרושה וחללה דאף דהוה בע"מ בקדושתי' קאי ואם נאמר כחלקת מחוקק דכהן בע"מ מותר בנשים פסולות משום דליתא דקדושת כהונה וא"כ כ"ש דאין חיוב לקדשו ואם נאמר כבית שמואל דגם כהן בע"מ בקדושתו קאי י"ל דה"ה שהחיוב לקדשו וכו'. ואני פליאה נשגבה דעת ממני האיך אפשר לטעות בדבר ולאמר דכהן בע"מ מותר בנשים פסולות ולטמא למתים ואינו נושא כפיו ודומה להתיר פסולים בכשרות, ולא אאמין כי יצאו דברים אלו מפיו ז"ל דזיל קרי בי רב הוא בפ' השבוע שעסק בו מקרא מלא הוא ויאמר ד' אל משה אמר אל הכהנים בני אהרן ואמרת עליהם לנפש לא יטמא בעמיו ופרש"י בשם הספרי בני אהרן אף בעלי מומין במשמע הרי מקרא מלא דבעלי מומים בכלל תמים וקדושתם עליהם ובאמת לא הי' לי לכתוב יותר מזה כלום, אמנם לפי שיראתי מן המלעיגים שיראו אותי כמטמא ולא מדמה לכן אמרתי להשיב על כל פרט... ומה שכתב דמותר לישא גרושה עיין רמב"ם פי"ז מא"ב שלש נשים נאסרו על כל הכהנים וכו' גרושה זונה וחללה, וכל כהנים גם בע"מ במשמע דאל"כ הי' לו לומר כהנים תמימין וז"פ ועיין באה"ע סי' ו' שכ"כ והדבר מפורש בספרא כן בני אהרן יכול חללים ת"ל הכהנים יצאו חללים ומנין לרבות בעלי מומין ת"ל בני אהרן וכו' ע"ש וק"ל והא דאמר שם בחלקת מחוקק דאין לו דין כהונה לאו אבעלי מומין אמרה חלילה ופליגתתם התם בפצוע דכה דעלי' קאי התם אמה שהשמיענו המחבר שם דין פ"ד ובסי' ז' כתב דין כהנים ובפ"ד כיון דנפסל לבא בקהל ס"ל להחלקת מחוקק דממילא נפקע מיני' כל קדושת כהן ומותר בכל הפסולים ולאו דוקא קדושת כהן דה"ה מקדושת ישראל יצא לכמה פוסקים ומותר בכל הפסולות, והבית שמואל חולק בהא וס"ל דלא התירו רק הפסולים דאתי מדרשא ולא הפסולים המפורשים בקרא וז"ל הרמב"ם פט"ז מהא"ב ה"א פצוע דכה וכרות שפכה שנשאו בת ישראל ובעלו לוקין שנאמר לא יבא פ"ד וכו' ומותרין לישא גיורת ומשחררת ואפי' כהן שהוא פ"ד מותר לישא גיורת ומשחררת לפי שאינו בקדושתו ואפילו נתינה או אחד מן הספיקות מותרות לו וכו' ועיין בה"ה שם מה שהאריך וכן כתב בקרית ספר וז"ל שלא יבא פ"ד וכ"ש וכו' ומותרין לישא גיורת ומשוחררת ואפי' הי' כהן דלאו קהל איקרי כדאמרינן לעיל וכו' ע"ש הרי שכתב להדיא דהטעם הוא משום דלא מיקרי קהל ובהא נחלקו הפוסקים ז"ל ועיין בבית שמואל שהביא בזה ג' שיטות ועיין בט"ז מה שכתב בזה". הא קמן ששפתיו ברור מללו שכהן בעל מום קדושתו עליו, ורק בכהנים פ"כ וכ"ש שאסורים לבוא בקהל נחלקו החלקת מחוקק והבית שמואל. ונראה שאין לתלות בראשל"צ הרה"ג בצמ"ח עוזיאל שלא ידע זאת, אלא שלא רצה לענות לכסיל כאוולתו.